רש"י על איוב· רש״י
פרק כד · פסוק כא
רוֹעֶה עֲקָרָה לֹא תֵלֵד. כָּךְ הָיָה מִנְהָגָם: נוֹשֵׂא שְׁתֵּי נָשִׁים, אַחַת לְתַשְׁמִישׁ וְאַחַת לְבָנִים. זוֹ שֶׁעוֹמֶדֶת לְתַשְׁמִישׁ, מַשְׁקֶה כּוֹס עִקָּרִין כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵלֵד עוֹלָמִית, וּמַאֲכִילָהּ תַּפְנוּקִים וּמַרְחִיצָהּ וּמְקַשְּׁטָהּ, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. וְזוֹ הָעוֹמֶדֶת לְבָנִים, מַלְבִּישָׁהּ בִּגְדֵי אַלְמָנוֹת וּמַרְעִיבָהּ. וְזֶהוּ שֶׁאוֹמֵר: הָעֲקָרָה שֶׁלֹּא תֵלֵד הָיָה רוֹעֶה וּמֵטִיב, וְאֶת הָאַלְמָנָה שֶׁעוֹמֶדֶת לְבָנִים לֹא יְיֵטִיב: