אור ברסלב
רפואה למכה שיר השירים - פרק ב › י

רפואה למכה· רבי שמשון באקי הקדמון

שיר השירים - פרק ב · י

ט

(שה"ש ב, י):
ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך. (איכה ב, ג):
גדע בחרי אף כל קרן ישראל השיב אחור ימינו
מפני אויב ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב.

במדרש שהבאנו למעלה מסיים ואומר: ענה דודי ואמר לי, מה אמר לי אנכי ה' אלקיך. אפשר כי מלבד פשוטו אפשר שרמז להם הב"ה מה שהיה צופה למרחוק שעתיד לקפוץ משם לעתיד ולכן פתח דבריו האיר להם באומרו אנכי ה' אלקיך, שאע"פ שיבואו במדת הדין הרמוזה בשם אלקים מ"מ אנכי ה' במדת הרחמים, וא"כ אעפ"י שגדע בחרי אף כל קרן ישראל וגם השיב אחור ימינו מפני אויב ושלטה מדת הדין כמו שאומר אח"כ ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב מ"מ עדיין הנה הוא במדת הרחמים עמנו, ובאומרו אנכי ה' אלקיך בא למעט להם, לומר כי אעפ"י שאין להם לישראל ממשלה וגדע בחרי אף כל קרן ישראל, מ"מ אינם תחת יד ורשות שום א' מהשרים של מעלה רק אנכי ה' אלקיך. והנה 'קרן ישראל' יפורש על בית המקדש אשר בתוכו קרנם תרום בכבוד, ובזמן החרבן כבר אמרנו מה שפי' מהר"ם אלשיך על מה שאז"ל (פתיחתא דחכימי כ"ד): מיד נשבע הב"ה בימינו, בשביל ימינו הוא מדת החסד והחזירה לאחוריו. והשבועה היתה שנשבע שלא ליזקק לו עד עת קץ, ופי' נשבע הב"ה בימינו, בשביל ימינו הוא מדת החסד, והחזירה לאחוריו שהוא לעתיד דהיינו עד עת קץ, שמה שהיה עתה הבית ההוא מצד הימין, והיה ראוי [ש]יהיה לו החסד, מעתה החזיר החסד ההוא לאחור. ועת קץ הוא לאחור וזהו השיב אחור ימינו מפני אויב עכ"ל. וזהו גדע בחרי אף כל קרן ישראל שהוא בית המקדש כנז', ובזה סלק את הימין, השיב אחור ימינו מפני אויב כדי שיבא אויב ועי"ז ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב, ואעפ"י שלא נשאר לו מקום בארץ כשנחרב הבית מ"מ כבר ענה דודי ואמר לי אנכי ה' אלקיך כמ"ש. וגם לפי פשט הכתוב ענה דודי ואמר לי קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך, דקדק באומרו 'ואמר לי' על דרך מה שפי' מהר"א גלאנטי על פסוק חומת בת ציון שפי' אכתי במקומך יושיבוך ובשמך יקראוך בתולת ישראל, כאילו לא נבעלת ואהבתי עמך עזה כימי קדם עכ"ל. וזהו ענה דודי ואמר לי להיותי קשורה עמו. גם אפשר לומר ואמר לי קומי לך וכו' כי לישראל דווקא ניתן להם תקנה ע"י התשובה משא"כ לבני נח כמ"ש (יבמות מז, ב): בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון. וכמ"ש מהררמ"ע זצוק"ל (מא' חקור דין ח"א פ"כ) שאין להם תקנת השבים. אבל לי דווקא אמר קומי לך, פתחי לי פתח כחודה של מחט, ואז הרי את נקראת רעייתי יפתי ולכי לך, ואני אפתח לכם ארובות השמים לגאול אתכם אכי"ר.

והנה אמרו במדרש (פסחים סו, ב): כל הכועס אם ת"ח הוא חכמתו מסתלקת. אי נמי גדע בחרי אף כל קרן ישראל, הנה קרן ישראל היא התורה, וכמ"ש במדרש, ואמר גדע שחתך והפריד תורה שבכתב מתורה שבע"פ, וזהו השיב אחור ימינו מפני אויב שהיא התורה שניתנה בימין, עתה תורה מונחת בקרן זוית ואין דורש ואין מבקש לסיבת גודל הצרות, וביותר שאנו חולים מן המלכיות, וכיון שנפרדה התורה כנז' ורבו התלמידים שלא שמשו כל צרכם, רבתה המחלוקת בין החכמים וזהו ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב, פי' המחלוקת והמריבה הזאת הנה בערה ביעקב כאש להבה, ואשר אכלה סביב שלא נגעה בתורה עצמה רק נעשה אש חצוני וקליפה מפסקת בין ישראל לתורה עצמה, וכנגד זה אמר ענה דודי ואמר לי קומי לך, ואמרו במדרש (שהש"ר ב, כג): זרזי גרמך. כי ע"י הזריזות והעסק בתורה בחשק נמרץ יסתלק האש החצוני, ולא יבושו כי ידברו את אויבים בשער, ואין לך אש דוחה אש יותר מאשה של תורה, ובזה הנה את רעיתי יפתי ויהיה בך כח ללכת בדרך ה' וזהו ולכי לך. וכדי שלא להאריך על כל דבר ודבר נביא מאמרם ז"ל (איכ"ר ב, ו) על גדע בחרי אף ז"ל: עשר קרנות הם, קרנו של אברהם אבינו, קרנו של יצחק, קרנו של יוסף, קרנו של משה, קרנה של תורה, קרנה של כהונה, קרנה של לויה, קרנה של נבואה, קרנו של בית המקדש, קרנו של ישראל, ויש אומרי' אף קרנו של משיח. וזה כי הכתוב אומר גדע בחרי אף כל קרן ישראל. והנה ארז"ל (נדרים כב, א): כל הכועס כל מיני גהינם שולטים בו. גם אמרו (פסחים סו, ב): אם ת"ח הוא חכמתו מסתלקת ממנו. והרבה דברים כמו שנפרש. והנה חז"ל דקדקו אמרו כל קרן ישראל, אמרו כל וקרן בלשון יחיד, ופי' בתחלה קרנו של אברהם כי אברהם עומד על פתחה של גהינם ואינו מניח אדם מהול ליכנס לתוכה (עירובין יט, א). וע"י החרי אף והכעס כל מיני גהינם שולטי' בו אפי' בחייו וזהו גדע בחרי אף, בשביל החרי אף בזה גדע כל קרן ישראל שהוא קרנו של אברהם, ובזה השיב אחור ימינו של אברהם, מפני אויב אשר כעס כנגדו, על דרך: דפרע מסאניה מחריב ביתיה (סנהדרין קב, ב). ועי"ז ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב שהוא אשו של גהינם הנז', והנה המאמר מביא ראיה מפסוק כרם היה לידידי בקרן בן שמן (ישעיה ה, א). שהם ישראל שהם נשמרים בזכותו של אברהם הנקרא ידיד, וע"י שחטאו הסר משוכתו זה אברהם הנז' והיה לבער באש הגהינם, וזה מפני שחטאו ג"כ בברית כמ"ש פרץ גדרו והיה למרמס. קרנו של יצחק דכתיב: אחר נאחז בסבך בקרניו (בראשית כב, יג). הנה כשנעקד יצחק נעקדו כל השרים תחת שר החסד היינו מיכאל לגבריאל ואריה לשור. וע"י החרי אף האדם מגביר מדת הדין על מדת הרחמים ובזה השיב אחור ימינו שהיה גובר ועתה השיבהו אחור, ויבער ביעקב כאש להבה שהוא מדת הדין. קרנו של יוסף שנאמר: וקרני ראם קרניו (דברים לג, יז). והנה אז"ל (גיטין סח, ב): כתועפות אלו מלאכי השרת, ראם אלו השדים. והנה על יוסף נאמר (סוטה לו, ב): עלי עין (בראשית מט, כב). שלא היה שולט בו עין הרע. וזה מפני שלא שלט בו יצה"ר באשתו של פוטיפר, והנה הכתוב אומר: לא יהיה בך אל זר (תהלים פא, י). איזהו אל זר שיש בגופו של אדם, הוי אומר זה יצה"ר (שבת קה, ב). וכיון שהשליטו יצה"ר עליהם שלטה בהם עין הרע והוסר מהם הקרן הזה של יוסף, והיו מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי ולא היה להם עוד קרני ראם לנגח בהם עמים, ונהפוך הוא שהראמים אלו השדים שלטו בהם וזהו השיב אחור ימינו מפני אויב ובזה ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב. מחוץ תשכל חרב וכו'. קרנו של משה אשר עליו נאמר: והאיש משה עניו מאד (במדבר יב, ג). ולכן כי קרן עור פניו וייראו מגשת אליו. ועתה נמשלו כבהמות נדמו וכל יד עמל תבואנו (איוב כ, כב). ויבער ביעקב וכו'. קרנה של תורה דכתיב: קרנים מידו לו (חבקוק ג, ד). פי' פשוט שאם ת"ח תלמודו משתכחת ממנו ואין עוד קרנים מידו לשאת ולתת במלחמתה של תורה, רק אדרבה השיב אחור ימינו שאין הלכה כמותו מפני אויב, כי מחלוקות רבות באות עליו ובזה ויבער ביעקב כמ"ש. קרנים של כהונה דכתיב: קרנו תרום בכבוד (תהלים קיב, ט). הנה מטבע הכהן להיות איש חסד כידוע כי כן מדתו, וזה שהגביר אפו עליו הגביר עליו מדת הדין לכן הוסר ממנו זה הקרן, והנה קרנה של כהונה אמרו קרנו תרום בכבוד, ואז"ל (רש"י) על אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל (בראשית מט, ז). אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון כדי שיהיו נפוצים, ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות על התרומות ועל המעשרות, נתן לו תפוצתו דרך כבוד. וזהו קרנו תרום בכבוד. ובזה השיב אחור ימינו וכו' והוא מבואר. קרנו של לויה שנאמר כל אלה בנים להימן חוזה המלך כדברי האלקים להרים קרן (דה"א כה, ה). וזה כי מדתו של לוי הוא להרים מדת הרחמים ע"י השיר ולהעלותה למעלה וזהו להרים קרן, והכועס הנה הוא טורף נפשו באפו (זח"ב קפ"ב ע"א). ומשפילה לארץ ומוריד הדין למטה, והוא הפך ממדת הלויים ועי"ז במקום שהיה להם לעשות דין באומות ויבער ביעקב כאש להבה וכו'. קרנה של נבואה זה ג"כ פשוט, כי אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו, ובמקום שהכתוב אומר: רמה קרני בה' (ש"א ב, א). עתה ישפילהו עד הארץ ע"י אל זר שנכנס בתוכו. קרנו של בית המקדש זה פשוט, כי במקום שנאמר: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה, ח). וכל הכועס גורם לשכינה שתסתלק מישראל, ומביא ראיה מפסוק: ומקרני ראמים עניתני (תהילים כב, כב). לפי פשוטו יובן עם משארז"ל (ילקוט תהלים רמז תרפ"ח) על פסוק זה: אר"י בר אידי בשעה שהיה דוד רועה את הצאן הלך ומצא את הראם וכו' [ישן במדבר, והיה סבור בו שהיה הר ועלה עליו והיה הראם ננער ועמד והיה דוד רוכב עליו והיה מגיע עד השמים], באותה שעה אמר דוד [רבש"ע הורידני מהראם הזה] אם אתה מצילני מקרני הראם, אני בונה לך היכל של ק' אמה כקרני ראם הזה. יעויין ילקוט תהלים. ולפי דרכנו יאמר כי ע"י היות האדם מקדש לשכינה הנה אפי' כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו, רק אימתו מוטלת על כל שידין ורוחין וכו'. וכך בית המקדש נמי, בב"ה ראשון מצינו שלא הוצרך אפי' כלה עורב ואפי' עופות טמאים היו בורחים ממנו, וזהו ומקרני ראמים עניתני. וכשהוסרו הקרנות האלה הוסר ג"כ קרנו של ישראל שהוא השררה שיש להם מצד עצמם אשר עליה נאמר: ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט, ג). וכן ג"כ: ונתנך ה' אלקיך עליון על כל גויי הארץ (דברים כח, א). וז"ש: וירם קרן לעמו, וכל אלו היו נתונות בראשן של ישראל וכיון שחטאו ניטלו מהן הה"ד גדע בחרי אף כל קרן ישראל, וניתנו לאומות העולם, הה"דL ועל קרניא עשר די בראשה וכו' (דניאל ז, כ). פי' נ"ל לא שנטלה זכות אבות והשבטים וכן התורה והנבואה וכהונה ולוייה וכו' וניתנה לא"ה ח"ו, רק הקרנות האלו שהוא התועלת והשררה הנמשכת מזה, ניטלה מישראל וניתנה לא"ה, וכשישראל עושין תשובה הב"ה מחזירן למקומן הה"ד: וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק (תהלים עה, יא). הקרנות שגדע צדיקו של עולם, וזש"ה קומי לך רעיתי וכו' כי ע"י תשובה ומ"ט זרזי גרמך, פתחי לי פתח וכו' שהוא בתשובה אז ולכי לך, כי ישיב הב"ה שבות הארץ כבראשונה וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק ע"י מה שנרמזו בפ' זה כמו שנפרש. וזה כי בכתוב נרמזו ג' פעמים 'לך', כי מלת ולכי דרשו אותה לך י' כמו שנפרש, וג' פעמים 'לך' עולים ק"ן כמנין כע"ס, גם 'ענה דודי' עולה קמ"ט ועם המלה ק"ן, והנה הסגולה לבטל הכעס כתוב בס' שני לוחות הברית כי סגולתו היא שיאחז בכנף של הציצית, וע"י הציצית יקיים מה שנאמר: לאחוז בכנפות הארץ (איוב לח, יג). וכל קרני רשעים אגדע ותרוממנה קרנות וכנפות צדיק, כמ"ש הכתוב: מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק (ישעיה כד, טז). ואפשר שלטעם זה יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי (זכריה ח, כג). וכיון שיתבטל הכעס אשר בשביל זה גדע בחרי אף כל קרן ישראל, עתיד הב"ה להחזירן כמ"ש במדרש, וז"ש קומי לך וכו'. והנה אז"ל במדרש (שהש"ר ב, כג): 'רעיתי' בתו של אברהם שריעה אותי בעולם. וכיון שהנה היא דומה אליו עליה נאמר קומי לך וכו'. ואם נדקדק אומרו שריעה אותי בעולם יפורש על דרך (אבות ה, יח): כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו. ובפרט אם מקיים מצות ואהבת לריעך כמוך, וזהו שריעה אותי בעולם אין לך תקון נגד הכעס גדול מזה, ובודאי לא יראה פני גהינם וגם כי ילך גם ברכות יעטה. 'יפתי' בתו של יצחק שייפה, וזהו שייפה אותי בעולם בשעה שעקדו אביו על גבי המזבח. וכמו שכבש רחמיו כן הוא ג"כ כובש כעסו, דין הוא להחזיר מדת הרחמים לקדמותה. 'ולכי לך' בתו של יעקב ששמע לאביו ולאמו שנאמר: וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם (בראשית כח, ה). עכ"ל. הנה יעקב נתיירא בצאתו לחוצה לארץ, ובפרט בלכתו לבית לבן, ומ"מ בלכתו לעשות רצון אביו ואמו הלך לבטח דרכו, ובזכותו ג"כ יחזור לישראל הקרן של יוסף, ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. גם אמרו 'ענה דודי' ע"י משה, ועל ידו יחזיר קרני ההוד והכתרים שניטלו מישראל, ואז נאמר: ושמחת עולם על ראשם (ישעיה לה, י). [יובן] עם אמרם ז"ל: 'ולכי לך', אר"ע בזכות י' הדברות. ועי"ז תחזור קרנה של תורה להאיר בישראל, וכמ"ש הכתוב: אל ה' ויאר לנו וכו'. עוד אז"ל: במלת 'רעיתי' מפרנסתי, שאתה מפרנסני בב' תמידין וכו'. ובזה יחזור כתרה וקרנה של כהונה להאיר, וקרנם תרום בכבוד. גם יפורש 'ענה דודי' לשון הרמת קול כמשרז"ל (רש"י דברים כו, ה). והוא רמז שיחזרו לויים לשירן ולזמרן ועי"ז ישובו ישראל לנויהם, וכן ע"י הרמת קול ישוב הנבואה ג"כ שהוא בסוד קול והבל ודבור, והוא בדרך עניה כמ"ש בפ' ישקני. ולפי פשוטו הכתוב אומר קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך, אין צריך לפרש היכן תהיה ההליכה כיון שפי' בתחלה קומי לך שהוא במקום שיש שם קימה שהוא לב"ה הגבוה מכל הארצות, וגם באומרו כמה מיעוטים 'לי' 'ולך', רמז כי כל זה יהיה דווקא לישראל ולא לשאר אומות. רק וירם קרן לעמו בפרט, לא עשה [כן] לכל גוי. והנה במדרש או' ג"כ: ויש אומרים קרנו של משיח. והכל א' כי ישראל ומשיח הכל א'. ולדעת כלם אינם אלא י'. וזה כמ"ש על וישלח ישראל מלאכים. וכתוב א' אומר וישלח משה וכו' לומר לך שהכל א'. והנה בגלות מצרים ג"כ מצינו כי גדע בחרי אף כל קרן ישראל כאשר מת יוסף וכל אחיו וכו' אז ויקם מלך חדש והעבידו מצרים וכו' ולקחו כל אשר להם, ולא היה להם עוד שום ממשלה וכמ"ש בספר א' נקרא ס' הישר, ואז גם הוא ית' השיב אחור ימינו מפני אויב, ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב, כמ"ש וירא אליו מלאך ה' בלבת אש וכו' (שמות ג, ב). על שם: עמו אנכי בצרה (תהלים צא, טו). כמשז"ל (שמו"ר א, ה). וע"ז ענה דודי ואמר לי וכו' כמו שדרשוהו ז"ל כפשוטו על ענין יציאת מצרים.

אי נמי בזוהר פ' ויקרא (ח"ג ו' ע"ב) על פ' נפלה לא תוסיף קום (עמוס ה, ב). אמרו בקצור: לא תוסיף קום מעצמה אלא קב"ה יחיד בידהא ויוקים לה ויתפייס בהדה ויתיב לה בהיכליה עכ"ל. וזש"ה 'ענה דודי' בדברי פיוסים, 'ואמר לי' יפורש ג"כ מלבד פשוטו לשון רוממות, כמו: האמרת והאמירך (דברים כו, יז־יח). פי' הרים אותי, מאשפות ירים אביון, 'קומי לך' (ב"ר עה, א): כהדא תרנגולתא דמנערה אגפה מן קטמא. רעיתי יפתי ולכי לך, הנה אז"ל: בתו של אברהם שריעה אותי בעולם, יפתי בתו של יצחק שיפה אותי כשנעקד על גבי המזבח, ולכי לך בתו של יעקב ששמע לאביו ולאמו שנאמר: וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם. ונ"ל לפרש פ' גדע בחרי אף וכו' ואח"כ נפרש המאמר הזה. והנה מהר"א גלאנטי פי' כי 'קרן' הוא במלכות, וכן נראה מדברי הזוהר. והאר"י זלה"ה פי' בהרבה מקומות כי קרנים הם נצח והוד, ואפשר כי הכל א'. כי בנין המלכות הוא ע"י נה"י כידוע, וכנודע כי איהו בנצח ואיהי בהוד, ועתה אומר הכתוב גדע בחרי אף כל קרן ישראל, פי' לא בלבד הגיע פגם בהוד קו שמאל כמ"ש: והודי נהפך עלי למשחית (דניאל י, ח). אלא גם בנצח קו ימין וזהו גדע בחרי אף כל קרן ישראל, פי' הקרן שהוא של ישראל ונאחז בו גדע. וזה כמ"ש למעלה כי העוונות של ישראל גרמו ששלטו הקליפות בנ"ה וחצי יסוד של עשיה, ולדברי האומר ששלטו ביסוד והוד וחצי נצח יפורש גדע וחתך בחרי אף כל קרן ישראל, כי החצי ממנו שלטו בו הקליפות, והחצי האחר לא שלטו בו. השיב אחור ימינו מפני אויב. מהר"י סרוק פי' השיב אחור ימינו כדי להגין על ישראל מפני האויב אשר שם, והוא לטובה עכ"ל. אי נמי הנה דרך החסד להתפשט כידוע, והיתוכא דכספא כל מה דאתפשט טב איהו (זח"ב רכ"ד ע"ב), גם אין יכולת בחצונים להסתכל באור החסד, ועתה השיב אחור ימינו ובזה ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב, שנתפשטו הגבורות עד אין תכלית ואין מכבה בעוה"ר. אי נמי השיב אחור ימינו הנה בתחילת בריאת העולם גזרה חכמתו ית' שיצאו החסדים קודם הגבורות, וע"י חטאו של אדה"ר ירד הדעת למטה בין הכתפים ונתפשטו הגבורות ויצאו קודם החסדים. וידוע מ"ש ע"פ טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת (משלי כז, ה). כי החסדים הם פנימיים והגבורות מקיפים, כי מרוב חומם לא יכלו לעמוד בפנים והם יוצאות לחוץ וזהו ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב. ועל ענין עשר קרנות שאמרנו היה אפשר לפרש שרומזי' על ענין י' ספירות דמלכות הבאים אליה בסוד תוספת, ואעפ"י שאינם אלא ט', הנה הספירה העשירית כבר נתבאר בדברי האר"י בענין אדה"ר חלתו של עולם היה, ובמקומות אחרים ג"כ, כי עיקר ספירת המלכות גם היא מתמעטת בסוד נקודה, ואח"כ בגדלות בתחלה הנה היא נעשית ספירה א' קטנה, ואח"כ מתגדלת בספירת הת"ת, ואח"כ נחלקת לי' נקודות, ואח"כ נעשית בת י' ספירות פרצוף א' שלם, א"כ אפי' אותה הנקודה עשירית גם היא מתמעטת ומתגדלת בזמן הראוי, באופן שהם י' ספירות המתגדלות במלכות. ולפי הדרך שפי' כי 'קרן' הוא במלכות וגם בנ"ה קרנים כמ"ש, א"כ לפי דרך זה היה אפשר לפרש שאלו הי' קרנות הם כנגד י' ספירות דמלכות אשר נבנו מנה"י דזעיר כידוע. אך לפי הסדר שמביא בעל המדרש לא ידעתי לישב אותם כסדר, ולכן נ"ל שזה יובן כאשר נביא הקדמה א' שאמרו בדרושי הנוקבא, כי הגדלת הנוקבא היא מן החזה ולמטה של זעיר, הבחי' הא' היא בחינת המוחין של זעיר, מבחי' חו"ב שלו, ונודע כי הם מתפשטים עד סוף גופא שהוא עד נצח והוד של זעיר עכ"ל. ואפשר שכנגד זה הם קרנו של אברהם וקרנו של יצחק, כי אברהם ויצחק הם בחו"ג, והקרן שלהם יהיה למעלה מהם בחו"ב, וזהו שמביא ראייה על אברהם: כרם היה לידידי בקרן בן שמן (ישעיה ה, א). כי השמן הוא בחכמה, וכן ביצחק הוא אומר: נאחז בסבך בקרניו (בראשית כב, יג). שהוא בבינה. עוד אמרו כי מבחינה הב' הם המוח הג' והם בחי' חסדים וגבורות המתפשטים למטה בז' תחתונות, וכנגד זה אפשר לומר שהוא קרנו של יוסף, כי בחינתו הוא ביסוד ז"א, והוא עולה למעלה עד בחי' הדעת כמ"ש בסוד הלולב על פסוק משכיל לאיתן האזרחי. ומוריד החו"ג למטה במלכות וזהו קרנו של יוסף, ועליו נאמר: וקרני ראם קרניו אשר הם ג' מלכים הרמוזי' בר"ת ויאמר יעקב כאשר רא"ם, אשר לפעמים הרי הם בג' ראשונות, וגם הנה הם בחג"ת חסד דין ורחמים, גם נתבאר במקום אחר כי כל בנין הנוק' נעשה ע"י הארת יסוד אבא הנכנס בתוך יסוד אימא ובתוך ז"א אשר החצוניות שלו הוא דפ"ק, ועם אהי"ה דיודי"ן דאימא בגימט' משה. וזהו קרנו של משה דכתיב כי קרן עור פניו שמאירים בה עי"ז ג' פעמים אל המאירים בפנים שלה, ובאו ביחד יוסף ומשה בסוד ויקח משה יסוד אבא, את עצמות יוסף יסוד דז"א. גם קרנה של תורה וזהו קרנים מידו לו שע"י תורה שבכתב שהיא בחג"ת דזעיר ששם הידים, עי"ז באה הארה למלכות. עוד ביארו בפירוש הנוק' הנז' כי בחי' הג' היא בחינת הלבושים של נה"י דאי' המלבישים את המוחין של חו"ב של זעיר וכו' עד ולבוש זה נקרא ומסתיים בחזה דז"א, בחי' הד' הם הלבושים דזעיר עצמו ע"ד הנז' בלבושי נה"י דאי', אלא שיש תוספת באלו והוא כי הלבושי' של יסוד זעיר בקו אמצעי של הנקבה מתפשטת יותר למטה מן החזה שלה והוא עד סוף הת"ת שבה עכ"ל. והנה כנגד החו"ג עצמם אשר הם בתוך ז"א הם קרנה של כהונה שהיא מצד החסד, והלויה מצד מצד הדין, ומביא ראיה על הכהונה מפ' קרנו תרום בכבוד ע"ד מש"ה: השמים מספרים כבוד אל (תהלים יט, ב). שהוא מצד החסד, והם בסוד ל"ב נתיבות חכמה שעולי' כמנין כבו"ד, ועל הלויה מפסוק בדברי האלקי' להרים קרן (דה"א כה, ה). והוא פשוט כי אלקים בגבורה, וגם ע"י הבינה שבה ג"כ אלקים עי"ז להרים קרן, וכנגד הבחינה הג' אמר קרנה של נבואה, כי כל נביא הוא בנ"ה, ולרמוז שהוא על בחי' הלבושי' כמ"ש אמר כמד"א רמה קרני בה', פי' רמה קרני עם שם ה', שכן הנה הם מלבישים את המוחין הנק' ה' וזהו רמה קרני בה' שבתוכו, וכנגד הלבושים של יסוד זעיר המתפשט עד הת"ת שבה ששם מגיע הלבוש הנז' אמר קרנו של ישראל, כי כן הת"ת נקרא ישראל, וגם בת"ת שהוא הגוף שלה שם מתעברים נשמותיהם של ישראל. ויש אומרים קרנו של משיח, והוא כנגד הלבוש עצמו שהוא יסוד ז"א המגיע עד שם. כל זה אפשר לומר שנרמז במדרש הנז' דרך רמז או דרש, וה' יצילני משגיאות.

והנה על ידי ד' בחינות שאמרו בדרושי הנוק' על ידם נעשה בנין הנוק' ומתפשטים כל י' ספירותיה, וכל שכן בדרוש הנז' ע"פ סדר א"ט ב"ח ג"ז ד"ו ע"ש. ואלו הם עשר קרנות, עשר מדות שלה, והנה 'קרן' במספר עולה ש"נ כמנין דפ"ק קס"ו, אחוריים דע"ב ס"ג דאו"א שמהם נעשה בנין הנוק'. גם 'קרנות' הוא בגימט' שנו"ת, אשר סודו ידוע בסוד הציצית וק"ש שהם ד' יה"ו משולבים בד' אה"י במילוי ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. והנה אלו עשר קרנות שאמרנו מסיים במדרש: וכלם היו נתונות בראשן של ישראל. והוא שעי"ז נעשית ההגדלה כמ"ש, וכשחטאו ניטלו מהן. כי הנה מסתלקים ונשארה בסוד נקודה א', הה"ד גדע בחרי אף כל קרן ישראל. וניתנו לא"ה כמשארז"ל על פ' אמלאה החרבה. כי אחרי החרבן נעשית מלכות הקליפה בת יו"ד בסוד יותרת הכבד, וכשישראל עושים תשובה הקב"ה מחזירן למקומן, הה"ד וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק. הקרנות שגידע צדיקו של עולם, אימתי הוא מחזירם למקומם, לכשירומם הב"ה קרן משיחו, דכתיב וירם קרן משיחו עכ"ל. קשה כי בתחלה אמר וכשישראל עושים תשובה הב"ה מחזירם למקומם, ואח"כ חזר לומר אימתי הוא מחזירם למקומם, והרי כבר אמר שהוא כשישראל עושים תשובה, ואגב זה צריך לדקדק ג"כ אומרו 'עושים תשובה' היל"ל שבים בתשובה. והכוונה נ"ל כי כשישראל ממשיכים שפע מצד הבינה הנקראת תשובה, וזה הנה הוא ג"כ ע"י תשובה, וזהו 'עושים תשובה' כמו עשו דדי בתוליהם (יחזקאל כג, ג). הנה עי"ז הב"ה שהוא ז"א מחזירן למקומן, הה"ד וכל קרני רשעים אגדע. כי ע"י אור הבינה מסתלקי' החצונים ומתמעטים בהיותם חוזרים להיות נקודה א' בלבד, וזהו וכל קרני רשעים אגדע. ועי"ז תרוממנה קרנות צדיק. הקרנות שגידע צדיקו של עולם, הנה 'עולם' יפורש בבינה, והנה ע"י חטאו של אדה"ר כבר אמרנו שירד למטה והחשיך וכו'. וגרם המיעוט כי רגלי השכינה ירדו למטה בבריאה עד כי לבסוף גרם הגלות, וכשישראל עושים ומתקני' במקומו התשובה, אם שנפרש תשובה תתאה מלכות, ומעלים אותה באצילות, אז הב"ה מחזירן למקומן. וכן אם נפרש בתשובה עלאה, פי' עושי' ומתקנים בסוד הפורס סוכת שלום אז הב"ה וכו'. אבל כל זה אינו אלא לפי שעה, גם אינו אלא הארת פנים כמשז"ל, גם מה שאנו ממשיכים מבינה הוא מסטרא דיובלא כמ"ש בזוהר (ח"ב פ"ה ע"ב): מסטרא דיובלא נפקו ישראל ממצרים וכו'. שאילו היה ממנה ממש לא היה אחריה עוד גלות, ולכן חזר ושאל אימתי הוא שמכונה בבינה לשון העלם, כמ"ש הכתוב: ועבד הלוי הוא (במדבר יח, כג). עלמא דאתכסיא. אימתי הוא מחזירן למקומן, כי אז יהיו סמוכים לעד לעולם, לא יתן מוט לצדיק, והשיב ואמר לכשירומם הב"ה קרן משיחו וכו' כי אז יתגלו כל ההארות שזכרנו הרבה פעמים ועי"ז בלע המות לנצח.

ועתה נפרש המאמר של מדרש חזית שאומר: רעייתי של אברהם שריעה אותי בעולם, אפשר שבא לרמוז כי על עניין עשר קרנות האלו, ובתחלה רעייתי בתו של אברהם ויהיה כנגד קרנו של אברהם, וכבר אמרנו שהוא החכמה המתפשטת עד נצח והוד של זעיר, וזה הוא בתו של אברהם, כי האבות הם בחג"ת, וקרניים שלהם בחב"ד, ובניהם הם נה"י, ובכל א' מהם קראם 'בת' להיותם כל העיקר הזה לצורך מלכות שהיא נקבה, וזהו 'בתו' שהיא בנצח כמ"ש על אברהם שהוא בחסד שריעה אותי בעולמי. שהמשיך סוד המחשבה שהוא הקרן אשר למעלה מראשו, קרן בן שמן, המשיך אותה למלכות, וזהו שריעה אותי בעולם. יפתי בתו של יצחק שהיא בהוד, כמ"ש שייפה אותי שנעקד על גבי המזבח, פי' שהמשיך היופי מצד הבינה שיש שם השופר, לשון שפיר הוא. והוא קרנו של יצחק הנמשך למטה ממלכות, ולכי לך בתו של יעקב ששמע אל אביו ואל אמו, שנאמר: וישמע יעקב אל אביו ואל אמו. להבין זה צריך להקדים מ"ש האר"י זלה"ה על פסוק ויבא לו יין וישת (בראשית כז, כה). הכוונה כי משכילים הם נ"ה, והם ב' ירכין ששם מקומו דיעקב כנודע. והנה כיון שראה יעקב שהוא במקום זה שהוא עקב שהוא ב' אלקים וי' אותיות הרי יעקב. והנה במקום זה יש אחיזה לחצונים, מה עשה יעקב המשיך הגבורות משרשם מיסוד אימא עלאה, שהוא יין המשמח, ובזה הבריח החיצון משם ונטל הבכורה והברכה שהוא שם מקום הברכים, וזהו בכורה ברכה, וז"ש ויבא לו יין וישת. שהנה יצחק הם הגבורות שכבר יצאו למטה והם בנצח הוד, וע"כ חשש שיתאחז שם החיצון באלו הגבורות, ויעקב המשיך מלמעלה משרשם שביסוד אימא, ווי העמודים שאמרנו, וזהו שיש תרי טעמי במילת 'לו', שהכונה הוא שהמשיך על התרי טעמי, ושתה יצחק ונתבסמו הגבורות שהיו בנ"ה ולא נתאחז שם החיצון, והנה אחר שיצא יעקב לח"ל והלכו רגליו שם בח"ל, היתה שם אחיזה בנוק' דסטרא אחרא, והיינו ארץ החיצונה בירכין דיעקב עכ"ל. עוד ברע"מ בדרוש הינוקא פ' הדברים (ח"ג קפ"ט ע"ב) אמרו על פסוק ויבא לו יין וישת ז"ל: חנוך מט"ט אמר ויבא לו יין, דארמי מיא בהדי יין, ואי לאו דארמי ביה מים לא יכיל למסברי, ושפיר אמר חנוך מטטרו"ן. וכן גם כן המשיך ליה טעמא, והאי יין אזיל מדרגא לדרגא, וכלהו טעמי ביה, עד דיוסף חסידא טעים ליה דהיינו דוד נאמן, הדה"ד כיין הטוב הולך דודי למישרים. מהו כיין הטוב, דאתא יעקב וארמי ליה מייא עכ"ל. והצריך לעניינינו הוא יעקב כדי לקחת הברכות המשיך היין ביצחק כנז' בדברי האר"י, ומפחד כדי שלא ישלטו בו החיצונים אשר היה להם אחיזה בירכין דיעקב כמ"ש האר"י, ולכן יין אזיל מדרגא לדרגא וכו' עד דיוסף חסידא טעים ליה שהוא היסוד, והיינו דוד נאמן שהוא שומר מה שבידו לפקדון, כמ"ש: והיה האוכל לפקדון לארץ (בראשית מא, לו). ומ"מ אי לאו דארמי ביה מייא לא הוה יכיל עלמא למסברי. וזהו שאומר המדרש: ולכי לך, בתו של יעקב ששמע אל אביו ואל אמו. ויהיה 'שמע' לשון: וישמע שאול את העם (ש"א טו, ד). שהוא לשון קבוץ, וכן יעקב שמע אל אביו ואל אמו וקבץ הארה מאבא ואי', שורש החסדים והגבורות ומזגם ביחד, ואח"כ וילך פדנה ארם שכיון שמזג החסדים והגבורות מים ביין, אז הלך לבטח רגלו בח"ל, ומ"מ הוצרך ברכה של גליות והוא ואל שדי יברך אותך אשר הוא ביסוד אשר שם יהיה האוכל לפקדון, והיין הנה הוא שם משומר חותם בתוך חותם, ועי"ז יחזור קרנו של יוסף אשר הנה הוא עולה עד הדעת כמ"ש, וממשיך משם החסדים והגבורות אל המלכות, וכל אלו נרמזו גם כן בענה דודי ואמר לי, שהוא הדוד נאמן כמ"ש. גם ענה דודי זה משה, שהוא כנגד קרנו של משה עפ"י הדרך שפירשנו, גם 'ואמר לי' כמ"ש המדרש: מה אמר לי, אנכי ה' אלקיך. שהוא כנגד קרנה של תורה וקרנה של כהונה ולוייה. כבר אמרנו שנרמזו החסדים והגבורות כמ"ש.

גם אפשר לומר כי הכהונה נרמזה במלת 'ואמר לי', כמ"ש: כה תברכו את בני ישראל אמור להם (במדבר ו, כג). וקרנה של לויה נרמזה במילת 'ענה' שהוא מלשון הרמת קול כמשז"ל (רש"י דברים כו, ה). והוא במדת לוייה דבעי לארמא קלא. וכן קרנה של נבואה אפשר שנרמזה במלת 'ענה' ג"כ כמ"ש. אי נמי במלת 'לך ואמר לי' כמו שביארנו ע"ד הפשט, וכן מה שביארנו על מלת 'קומי' לעניין בית המקדש וכו'. והנה בפ' זה יש י' תיבות כנגד י' נקודות שנעשית המלכות קודם ההגדלה, וי' תיבות אלו אפשר שהם כנגד י' קרנות שאמרנו. ולפי פשט הכתוב אומר קומי לך וכו', בא לרמוז כי כוונתו הוא על הדברי' הגורמי' הקימה וההגדלה, והוא עפ"י הדרך שפירשנו.

והנה במדרש אומר: ענה דודי ואמר לי, ע"י מלך המשיח, מה אמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך. וזהו שמסיים במדרש למעלה: אימתי, לכשירומם הב"ה קרן משיחו. וידוע כי מלך המשיח היא מלכות דעתיקא דעתיד לארקא וכו' כמ"ש. וזהו ענה דודי זה אליהו. וידוע כי אליהו הוא סוד הגבורות שהם סוד המ"ן עצמם שפי' מלכות. והנה היא תעלה אותם המ"נ ע"י המלך המשיח הנז' בבי"א.

תוכן העניינים

רפואה למכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה