רש"י על איוב· רש״י
פרק ד · פסוק יב
וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב. חוֹזֵר עַל תּוֹכַחְתּוֹ שֶׁהוֹכִיחוֹ עַד הֵנָּה: מַה תִּזְעַק? זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבַד וְגוֹ׳כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי וְגוֹ׳, וְעַל אוֹדוֹתֶיךָ אֵלַי דָּבָר נְבוּאָה יְגֻנָּב. מִן הַסִּגְנוֹן, כְּדָבָר גָּנוּב; לְפִי שֶׁאֵין רוּחַ הַקֹּדֶשׁ נִגְלֶה עַל נְבִיאֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בְּפַרְהֶסְיָא. מָשָׁל לְמֶלֶךְ, שֶׁהָיְתָה לוֹ אִשָּׁה וּפִילֶגֶשׁ; כְּשֶׁבָּא אֵצֶל אִשְׁתּוֹ בָּא בְּגָלוּי, וְאֵצֶל פִּילַגְשׁוֹ בָּא בְּסֵתֶר וּבִגְנֵבָה. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִנְבִיאֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים: ״וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה״ (בראשית כ:ג); וְכֵן ״וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן וְגוֹ׳״ (בראשית לא:כד); לְבִלְעָם: ״נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם״ (במדבר כד:ד); לֶאֱלִיפַז: בַּחֶזְיוֹנוֹת הַלַּיְלָה. אֲבָל בִּנְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל כְּתִיב ״פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ בְּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידוֹת״ (במדבר יב:ח). בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא מָצָאתִי מֻגֶּה וְל״שׁ:
וַתִּקַּח אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ. שֶׁמֶץ מִקְצָת רוּחַ הֲבָנָה: