אור ברסלב

רש"י על איוב· רש״י

פרק כד

פרק כג

פסוק א

מַדּוּעַ מִשַּׁדַּי לֹא נִצְפְּנוּ עִתִּים. קַבָּלָה הוּא זֶה: לָמָּה לֹא נִצְפְּנוּ עִתֵּי יְמֵי הָאָדָם מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא יֵדַע יוֹם מוֹת הָאָדָם? שֶׁמָּא לֹא יְמַהֵר פֻּרְעָנוּת, וִיקַדְּמֶנּוּ יוֹם הַמִּיתָה:

וְיוֹדְעָיו לֹא חָזוּ יָמָיו. מִיּוֹם הָאָדָם, כְּמוֹ ״חֹדֶשׁ יָמִים״ (בראשית כט:יד). (ומְתַּרְגְּמִינָן ״עִדַן בְּעִדַן״ (סא״א)). דָּבָר אַחֵר: מַדּוּעַ יוֹדְעָיו וְאוֹהֲבָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינָן יְכוֹלִין לִרְאוֹת סוֹף דְּרָכָיו וּמִדּוֹתָיו?

יָמָיו. זוֹ הִיא דֶּרֶךְ שֶׁנָּהַג בְּיָמָיו, כְּמוֹ ״לֹא יֶחֱרַף לְבָבִי מִיָּמָי״ (איוב כז:ו). וּמָה הֵן הַמִּדּוֹת הַתְּמוּהוֹת?

פסוק ב

גְּבוּלוֹת יַשִּׂיגוּ. אוֹתָן שֶׁדַּרְכָּן לְהַסִּיג גְּבוּלוֹת, שֶׁהֵן קוֹנִין שָׂדוֹת כְּנֶגֶד שָׂדוֹת אֲחֵרִים, וּבַלַּיְלָה הֵם מַרְבִּים גְּבוּלֵיהֶם, שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים גְּדֵרֵיהֶם בַּלַּיְלָה בְּתוֹךְ תְּחוּם שְׁכֵינֵיהֶם. (וְזֶהוּ מַשִּׂיג דִּמְתַּרְגְּמִינָן ״מִשְׁגֶּה״ שֶׁהָיוּ מַשְׁגִּים הַגְּבוּל סא״א):

עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ. לְעַצְמָן:

פסוק ג

חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ. וְעוֹשִׂין כָּל רָעוֹת הָאֲמוּרוֹת בָּעִנְיָן. סוֹף דָּבָר: וֵאלוֹהַּ לֹא יָשִׂים תִּפְלָה – לְהוֹדִיעָם עֲוֹנָם וּלְהַמְצִיאָם גְּמוּלָם:

פסוק ד

יַחַד חֻבְּאוּ. עֲנִיֵּי אֶרֶץ מִפְּנֵי שֶׁיְּרֵאִים מֵהֶם:

פסוק ה

הֵן פְּרָאִים. הַפְּרָאִים שֶׁהֵם לִמּוּדֵי מִדְבָּר (ירמיהו ב:כד), לֶאֱרֹב אֶת הָעוֹבְרִים:

יָצְאוּ בְּפָעֳלָם. יָצְאוּ לִמְלַאכְתָּן, וּמַה הִיא הַפְּעֻלָּה? מְשַׁחֲרֵי לַטָּרֶף. מְבַקְּשִׁים לִטְרוֹף:

עֲרָבָה לוֹ לֶחֶם לַנְּעָרִים. לִמְשָׁרְתָיו וּנְעָרָיו שֶׁל רָשָׁע, הָעֲרָבָה וְהַמִּדְבָּר הָוֶה לוֹ לֶחֶם לְצָרְכָּם, שֶׁמִּשָּׁם הוּא חוֹטֵף וְאוֹכֵל וְגוֹזֵל מַה שֶּׁהֵם אוֹכְלִים:

לַנְּעָרִים. הֵם הַהוֹלְכִים אִתּוֹ לִגְזוֹל, כְּמוֹ ״רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים״ (בראשית יד:כד):

פסוק ו

בַּשָּׂדֶה. שֶׁל אֲחֵרִים:

בְּלִילוֹ. יְבוּלוֹ:

יִקְצוֹרוּ. לִגְזוֹל:

וְכֶרֶם רָשָׁע יְלַקֵּשׁוּ. וּכְרָמִים שֶׁל אֲחֵרִים הָרְשָׁעִים הָאֵלּוּ נוֹטְלִים פִּרְיָם, יְלַקֵּשׁוּ אשפריימנ״ט נוֹטְלִים לֶקֶשׁ שֶׁלָּהֶם, לֶקֶשׁ לְשׁוֹן צֶמַח פְּרִי כְּמוֹ ״בִּתְחִלַּת עֲלוֹת הַלֶּקֶשׁ״ (עמוס ז:א) תִּרְגֵּם יוֹנָתָן צִימוּחַ וְכֵן יָסַד רַבִּי אֶלְעָזָר (בהושענא אדמה מארר) לֶקֶשׁ מֵאַרְבֶּה. (דָּבָר אַחֵר וְכֶרֶם רָשָׁע יְלַקֵּשׁוּ, יְלַקְּשׁוּ אוֹתָהּ מֵהַשְּׁחִיתָהּ, כִּי אֶת שֶׁל הָעֲנִיִּים וִיתוֹמִים הֵם אוֹכְלִים. יְלַקֵּשׁוּ כְּמוֹ ״וּפִיהֶם פָּעֲרוּ לְמַלְקוֹשׁ״ (איוב כט:כג) זְמַן אָרוֹךְ וּכְמוֹ ״לְקִישָׁיָּא לְלָבָן״ (אונקלוס בראשית ל:מב)):

פסוק ז

עָרוֹם יָלִינוּ. הֵם מְלִינִים אֶת הָעֲנִיִּים:

מִבְּלִי לְבוּשׁ. שֶׁנָּטְלוּ כְּסוּיִן:

פסוק ח

מִזֶּרֶם. הַיּוֹרֵד מִן הֶהָרִים יִרְטָבוּ וְיִתְלַחְלְחוּ אוֹתָן הָעֲרוּמִים, לְפִי שֶׁמִבְּלִי כִסּוּי אֵין מַחְסֶה לְהֵחָסוֹת בּוֹ:

חִבְּקוּ צוּר. נֶחְבָּאִים בִּנְקִיקֵי הַסְּלָעִים, וְגַם שָׁם הַזֶּרֶם יוֹרֵד וּמְקַלֵּחַ עֲלֵיהֶם וְרוֹטְבָם. רָטוֹב – תַּרְגּוּם שֶׁל ״לַח״ (בראשית ל:לז); וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְנֻגָּב קָרוּי ׳לַח׳:

יִרְטָבוּ. מוֹיִישְׁטָ״א בְּלַעַ״ז:

פסוק ט

מִשֹּׁד יָתוֹם. יְנִיקַת הַיָּתוֹם, מְקוֹם מוֹצָא מַאֲכָלוֹ וּמְזוֹנוֹתָיו. כְּמוֹ ״וְשֹׁד מְלָכִים תִּינָקִי״ (ישעיהו ס:טז):

יַחְבֹּלוּ. לְשׁוֹן ״אִם חָבֹל תַּחְבֹּל״ (שמות כב:כה), וּכְמוֹ ״חֲבֹל לֹא יַחֲבֹל״ (יחזקאל יח:טז):

פסוק י

הָלְכוּ. הֵם הִלְּכוּהוּ בְּלִי לְבוּשׁ:

וּרְעֵבִים נָשְׂאוּ עֹמֶר. וּמֵרְעֵבִים נָטְלוּ הָעֳמָרִים שֶׁל לֶקֶט. וְעוֹד יִפָּתֵר וּרְעֵבִים – אוֹתָם שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים עֹמֶר, לְפִי שֶׁאֵלּוּ גּוֹזְלִים אוֹתָם מֵהֶם, וְהָיוּ נִשְׁאָרִים רְעֵבִים:

פסוק יא

בֵּין שׁוּרוֹתָם יַצְהִירוּ. וְיַעֲשׂוּ שֶׁמֶן, בַּעֲלֵי זֵיתִים:

וְיְקָבִים דָּרְכוּ. בַּעֲלֵי כְּרָמִים:

וַיִּצְמָאוּ. לְאַחַר זְמַן; לְפִי שֶׁאֵלּוּ הָרְשָׁעִים גּוֹזְלִים אוֹתָם מֵהֶם:

בֵּין שׁוּרוֹתָם. כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁעוֹשִׂין הַזֵּיתִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת בְּבֵית הַבַּד, וְהַיִּצְהָר זָב בֵּינֵיהֶם:

פסוק יב

מֵעִיר מְתִים יִנְאָקוּ. מְתֵיהָ וְטוֹבֵיהָ שֶׁל עִיר יִנָּאֲקוּ מֵחֲמַת אוֹתָן הָאוֹנְסִין:

לֹא יָשִׂים תִּפְלָה. לְהַקְפִּיד עֲלֵיהֶם וְלִיקַּח נְקָמָה:

פסוק יג

הֵמָּה. הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה, הֵם דּוֹר הַמַּבּוּל שֶׁמָּרְדוּ בָּאוֹר, בִּשְׁבִיל הַמָּטָר שֶׁהָיָה עוֹלֶה מִן הָאָרֶץ (בראשית ב:ו), וְלֹא הָיוּ צְרִיכִים לִכְלוּם:

פסוק יד

לָאוֹר יָקוּם. אִם הָיוּ עוֹמְדִים בַּיּוֹם, הָיוּ הוֹרְגִים עוֹבְרֵי דְרָכִים:

וּבַלַּיְלָה יְהִי כַגַּנָּב. לַחְתּוֹר בָּתִּים:

פסוק טו

וְעֵין נוֹאֵף. וְהַנּוֹאֵף שֶׁבָּהֶם הָיָה שׁוֹמֵר וּמַמְתִּין עַד נֶשֶׁף, לֵאמֹר וְגוֹ׳:

וְסֵתֶר. וּבַסֵּתֶר יָשִׂים פָּנָיו לַעֲבוֹר עֲבֵירָה, שֶׁעַל כָּל אֵלֶּה הָיוּ חֲשׁוּדִין דּוֹר הַמַּבּוּל: עַל הַגֶּזֶל, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס״ (בראשית ו:יא), וְעַל הָעֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר״ (בראשית ו:יב):

פסוק טז

יוֹמָם חִתְּמוּ לָמוֹ. אוֹתָם שֶׁהָיוּ חַלָּשִׁים מֵהֶם מֵעֲשׂוֹת לִסְטִיּוּת בַּיּוֹם, הָיוּ חוֹתְרִים בַּבָּתִּים בַּלַּיְלָה, וּבַיּוֹם הָיוּ חֲתוּמִים וּמְסֻגָּרִים בְּבָתֵּיהֶם:

לֹא יָדְעוּ אוֹר. לֹא הָיוּ מַכִּירִין אֶת הָאוֹר, וְלֹא הָיָה עֵת מַהֲלָכָם:

פסוק יז

כִּי יַחְדָּו בֹּקֶר לָמוֹ צַלְמָוֶת. שֶׁבַּיּוֹם הָיוּ נִסְגָּרִים, וּבַלַּיְלָה הָיוּ הוֹלְכִים לְמַחְתַּרְתָּם, וְלֹא הָיוּ יְרֵאִים מִן הַמַּזִּיקִים כְּלָל:

כִּי יַכִּיר בַּלְהוֹת צַלְמָוֶת. מַכִּיר הָיָה כָּל אֶחָד שֵׁדִים הַמַּבְהִילִים, וְלֹא הָיָה יָרֵא מֵהֶם. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ (סנהדרין קט.): יוֹמָם חָתְמוּ לָמוֹ – בַּיּוֹם הָיוּ עוֹשִׂים סִימָנִים, הֵיכָן מַרְתֵּפוֹ שֶׁל בַּיִת וְהֵיכָן גְּנָזָיו שֶׁל עָשִׁיר; שֶׁהָיוּ מַפְקִידִין אֲפַרְסְמוֹן אֵצֶל בַּעֲלֵי בָתִּים עֲשִׁירִים, וְיוֹדְעִים הֵם שֶׁיַּנִּיחֶנּוּ בְּבֵית גְּנָזָיו, וּבַלַּיְלָה מְרִיחִין וְהוֹלְכִים שָׁם וְחוֹתְרִים שָׁם:

פסוק יח

קַל הוּא עַל פְּנֵי מַיִם. כְּשֶׁהָיוּ הַצַּדִּיקִים נֹחַ וּמְתוּשֶׁלַח מוֹכִיחִים אוֹתָם, וְאוֹמְרִים לָהֶם שֶׁעָתִיד הַמַּבּוּל לָבֹא עֲלֵיהֶם, הָיוּ אוֹמְרִים: קַלִּים אָנוּ לָשׁוּט עַל הַמַּיִם, וְיֵשׁ לָנוּ גֹּמֶא וּדְבָרִים קַלִּים, לַעֲשׂוֹת מֵהֶם אֳנִיּוֹת וְלָשׁוּט:

תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים. הָיוּ מְקַלְּלִים אֶת חֶלְקָם בָּאָרֶץ לֵאמֹר לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ הַטּוֹב בְּדַרְכֵי הַצַּדִּיקִים הָרָמִים וְשׁוֹכְנִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם. לָשׁוֹן אַחֵר כְּרָמִים הֵם הַצַּדִּיקִים וּפַרְנְסֵי הַדּוֹר, כְּמוֹ ״וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם״ (הושע ב:יז) תִּרְגֵּם יוֹנָתָן ״יַת פַּרְנָסָהָא״, הָיוּ מְקַלְּלִים אֶת חֶלְקָם בָּאָרֶץ לֵאמֹר לֹא יִפְנוּ דֶּרֶךְ הַטּוֹב נִשְׁבָּעִים שֶׁלֹּא יִפְנוּ אֶת דַּרְכָּם. לָשׁוֹן אַחֵר תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם מִתְקַלְקֶלֶת הָיְתָה חֶלְקָתָם שֶׁהָיוּ מַשְׁחִיתִים זַרְעָם לְבַטָּלָה, כְּמוֹ ״כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ״ (בראשית ו:יב), תְּקֻלַּל לְשׁוֹן קִלְקוּל, כְּמוֹ ״בַּעֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו״ (שמואל א ג:יג). לָשׁוֹן אַחֵר תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם הַדּוֹרוֹת שֶׁאַחֲרֵיהֶם מְקַלְּלִים בָּהֶם מִי שֶׁפָּרַע מִדּוֹר הַמַּבּוּל, כָּךְ שָׁמַעְתִּי. לָשׁוֹן אַחֵר תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים, לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים תּוֹכָחָה מִן הַטּוֹבִים. לָשׁוֹן אַחֵר הָיוּ קַלִּים לָשׁוּט בִּסְפִינוֹת לַהֲרֹג וְלַחְמֹס מָמוֹן וְדֶרֶךְ יִשּׁוּב בְּנֵי אָדָם וּנְטִיעַת כְּרָמִים אֵין חוֹשֵׁשׁ לֵילֵךְ:

פסוק יט

צִיָּה גַם חֹם יִגְזְלוּ. מִפְּנֵי רָעָתָם גָּרְמוּ לָהֶם שָׁנָה אַחַת לְהִשְׁתַּנּוֹת עוֹלָם מִשִּׁשָּׁה סְדָרָיו: ״זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף״ (בראשית ח:כב):

מִימֵי שֶׁלֶג. כְּמוֹ ׳וּמִימֵי שֶׁלֶג׳, גַּם אוֹתָם גָּזְלוּ מִן הָעוֹלָם, לְפִי שֶׁשְּׁאוֹל חָטָאוּ. יֵשׁ תֵּיבוֹת חֲסֵרוֹת וָוִי״ן, כְּמוֹ ״וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף״ (ירמיהו יא:יט), וְהוּא נִפְתָּר ׳כְּכֶבֶשׂ וְאַלּוּף׳. עוֹד הַרְבֵּה בְּמַחְבֶּרֶת מְנַחֵם בֶּן סָרוּק:

פסוק כ

יִשְׁכָּחֵהוּ רֶחֶם. אִמּוֹ. דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּם (תנחומא, נח ז), שֶׁהָיוּ דּוֹר הַמַּבּוּל נוֹטְלִים אֶת בְּנֵיהֶם וְנוֹתְנִים אוֹתָם תַּחְתֵּיהֶם, לִסְתֹּם אֲרֻבּוֹת הַתְּהוֹם; וַאֲפִלּוּ אִמּוֹ לֹא הָיְתָה מְרַחֶמֶת עָלָיו:

מְתָקוֹ רִמָּה. לָמוּת וְלֶאֱכוֹל רִמָּה בְּשָׂרָם:

עוֹד לֹא יִזָּכֵר. בְּשָׁנָה אַחַת נֶעֶקְרוּ. וְעַל אַרְכָּא שֶׁנִּיתַּן לָהֶם מִתְּחִילָּה, הָיָה אִיּוֹב קוֹבֵל; שֶׁהַרְבֵּה מֵתוּ וְלֹא רָאוּ בְּפוּרְעָנוּת זֶה:

פסוק כא

רוֹעֶה עֲקָרָה לֹא תֵלֵד. כָּךְ הָיָה מִנְהָגָם: נוֹשֵׂא שְׁתֵּי נָשִׁים, אַחַת לְתַשְׁמִישׁ וְאַחַת לְבָנִים. זוֹ שֶׁעוֹמֶדֶת לְתַשְׁמִישׁ, מַשְׁקֶה כּוֹס עִקָּרִין כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵלֵד עוֹלָמִית, וּמַאֲכִילָהּ תַּפְנוּקִים וּמַרְחִיצָהּ וּמְקַשְּׁטָהּ, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. וְזוֹ הָעוֹמֶדֶת לְבָנִים, מַלְבִּישָׁהּ בִּגְדֵי אַלְמָנוֹת וּמַרְעִיבָהּ. וְזֶהוּ שֶׁאוֹמֵר: הָעֲקָרָה שֶׁלֹּא תֵלֵד הָיָה רוֹעֶה וּמֵטִיב, וְאֶת הָאַלְמָנָה שֶׁעוֹמֶדֶת לְבָנִים לֹא יְיֵטִיב:

פסוק כב

וּמָשַׁךְ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתָן אַבִּירִים בְּכֹחוֹ לְפוּרְעָנוּת וּלְמִחְיָה, מִתּוֹךְ אַרְכָּא שֶׁהֶאֱרִיךְ לָהֶם:

יָקוּם. יוֹם אֶחָד:

וְלֹא יַאֲמִין בַּחַיִּין. כְּמוֹ בַּחַיִּים: ״בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל וְגוֹ׳״ (בראשית ז:יא):

פסוק כג

יִתֶּן לוֹ לָבֶטַח. עַד יוֹם אֵידָם, וְנִשְׁעָנוּ:

פסוק כד

רוֹמּוּ מְעַט. נִסְתַּלְּקוּ מִן הָעוֹלָם כִּמְעַט רֶגַע:

וְהֻמְּכוּ. נִדְכְּאוּ וְנִתְמַסְכְּנוּ:

כְּכֹל יִקָּפְצוּן. כִּשְׁאָר כָּל הַנִּקְפָּצִים וְנִמְלָטִים בְּעֵת קָצִיר וּבָצִיר וּמָסִיק, שֶׁנִּקְפָּצִים יַחַד, כֵּן תַּמּוּ כְרֶגַע:

פסוק כה

וְאִם לֹא אֵפוֹ. כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי, יָבֹא אֶחָד מִכֶּם וְיַכְזִיבֵנִי:

וְיָשֵׂם לְאַל מִלָּתִי. שֶׁאֲנִי מְהַרְהֵר אַחֲרָיו לָדַעַת מִדּוֹתָיו, שֶׁמַּאֲרִיךְ אַף לָרְשָׁעִים. וְאֶת אוֹהֲבָיו, כְּמוֹנִי הוּא מְיַסֵּר וְאֵינוֹ מְמִיתָן; כְּמוֹ שֶׁקּוֹבֵל ״כִּי לֹא נִצְמַתִּי מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ״ (איוב כג:יז). וְאֵלּוּ שֶׁ״גְּבוּלוֹת יַשִּׂיגוּ״ (איוב כד:ב), וְכָל אֵלֶּה עָשׂוּ, לֹא הֻכּוּ בְּיִסּוּרִין:

תוכן העניינים

רש"י על איוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה