אור ברסלב
רפואה למכה שיר השירים - פרק ב › טו

רפואה למכה· רבי שמשון באקי הקדמון

שיר השירים - פרק ב · טו

יד

שיר השירים:
אחזו לנו שועלים שועלים קטנים
מחבלים כרמים וכרמינו סמדר.

איכה:
חשב ה' להשחית חומת בת ציון
נטה קו לא השיב ידו מבלע
ויאבל חל וחומה יחדיו אומללו.

הנה אמרו ז"ל (ילקוט פ' לך לך, רמז ע"ו): גם על וירד העיט על הפגרים (בראשית טו, יא). זה דוד שבקש לכלותם. וישב אותם אברם, שלא רצה מפני שבירר לו את המלכיות, וזהו אחזו לנו שועלים וכו' על דרך משאז"ל (שהש"ר ב, לג): אחזו. שמרו לנו וכו'. ויפורש ג"כ אחזו שניתן להם אחיזה וכח לשלוט בישראל וזהו אחזו לנו שועלים קטנים מחבלים כרמים, והוא על דרך: ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל (שופטים ג, א). וא"כ יהיה טעם לשבח על מ"ש חשב ה' להשחית חומת בת ציון שעלה במחשבה לכלות את ישראל ח"ו, אבל לא העיר כל חמתו רק מה עשה נטה קו ובמקום שהיתה ההשפעה יורדת בדרך ישר בבית המקדש אשר שם שער השמים ומתמציתה היו שותים א"ה, עתה נטה קו והוליכו דרך עקלתון ובזה לא השיב ידו מבלע, שנבלעו ישראל בין האומות. וגם ויאבל חיל וחומה יחדיו אומללו ע"ד (איכ"ר ד, יד): שפך חרון אפו על העצים ועל האבנים. ועתה נתן טעם לזה ואמר אחזו לנו שועלים שועלים, כי כבר נתקן ע"י אברהם שבירר לו המלכיות אשר ישתעבדו בבניו ועי"ז ינצלו ישראל, ואמר אחזו לנו שועלים שועלים כי לעולם שלטו שנים שנים על ישראל, ובזה אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט כי לא יהיו לעולם שוים בעצה א' רק זה יניחנו וזה יקחנו, וכמ"ש (ב"ר עו, ג) על פ' (בראשית לב, ט): אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו אלו אחינו שבדרום, והיה המחנה הנשאר לפליטה אלו אחינו שבגולה. והגלות אינו אלא לצרף את ישראל למען ישובו בתשובה ויתנו ריח טוב לפניו, וזהו וכרמינו סמדר כמ"ש והגפנים סמדר נתנו ריח. וכבר אמרו (שהש"ר ב, כו): אלו הנשארים שעשו תשובה. אי נמי לפי דרך זה וכרמינו סמדר על דרך מ"ש (פסחים פז, ב): בהא סלקינן ובהא נחתינן, כי היכי דלא ליתקרו מלכותא קטיעא. וזהו כיון שהנה הם שועלים שועלים וכו' הנה וכרמינו סמדר כמו 'שם דר' שהוא יושב שם, והוא דרך רמז. אי נמי חשב ה' להשחית וכו', הנה בימי יחזקאל הכתוב אומר: לך והתוית תיו על מצחות האנשים (יחזקאל ט, ד). ואמרו ז"ל (שבת נה, א): תי"ו תחיה תי"ו תמות, ולעולם לא אמר טובה וחזר לאחוריו חוץ מזו. וזהו שאמר חשב ה' להשחית חומת בת ציון ולהחריב את ירושלים, ואז נטה קו תי"ו של דיו תחיה, ומ"מ לא השיב ידו מבלע כמ"ש הכתוב: זקן בחור ובתולה וגו' תהרגו למשחית וכו' (יחזקאל ט, ו). ויאבל חיל וחומה וכו'. והנה הכתוב אומר אח"כ בא אל בינת לגלגל ומלא חפניך גחלי אש (יחזקאל י, ב). ואמרו רז"ל על זה (יומא עז, א): אלמלא לא נצטננו גחלים בידו של גבריאל לא נשתיירו וכו'. וזהו כנגד זה אחזו לנו שועלים מלשון: מי מדד בשעלו (ישעיה מ, יב). אחזו והחזיקו לנו ולתועלתינו אותם השעלים, שעלים קטנים שהיו מוכנים כדי לחבל כרמים, ובזה יצטננו ולא יעשה הדין.

אי נמי אמרו ז"ל (קה"ר י, ה): בשעה שנכנס נבוזראדן להיכל, רמז הב"ה לדמו של זכריה והתחיל תוסס וכו', לבסוף אייתי סנהדרי גדולה שחט עליה ולא נח וכו' עד שחט תינוקות של בית רבן עילויה ולא נח, א"ל זכריה טובים שבהם הרגתם רצונך שיאבדו כלם, לאלתר נח וכו' עכ"ל. ולפי זה יאמר הכתוב חשב ה' להשחית חומת בת ציון, כבר נתבאר כי ציון הם שערים המצויינים, גם כבר נתבאר כי נטורי קרתא הם סופרים ומשנים, כל שכן תינוקות עצמם כנז', ועתה אמר חשב ה' להשחית חומת בת ציון שהם התינוקות שהם עיקר החומות ושערים המצוייני' וכתלי בית המדרש אשר הבית נכון עליהם, חשב ה' להשחיתם ואז באותו זמן נטה קו ורמז לדמו של זכריה שהתחיל תוסס, לא השיב ידו מבלע כמ"ש הכתוב: כי דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות (יחזקאל כד, ח). כל כך למה כדי להעלות חימה ולנקום נקם, ובזה ובזה חיל וחומה יחדיו אומללו כי נחרב הבית ונהרגו הרבה מישראל כמ"ש, באופן כי חיל פי' מלשון חַיִל, וגם החומה יחדיו אומללו והגם כי שפך חרון אפו על העצים ועל האבני' מ"מ גם בני אדם גם בני איש חיל וחומה יחדיו אומללו, והנה כנגד זה אמר אחזו לנו שעלי' וכו' שהרי מסיים המדרש: א"ל נבוזראדן זכריה טובים שבהם הרגתי וכו' אזל איגייר. וזהו אחזו לנו, פי' עשו באופן שתהיה אחיזה לנו באלו השועלי' שועלי' קטני' המחבלי' כרמים שהם הא"ה, וגם הנה הם מחבלי' כרמינו סמדר, תתנו לנו אחיזה בהם כי ע"י אותה אחיזה כנז' יבא להם איזה התעוררות לרחם עלינו, וכמאז"ל ג"כ (גיטין נז, ב): נבוזראדן גר צדק היה.

אי נמי התורה נקראת חומה, וכמ"ש בזוהר חדש בתיקוני' (תקונא קדמאה, דף י"ט ט"ב) על והמים להם חומה (שמות יד, כב). והנה בפ' עשה ה' אשר זמם (פ' יז). אמרו בזוהר פ' נח (ח"א ס"א ע"ב): אלא למלכא דהוה ליה מאן דיקר וכו'. אף כאן יאמר חשב אדנ"י, וזה על דרך הפלגה כמפליג הדבר חשב ה' להשחית חומת בת ציון שהיא התורה הנאמרת בשערים המצוייני'. והנה כאשר נדקדק איזו בחי' נקראת התורה 'חומה', אפשר לומר שהיא בחי' הכללים אשר עליה נבנו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה של תורה, אשר בהם ילמדו בשערים המצויינים. והנה כל זמן שהבית קיים לא היה מחלוקת בישראל עד שרבו תלמידי שמאי והלל אשר לא שמשו כל צרכן ואז נעשית תורה כשתי תורות, וזהו חשב ה' להשחית חומת בת ציון. ואם נפרש על התינוקות כמ"ש, אפשר לומר כמ"ש בזוהר חדש (פ' בראשית דף י"א ט"א): לית דרא ההוא מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן כד אינון רכיכין בלבד, וכד אינון קשישין אורייתא אשתכחת מנהון עכ"ל. וזהו חשב ה' להשחית חומת בת ציון נטה קו, פי' אותו הקו שהיה יורד דרך ישר, כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (משלי ב, ו). עתה נטה אותו ונמסרה התורה וסודותיה לחצונים. גם 'נטה קו' אפשר לפרש כמ"ש בשער הנבואה ורוח הקדש על פ' צו לצו קו לקו (ישעיה כח, י). כי הנביא היה מרגיש בעצמו חסרון הרוח האלקי לכן היה מדבר חצי המלות, וכמבואר שם. וזהו 'נטה קו' ועי"ז לא השיב ידו מבלע שנבלע ונהרס החומה אשר הבית והתקרה נכון עליה, ואפשר שזה ג"כ נרמז במ"ש בההוא עובדא דר' אליעזר (ב"מ נ"ט ע"ב), שאמר כתלי בית המדרש יוכיחו ואז נטו כתלי בית המדרש ליפול. והכוונה אפשר לומר כי כיון שרצה ר"א להוכיח כיון שהיו חולקי' עליו בדבר שהיה הלכה כמותו, הנה החומות שבית המדרש נכון עליהם הנה הם ראויים ליפול וכן נטו כתלי בית המדרש ליפול אילולא שגער בהם ר' יהושע: אם ת"ח מנצחים זה את זה, אתם מה לכם ליפול. והכוונה כי אפי' אם נאמר שהלכה כר' אליעזר, ולסבת הגלות או שלא שמשו כמ"ש נשתכחו הכללים אשר בית התורה נכון עליהם מ"מ כבר אמרה תורה: אחרי רבים להטות (שמות כג, ב). וכמ"ש אח"כ: לא בשמים היא. והסכים הב"ה על ידו ולפיכך לא נפלו מפני כבודו של ר' יהושע יען אינם ראויים ליפול, ולא זקפו מפני כבודו של ר' אליעזר, ועדיין הנה הם תלויים ועומדים, והדבר תלוי בספק עד ירחמנו עושנו. וזהו ג"כ חשב ה' להשחית חומת בת ציון נטה קו כמ"ש, וכמ"ש הכתוב ג"כ את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים (ישעיה כח, ט). אבל כאשר יגדלו הנה הם נוטים קו וחוזרים מן הדרך הישרה כמ"ש אח"כ למען ילכו וגו' אחור ונשברו וכו' (שם יג). וסוף דבר ויאבל חיל וחומה יחדיו אומללו, כי עתה נמצאו שני דברים אשר הנה הם גרמא בנזיקין, הא' הוא כי אינם יכולי' ישראל להתאסף לאלפים ולרבבות, וכמ"ש הרמב"ם בהקדמתו (לס' היד החזקה). וגם אין להם הידיעה כמ"ש (ירושלמי דמאי פ"א ה"ג, דף ג' ע"ב): אם הראשונים כאנשים אנו וכו'. וזהו 'ויאבל חיל' שהם הת"ח, ו'חומה' שהיא הידיעה והכללים אשר הבית נכון עליהם כמ"ש, 'יחדיו אומללו' ונתפרד מהם הדבוק האלקי בעוה"ר. וכנגד זה אמר אחזו לנו שועלים, ופי' בזוהר פ' תרומה (ח"ב קע"ה סע"ב) על פ' מי מדד בשעלו מים (ישעיה מ, יב). מאי שעלו, דא רוחא דסכלתנו. וא"כ אע"פ שנתמעטו הלבבות וכתלי בית המדרש נטו ליפול, ועמא דארעא אזלא ומדלדלא, הנה בכל דור ודור מעמיד הב"ה פרנס לפי דורו להנהיגם בנחת וללמדם תורה כראוי להם וכל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד. וכבר אמרנו בשם האר"י כי מה שמתמה בגמ' (חולין צג, ב): אכשור דרי. אינו אלא לכללות העם אבל לשרידים אפשר דאכשור דרי. וזהו אחזו לנו שועלי' שועלי' מלשון מבינים, כמ"ש בזוהר על שעלו כמ"ש, וגם קטנים כי בעוד שהם קטנים, בעוד דאינון רכיכין, הנה הבל פיהם עולה יפה, וכל אלו הנה הם מחבלים כרמי' שהם כרמי א"ה, כמ"ש הכתוב: שמוני נוטרה את הכרמי' וכו' (שה"ש א, ו). וכרמינו סמדר על דרך שפי' מהר"ש אלקבץ על והגפני' סמדר נתנו ריח, שיש בהם כח להבריח הארסיים. וזהו ע"י החכמי' המופלאי' הנה המה מחבלי' הכרמי', וגם וכרמינו סמדר כמ"ש.

אי נמי אז"ל במדרש (איכ"ר ב, יב): חשב ה' להשחית וכו', ולא מן הדין, כד"א על אפי ועל חמתי (ירמיה לב, לא). והוא על דרך שפי' כי ח"ו שהוא חשב להשחית אלא שנתיירא מזה, וזה היה בשעה שנטה קו והשרה שכינתו בב"ה, ומ"מ לא השיב ידו מבלע, וגם באותה שעה כאשר נטה קו כנז' לא השיב ידו מבלע, וכוונתו היה להשחית חומת בת ציון כנז' ובזה ויאבל חיל וחומה וכו'. וכנגד זה אמר אחזו לנו שועלי' שועלי' וכו', כי בימי דוד ושלמה נתבטל כח ד' המלכיות, וכמו שהביא למעלה בפ' וירד העיט על הפגרים (ילקוט פ' לך לך, רמז ע"ו): זה דוד. ע"י מה שהתיש כחן עי"ז יש כח בישראל לסבול הגלות. אי נמי הנה בענין מעשה העגל עליו כתב האר"י זלה"ה, עלה במחשבה לפניו ית' לבטל פרצוף רחל, וזהו ואמחה את שמם מתחת השמים (דברים ט, יד). פי' 'אשר' הוא מתחת ה'שמים', כי לאה היא למעלה מן השמים שהוא ז"א, אבל משה לא רצה וכו' וכמ"ש בס' אוצרות חיים עכ"ל. וזהו חשב ה' כי עלה במחשבה לפניו להשחית חומת בת ציון שהיא נקודה פנימית שבמלכות, ונקרא 'חומת' 'חותם', וגם 'בת ציון' כמ"ש למעלה. הנה אעפ"י שלא השחיתה מ"מ נטה קו על דרך מ"ש בפי' האדרא על מ"ש (זח"ג קכ"ז ע"ב): עד אימתי נקום בקיומא דחד סמכא. שבתחלה היה הזווג בסוד נה"י ואחר החרבן איהו בהוד בלבד, וגם זה מצד האחוריים, ובמקום שבתחלה היו בסוד ג' יודי"ן כנקודת סגול, ועתה נתעקמו בצורת שלש נקודות, וגם הווי"ן שהם ג' ווי"ן שבויסע ויבא ויט נסתלקו וזהו 'נטה קו', ואפי' על אותו הקו לא השיב ידו שהיא היו"ד הנז', לא השיב אותה מבלע, שנתבלעה הקדושה כמ"ש: אמלאה החרבה (יחזקאל כו, ב). ויאבל חיל וחומה יחדיו אומללו, הנה הכתוב אומר: באלקים נעשה חיל (תהלים ס, יד). שהוא סוד הכתר שבנוקבא אשר עליו נאמר: ושמתי כדכ"ד (ישעיה נד, יב). שעולה כמנין חי"ל. והנה בענין מ"ש שנתמעטה קומתו של אדה"ר, בענין החילוק אם נתחלקו ממנו בחי' הכתרים או בחי' המלכיות נתבאר שהכל אמת, כי לא נשאר רק בחי' הכתר, ואותה בחי' נתמעטה ונשארה רק כפי שיעור מה שהיתה מדת המלכות מקודם לכן, וזהו ויאבל חיל וחומה כי שני בחי' הללו, פי' בחי' הכתר ובחינת המלכות אירע בהם האבלות, אחריו אמללו ונפלו לתוך הקליפות. אי נמי ויאבל חיל וחומה על דרך מ"ש מהר"א גלאנטי על גם היא נאנחה וכו' (איכה א, ח). פי' אעפ"י שבמלכות דאצילות לא הגיע פגם מ"מ הנה היא מצטערת מזה וזהו ויאבל חיל וחומה, כי האבלות הגיע אל החיל שהוא הכתר ג"כ, וחיל וחומה יחדיו אומללו שנתפרדו זה מזה, וכנגד כל זה אמר אחזו לנו שועלי' שועלי' קטנים, ויפורש מלת שועלים מלשון: אם ישפוק עפר שומרון לשועלי' (מ"א כ, י). וזה כפי מ"ש בזוהר פ' בלק (ח"ג ר"ט סע"א) ז"ל: תאנא מבין סטרי חולקהון דממנן על שאר עמין, נפיק חד שביל דקיק דמתמן אתנגיד חולקא לאינון תתאי, ומתמן אתפרש לכמה סטרין וכו' עד ודא הוא במשעול הכרמים, שביל מרברבי שאר עמין דמתברכן מיניה, כד חמא ההוא מלאכא דהא בלעם אסטי לאתון בההוא שבילא דכתיב להטותה הדרך, מיד ויעמד מלאך ה' במשעול הכרמים לאסתמא שבילא דלא יסתייעון ביה אינון שאר עמין עע"ז ואינון כתרין תתאין, ואזלא הא כהא דא"ר יצחק כתיב שמוני נוטרה את הכרמים, לנטרא ולברכא לשאר עמין בגלות, וישראל דאינון כרמי שלי וכו' בגין דאינון בגלותא ולא מתברכין כדקא חזי עכ"ל. ועד"ז יפורש הכתוב כיון שגברו הקליפות עד כי בשביל זה חשב ה' וכו' כמו שפי', ולכן אחזו לנו שועלי' שועלי' קטנים שהם השבילי' הנזכרי', הוא ע"י "וכרמינו סמדר" שהם הת"ח העוסקים בתורה, הנה עי"ז אומר הכתוב גדר מזה וגדר מזה (במדבר כב, כד). כמ"ש אח"כ בזוהר: ר' יהודה אומר אורייתא מסייעא ליה דכתיב מזה ומזה הם כתובים (שמות לב, טו). ובמדרש (שהש"ר ב, לג) אמרו: שועלים זה עשו [ודוכסיה] וכו'. אפשר שכוונו ז"ל כי גם את זה לעומת זה עשה האלקי'. והנה בקדושה כבר אמרנו משז"ל בזוהר פ' תרומה (ח"ב קע"ה סע"ב) על מי מדד בשעלו שרומז לחכמה. והנה שם הוא סוד המחשבה כידוע, וכנגדו ג"כ אפשר בקליפה כי השועל הזה הנה הוא ערום, וכמשז"ל (ברכות סא, ב): אתה הוא שאומרי' עליך פקח שבחיות. והנה אז"ל (קידושין מ, א): מחשבה טובה הב"ה מצרפה למעשה. ופי' בליקוטי' כי הז"א הוא בסוד ו' קצוות, ולפעמי' מצטרפים עמהם ג' ראשונות ונעשים י' והם ע' או לפעמים מאה, וזהו מחשבה טובה שהם ג' ראשונות הב"ה מצרפה למעשה שהם ו"ק כמ"ש, אבל הקליפה מחשבה רעה, אין הב"ה מצרפה למעשה, ולעולם אזלי בפירודא דאילו הוו מחברי הוו מטשטשי עלמא ח"ו, וזהו אחזו לנו שועלי' שועלי' שהם בסוד המחשבה של הקליפה, אחזו לנו לבל יתחברו יחד. ובדרושי שק ואפר נתבאר בפי' האידרא מהאר"י זלה"ה ובמקומות אחרים, שהוא סוד וארבע מאות איש עמו (בראשית לב, ז). וכן הוא ג"כ בגימט' שע"ל חסר, ובדרוש הקליפות (שער ו' ח"ב פ"ה) אמרו כי הקליפה רצתה להתתקן גם אריך ואו"א דיליה בסוד השערות וכו', והמאציל העליון אינו מניחה להתקן, וז"ש: אם תגביה כנשר וכו' משם אורידך נאם ה' (עובדיה א, ד). כלומר [אם] היה נתקן הקליפה גם במקום גבוה היה נחרב העולם ח"ו עכ"ל. וזהו אחזו לנו שעלים שעלים כנז' פן יהיו מחבלים כרמים ח"ו. והנה אז"ל (איכ"ר ב, יג): אם יאמר לך אדם יש חכמה באדום האמן, יש תורה באדום אל תאמן עכ"ל. אפשר לפי הדרך שאמרנו אם יאמר לך אדם יש מציאות החכמה שהם ג' ראשונות הנכללים בחכמה, סוד המחשבה ישנה באדום, אעפ"י שהוא דבר זר מ"מ האמן כי העוונות גורמים שיהיה בה מציאות ג' ראשונות, אבל לומר שיש מציאות תורה שהוא אור אבא המתגלה בז"א ועי"ז מתיחדים המחשבה והמעשה, זה אל תאמן כי מחשבה רעה אין הב"ה מצרפה למעשה. ואפשר שלזה רמזו (ברכות סא, ב): משל לשועל שהיה מהלכת על גב הנהר. כי השועל הזה רוצה להסתייע מהנהר העליון ומהלך על שפתו, דמיון הנחש שמהלך סביבות הגן כדי לפתות בני האדם לראות אם יש שומע לדבריו, וכן השועל ראה דגים מתקבצים וכו' שהם החכמים הנכנסי' לתוך הים, ואין חיותם אלא במים, שם רמש ואין מספר (תהלים קד, כה). א"ל רצונכם לעלות ליבשה וכו', פי' למקום היובש שהיא החכמה החצונית מילתא דתליא בסברא, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם שהם כל הדורות שלא היה להם תורה, והם השיבו לו במקום חיותנו וכו'.

ולפי פשוטו ג"כ יאמר חשב ה' להשחית חומת בת ציון נטה קו וכו' על דרך מ"ש על ויבא עמלק (שמות יז, ח). כי בתחלה ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואח"כ היה רוצה ליכנס בתוך הענן ח"ו, וזהו בתחלה חשב ה' להשחית חומת בת ציון וכו' ואח"כ ויאבל חיל וחומה הכל בכלל. ולכן אמר משה ליהושע בחר לנו אנשים, צדיקים. וצא הלחם בעמלק וכו'. וכנגד זה ג"כ דברי המתרגם בפסוק אחזו לנו שעלים וכו', [בתר דעברו ית ימא אתרעמו על מיא ואתא עליהון עמלק רשיעא דנטר להון דבבו על עיסק בכירותא וברכתא דשקל יעקב אבונא מן עשו ואתא לאגחא קרבא בישראל על דבטילו פתגמי אורייתא והוה עמלק רשיעא גניב מתחות גדפי ענני יקרא נפשתא משבטוי דדן ומקטיל יתהון על דהוה בידיהון פסליה דמיכה וכו'] ע"ש. וסוף דבר ע"י 'כרמינו סמדר' שהם הצדיקים הגינו עליהם, וכך יהיה תמיד אכי"ר.

תוכן העניינים

רפואה למכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה