רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית כו · חדר ד
אני אומר דאע"ג דפשיטה לך לא כן אנכי עמדי מכמה טעמים חדא דבמה שחלק הרב איכא לספוקי טובא לענ"ד דמדתנן מותר עניים לעניים ולא תנן מותר העניים לעניים בה"א משמע אע"פ שהעניים אינם ידועים בכיוצא בנידון דידן או שגבו לצורך עניים שיזדמנו עד שנה אחת וכן לשבויים וכן למתים קתני במתניתין דהמותר הוא למי שנגבה בעדו והראיה שהביא הרב הנזכר ממה שתלה הרא"ש טעמו לומר דבני העיר יכולים לשנות משום שלכשיצטרכו מעות לעניים יגבו פעם אחרת כדמשמע הא אם לא היו גובים פעם אחרת לא היו יכולים לשנות וכתב הרב ז"ל א"כ היכא אמרינן דישראל שהתנדב נר או מנורה לב"ה דיכולים לשנותה לדבר מצוה אפילו לא נשתקע שם בעלים ממנה ואם נשתקע אפילו לדבר הרשות מותר והלא פשיטא שאין חוזרין ופורעין נר אחר וכו' לא הבינותיה דלענד"נ דמילתא דפשיטא היא שמה שכתב הרא"ש ז"ל ולכשיצטרכו מעות לעניים יגבו פעם אחרת הוא לומר דמהאי טעמא הוא שמותר לשנות דאמדינן דעתייהו ואמרינן שעל דעתם עשאום דבלא האי טעמא יש לנו לומר שזכו עניים שעל דעת עניים עשאום הואיל ועשאום לפרנסתם ואין להם מעות אחרים להתפרנס ואין כח לציבור לשנותם שאם ישנו אותם גוזלים העניים אבל כיון שיש לנו לומר שלכשיצטרכו העניים יגבו פעם אחרת יש לנו לומר שלדעתם עשאוהו ויכולים לשנותם וא"כ לא קשיא ולא מידי מההיא דישראל שהתנדב נר או מנורה בבה"כ דהתם אע"ג דאין חוזרין ופורעין נר אחר מ"מ אמדינן דעתו של המתנדב דודאי על דעת הציבור התנדב ויכולים לשנות:
ואפשר שהרב ז"ל סמך על הראיות האחרות אשר כתב ובכלל' כתב גם זו על דרך מה שאמר בפ"ה שור שנגח ד' וה' משל לצייד השולה דגים משכח זוטרי שקיל משכח רברבי שקיל ומן הטעם אשר כתבת נראה דמדברי הרא"ש ז"ל יש להביא ראיה שכל המתנדבים לעניי ירושלים אין הגזברים ולא הציבור יכולים לשנותם דטעמא מאי קאמר הרא"ש ז"ל דבקופה יכולים לשנותה משום דאומדנא דדעתא הוא לכשיצטרכו עניי העיר יגבו פעם אחרת ובמתנדב לעניי ירושלים כבנידון דידן דלית לן האי טעמא פשיטא שעל דעת העניים נתנדבו וזכו עניים הן עניים ידועים הן עניים סתם ועוד שאם אומר דאפילו לדעתו של הגאון כמהרי"ק ז"ל דוקא היכא שלא פי' המתנדב לומר שלא יהא רשות לגזברים או לצבור לשנותן אבל היכא שפירש בהדיא ואמר שלא יהא לגזברי' רשות לשנותן כבנידון דידן פשיטא שזכו עניים ואין כח לגזברים לשנותן והמשנה גוזל עניים הוא ואע"פ שהדבר פשוט ואיני צריך לראיה מ"מ לרווחא דמילתא אמינא דנראה דיש להביא ראיה מההיא דפ"ק דערכין דעכומ"ז שהתנדב נר או מנורה לב"ה וכו' דעובדי כוכבים ומזלות אסור לשנותו אפילו לדבר מצוה משום דמפעה פעי אבל בישראל דלא פעי מותר דנראה שיש להחמיר טפי כשישראל מתנה שלא יוכלו הגזברים או הציבור לשנותם מנדבת עובדי כוכבים ומזלות דאמרינן שאין יכולים לשנותם ואע"ג שלא התנה באותו זמן שהתנדב משום דמפעה פעי ואפילו היכא שעובדי כוכבים ומזלות לא שכיח במתא דליפעי שהוא אסור ומחזר בעירות אמר שם בעובדא דשעזרק אליבא דאיכא דאמר דאסור משום דמיקרי ואתי כ"ש בנידון דידן שהתנה הישראל בעת שנתנדב בהדיא וק"ו דהוי ש"מ דפשיטא דאסור לשנותם אלא שיש לדחוק ולומר שאין כאן תנאי שכיון שהמצוה מחמת מיתה אמר שבקנס חרם ונדוי לא ישתמשו הקהל במעות אלו ופשיטא דאין בדברים הללו ממשות שחרמו ונידויו לאו כלום הוא א"כ אין כאן תנאי ואע"פ שיש להאריך בזה לא אאריך כיון שאין אנו דנין בזה אם הגזברים או הקהל יכולים לשנותם או לא אלא אם זכו היורשים או לא ואמינא דנרלענ"ד לומר דאפילו לדעתו של כמהררי"ק ממה נפשך סלק המצוה הזה מחמת מיתה את היורשים מממון זה שזכה בו אחרים שאם לא יצטרכו הקהל או הגזברים לשנותו לדבר מצוה אחרת הרי זכו בו העניים ואם יצטרכו לשנותו לדבר מצוה אחרת הרי זכו בו הגזברים בממון זה לענין לחלקו לעניים לפי ראות עיניהם או לענין לשנותו לדבר מצוה אחרת וא"כ ממה נפשך לאחרים זכה בממון זה וממילא נסתלקו היורשים ממנו ולא מבעיא לרשב"א שפקפק על רגמ"ה וכתב שאם אמר לאפוטרופס עשייתך כעשייתי ופיך כפי שכל מה שעשו האפוטרופסים עשוי כדלעיל אלא אפילו לרגמ"ה דפליג עליה כדלעיל דוקא היכא שאמר לאפוטרופס פיך כפי ועשייתך כעשייתי דכה"ג לא זכה בחייו לשום אדם דבר אלא האפוטרופס יתן הממון לכל מי שירצ' אבל בנידון דידן שהש"מ עצמו בחייו זכה הממון הזה לאחרים שיטלוהו אחרים אלא שאמר שהגזברים ילווהו לפי ראות עיניהם לאשר נכון לו ולא מבעיא כה"ג שלא הרשה אותם לתת לאשר ייטב בעיניהם מעניי ירושלים אלא שהם יהיו ב"ד לתת לכל עניי ירושלים כפי צרכו של כל אחד דודאי קנו העניים או הגזברים כדפירשתי אלא אפילו אם היה המזכה אותם לתת הזה לעניים מעניי ירושלים אשר ייטב בעיניהם פשיטא דמודה הוא דקנו העניים או הגזברים ונסתלקו היורשים הואיל ובחייו זכה אותם כדפירשתי:
ואין לומר שהעניים לא קנו ולא הנזברים שלא זכה בהם בשום לשון של זכות אלא אמר שרצוני שישלחו בירושלים וכו' והא פשיטא לענ"ד דהא לא גרע הא לישנא מלשון יחזיק דאמר בגמרא דקנה וכן נראה דהאי שישלחו בירושלים דקאמר הוי כאומר שיתנו לפלוני דלשון נתינה באותו מקום הדר בו ולשון שליחות למקום אחר שוים דבמקום שהיה רוצה לומר שיתנו אם היה המקבל באותו מקום אומר שישלחו כשהוא במקום אחר ועוד אני אומר דאפילו אין בלשון זה לשון זכייה מ"מ כיון שקודם זה אמר לשון נתינה שכתב ועוד אני מניח לאחי וכו' עד שינתנו לו אלף לבנים ותכף כתב ועוד רצוני וכו' עד ויבקשו באופן היותר טוב שיוכלו לשלח וכו' שלשון זה נמי לשון זכייה הוא כלשון נתינה שאחריו: