רש"י על איוב· רש״י
פרק לז · פסוק כב
מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה. הֲרֵי הוּא כְּחוֹזֵר עַל הָרִאשׁוֹנוֹת. דָּבָר אַחֵר: מִדְרַשׁ חֲכָמִים (תענית ז:): כְּשֶׁהָרָקִיעַ מָלֵא בֶּהָרוֹת עֲנָנִים עֲנָנִים לְהוֹרִיד גֶּשֶׁם, רוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם, וְאֵין גֶּשֶׁם יוֹרֵד. זֶה מִדְרַשׁ חֲכָמִים, וְאֵינָהּ מִתְיַשֶּׁבֶת עַל סֵדֶר הַמִּקְרָאוֹת:
מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה. מְנַשֵּׁב רוּחַ צְפוֹנִית וּמַעֲבִיר הַגֶּשֶׁם, וְהַחַמָּה זוֹרַחַת; כְּמוֹ ״הַמְּרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם הַזָּהָב״ (זכריה ד:יב):
עַל אֱלוֹהַּ. מִלְּפָנָיו:
מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה. נִצְפַּן הַזָּהָב הַטּוֹב לְאוֹתָן שֶׁיֵּאָתִיּוּ אֶת עַצְמָן לְמִצְווֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמַאֲמִינִים בֵּאלוֹהַּ הַנּוֹרָא מְאֹד: