אור ברסלב

רש"י על איוב· רש״י

פרק לו

פרק לה

פסוק א

וַיֹּסֶף אֱלִיהוּא. רָאִיתִי בְּטַעֲמֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן, שֶׁלְּפִיכָךְ אָמַר שְׁלֹשָׁה מַעֲנוֹת, כְּנֶגֶד שְׁלֹשֶׁת רֵיעֵי אִיּוֹב. וְזֶה רְבִיעִי, לְפִיכָךְ נִקְרָא תּוֹסֶפֶת:

פסוק ב

כַּתַּר לִי זְעֵיר וַאֲחַוֶּךָּ. כֻּלּוֹ לְשׁוֹן אֲרַמִּי הוּא: הוֹחֵל לִי מְעַט וַאֲגִידְךָ. כַּתַּר לְשׁוֹן הוֹחֵל, כַּאֲשֶׁר תִּרְגֵּם יוֹנָתָן ״וּלְתוֹרָתוֹ אִיִּים יְיַחֵלוּ״ (ישעיהו מב:ד): ״יְכַתְּרוּן״:

לֶאֱלוֹהַּ. לַבָּאִים בִּמְקוֹמוֹ:

פסוק ד

תְּמִים דֵּעוֹת עִמָּךְ. הִנֵּה אַתְחִיל עַתָּה לְדַבֵּר עִמָּךְ, שֶׁאַתָּה סָבוּר שֶׁדַּעְתְּךָ שְׁלֵמָה:

פסוק ה

הֵן אֵל כַּבִּיר. בְּחָכְמָה וּבְרַחֲמִים:

וְלֹא יִמְאָס. עָנִי:

כַּבִּיר כֹּחַ לֵב. הוּא לְהִתְנַקֵּם, לְפִיכָךְ לֹא יְחַיֶּה רָשָׁע:

פסוק ז

לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו. עַד אֲשֶׁר עִם מְלָכִים יוֹשִׁיבֵם:

פסוק ח

וְאִם אֲסוּרִים. וְאִם תִּרְאֶה צַדִּיקִים שֶׁיִּהְיוּ אֲסוּרִים בַּזִּיקִים שֶׁל יִסּוּרִין וָחֳלָיִים, אוֹ יִלָּכְדוּ בְּחַבְלֵי עֹנִי. בִּלְשׁוֹן גּוֹרָל וּמֵיתָרִים נִקְרָא חַבְלֵי, וּבִלְשׁוֹן דְּאָגָה נִקְרָא ״חֶבְלֵי יוֹלֵדָה״ (הושע יג:יג). בְּחַבְלֵי עֹנִי. קוֹדְרֵ״שׁ בְּלַעַ״ז. אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁחָטְאוּ לְפָנָיו, וּבָא לִיפָּרַע מֵהֶם לְטוֹבָתָם, לְנַקּוֹתָם, וּלְהַזְהִירָם לָשׁוּב אֵלָיו:

פסוק ט

וַיַּגֵּד לָהֶם פָּעֳלָם. בַּיִּסּוּרִין הַלָּלוּ מוֹדִיעָם שֶׁחָטְאוּ לְפָנָיו. וְכָל דִּבְרֵי אֱלִיהוּא תַּנְחוּמִין שְׁלֵמִים הָיוּ, וְלֹא קִנְתּוּרִין; כְּלוֹמַר: אַל תִּדְאַג עַל יִסּוּרִין, אִם צָדַקְתָּ, כִּי לְטוֹבָה הֵן לְךָ:

פסוק י

וַיֹּאמֶר. כִּי בְּיִסּוּרִין יְשׁוּבוּן מֵאָוֶן:

פסוק יא

אִם יִשְׁמְעוּ. וְיַעַבְדוּהוּ:

פסוק יג

וְחַנְפֵי לֵב. שֶׁהֵם רְשָׁעִים, הֵם יָשִׂימוּ אָף – בְּבֹא יִסּוּרִין עֲלֵיהֶם, מְחָרְפִים וּמְגַדְּפִים:

וְלֹא יְשַׁוְּעוּ. לְפָנָיו בִּתְחִנָּה:

כִּי אֲסָרָם. כְּשֶׁהוּא אוֹסְרָן בְּיִסּוּרִין, לְפִיכָךְ לֹא יִרְפָּאֵם:

פסוק יד

תָּמֹת בַּנֹּעַר. וּבְשִׁנּוּק שֶׁעֲלֵיהֶם נַפְשָׁם:

פסוק טו

יְחַלֵּץ עָנִי. אֶת הֶעָנִי, הַשָּׂם עַצְמוֹ רָשׁ בִּדְבַר תַּחֲנוּנִים, יְחַלֵּץ מִגֵּיהִנֹּם בִּשְׁבִיל עָנְיוֹ שֶׁהֵבִיא עָלָיו:

וְיִגֶל בַּלַּחַץ אָזְנָם. בַּלַּחַץ שֶׁהֵבִיא עָלָיו, מְגַלֶּה אֶת אָזְנוֹ, לֵאמֹר: שׁוּב אֵלַי!

פסוק טז

וְאַף. זֹאת עוֹד גְּדוֹלָה עָשָׂה לְךָ בְּיִסּוּרִין הַלָּלוּ: הֲסִיתְךָ וְהִדִּיחֲךָ מִגֵּיהִנֹּם, שֶׁפִּיהָ צַר וְתַחְתֶּיהָ רָחָב:

לֹא מוּצָק. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא עֲשָׁנָהּ צָבוּר לְתוֹכָהּ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁתִּזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא, וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא דָשֶׁן:

פסוק יז

וְדִין רָשָׁע מָלֵאתָ. וְאִם נִתְמַלֵּאתָ בְּיִסּוּרֵי הָרְשָׁעִים, הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט הֵם הַיִּסּוּרִין; הֵם יִתְמֹכוּ לְךָ לֶעָתִיד מִגֵּיהִנֹּם, וְיֵשׁ לְךָ לְקַבְּלָם בְּאַהֲבָה:

פסוק יח

כִּי חֵמָה. גְּדוֹלָה תִּהְיֶה:

פֶּן יְסִיתְךָ. יִצְרְךָ לְדַבֵּר דְּבָרִים:

בְּשָׂפֶק. בְּשָׂפֶק זֶה אֲשֶׁר תִּשְׂפֹּק, וְתֶרֶב אֲמָרֶיךָ לָאֵל. וּמֵאַחַר שֶׁתַּעֲלֶה הַחֵמָה, רָב מָמוֹן אַל יַטֶּךָּ מִמֶּנָּה:

פסוק יט

הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר. וְכִי בָּאתָה לַעֲרֹךְ צְעָקָה, שֶׁלֹּא תְּבוֹאֲךָ שׁוּם צָרָה וְשׁוּם מַאֲמַצֵּי כֹחַ לְאוֹנְסְךָ, אִם כֵּן בַּמֶּה יִגְבֶּה אֶת חוֹבוֹ?

פסוק כ

אַל תִּשְׁאַף הַלָּיְלָה. כְּלוֹמַר: וְאֵין לְךָ לִבְחֹר בְּיִסּוּרִים אֲחֵרִים; אַל תִּשְׁאַף וְתִתְאַוֶּה הַלַּיְלָה שֶׁבָּא לְאַמְרָפֶל, לְמִצְרַיִם וּלְסַנְחֵרִיב, לְסַלֵּק עַמִּים מִן הָעוֹלָם, כְּשֶׁהֵם תַּחְתָּם – בִּמְקוֹמָם, בְּשַׁלְוָה; כִּי הֵם אָבְדוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא:

לַעֲלוֹת. כְּמוֹ ״אַל תַּעֲלֵנִי בַּחֲצִי יָמָי״ (תהילים קב:כה), ״כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ בְּעִתּוֹ״ (איוב ה:כו):

פסוק כא

הִשָּׁמֶר אַל תֵּפֶן אֶל אָוֶן. לָדוּן וְלוֹמַר: הָיָה לוֹ לְשָׁפְטֵנִי בְּיִסּוּרֵי עֲנִיּוּת:

כִּי עַל זֶה בָּחַרְתָּ מֵעֹנִי. כִּי עַל הַיִּסּוּרִין הַלָּלוּ יֵשׁ לִבְחֹר יוֹתֵר מֵעֲנִיּוּת אָדָם שֶׁנָּהֲגוּ בּוֹ כָּבוֹד, וְלָמוּד בְּעֹשֶׁר כָּל יָמָיו, וְיַעֲמֹד עַל הַמֶּקַח וְאֵין לוֹ דָּמִים, וּבוֹשׁ וְשָׁב לְבֵיתוֹ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ. וְאִם תֹּאמַר: אִיּוֹב עָנִי הָיָה עִם הַיִּסּוּרִין? לֹא מָצִינוּ שֶׁאִבֵּד, אֶלָּא בְּהֵמוֹתָיו, אֲבָל לֹא כֶּסֶף וְזָהָב. וַאֲפִלּוּ אִבֵּד בְּהֵמוֹתָיו עִם כֶּסֶף וְזָהָב, טוֹב לוֹ לִהְיוֹת עָנִי וְחוֹלֶה, מִהְיוֹת תָּמִים וְהוֹלֵךְ בַּשְּׁוָקִים וְאֵין בְּיָדוֹ כְּלוּם. וְכֵן מְפֹרָשׁ בְּמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה (תנחומא, משפטים יא), כִּי נוֹחִין הָיוּ יִסּוּרֵי אִיּוֹב מִיִּסּוּרֵי עֲנִיּוּת. וְכֵן בְּאַגָּדוֹת הַגְּמָרָא (בבא בתרא קטז.):

פסוק כב

הֵן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ. מִתּוֹךְ שֶׁכֹּחוֹ גָּדוֹל וְאֵין לְהִנָּצֵל מִפָּנָיו, לְפִיכָךְ אֵין כָּמוֹהוּ מוֹרֶה. כְּשֶׁמּוֹרֶה לַחוֹטֵא לָשׁוּב אֵלָיו, מַתְרֶה קוֹדֶם מַכָּה, לְפִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין יָכוֹל לְהִשָּׁמֵר מִמַּכָּתוֹ; כְּמוֹ שֶׁהָיָה מַתְרֶה בְּפַרְעֹה עַל כָּל מַכָּה וּמַכָּה: ״הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד״ (שמות ט:יח), וְ״הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה״ (שמות י:ד); וְכֵן כֻּלָּם. וּבָשָׂר וָדָם, כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִנָּקֵם מֵאוֹיְבָיו, בָּא עָלָיו פִּתְאוֹם; שֶׁאִם יַתְרֶה בּוֹ, יַחֲזֹר וְיִנָּצֵל מִמֶּנּוּ:

פסוק כג

מִי פָקַד עָלָיו דַּרְכּוֹ. יְצַוֶּה עָלָיו מֵעוֹלָם: אֶת הַדֶּרֶךְ הַזֶּה תֵּלֵךְ:

פסוק כד

זְכֹר. דְּרָכָיו, וּבְהַזְכִּירְךָ תַּשְׂגִּיא מֵאֵלֶיךָ שֶׁבַח פֹּעַל מִדּוֹתָיו:

אֲשֶׁר שֹׁרְרוּ אֲנָשִׁים. אֲשֶׁר רָאוּ אֲנָשִׁים, כְּמוֹ ״אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב״ (במדבר כד:יז):

פסוק כה

חָזוּ בוֹ. בְּפָעֳלוֹ:

מֵרָחוֹק. מִיְּצִירַת עוֹלָם עַד עַכְשָׁיו:

פסוק כו

מִסְפַּר שָׁנָיו וְלֹא חֵקֶר. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לֶאֱנוֹשׁ לְהַבִּיט מֵרָחוֹק, לִשְׁאוֹל מַה שֶּׁאֵרַע בָּרִאשׁוֹנִים, וְיִלְמַד מֵהֶם:

פסוק כז

כִּי יְגָרַע. כִּי יַרְבֶּה, כְּמוֹ ״וְתִגְרַע שִׂיחָה״ (איוב טו:ד). וְיֵשׁ פּוֹתְרִים: יִגְרָעֵם מִן הַשָּׁמַיִם, לְהוֹרִידָם אָרֶץ:

וְיָזֹקּוּ. הָרְקִיעִים אֶת הַמָּטָר:

לְאֵדוֹ. לַעֲנָנוֹ:

פסוק כט

אַף אִם יָבִין. אוֹ אִם יָבִין אָדָם מַה יֵּשׁ בְּמִפְרְשֵׂי עָב, בִּתְמִיהַּ:

תְּשֻׁאוֹת. לְשׁוֹן עֲרָפֶל סֻכָּתוֹ:

פסוק ל

הֵן פָּרַשׂ. עַל הֶעָב אֶת אוֹרוֹ, וְשָׁרְשֵׁי הַיָּם כִּסָּה בּוֹ:

פסוק לא

כִּי בָם. בֶּעָבִים יָדִין עַמִּים – יְיַסְּרֵם בַּעֲצִירַת גְּשָׁמִים, בָּרָעָב וְכָל מַכָּה. חָטְאוּ דּוֹר הַמַּבּוּל – ״וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ״ (בראשית ז:יא), אַנְשֵׁי סְדוֹם – ״גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ״ (דברים כט:כב), סִיסְרָא – ״מִן הַשָּׁמַיִם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא״ (שופטים ה:כ):

יִתֶּן אֹכֶל לְמַכְבִּיר. מִשָּׁם בָּאִים מְזוֹנוֹת: ״הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם״ (שמות טז:ד). מָשָׁל לְנַחְתּוֹם הָעוֹמֵד לִפְנֵי הַכִּבְשָׁן – נִכְנַס שׂוֹנְאוֹ, חוֹתֶה גֶּחָלִים וְזוֹרֵק בּוֹ; נִכְנַס אוֹהֲבוֹ, מוֹצִיא פַּת חַמָּה וְנוֹתֵן לוֹ:

לְמַכְבִּיר. לְמִי שֶׁטְּפָלָיו מְרֻבִּים וְכַבִּירִים, וְצָרִיךְ לִמְזוֹנוֹת:

פסוק לב

עַל כַּפַּיִם. עַל הֶעָנָנִים, וְכֵן ״נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם״ (איכה ג:מא), עַל שֵׁם ״עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ״ (מלכים א יח:מד). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (תענית ז:): עַל חָמָס וְעָוֹן כַּפַּיִם כִּסָּה אוֹר, הַמָּטָר נֶעֱצָר:

וַיְצַו עָלֶיהָ. לָבוֹא עַל יְדֵי מַפְגִּיעַ בִּתְפִלָּה, אוֹהֲבוֹ שֶׁל דּוֹר וְגָדוֹל וְחָכָם שֶׁבּוֹ, יַגִּיד עָלָיו לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָרַת הַדּוֹר וּצְרָכָיו:

פסוק לג

יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ. יִדְרֹשׁ לָהֶם לִבְדֹּק לָהֶם בְּמַעֲשֵׂיהֶם וְלָשׁוּב אֵלָיו:

מִקְנֶה. וְזֶהוּ קִנְיָן שֶׁנִּקְנִין בּוֹ הַגְּשָׁמִים:

אַף עַל עוֹלֶה. גַּם לְמַעְלָה לְמַעְלָה, כְּמוֹ ״יָשׁוּבוּ אֶל עָל״ (הושע ז:טז), אוֹ ״הֻקַם עָל״ (שמואל ב כג:א). וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ (תענית ח.): קִנְיַן אַף וְחֵמָה עַל הַמֵּגִיס דַּעְתּוֹ. אֲבָל הַנִּקּוּד, שֶׁנִּקַּד מִקְנֶה – פַּתָּח, מוֹכִיחַ, שֶׁהוּא אֵינוֹ דָבוּק לְאַף; שֶׁאִלּוּ הָיָה דָבוּק, הָיָה נָקוּד קָמַץ, וְלֹא הָיָה בּוֹ פִּסּוּק הַטַּעַם, שֶׁהוּא נִטְעָם בִּ׳רְבִיעִי׳:

תוכן העניינים

רש"י על איוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה