רש"י על איוב· רש״י
פרק לז
פסוק א
וְיִתַּר. וְיִקְפֹּץ, כְּמוֹ ״לְנַתֵּר בָּהֶם עַל הָאָרֶץ״ (ויקרא יא:כא). וְזוֹ הִיא שֶׁלִּבּוֹ תּוֹהֶה:
פסוק ב
שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ בְּרֹגֶז קוֹלוֹ. הָרְעָמִים שֶׁהוּא מַרְעִים בָּרָקִיעַ, כְּהֶגֶה הַיּוֹצֵא מִפִּיו:
פסוק ג
תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ. רְאִיתִיו, כְּמוֹ ״אֲשׁוּרֶנּוּ״ (במדבר כד:יז). וְהֵם אוֹתָם אוֹרוֹת שֶׁהַבְּרָקִים מְאִירִים:
פסוק ד
אַחֲרָיו. שֶׁל אוֹתוֹ אוֹר, יִשְׁאַג הָרַעַם וּמַרְעִים בְּקוֹל גְּאוֹנוֹ, וְהֵם בְּרָקִים וּרְעָמִים הַמְּבִיאִים אֶת הַמָּטָר:
וְלֹא יְעַקְּבֵם. הַמָּקוֹם:
כִּי יִשָּׁמַע. לְפָנָיו קוֹלוֹ שֶׁל מַפְגִּיעַ (איוב לו:לב):
יְעַקְּבֵם. יַכְרִיתֵם, וּלְשׁוֹן מִשְׁנָה שָׁנִינוּ (סוטה טז.): בְּשָׁלֹשׁ מְקוֹמוֹת הֲלָכָה עוֹקֶבֶת מִקְרָא:
פסוק ו
כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר. עַל יְדֵי הַקּוֹלוֹת הַלָּלוּ:
הֱוֵא אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עֻזּוֹ. כְּלוֹמַר מֵאַרְבַּע רוּחוֹת יָבֹא:
פסוק ז
בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם. כְּשֶׁאָדָם חוֹטֵא לְפָנָיו, הָאָדָם עַצְמוֹ חוֹתֵם כְּתַב יָדוֹ בְּיוֹם מוֹתוֹ עַל עֲבֵירוֹת שֶׁעָבַר, הַכְּתוּבוֹת לְפָנָיו:
לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ. לְהוֹדִיעַ עַל מָה הוּא נִידּוֹן:
פסוק ח
וַתָּבֹא חַיָּה בְמוֹ אָרֶב. כְּלוֹמַר: וְעוֹד שְׁלוּחִים הַרְבֵּה יֵשׁ לַמָּקוֹם לִיפָּרַע פּוּרְעָנוּתָיו, שִׁלּוּחַ חַיּוֹת רָעוֹת וְסוּפָה וְקָרָה:
פסוק ט
וּמִמְּזָרִים. אוֹצָר יֵשׁ וּשְׁמוֹ מְזָרִים:
פסוק י
מִנִּשְׁמַת. מֵרוּחוֹ:
וְרֹחַב מַיִם בְּמוּצָק. בִּיצִיקָה לְפֻרְעָנוּת:
פסוק יא
אַף בְּרִי. שֵׁם מַלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הָעֲנָנִים, וְהוּא יָפִיץ עֲנַן מְטָרוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם:
עֲנַן אוֹרוֹ. עֲנַן מְטָרוֹ:
פסוק יב
וְהוּא. הַמְּמֻנֶּה:
מְסִבּוֹת מִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבּוּלוֹתָיו. שֶׁל מָקוֹם:
לְפָעֳלָם. שֶׁל גְּשָׁמִים. לְפֹעַל הַמּוּטָּל עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת, אִם טוֹב וְאִם רַע, מִתְהַפֵּךְ בִּמְסִבּוֹת הַרְבֵּה. כְּאוֹתוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ (ראש השנה יז:): הֲרֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל צַדִּיקִים גְּמוּרִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּפָסְקוּ לָהֶם גְּשָׁמִים; לְסוֹף סָרְחוּ – לִפְחוֹת מֵהֶם אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְּזֵרָה; אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרִידָם שֶׁלֹּא בִזְמַנָּם, וְעַל אֶרֶץ שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לָהֶם. וְעִתִּים לְטוֹבָה; כֵּיצַד? וְכוּ׳:
כָּל אֲשֶׁר יְצַוֵּם. לְאוֹתָן גְּשָׁמִים לַעֲשׂוֹת לָאָרֶץ. דָּבָר אַחֵר: וְהוּא מְסִבּוֹת מִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבּוּלוֹתָיו. מַקִּיף עֲנָנִים וְרוּחוֹת סְבִיבוֹת הֶהָרִים, שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹתִים מִכָּל רוּחוֹתֵיהֶם. בְּאַגָּדַת ׳וְהָיָה עֵקֶב׳ (ספרי דברים לט):
פסוק יג
אִם לְשֵׁבֶט. אִם לְפוּרְעָנוּת בְּנֵי אָדָם, מוֹרִידָם בֶּהָרִים וּגְבָעוֹת, שֶׁאֵין מְקוֹם זְרִיעָה:
אִם לְאַרְצוֹ. לְהוֹרִידָם כַּאֲשֶׁר נִגְזַר בִּתְחִלַּת דִּין, לֹא לְשֵׁבֶט וְלֹא לִפְנִים מִן הַשּׁוּרָה, אֶלָּא בְּבֵינוֹנִית:
אִם לְחֶסֶד. שֶׁנַּעֲשׂוּ הַדּוֹר עַכְשָׁיו יוֹתֵר צַדִּיקִים מִשֶּׁהָיוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְאוֹתָן גְּשָׁמִים שֶׁנִּגְזְרוּ בְּבֵינוֹנִית, מִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבּוּלוֹת מְסִבּוֹתֵיהֶם, לֵירֵד בְּחֶסֶד בִּזְמַנָּם, וְעַל הָאָרֶץ הַצְּרִיכָה לָהֶם; שֶׁלֹּא תֵּרֵד הַטִּפָּה מֵהֶם לְאִבּוּד:
יַמְצִיאֵהוּ. לַמָּטָר, לְאַחַת מִן הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ:
פסוק טו
בְּשׂוּם אֱלוֹהַּ. חֹק בְּרִית עֲלֵיהֶם, הֵיאַךְ תְּלוּיִים בְּמַאֲמָר:
פסוק טז
מִפְלְשֵׂי עָב. גִּילּוּי עָב, לְשׁוֹן מָבוֹי מְפוּלָּשׁ. כְּלוֹמַר: לְאָרְכָּן וּלְרָחְבָּן שֶׁל עָבִים:
הֲתֵדַע. עֲלֵיהֶם מִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים:
פסוק יז
אֲשֶׁר בְּגָדֶיךָ חַמִּים. בַּמֶּה בְּגָדֶיךָ חַמִּים? בְּהַשְׁקִיטִי אֶרֶץ מֵרוּחַ דְּרוֹמִית, שֶׁאֵינָהּ הוֹרֶגֶת אֶת הָעוֹלָם בְּקָרָה; שֶׁרוּחַ מִזְרָחִית מְחַמֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר ״רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית״ (יונה ד:ח) – שֶׁמַּשְׁתֶּקֶת כָּל הָרוּחוֹת מִפָּנֶיהָ:
פסוק יח
חֲזָקִים. הָרְקִיעִים:
כִּרְאִי מוּצָק. כִּרְאִי שֶׁהַנָּשִׁים רוֹאוֹת בּוֹ, (מוּצָק טְרִישְׁטְיֵי״ר וְהוּא חָזָק בְּיוֹתֵר):
פסוק יט
הוֹדִיעֵנוּ מַה נֹּאמַר לוֹ. לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּרִיבֵנוּ עִמּוֹ. לֹא נוּכַל לַעֲרֹךְ אֵלָיו מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ. אֲשֶׁר סִתְרוֹ וּסְבִיבוֹתָיו (תהלים יח:יב):
פסוק כ
הֲיְסֻפַּר לוֹ כִּי אֲדַבֵּר. וְכִי כְּמִדַּת הַבְּרִיּוֹת הוּא, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיְּסַפְּרוּ אֵלָיו דְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִפִּינוּ?
אִם אָמַר אִישׁ. אוֹמֵר מִפִּיו:
כִּי יְבֻלָּע. יְגֻלֶּה אֵלָיו מִיָּד, כְּמוֹ ״פֶּן יְבֻלַּע לַמֶּלֶךְ״ (שמואל ב יז:טז) יִגָּלֶה. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ (מגילה יח.) הַיְסֻפַּר כָּל שִׁבְחוֹ לוֹ כִּי אֲדַבֵּר. כִּי נְדַבֵּר בּוֹ וּבִגְבוּרָתוֹ, אִם אָמַר אִישׁ, לְסַפְּרָם כֻּלָּם כִּי יְבֻלָּע. מִמְּקוֹמוֹ:
פסוק כא
וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר. בְּסוֹף דְּבָרָיו אֶל אֱלִיהוּא חָזַר לְקַנְתֵּר אוֹתָן שְׁלֹשֶׁת רֵיעֵי אִיּוֹב עַל לֹא מָצְאוּ מַעֲנֶה (איוב לב:א-ג), וְאָמַר: וְעַתָּה, שְׁלֹשֶׁת רֵיעֶיךָ אֵלֶּה, שֶׁהָיָה לָהֶם לַהֲשִׁיבְךָ כָּל דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ, לֹא רָאוּ אוֹר. נַעֲשׂוּ הֵמָּה כִּנְפָלִים אֲשֶׁר לֹא רָאוּ חָכְמָה (איוב ג:טז):
בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים. דּוֹמֶה לַבְּהִירִים הַנִּרְאִים בַּשְּׁחָקִים, לְהוֹרִיד גֶּשֶׁם:
וְרוּחַ עָבְרָה. וְרוּחַ בָּא וּמְטַהֲרָתָן וּמַעֲבִירָתָן, וְאֵין מָטָר יוֹרֵד. כָּךְ הוּא דֻּגְמָא שֶׁלָּהֶם: הִתְחִילוּ לַהֲשִׁיבְךָ, וְסוֹף עָמְדוּ וְלֹא עָנוּ (איוב לב:טז):
פסוק כב
מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה. הֲרֵי הוּא כְּחוֹזֵר עַל הָרִאשׁוֹנוֹת. דָּבָר אַחֵר: מִדְרַשׁ חֲכָמִים (תענית ז:): כְּשֶׁהָרָקִיעַ מָלֵא בֶּהָרוֹת עֲנָנִים עֲנָנִים לְהוֹרִיד גֶּשֶׁם, רוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם, וְאֵין גֶּשֶׁם יוֹרֵד. זֶה מִדְרַשׁ חֲכָמִים, וְאֵינָהּ מִתְיַשֶּׁבֶת עַל סֵדֶר הַמִּקְרָאוֹת:
מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה. מְנַשֵּׁב רוּחַ צְפוֹנִית וּמַעֲבִיר הַגֶּשֶׁם, וְהַחַמָּה זוֹרַחַת; כְּמוֹ ״הַמְּרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם הַזָּהָב״ (זכריה ד:יב):
עַל אֱלוֹהַּ. מִלְּפָנָיו:
מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה. נִצְפַּן הַזָּהָב הַטּוֹב לְאוֹתָן שֶׁיֵּאָתִיּוּ אֶת עַצְמָן לְמִצְווֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמַאֲמִינִים בֵּאלוֹהַּ הַנּוֹרָא מְאֹד:
פסוק כג
שַׁדַּי לֹא מְצָאנוּהוּ שַׂגִּיא כֹחַ. לְעוֹרֵר מִשְׁפָּטָיו עַל הַבְּרִיּוֹת בְּגֹדֶל כֹּחוֹ, כִּי אִם בְּרַחֲמִים. וְכַפָּרַת הַבְּרִיּוֹת שָׂם בְּדָבָר מוּעָט לְפִי הַיְּכֹלֶת: קֹמֶץ מִנְחָה, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה, בָּקָר וְצֹאן; וְלֹא טָרַח לְבַקֵּשׁ רְאֵם וְיַחְמוּר:
וּמִשְׁפָּט. יִסּוּרִין:
לֹא יְעַנֶּה. הַבְּרִיּוֹת יוֹתֵר מִדַּאי, וְכֵן לֹא יְעַנֶּה הַצַּדִּיק יוֹתֵר מִדַּאי בְּמַה שֶׁאִי אֶפְשָׁר, כִּי אִם ״אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ״ (דברים טז:יז):
פסוק כד
לָכֵן יְרֵאוּהוּ אֲנָשִׁים. מִלְּהִתְוַכֵּחַ אֵלָיו, (כִּי) לֹא יִרְאֶה כָּל חַכְמֵי לֵב. הַמִּתְחַכְּמִים אֵלָיו, כִּי אֵין חָכְמָתָם בְּעֵינָיו כְּלוּם. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ עַל אִיּוֹב (ראש השנה יז.), שֶׁאָמַר לוֹ אֱלִיהוּא: לְפִי שֶׁהָיִיתָ מֵטִיל אֵימָה יְתֵרָה עַל דּוֹרְךָ חִנָּם, לְפִיכָךְ לֹא זָכִיתָ לְהִתְקַיֵּם לְךָ בָּנִים חַכְמֵי לֵב: