אור ברסלב
רדך בית כ › חדר ז

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית כ · חדר ז

חדר ו

ועוד כתב הרמב"ם זכרו לברכה באותו הפרק וזה לשונו המקדש אשה שחציה שפחה וחציה בת חורין אינה מקודשת קדושין גמורים וכיון שנשתחררה גמרו קדושיה כקדושי קטנה שגדלה ואינו צריך לקדשה קדושין אחרים עכ"ל נראה דסבירא ליה כרב נחמן דאמר בפרק השולח דבחציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעין דגמרו קדושי ראשון ופירש"י זכרו לברכה דעל ידי השחרור גמרו קדושי ראשון והבא עליה אח"כ למיתה והנה בקדושי קטנה נראה שסובר שקדושי קטנה אחר שגדלה ובא עליה גמרו אות' קדושין הראשונים כקדושי שפחה דאחר שנשתחררה גמרו קדושי ראשון דאי סלקא דעתך דקטנה לא חלו הקדושין הראשונים אלא מתקדשת בביאה זו שבא עליה אחר כך א"כ מאי האי דקאמר בקדושי קטנה והא לא דמו אלא ודאי כדפרשתי:

מכל הא דלעיל נראה דאין להביא ראיה מקטנה משום דהתם אית לן למימר אלו הקדושין הראשונים ומשום הכי לא בעינן לפחות עידי ייחוד ונלע"ד דקצת משמע מדברי רבותינו שפירשו שהזכרתי למעלה שסוברים כהרמב"ם וכרבינו יעקב שהרי הסכימו בדבריהם לפרש ההוא דהמדיר דאמרו קדש בטעות ובפחות משוה פרוטה וכו' ופירש דע"כ מיירי בדאיכא עידי ייחוד לכל הפחות והן הן עידי יוחוד הן הן עידי ביאה ולא הזכירו בלשונם לפרש הא דאמרינן התם בקטנה שהגדילה ובא עליה ועמדה ונתקדשה דאינה צריכה גט מהשני וגם לא הזכירו בדבריהם לפרש הא דאמרינן התם דהמקדש על תנאי ובעל שצריכה הימנו גט דבמקדש על תנאי נמי אית לן למימר אחלי לתנאיה כאשר אפרש בסמיך ואע"ג דלא הזכירו ג"כ מקדש במלוה אין לתמוה דלאו היו צריכין להזכיר דכל כך הוא המקדש במלוה כמקדש בפחות משוה פרוטה דבשניה' אינה מקודשת וא"כ הרמב"ם ורבינו יעקב חולקים על התוספות ז"ל שכתבו בלישנא אלא טעמיה דרב וכו' דטעמיה דרב בקטנה הוא לפי שבועל לשם קדושין ולא משום שחלו קדושי כסף ונראה שהרמב"ם ורבינו יעקב ז"ל דקדק מפרק בית שמאי דקאמר התם דקדושי קטנה תלויים ואמרינן התם מאי תלויים לאו דכי גדלה גדלי בהדא ואף על גב דלא בעל ומפרש רבין מילתא דקטנה מתלא תליא וקיימא אי בעל אין אי לא בעל לא נראה קצת שהבעילה מעמיד הקדושין הראשונים שהיו תלויים אבל אינם נחשבין לקדושין בפני עצמם וכן נראה שסובר הרמב"ם ז"ל במקדש על תנאי שכתב וז"ל המקדש על תנאי וחזר ואמר אחר כמה ימים אפילו בינה לבינה שלא בפני עדים בטל התנאי והרי היא מקודשת סתם וכו' עד לפיכך המקדש על תנאי וכנס סתם או בעל סתם הרי זו צריכה גט אע"פ שלא נתקיים התנאי שמע מינה בטל ההנאי כשבעל או כשכנס עד כאן לשונו נראה דסבירא ליה דאי בעל אפילו בינה לבינה מקודשת וחלו קדושי כסף:

מכל הא דלעיל נראה דדוקא בקטנה לא בעינן עדים בשעת הבעילה לדעת רבינו יעקב ולדעת הרמב"ם גם במקדש על תנאי לא בעינן עדים בשעת הבעילה והיינו טעמייהו משום דחלי קדושי כסף אבל שאר המקדשים בבעילה פשיטא דאי ליכא עדים שיהיו שניהם כאחד אינה מקודשת ואם כן בנידון דידן מאחר שלא היו עדים בשעת שנתייחד עמה לבוא עליה פשיטא דאין לחוש לבעילתו וקצת יש לדקדק על דברי הרמב"ם ורבינו יעקב דמשמע מדבריהם דבמקדש על תנאי אי בעל קדושיו ספק ובקטנה אי בעל קדושיו ודאי אם כן מאי קא פריך בגמרא דיבמות פרק בית שמאי ובכתובות פרק המדיר והא אפלוגי בה חדא זימנא והא לא דמו דבמקדש על תנאי קדושיו ספק ובקטנה קדושיו ודאי כאשר הקשו התוספת ז"ל ותו לרבינו יעקב דסבר בקטנה דאם בא עליה אפילו בלא עדים היא מקודשת כדפי' וחלו קדושין הראשוני' ואלו במקדש על תנאי סבירא ליה דבעינן עדי' על הייחוד א"כ מאי קא פריך בגמרא והא איפליגו בה חדא זימנא והא לא דמו כאשר הקשו התו' ונראה לעניות דעתי דיש לחלק אבל אין לי להאריך בזה:

ואין לומר דניחוש להאי איתתא עד שנחקור לדעת אם היו עדים בשעת הייחוד וא"כ הוי קדושין דהא תנן בפרקא בתרא דכתובות והאשה שאמ' אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר היא הפה שהתיר ואם יש עדים שהיתה אשת איש והיא אומרת גרושה אני אינה נאמנת אמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת עכ"ל המשנה ואמרינן בגמרא בנתיה דמר שמואל אשתביין ואסיקנהו לארעא דישראל אוקמן לשבונייהו מאבראי ועיילי אינהו לבי מדרשא דר' חנינא הא אמרה נשביתי וטהורה אני וכו' עד אמרי ליה לרבי חנינא והא איכא עדים במדינת הים ומשני השתא ליתנהו קמן עידיה בצד אסתן ותיאסר הא קמן דכשאין עדים לפנינו אין לאוסרה ולימא דילמא איכא עדים ואין לומר דדוקא בשביוה הקלו כדאמרינן בקדושין פרקא קמא גבי ההוא גברא דקדיש באבנא דכוחלא ויתיב רב חסדא וקאמר שער' אי אית בה שוה פרוטה אי לא ואמרינן התם אמרי לה רבנן לרב חסדא והא איכא סהדי באורייתא דידעי דההוא יומא הוה בה שוה פרוטה ומשנינן השתא מיהא ליתנו קמן היינו דרבי חנינא דאמר רבי חנינא עידיה בצד אסתן ותיאסר ואמרינן התם אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא אם היה לו בשבויה נקל באשת איש אישתא' מההיא משפחה בסורא ופירשו רבנן מינה ולאו משום דסבירא להו כשמואל אלא משום דסבירא להו כאביי ורבא עד כאן לשונם הא קמן דדוקא בשבויה הקילו אבל באשת איש לא ואם כן הכא נמי בנדון דידן אית לן למיחש דילמא איכא עידי ייחוד בישטרוגול"ו הא ליתא דאפילו באשת איש אם לא יצא קול שיש עדים במדינות הים אין לאוסרה כמו שפירשו התוספת התם בכתובות וזה לשונם והא איכא עדים במדינת הים אין לפרש דלא איכא עדים במדינת הים דאם כן תיקשי ליה נמי אמתניתן דקתני נשביתי וטהורה אני ואמאי דילמא איכא עדים אלא הכי פרושה הא יצא קול דאיכא עדים במדינת הים דיודעים שנשבית עכ"ל וא"כ הכא נמי אית לן למימר באשת איש דאי סלקא דעתך שיש לחוש ולומר דילמא איכא עדי' במדינת הים א"כ אמאי לא פריך אמתניתין דתנן האשה שאמרה וכו' ואמאי דילמא איכא עדים במדינת הים ולאביי ורבא דלא סברי התם בקדושין הא דר' חנינא אלא סברי דבאשת איש יש לחוש דילמא איכא עדים א"כ אמאי לא חיישינן אמתניתין כדלעיל אלא ודאי דוקא היכא דיצא עליה קול שיש עדים במדינות הים אז יש לחוש אבל אם לא יצא עליה קול פשיטא דאין לחוש:

וכן מצאתי כתוב בשם הראב"ד וזה לשונו והא איכא עידים במדינות הים נראה לדעת הראב"ד ז"ל דמיירי דנפק עלייהו קלא דשבויית נינהו אי נמי אותם שבארץ ישראל אף על גב דעדים לא הוי מיהו כקלא הוי ומשום הכי הוי חיישי מאן דמקשי ליה לעדים מאי דלא חיישינן הכי במתניתין עכ"ל וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב בדין שבויה וז"ל ולא עוד אפילו יצא עליה קול שיש עליה עידי טומאה מתירין אותה עד שיבואו דבשבויה הקילו נראה שרצה להזכיר בדבריו מאי דפריך בגמרא כתובות ובקדושין ומאי דמשני וכן כתב המרדכי משם ראבי"ה וז"ל פירש ראבי"ה הא דאמרינן בקדושין הא איכא עדים במדינת הים הכי פי' הא אמרי אינשי דאיכא סהדי ועוד מצאתי כתוב משם רבינו אפרים דמשום הכי מקשה הכא ולא אמרינן דכיון שהם עשו ברמאות ואוקמינהו לשבונייהו אבראי איכא למיחש דכי היכי דאיגלו שבוניהו הכי נמי מיגלו עדים הילכך ניחוש דילמא איכא עדים במדינת הים אבל היכא דלא חזינן בה שום רמאות ליכא למיחש מידי עכ"ל:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה