אור ברסלב
רדך בית כב › חדר ה

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית כב · חדר ה

חדר ד

עוד קשה לי על דברי כבוד תורתך שהוכיח שאם התלמיד יאמר לרבו אדרבה שאין ממשות באדרבה שלו והביא כבוד תורתך ראיה מהא דאמר רבה בר רב הונא לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו חוץ ממסית כו' ואם כן כל שכן רבו:

ואני חשבתי אף כי הבן אין יכול לנדות אביו מכל מקול אם חייב נדוי ועבר בנו ונדהו הרי הוא מנדוי וכן תלמידו והנה לא אאריך עוד בהיות שאין תועלת בפלפול זה בנדון דידן ואני אין לי פנאי כי כתבי כבוד תורתך נמסרו לידי ערב פסח אשר ביום ההוא לא קריתי ובימי החג הכרח לעשותו חציו לכם וגם הוכרח לי ללמוד עם תלמידי ומוביל כתבי כ"ת לא אבה להתמהמה ואמר על כל פנים להפרד יום ששי שאחר החג בבקר והנה כ"ת האריך מאד ונלאתי לקרותו כל שכן להביט בקוצר דעתי ולהשיב לסופר לכתוב העתקות תשובתי ומה שכתבתי עד כה הוא רק למען לא יחשוב כ"ת שלא השגחתי במה שכתב כ"ת וגם אמרתי באולי אין חתימתי נכרת ויחשוב הרואה שאחד מן השוק חתם ולא יהיה בחתימתי לכן הארכתי מעט להודיע דלאו קטיל קני באגמא חתם ולכן אשיב בקצרה על עיקר הענין אשר כתב כבוד תורתך להסכים בכל אשר כתב כבוד תורתך:

והנה על אשר נדה והחרים כ"ת בזה לא אטפל כי ידעתי שכ"ת תושב שהיה לי תשובתך ושקראתי גם את זה לעומת זה אכן אינו כן לא ראיתי תשובתך כלל ואינו מן הנכון ומן הראוי להשיב אם לא אשמע דברי שניכם ובפרט בדברים גדולים כאלה כי אפילו לכתוב הנראה בעיני לאחד מבעלי הדינין אף על פי שאיני פוסק מכל מקום כתב המרדכי ז"ל וזה לשונו תקנת קהלות שתקן ר"ח ממינא עם גדולי הארץ כל רב שיפסוק דין בלי שמיעת שני בעלי דינין אלא כשיבא אחד אצלו ויאמר תשמע דברי וכתוב לי הנראה בעיניך ויכתוב הדיין ההוא לא ידון שום דין עד כאן לשונו כל שכן שלא לפסוק על פי טענה אחד מבעלי דינין ואפילו לשמוע אחד קודם דברי חברו אסור מן התורה כדאיתא בפ' שבועות העדות אבל במה שכתב כ"ת שאין חל על ר' ישעיה הלוי יצ"ו שום חרם בזה אני מסכים ר"ל לענין שלא יהיה מוחרם אבל לענין לומר בהיות שהוא אינו מוחרם אם כן חל אדרבה שלו בזה איני רוצה ליטפל בו בהיות שלא שמעתי טענה שכנגדו כדלעיל והנה לא אכתוב מדין שקבל עדות שלא בפניו או שהזמין אותו חוץ לבית דינו מאפס פנאי וזמן גם כבוד תורתך האריך בטעמים ההם ולא הניח לי כבוד תורתך מקום להתגדר:

אכן נראה לפוטרו מטעם אחר דכיון שאומר צייתנא דינא בבית דין שלי וכבוד תורתך אומר שמספיק לו בזה אומר אף אם כבוד תורתך חס ושלום הורה שלא כדין מכל מקום הרי הוא שוגג בדבר ולמה יתחייב והנה אף בהבאת קרבן על השוגג אית לרבי יוחנן וריש לקיש ריש פרק כלל גדול לדעת רש"י ז"ל אומר מותר אנוס הוא ופטור והלכה כמותו נגד רב ושמואל החולקים שם וכן פסק בעל הסמ"ג ז"ל שאומר מותר פטור במצות שיקריב היחיד קרבן חטאת בסימן רי"ג ואפי' לתוספות ז"ל דסבירא ליה פרק כלל גדול אמר מותר אסור היינו טעמא כדאיתא בפרק ואלו הן הגולין אומר מותר קרוב למזיד הוא כי היה לו ללמוד אבל בנדון דידן אף אם למד וכי היה יודע יותר ממה שיודע כ"ת ולכן אונס גמור הוא:

ואף אם נאמר שזה לא יקרא אומר מותר ואף לדברי חכמים דאית להן בריש הוריות יחיד שעשה כהוראת בית דין חייב ודלא כרבי יהודא שם מכל מקום יש לומר דשאני ענין חרם דקיל ממלקו' לענין קרבן וגדול' מזה איתא בפרק שלישי דמסכת שבועות אדם בשבוע' פרט לאנוס היכי דמי כי הא דרב כהנא ורב אשי מר אשתבע הכי אמר רב ומר אשתבע הכי אמר רב כי אתו לקמיה דרב אמר כחד מנייהו אמר ליה אידך אנא שקורי שקרי אמר ליה את לבך אנסך עד כאן לשונו הרי לך שנקרא אנוס מי שטעה כל שכן מי שגדול הדור מודה לו שיעשה כהוראתו ואם חס ושלום טעה המורה שאין על העושה משפט חרם או נדוי:

וכן נראה לפרש הא דאיתא בפ' מרובה ר' ור' חייא הוו אזלי ושקלי באורחא אסתלקו לצדי הדרכים הוה קא מפסע ואזיל ר' יודא בן קנוסא קמייהו אמר ליה ר' לר' חייא מי הוא זה שמראה גדולה בפנינו אמר ליה ר' חייא שמא יודא בן קנוסא תלמידי הוא שכל מעשיו לשם שמים כי מטה להתם חזייא אמר ליה אי לאו יודא בן קנוסא את גזרתינא לשקך בגזרה דפרזלא פירש"י נדוי נרא' לפרש שכונתו הית' לנדותו אבל מפני שהי' ר' יודא כל מעשיו לשם שמים לכן לא נדהו ולכן אמר ר' חייא שכל מעשיו לשם שמים והשתא קשה לי למה רצה לנדותו ואחר כך למה חזר בו מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר אי משום יוהרא רצה לנדותו תחלה ואחר כך לא נדהו כי ודאי לא כיון ליוהרא זה אינו כי היכא שמשום יוהרא מנדינן הרי אינו מהדברים שמחשב הרמב"ם ז"ל שמנדין עליהם ואי משום שהיה נראה לרבי שהיה מזלזל בכבודו שהיה מראה גדולה לפניו ואחר כך לא נדהו כיון שודאי לא כיון לזלזל מכל מקום קשה לי כיון שבכונה עשה ר' יודא ור' נתזלזל על ידו הרי הוא חייב אע"פ שלא כיון לזלזלו:

שהרי איתא סוף פרק כיצד הרגל דפטור מן ארבעה דברים אם לא ואפילו הכי חייב המפתה ליתן בושת ופגם כדאית' פרק נערה אף על גב שלא כיון לבייש אלא על כרחך כיון שכיון לעשות מלאכה ויודע שעל ידי אותה מלאכה יתבייש חבירו חייב לאפוקי שבא אבן בחיקו פר' כיצד הרגל שעומד והזיק ובייש אותו פטור מארבעה דברים מפני שלא כיון ואם כן גם בנדון דידן כיון שידע בן קנוסא שעל ידו יזולזל רבי אע"פ שלא כיון לזלזל יהא חייב ולכן נראה לפרש כשראה שהיה יודא בן קנוסא דנוהו לשוגג שלא היה יודע שזהו זלזול וטעה בדין ולא נתחיב נדוי בזה סליקנא כי אף אם לא היה לי שום ראיה נראה לי שהסברא נותנת כשהאדם טועה שראוי לנדותו וטעם מצד שאדם גדול כמו כ"ת הורהו לעשות כן שאין עליו משפט נדוי:

נאם הנמוך והנבוך דוד כהן בכמ"ר חיים כהן ז"ל:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה