רש"י על איוב· רש״י
פרק לו · פסוק כב
הֵן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ. מִתּוֹךְ שֶׁכֹּחוֹ גָּדוֹל וְאֵין לְהִנָּצֵל מִפָּנָיו, לְפִיכָךְ אֵין כָּמוֹהוּ מוֹרֶה. כְּשֶׁמּוֹרֶה לַחוֹטֵא לָשׁוּב אֵלָיו, מַתְרֶה קוֹדֶם מַכָּה, לְפִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין יָכוֹל לְהִשָּׁמֵר מִמַּכָּתוֹ; כְּמוֹ שֶׁהָיָה מַתְרֶה בְּפַרְעֹה עַל כָּל מַכָּה וּמַכָּה: ״הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד״ (שמות ט:יח), וְ״הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה״ (שמות י:ד); וְכֵן כֻּלָּם. וּבָשָׂר וָדָם, כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִנָּקֵם מֵאוֹיְבָיו, בָּא עָלָיו פִּתְאוֹם; שֶׁאִם יַתְרֶה בּוֹ, יַחֲזֹר וְיִנָּצֵל מִמֶּנּוּ: