אור ברסלב
רפואה למכה פתיחתא דאיכה רבתי › כ"ז

רפואה למכה· רבי שמשון באקי הקדמון

פתיחתא דאיכה רבתי · כ"ז

כ"ו

ר' פִּנְחָס פָּתַח, וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וגו' (ויקרא כו, יח). רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין הב"ה מֵבִיא פּוּרְעָנוּת עַל יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁמַּתְרֶה בָּהֶם תְּחִלָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְאִם עַד אֵלֶּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר שֶׁלֹא יְהוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים כָּלוּ מַכּוֹת, עוֹד אֵין לוֹ מַכּוֹת אֲחֵרוֹת לְהָבִיא עָלֵינוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר: וְאִם עַד אֵלֶּה, יֵשׁ לוֹ עוֹד אֲחֵרוֹת מֵאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה לְהָבִיא עֲלֵיכֶם. וְיָסַפְתִּי לְיַסְרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם. אַתֶּם עֲבַרְתֶּם לְפָנַי שֶׁבַע עֲבֵירוֹת, בּוֹאוּ וְקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם שֶׁבַע פּוּרְעָנִיּוֹת. אַתֶּם עֲבַרְתֶּם לְפָנַי שֶׁבַע עֲבֵירוֹת, הֲרֵי יִרְמְיָהוּ בָּא מְקוֹנֵן עֲלֵיכֶם קִינוֹת, שֶׁהוּא שֶׁבַע אַלְפָא בֵּיתִין אֵיכָה. עכ"ל.

כתב מהר"ר אהרן ן' חיים ז"ל בעל קרבן אהרן וז"ל: דהוקשה אומרו עד אלה היה לו לומר ואם באלה, ועוד קושיות אחרות יעויין בספרו פ' בחקותי. ולפיכך כל א' מהם פי' אותו לפי דרכו, היינו ר' אליעזר פי' מלת עד מלשון עֵד, ואמר אֵין הב"ה מֵבִיא פּוּרְעָנוּת עַל יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁבַּתְּחִלָּה מַּתְרֶה בָּהֶם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר שֶׁלֹא יְהוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים כָּלוּ מַכּוֹת, עוֹד אֵין לוֹ מַכּוֹת אֲחֵרוֹת לְהָבִיא עָלֵינוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר: וְאִם עַד אֵלֶּה, יֵשׁ לוֹ עוֹד אֲחֵרוֹת מֵאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה לְהָבִיא עֲלֵיכֶם. ומפרש עד לשון עודיות, יֵשׁ לוֹ עוֹד אֲחֵרוֹת. ואפשר לומר שבא להוציא מלב בני ישראל לבל יחשבו כי הגם כי הב"ה מודד מדה במדה ולא יותר, מ"מ אין הכוונה לומר שאפילו אם יעברו על עבירה א' כמה פעמים לא יקבלו יותר מהעונש המפורש, וז"ש המדרש: כָּלוּ מַכּוֹת, וְאֵין עוֹד מַכּוֹת אֲחֵרוֹת לְהָבִיא עָלֵינוּ, דייק אומרו עָלֵינוּ, כי הם יודעים כי לא יבצר ממנו ית' מזימה להביא פורעניות ועונשים לעוברי רצונו, אך עָלֵינוּ אין לו עוד מכות להביא כנז', ולפיכך אמר וְאִם עַד אֵלֶּה, כלומר ואם לא תשמעו לי עוד אלה אביא, ועוד זה אין לו שיעור עד שישובו, ודייק אומרו מֵאֵלֶּה וכו', שיהיו דומים לראשונות באופן מדה במדה לא בטלה. וְיָסַפְתִּי לְיַסְרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם. אַתֶּם עֲבַרְתֶּם לְפָנַי שֶׁבַע עֲבֵירוֹת, בּוֹאוּ וְקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם שֶׁבַע פּוּרְעָנִיּוֹת. אפשר שכוונת ר' פינחס לומר כי אם ישראל ירגישו מעונותיהם, די להם בזה שיקבלו עליהם הפורעניות המפורשות בתורה, וזהו אומרו: בּוֹאוּ וְקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם שֶׁבַע פּוּרְעָנִיּוֹת. ואפשר שלזה תקנו בוידוי קבלת ד' מיתות בית דין, וכן תקנו לומר: על חטא שחטאנו לפניך כל מיני יסורין וכל מיני עונשים. ואפשר כי כאשר יקבל עליו דברים אלו בלב שלם ונפש חפצה ובכיה וחרטה יועיל לו על כל פעם ופעם על עבירה א'. ואפשר בפעם א' על עבירות הרבה אפי' עשאן פעמים רבות, והכל לפי גודל התשובה. וכבר אמרו ז"ל (אבות ד, יז): יפה שעה א' בתשובה וכו'. עוד אומר במדרש: אַתֶּם עֲבַרְתֶּם לְפָנַי שֶׁבַע עֲבֵירוֹת, הֲרֵי יִרְמְיָה בָּא מְקוֹנֵן עֲלֵיכֶם קִינוֹת שֶׁהוּא שֶׁבַע אַלְפָא בֵּיתִין אֵיכָה. שֶׁבַע עֲבֵירוֹת, פי' אותם רש"י על וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי (ויקרא כו, יד). ז"ל: הֲרֵי שֶׁבַע עֲבֵירוֹת, הָרִאשׁוֹנָה גּוֹרֶרֶת הַשְּׁנִיָּה וְכֵן עַד הַשְּׁבִיעִית, (א): לֹא לָמַד, (ב): לֹא עָשָׂה, (ג): מוֹאֵס בְּאֲחֵרִים הָעוֹשִׂים, (ד): שׂוֹנֵא אֵת הַחֲכָמִים, (ה): מוֹנֵעַ אֶת הָאֲחֵרִים, (ו): כּוֹפֵר בָּמִצְוֹת, (ז): כּוֹפֵר בָּעִיקָּר עכ"ל. ואולי שכנגד זה בכוון באו ז' אלפא ביתות כסדר, היינו כנגד לֹא לָמַד באה אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד (איכה א'), וכמו שנפרש במקומו, שנפרש איכה ישבה זמן הרבה בדד מבלי המלאכים המלוים את האדם, מפני שהיתה כאלמנה מבלי תורה כנראה מדברי ס' הזוהר פ' ואתחנן (ח"ג רס"ח ע"א), יעויין שם בפי' הכתוב (שה"ש א, א). וכנגד לֹא עָשָׂה אפשר לומר שבא אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ ה' אֶת בַּת צִיּוֹן וכו' (איכה ב'). שבמקום היותם בָּנִים הַמְצוּיָּינִים בְּתִגְלַחַת וּבְצִיצִית, ובכל מיני מצות (שהש"ר ג, כ), עתה חשך משחור תארם, וזהו "יעיב", יחשיך את בת ציון המצויינים כנז', וזה מפני שהחשיכה מעשיהם. מוֹאֵס בְּאֲחֵרִים הָעוֹשִׂים, כנגד זה אמר: אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עוֹנִי (איכה ג, א). כמו שנפרש בא' מן הפירושי'. פי' אעפ"י שאני הגבר, גבר בגוברין ובעל שכל, מ"מ ראה עוני, אין עניות כעניות התורה, ומלבד מ"ש בפ' אני הגבר בס"ד, נוכל לדקדק מלת ראה, וכמו שדייקו רז"ל ואמרו אעפ"י שהוא גבר כמ"ש, ישר בעיניו ורואה בעין יפה ריקים ופוחזים וכל מי שהוא עני בתורה, מכלל שאת החכמים והמקיימים את התורה לא היה רואה בעין יפה רק מואס בהם. אי נמי אמרו ז"ל (קהלת רבה ט, כג) על וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה (קהלת ט, טז). וְכִי חָכְמָתוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא [שֶׁהָיָה מִסְכֵּן] הָיָה בְּזוּיָה, אֶלָּא מַאי וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה, זֶה שֶׁהוּא מַכְרִיז וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים לֹא תִּגְנֹבוּ וְהוּא גּוֹנֵב, לֹא תַּלְווּ בְּרִבִּית וְהוּא מַלְוֶה בְּרִבִּית, אֵין לְךָ מִּסְכֵּן גָּדוֹל מִזֶּה. א"כ הרוצה לקשט אחרים ולא את עצמו נקרא מסכן ודבריו אינם נשמעים, ועתה אמר אני הגבר כמ"ש, ראה וחיבב את העני הזה, וזה להיותו מואס באחרים העושים, לפיכך הוא חפץ בזה שאינו עושה ואין בו כח להיות מֵעֲשֵׂה אחרים. שׂוֹנֵא אֵת הַחֲכָמִים, פי' חכמי התורה, כנגד זה אמר: אוֹתִי נָהַג וַיֹּלַךְ חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר (איכה ג, ב). כמ"ש בס"ד שזה נאמר על העוסקים בחכמות חצוניות הנקראי' חשך, והנה סבת התעסקו בזה הוא מפני היותו מבזה את חכמי התורה ושונא דרכיהם, ולפיכך ארח לחברה עם פועלי און, ובילדי נכרים יספיקו ההולכים בחשך ולא אור. מוֹנֵעַ אֶת הָאֲחֵרִים מלעשות מצוה, זה פשוט באומרו: אַךְ בִּי יָשׁוּב, פי' אפי' אם ירצה לשוב בתשובה, יַהֲפוֹךְ יָדוֹ כָּל הַיּוֹם ומונע אותו מלשוב בתשובה. כּוֹפֵר בָּמִצְוֹת, זה פשוט ג"כ שכנגד זה בא אֵיכָה יוּעַם זָהָב (איכה ד'). שהם המצות התמימות, פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים וכו', הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב (תהלים יט, ט־יא). עתה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ (איכה ד, ב). שאין בהם קדושה ורוחניות כלל. וסוף דבר שביעית קשה מן הכל, כּוֹפֵר בָּעִיקָּר, ועל זה נאמר: הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵינוּ (איכה ה'). כמ"ש האר"י זלה"ה שבמקום הקדושה נכנסה הערלה הנק' חרפה עכ"ל. וזה ודאי מפני כי נסתלק רוח הקדושה ממנו בכוונת מכוין, ואפשר לפרש שהוא על שהכניסו ע"ז בבית קה"ק, הגם כי מנשה לא היה כופר בעיקר, היה יודע רבונו ומכוין למרוד בו, וזה היה קשה יותר, ואפשר כי כנגד זה נאמר: יְתוֹמִים הָיִינוּ וְאֵין אָב (איכה ה, ג). פי' כנגד מה שכפרו בה' שהוא אבינו ואנחנו בניו, כנגד זה יְתוֹמִים הָיִינוּ וְאֵין אָב. והנה כנגד כלל כל הז' אלפא ביתות בא ג"כ שיר השירים, אשר נפרש כל פסוק ופסוק ממנו כנגד פסוקי איכה, וגם בפ' ראשון נרמז שבע כנגד שבע אלפא ביתות, היינו שִׁיר חד, הַ'שִּׁירִים - ה' שירים. אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה הרי א' - הם ז', כי גם זה לעומת זה עשה האלקים, כי כאשר ישראל חוטאים, כאשר ייסר איש את בנו מייסר אותם ע"י תוכחות, איכה ישבה בדד וכו' וכל שבעה אלפא ביתות, וכאשר ישובו בתשובה אז ינחם אותם וידבר על לבם דברי ניחומים, ויקרב אותם אצלו לחסות תחת כנפיו בשירים ושבח האמורים בשיר השירים, ויקראם עמו ונחלתו להיות לו סגולה החביבה אצלו אכי"ר.

תוכן העניינים

רפואה למכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה