רש"י על איוב· רש״י
פרק לז · פסוק כא
וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר. בְּסוֹף דְּבָרָיו אֶל אֱלִיהוּא חָזַר לְקַנְתֵּר אוֹתָן שְׁלֹשֶׁת רֵיעֵי אִיּוֹב עַל לֹא מָצְאוּ מַעֲנֶה (איוב לב:א-ג), וְאָמַר: וְעַתָּה, שְׁלֹשֶׁת רֵיעֶיךָ אֵלֶּה, שֶׁהָיָה לָהֶם לַהֲשִׁיבְךָ כָּל דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ, לֹא רָאוּ אוֹר. נַעֲשׂוּ הֵמָּה כִּנְפָלִים אֲשֶׁר לֹא רָאוּ חָכְמָה (איוב ג:טז):
בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים. דּוֹמֶה לַבְּהִירִים הַנִּרְאִים בַּשְּׁחָקִים, לְהוֹרִיד גֶּשֶׁם:
וְרוּחַ עָבְרָה. וְרוּחַ בָּא וּמְטַהֲרָתָן וּמַעֲבִירָתָן, וְאֵין מָטָר יוֹרֵד. כָּךְ הוּא דֻּגְמָא שֶׁלָּהֶם: הִתְחִילוּ לַהֲשִׁיבְךָ, וְסוֹף עָמְדוּ וְלֹא עָנוּ (איוב לב:טז):