רש"י על איוב· רש״י
פרק כד · פסוק ו
בַּשָּׂדֶה. שֶׁל אֲחֵרִים:
בְּלִילוֹ. יְבוּלוֹ:
יִקְצוֹרוּ. לִגְזוֹל:
וְכֶרֶם רָשָׁע יְלַקֵּשׁוּ. וּכְרָמִים שֶׁל אֲחֵרִים הָרְשָׁעִים הָאֵלּוּ נוֹטְלִים פִּרְיָם, יְלַקֵּשׁוּ אשפריימנ״ט נוֹטְלִים לֶקֶשׁ שֶׁלָּהֶם, לֶקֶשׁ לְשׁוֹן צֶמַח פְּרִי כְּמוֹ ״בִּתְחִלַּת עֲלוֹת הַלֶּקֶשׁ״ (עמוס ז:א) תִּרְגֵּם יוֹנָתָן צִימוּחַ וְכֵן יָסַד רַבִּי אֶלְעָזָר (בהושענא אדמה מארר) לֶקֶשׁ מֵאַרְבֶּה. (דָּבָר אַחֵר וְכֶרֶם רָשָׁע יְלַקֵּשׁוּ, יְלַקְּשׁוּ אוֹתָהּ מֵהַשְּׁחִיתָהּ, כִּי אֶת שֶׁל הָעֲנִיִּים וִיתוֹמִים הֵם אוֹכְלִים. יְלַקֵּשׁוּ כְּמוֹ ״וּפִיהֶם פָּעֲרוּ לְמַלְקוֹשׁ״ (איוב כט:כג) זְמַן אָרוֹךְ וּכְמוֹ ״לְקִישָׁיָּא לְלָבָן״ (אונקלוס בראשית ל:מב)):