אור ברסלב
רפואה למכה שיר השירים - פרק א › י"ג

רפואה למכה· רבי שמשון באקי הקדמון

שיר השירים - פרק א · י"ג

י"ב

שיר השירים:
צרור המר דודי לי בין שדי ילין.
איכה:
ממרום שלח אש בעצמתי וירדנה
פרש רשת לרגלי השיבני אחור
נתנני שממה כל היום דוה.

ארז"ל (שהש"ר א, ס): אעפ"י שמיצר ומימר לי דודי לי. גם אמרו (שהש"ר ג, ה): מה המור הזה אינו מפיח [שאין ריחו עולה] אלא באור וכו'. ולפי דרך זה יהיה תשובה ונחמה למה שאמר הכתוב: ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה. וזה כי הנה ארז"ל (נדרים מא, א): האי אשתא אי לאו דפרוונקא (דמלאכא) דמותא, מעליא לגופא חד לתלתין יומין. וזה כפי פשוטו, יען בזה הנה הוא שורף ומכלה האדים העשניים, וכחות רעות המתהוים בגוף האדם. והנה כשהחולי מתהוה לסיבת ריבוי אכילה וכיוצא ומילוי האצטומכא, בקל יוכל להתרפאות ע"י הרקה וכיוצא, ואם החולי נכנס יותר בפנים עד שנתעפש הדם, גם זה ע"י הקזה פעם אחר פעם יתרפא, אבל אם החולי הוא בעצמות, אז רפואתו קשה וכמעט אין תרופה למכתו, וכל זה ג"כ כשבא לו החולי מחמת איזה מקרה, אבל כשהוא מן השמים מי יוכל לעמוד, וזהו שאומר המקונן, ראה עד היכן הגיעה הרעה, שממרום שלח אש בעצמותי, וגם רמז באומרו ממרום למשז"ל (איכ"ר א, מא) על בא אל בינות לגלגל ומלא חפניך גחלי אש (יחזקאל י, ב). וזהו ממרום מקום גבוה, שלח אש בעצמותי שהוא השורף ביותר, פרש רשת לרגלי השיבני אחור. פי' הנה אמרו רז"ל כי היסורין באים להדריך האדם לשוב בתשובה, גם הכתוב אומר: אשרי הגבר אשר תיסרנו יה (תהלים צד, יב). ועי"ז ומתורתך תלמדנו. ובפרט ת"ח כד אתחלש כחא דגופא נתגבר כח השכלי, כדאמרינן (נדרים מט, ב): מאן קצירי ומריעי רבנן. וכן אמרו בזוהר (ח"ב ס"ב ע"א): בגיני כך חליש גופא דחברייא יתיר מבני עלמא עכ"ל. ועתה אמר אעפ"י שממרום שלח אש בעצמותי וירדנה ושבר אותם, והיה צריך שבזה יהיה לבם נכון לפני ה', ויפתחו לו דרכי התשובה והחכמה, ומ"מ פרש רשת לרגלי השיבני אחור, ומידי עלותו במעלות ורוצה להטיב את מעשיו, באים לו מעיקי' ומקטרגי', מלבד כי החולי בעצמו מעכבו והם יסורים שיש בהם ביטול תורה, וזהו ג"כ נתנני שוממה מלשון: ישבתי משמים (יחזקאל ג, טו). וגם כל היום דוה, כי רוב החולים יש להם נייחא במקצת איזה שעות מן היום, וכאן כל היום דוה. וגם מצינו בר' אלעזר בר' שמעון (ב"מ פד, ב) שהיה אומר: זילו מפני ביטול תורה. וכאן כל היום דוה באופן כי גדל הכאב מאד, ולכן הקדים בנחמה ואמר צרור המור דודי לי. אעפ"י שמיצר ומימר דודי לי, באופן אעפ"י שממרום שלח אש בעצמותי מ"מ דודי לי, עדיין אהבתו גבן, ואעפ"י שפרש רשת לרגלי השיבני אחור, מ"מ סוף טומאה לצאת, וסוף דבר הכתוב אומר: הדודאים נתנו ריח (שה"ש ז, יד). וארז"ל (עירובין כא, א): כתוב א' אומר הדּוּד (ה)אחד, התאנים הטובות וכו' (ירמיהו כד, ג). וכתוב א' אומר: וכתאנים הרעות אשר לא תאכלנה מרוע (שם ב). שמא תאמר אבד סברן ובטל סיכויין, ת"ל הדודאים נתנו ריח. אלו ואלו עתידים שיתנו ריח. וזה כי ע"י היסורי' סוף דבר ושבת עד ה' אלקיך. וזהו מה המור הזה אינו מפיח שאין ריחו עולה אלא באור, אף כאן ע"י מה שממרום שלח אש בעצמותי עולה ריח טוב לפניו ית', לשוב בתשובה שלמה לפניו ית', ועי"ז בין שדי ילין, אעפ"י שנתנני שוממה כל היום דוה מ"מ הוא יאמר לצרותינו די, וכמ"ש (ב"ר צ"ב, א) על ואל שדי יתן לכם רחמים (בראשית מג, יד). מי שאמר לעולמו די הוא יאמר לצרותי די. ואעפ"י שהא' קדש והא' חול, נבארהו לקמן. ואמר ילין לומר אעפ"י שכל היום דוה לא תבא עליו השמש, וכמש"ה יענך ה' ביום צרה (תהלים כ, ב). פי' ביום א' ולא בימים הרבה ח"ו, רק ביום א', צרה אחד ולא צרות הרבה ח"ו, וכמש"ה: וריוח תשימו בין עדר ובין עדר (בראשית לב, טז). וארז"ל (ב"ר ע"ה, יג): הרווח להם וכו'. וזהו ג"כ ואעשה שם מזבח לה' העונה אותי ביום צרתי (בראשית לה, ג). צרה א' ביום א' ולא יותר, וכמשאז"ל (דב"ר ב, יא) ג"כ על פסוק יענך ה' ביום צרה: דוד אמר יעשו לו כבלים של י"ב ליטרין והיום י"ב שעות. וזהו בין שדי ילין. בלינה ראשונה יאמר לצרותי די, גם אמר בין שדי ילין בין הצרות, שעל כל א' מהם אומר די ילין. ומהר"א גלאנטי פי' ממרום, מהגבורה העליונה שלח אש וכו'. ולפי דרכו נאמר, ידוע כי ע"י חטא של אדה"ר הדעת של זעיר תשש כחו כנקבה וירד למטה בין הכתפים, וזה גרם שיצאו הגבורות קודם החטא, גם זה גרם שלאה ירדה למטה וכו'. וגרם שרחל יורדת בבריאה, וזהו רגליה יורדות מות (משלי ה, ה). וזהו ממרום, ממקום גבוה, מקום שורש הגבורות החזקות מבלי שום מתוק, בעצמותי וירדנה, שבר אותם. ואם נדקדק בעצמותי, אפשר על כמה בחי' לאה שיש, וידוע כי לאה נקראת עצם מעצמי, וזהו פרש רשת לרגלי שהוא הקליפה, לרגלי כי רגליה יורדות מות כמ"ש, ובזה השיבני אחור, שלא חזרה פנים בפנים, וזה כי אם היה אדה"ר ממתין עד יום השבת היה מחזיר השכינה פנים בפנים. ועתה נתארך הדבר עד שמיני עצרת כמבואר בדרוש ר"ה. ומזה נתהוה אח"כ כי נתנני שוממה בזמן החרבן, כל היום דוה שמהוד נהפך דוה, כמש"ה: והודי נהפך עלי למשחית (דניאל י, ח), וכנגד זה אמר צרור המור דודי לי, פי' הנה המר פי' באברהם, גם בסממני הקטרת מר הוא בחסד. והנה במדרש אמרו (שהש"ר ג, ה): מה המר הזה ראש לכל הבשמים כך אברהם ראש לצדיקים. והנה צדיקים הם בת"ת יסוד ומלכות, ובפרט יסוד ומלכות, צדיק וצדק, וידוע כי אברהם צירופו אב"ר מ"ה, והוא חוורא בפום אמה שהוא שרש החסדים, וזהו אברהם ראש לצדיקים. והכתוב אומר צרור המור ר"ל קשר המר, וקשר אברהם הוא עם יצחק ויעקב, וירצה לומר האבות קשורים במדת החסד. וכבר פי' למעלה בפ' תורי זהב, כי לסבת אחיזת החצונים בנה"י דז"א צריכים האבות לעלות במחשבה, עלמא דאתי ואתגניזו תמן, וכשירדו האבות למטה ישפיעו שפע רב וכו'. א"כ אעפ"י שממרום שלח אש וכו' פרש רשת לרגלי, הנה צרור המור דודי לי מתקשרי' האבות חג"ת דז"א, צרור המר דודי, וזה כדי להשפיע למלכות, וזהו לי פי' בשבילי. ועי"ז יתגלה החסד וירד שפע רב למלכות וימתק דיניה ויסיר הרשת מבין רגליה, ותחזור פנים בפנים. וגם בין שדי ילין, צריך להקדים מ"ש בס' (עץ חיים) [מבוא שערים] שער ה' חלק ב' פ' ג' ז"ל: והנה ע"ב רי"ו אלו יוצאים משם הוי"ה עצמו, שרש שלהם שהוא בגימט' כ"ו, ושם זה הוא בת"ת, וע"ב בחסד, ורי"ו בגבורה, וכללות ג' בחינות שהם ע"ב רי"ו כ"ו שהם בחג"ת, הם בגימט' שד"י, וכמבואר אצלנו בכוונת י"ג מדות ויעבר ה', ועיין כי שם נתבאר היטב. והרי כי נרמז בחג"ת שם שד"י, וכנגדם גם בנה"י יש ע"ב רי"ו כ"ו בנצח ובהוד וביסוד והוא שם שד"י ג"כ, אלא שמזה השד"י העליון שהוא יותר רחמים, יען הוא בג' אמצעיות, כן הוא כפי מ"ש בין שדי ילין. הנה משם נעשו השדים המריקים החלב הלבן, ומתהפך בהם הדם לחלב שהוא רחמים, עכ"ל לעניינינו. א"כ אעפ"י שכל היום דוה, מ"מ בין שדי ילין כמ"ש, גם אמרו רז"ל אעפ"י שמיצר וממר, פי' ממר בגימט' ר"פ כמנין ה' גבורות, מ"מ דודי לי ואהבתו עדיין איהו גבן. ועוד במדרש פי' מר לשון מורה לשון הוראה. ואפשר לומר ע"ד מ"ש מהר"ש אוזידה שפי' ממרום שלח אש בעצמותי, בעצומים שבי שלח אש המחלוקת. ולפי דרכו נפרש כל הכתוב במעט שנוי, ממרום שלח אש המחלוקת בעצמותי בין החכמים, עד שמפני היו עוצמים עיניהם מלראות ולהוכיח לאחרים, וכל הישר בעיניו יעשה, והנה בעוד שכל א' היה מחזיק בשלו אין פרץ ואין יוצאת, אבל אח"כ פרש רשת לרגלי, וסבותי והיו באין לדין ואין דורש ואין מבקש להשקיט ריב בין אדם, ולכן פשתה המחלוקת והשנאה בין הכל, ובזה השיבני אחור, אחור מן הכהונה אחור מן המלכות. פי' מן הכהונה שהוא העבודה האלקית. וזה כי שפתי כהן היה ראוי שישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, וכן מלך במשפט יעמיד ארץ, ועתה כי אין דורש ואין מבקש כמ"ש, מדה כנגד מדה השיבני אחור מן הכהונה, אחור מן המלכות, נתנני שוממה כל היום דוה, וכנגד זה אמר צרור המר לשון הוראה, דודי והוא יורני ויאמר לי זה הדרך לכו בה.

תוכן העניינים

רפואה למכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה