אור ברסלב
רדך בית כב › חדר ד

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית כב · חדר ד

חדר ג

ואשר כתב כ"ת שע"ה יכול לומר נגד תלמיד חכם אדרבה כשמנדהו שלא כדין והאריך כ"ת להודיע זה מריש לקיש פרק ואלו מגלחין ונראה כי ודאי הדין הוא כך כי לא אשתמיט שום פוסק לחלק בין אם האומר אדרבה הוא יותר גדול מהמנדה או אם הוא קטן ממנו אמנם אי לא מסתפינא אמינא כי אין להביא ראיה מריש לקיש כי ריש לקיש לא היה אדם גדול כמו אותו שאומר אדרבה שהרי ריש לקיש טעה בשני דברים שלא טעה אותו שאמר אדרבה כי ריש לקיש נדה אותו שאכל התאונים שלא כדין ואותו שאמר אדרבה אמר אם ממון נתחייבתי לך נדוי מי נתחייבתי לך גם לא ידע ריש לקיש מי חייב נדוי ואתא שאיל בי מדרשא ואותו שאמר אדרבה ידע לומר אדרבה ושחל הנדוי על ריש לקיש ואשר נראה לכ"ת מדקאמר ההוא גברא שמע מינה שהיה שפל הנה מצינו פרק מרובה מעשה באדם אחד וקאמר אחר כך שבדקו ולא מצאו בו עון רק שהיה בביתו ע"ז כדאיתא שם ולא ידענא חלוק בין ההוא גברא לאדם אחר:

ואשר הקשה כבוד תורתך אם היה האוכל אדם גדול למה לקח התאונים בלי רשות בעל הגנה יש לומר כי לא היתה של ריש לקיש ולא היה רק שומר בתוכה והאוכל אכל על מנת לפרוע וחשב שבעל הגנה יקח תשלומין וכיוצא בזה איתא פרק הגוזל בתרא רב אשי הוה קא אזיל באורחא חזא שכשי דגופנא בפרדסא ותלו ביה קטופי דעינבי א"ל לשמעיה זיל חזי אי דבר ישראל נינהו לא אייתי לי ואי דאינו בר ישראל נינהו אייתי לי שמע ההיא דהוי יתיב בפרדסא אמר ליה דאינו בר ישראל שרי אמר לו דאינו בר ישראל שקיל דמי ישראל לא שקיל דמי ומפרש התוספות אף כי גזל של דאינן בר ישראל אסור מכל מקום דעתו של רב אשי היה כן לפי האמת לפרוע לו וזה לשונו נראה לר"י שכן היה דעתו מתחלה כמו שהשיב לההיא דיתיב בפרדסא כו' שמע מיניה כי גזל הוא מותר כשידוע שברצון יקבל מעות בעד הפירות:

ונראה לחלק ולומר דגזל ישראל אסור אפילו כשידוע שיקבל מעות שהרי אמר ישראל לא שקיל דמי משמע אם ישראל שקיל דמי מותר:

ואף אם נפרש שדעת התוספות היא שכן היה דעת רב אשי מתחילה היינו במה שאמר אי דאינו בר ישראל נינהו אייתי כי אינו בר ישראל שקיל דמי אבל במה שאמר אי דישראל לא אייתי אינו מטעם דישראל לא שקיל דמי כי אפילו שקיל דמי אסור ורב אשי שהשיב ישראל לא שקיל הטעה אותו ואמר לו כן כדי שלא יחשוב ההוא דיתיב בפרדסא שיש הפרש בין אינו בר ישראל לבר ישראל כי אינו בר ישראל הלוקח דמי מותר ובישראל בכל ענין אסור וא"כ ההיא גברא לאו גברא רבא הוא מ"מ נראה לומר שגם ר"ל בפעם ההוא לא הוה גברא רבא מדטעה בדיני ועוד כי לא הוה שאיל בי מדרשא רק לרבי יוחנן רבו וחבירו ועוד לא היה מזלזל בעצמו לשמור פרד"ס וכיוצא בזה איתא פרק השולח גבי ר"ל זבין נפשיה ללודאי וז"ל התוספות שם ר"ל זבין נפשיה ללודאי קודם שחזר למוטב דמסתמא לא היה מזלזל בעצמו כל כך עד כאן לשונם:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה