אור ברסלב
רדך בית כ › חדר ו

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית כ · חדר ו

חדר ה

וכן כתב המרדכי זכרו לברכה משם רבני שפי' וזה לשונו ראיתי תשובה שפירשו רבני שפיר' וכו' עד ולא דמיא להא דאמרינן בקדושין פרק האומר האומר קדשתיך ואמרינן בגמרא נאמן ליתן גט התם בעל כרחי' דאמר קדשתיך בפני עדים דאי לאו הכי פשיטא דאינו כלום דאפילו קדשתיך בעד אחד אינו כלום ואפילו שניהם מודים עכ"ל וכן מצאתי שכתבו בההיא דהמדיר וז"ל וכן י"ל בהא דגרסינן בכתובות בפרק המדיר גבי קדשה בטעות ובפחות משוה פרוטה וכו' ואם בעלה קנו כו' עד אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה וגמר ובעל לשם קדושין כו' ואף על גב דלפום ריהטא נראה דליכא עדים בשעת הבעילה ואפילו הכי מקודשת מיהו בעל כרחי' יש לומר כדאיתא עידי יחוד לכל הפחות והן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה עכ"ל:

וכן משמע מדברי הגאונים שכתבו והביאם הרמב"ם ז"ל וז"ל הורו מקצת הגאונים שכל אשה שתבעל בפני עדים צריכה גט חזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות עכ"ל הרי שכתבו בפני עדים משמע קצת מדבריהם דדוקא בפני עדים וגם הראב"ד ז"ל כתב חזקה היא בבני ישראל הכשרים שלא יתפרצו בפני עדים לזנות משמע דוקא בפני עדים אינם מתפרצים אבל שלא בפני עדים אפילו ידעינן בודאי שבא עליה לא חיישינן לההוא בעילה דבזנות בא עליה וכן כתב המרדכי בפרק האומר בשם רבינו ברוך וז"ל ומודים בנתגרשה מן האירוסין דלא אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה משמע הא עידי ביאה צריכה והלכך פסק רבינו ברוך דאדם שבא על הפנויה וראו עדים מבחוץ דצריכה הימנו גט דאמרינן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואם בא עליה אדם אחר כן בעדים צריכה גט משני עכ"ל הרי שגם הוא כתב בפני עדים וכן כתב הסמ"ג במקדש במלוה ופחות משוה פרוטה וז"ל בפרק המדיר אמר רבי אמי המקדש בפחות משוה פרוטה או במלוה וחזר ובעל סתם בפני עדים צריכה גט הרי שגם הוא כתב בפני עדים וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות אישות בפרק ראשון במקדש בפחות משוה פרוטה ובמלוה וגם בפרק עשירי דהלכות גירושין כתב וזה לשונו המגרש את אשתו וחזר ובעלה בפני עדים קודם שתנשא לאחר בין שגרשה מן הנשואין בין מן הארוסין הואיל ואשתו היתה הרי זו בחזקת שהחזירה ולשם קדושין בעל לא לשם זנות אפילו ראו אותו שנתן לה מעות שחזקה היא שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי בידו לעשותה בעילת מצוה עכ"ל הרי שגם הוא כתב בפני עדים ולא כתב בסתם כמו שכתב בפ"ז במקדש על תנאי וזה לשונו לפיכך המקדש על תנאי וכנס סתם או בעל בסתם הרי זו צריכה גט ולא כתב לשם בעל בפני עדים:

וכן בפרק י"א בדין קטנה כתב וזה לשונו במה דברים אמורים שלא בא הבעל עליה אחר שנעשתה בת י"ב שנה ויום אחד אבל אם הגיע לזמן הזה ונבעלה הואיל ובעילה קונה מן התורה כמו שבארנו הרי זו אינה נאמנת עכ"ל הרי דבמקדש על תנאי ובקטנה לא הזכיר עדים אלא נבעלה בסתם נראה דבמקדש בפחות משוה פרוטה ובמלוה שהזכיר עדים וכן במגרש את אשתו אפי' ידעינן בוודאי שבעל אם אין עדים אין לחוש לקדושיו שאין הקדושין חלין אלא בפני עדים וגם רבינו יעקב הזכיר עדים במקדש במלוה ובפחות משוה פרוטה ובמקדש על תנאי ובקטן שקדש ואלו בקטנה כתב בסתם ולא הזכיר עדים נראה דבמקום שהזכיר הוא דווקא בפני עדים ואף על גב דבמקדש במלוה ובפחות משוה פרוטה סבר רבינו יעקב וכל הפוסקים דדוקא בעל בפני עדים ואלו בקטן שקדש כתב וז"ל קטן שקדש וכו' עד ולאחר שיגדל חלין הקדושין ואפילו אין עדים שבא עליה משהגדיל אלא שנתייחד צריכה גט עכ"ל וכן כתב נמי במקדש על תנאי וז"ל קדש על תנאי ובעל סתם ויש עדים על הייחוד צריכה גט מספק אפילו בעל לאלתר שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קדושין עד כאן לשונו שאני קטן שקדש ומקדש על תנאי דהו' כמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי דהואיל ולבו גס בה אמרינן בעל לשם קדושין ומכל מקום עידי ייחוד בעינן כדין כל המקדש בבעילה מכל הא דלעיל הוכחנו דאפילו שבא עליה לשם קדושין ולא היו עדים לפחות בשעת הייחוד אין לחוש לקדושיו ואפילו נתייחד עמה בפני עדים ולא היו שניהם כאחד נראה דאינה מקודשת דעדים שלא ראו כאחד לא מהני בדין קדושין כמו שכתב הרמב"ם גם בפרק ח' דהלכות גירושין וזה לשונו כל המגרש על תנאי וכו' עד והדבר ידוע שאם נתייחד עמה בפני שנים עדים כאחד אפילו לאחר שנתקיים התנאי הרי זו ספק מגורשת וכן כתב בדין מגרש את אשתו שהזכרתי למעלה וז"ל נתייחד עמה בפני עדים והוא שיהיו שנים עדים כאחד אם היתה מגורשת מן הנשואין חוששין לה שמא נבעלה והן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה שכל המקדש בביאה אינו צריך לבעול בפני עדים אלא יתייחד בפניהם כמו שבארנו עכ"ל:

וכן כתב רבינו יעקב בטור אבן העזר וז"ל לא יפטור אדם וכו' לפיכך אם נתייחדה עמו צריכה גט שני מספק ודוקא מן הנשואין שלבו גס בה אבל מן האירוסין לא והוא שראו שנים עדים כאחד שנתייחדו אבל אם ראו האחד בבקר והאחד בערב אין מצטרפין עד כאן לשונו נראה דבדיני גיטין וקדושין סברי כרבנן דר' יהושע בן קרחא דתניא בפ' שני דכתובות אין עדותן מצטרפות עד שיהיו שניהם כאחד ר' יהושע בן קרחה אומר אף בזה אחר זה ואע"ג דהלכתא היא כר' יהושע בן קרחה דעדות של עדים שלא ראו כאחד בדיני ממונות כשרה מ"מ בפרק השולח משמע דסבירא ליה לרב אשי דאם אמר לשנים זה שלא בפני זה כתבו גט לאשתי דאין עדותן מצטרפת ומשמע התם דסבירא ליה כרבנן דר' יהושע בן קרחה לענין גיטין דקאמר התם איבעיא להו וכו' עד אמר רב אשי אי בעידי כתיבה הכי נמי עד אי אמרת בשלמא בעידי הולכה שפיר אלא אי אמרת בעידי כתיבה מי מצטרפי אלא אמר מר אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד ומאחר דפריך מיניה משמע דסבירא ליה כוותיה ואם כן אית לן למימר דבדיני גיטין וקדושין עדות עדים שלא ראו כאחד פסול אבל בדיני ממונות הא פסקינן בפרק זה בורר דהלכתא כר' יהושע בן קרחה ומשום זה סברי הרמב"ם ורבינו יעקב דהא דמשמע בפרק השולח דסבר רב אשי שהוא בתרא כרבנן דר' יהושע בן קרחה ומייתי מדבריהם ראיה דלבריו היינו משום דסבירא ליה דאפילו ר' יהושע בן קרחה מודה בדיני גיטין וקדושין והתרצן תירץ דילמא כר' יהושע בן קרחה סבירא ליה פי' דילמא דאפילו בדין גיטין חולק דסבירא ליה כותיה וגם התרצן לא קאמר אלא דילמא כר' יהושע וכו' בדרך דוחק:

ואין להקשות לרבינו יעקב ולהרמב"ם אם כן אותם האומרים בהאומר דהמקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו אמאי לא קאמרי אפילו המקדש בעדות עדים שלא ראו כאחד דהם לא באו ללמוד לנו אלא דין המקדש בעד אחד אבל דין עדות עדים שלא ראו כאחד בדיני גיטין וקדושין פשיטא להו דהוי כעד אחד ואי המקדש בעד אחד אינה מקודשת גם המקדש בעדות עדים שלא ראו כאחד אינה מקודשת ואי המקדש בעד אחד מקודשת גם המקדש בעדות עדים שלא ראו כאחד היא מקודשת ונראה לעניות דעתי דאין לומר דמה שהזכירו הרמב"ם ורבינו יעקב דין זה במתייחד עם אשתו המגורשת ולא הזכירוהו בדין כל המקדש אם כן דוקא במתייחד עם אשתו המגורשת קאמרי אבל לא בשאר המקדשין דאין הפרש בין זה לשאר המקדשין אלא נראה לעניות דעתי שהכונה שהזכירוהו במתייחד עם אשתו המגורשת מפני שגם הגמרא מזכירו לשם דקאמר ולנה עמו בפונדקי ולא קאמר נתייחד עמה שהרי הדין הזה הוא אפילו בנתייחד עמה כאשר כתב למעלה אלא נקט ליה עמו בפונדקי משום דבלינת הפונדקי נמצאים עדים כאחד ולכן הזכירוהו רמב"ם ורבינו יעקב בדין זה דין עדות עדים שלא ראו כאחד לומר לנו דמאי דנקט התנא לנה עמו בפונדקי היינו משום דלשם נמצאים עדים כאחד כדפי' ולפיכך מאי דהוה בעי לאוקומי בפר' האומר אלא בעד אחד וגם למאן דאמר דהמקדש בעד אחד חוששין לקדושיו לא מצינן למימר הכי אלא משום דבלינת הפונדקי שכיחי אינשי וראה אותם עד אחד או בא להודיענו דגרושה מן האירוסין אפילו בלינת הפונדקי אינה צריכה הימנו גט:

מכל הא דלעיל נראה דבמתייחד בלא עדים אין לחוש לקדושיו למאן דסבר דהמקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו דפסקו רוב הפוסקים כמותו ואפילו מאן דסבר דהמקדש בעד אחד חוששין לקדושיו מכל מקום מודה הוא דהמקדש בלא עדים אין לחוש לקדושיו ואין לתמוה להא דגרסינן בהמדיר אמר רב כהנא משמיה דעולא המקדש על תנאי ובעל צריכה המינו גט זה היה מעשה ולא היה כח ביד חכמים להוציאה בלא גט לאפוקי מהאי תנא דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאף על פי שלא נתפשה מותרת ואיזו זו שקדושיה קדושי טעות שאפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכות לה עד כאן לשונו הרי דרבי ישמעאל נקט בלשונו אפילו בנה מורכב על כתפה לרבותא דידעינן דודאי בעל ומאי רבותא הוא דאיצטרך הכתוב למכתב הוא והא כולי עלמא מודו דהבועל לשם קדושין שלא בעדים אין לחוש לקדושיו ואפילו בנה מורכב על כתפה דידעינן דודאי בעל אפילו הכי בעינן עדים לפחות בשעת הייחוד אם כן מאי רבותא דבנה מורכב על כתפה קאמר רב יהודה ומאי לאפוקי מהאי תנא דקאמר בגמרא והא אנן סבירא לן דהבועל לשם קדושין שלא בעדים אינה מקודשת אלא ודאי נצטרך לומר דכשבנה מורכב על כתפה אפילו שלא היו עדים בשעת הבעילה דמקודשת היא דלא בעינן עדים אלא שנדע שבעל אבל הקדושין חלין אפילו שלא בעדים ומאחר דבנה מורכב על כתפה אין לך בעל גדול מזה ומייתי נמי האי ברייתא בפרק בא סימן לענין קדושי קטנה במשנה תינוקות שהביאה שתי שערות דתנן התם תינוקות שהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן רבי יהודה אומר עד שירבה השחור על הלבן ואמרינן בגמרא ומודה רבי יהודה שאם נבעלה לאחר שהביאה שתי שערות שוב אינה יכולה למאן חברוהי דרב כהנא סבור למעבד עובדא כרבי יהודה ואע"ג דנבעלה אמר להו רב כהנא לא כך היה המעשה בבתו של רבי ישמעאל שבאת למאן לב"ה ובנה מורכב על כתפה ואותו הוזכרו דבריו של רבי ישמעאל בבית המדרש אמר דבר שאמר אותו צדיק יכשל בו זרעו דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאף על פי שלא נתפשה מותרת ואיזו זה שקדושיה קדושי טעות שאפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכות לה ונמנו וגמרו עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות פירוש ולא עביד עובדא עכ"ל ופירשו התוספת התם וכן נמי בפרק המדיר דהאי נמנו וגמרו דקאמר לאפוקי מדרבי ישמעאל דליכא למימר לאפוקי מדרבי יהודה דהא רבי יהודה מודה בנבעלה וזאת נבעלה שהרי בנה מורכב על כתפה היא מכל זה משמע דכשבנה מורכב על כתפה בין בקדושי טעות בין בקדושי קטנות דודאי לן דנבעלה אפילו שלא בעדים חשבינן ליה כנבעלה בעדים ולכך קאמר רבי ישמעאל אפילו בנה מורכב וכו' דחשבינן לה כנבעלה בעדים אפ"ה ממאנת והולכת דאי לאו הכי מאי רבותא היא דקאמר אפילו בנה וכו' הא אפילו גדול המקדש אותה שלא בעדים אין חוששין לקדושיו כדפירשתי והוה ליה למימר אפילו נבעלה בעדים אבל בנה מורכב על כתפה מאי רבותא הוא אלא ודאי נראה דבקדושי ביאה לא בעינן עדים הא פירש רבינו יעקב במקדש על תנאי משיש עדים על הייחוד מיירי וזה לשונו ואם קדש על תנאי ובעל סתם ויש עדים על הייחוד צריכה גט מספק אפילו בעל לאלתר שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קדושין עד כאן לשונו ואם כן רב כהנא דקאמר לאפוקי מדרבי ישמעאל כשיש עדים על הייחוד מיירי ורבי ישמעאל סובר דכשיש עדים על הייחוד ואפילו בנה מורכב על כתפה דידעינן דודאי בעל והוה ליה כאלו ראוה עדים שנבעלה אפילו הכי ממאנת והולכת והאי דנקט אפילו בנה מורכב על כתפה ולא נקט אפילו ראוה עדים שנבעלה היינו דרך גוזמא דמאחר שיש עדים על היחוד ועידיה בצידה אומרים דנבעלה וגם אנו בעצמינו רואים דנבעלה אפילו הכי ממאנת וכו' ולישנא דאפילו בנה מורכב על כתפה הכי דייקא דלא קאמר אפילו הולידה בן אלא אפילו בנה וכו' דהוה כאלו העדים בצדה צועקים שנבעלה אפילו הכי ממאנת ודרך גוזמא נקטיה ואין לתמוה על מה שכתב רבינו יעקב ז"ל בקדושי קטנה שלא הזכיר בה כשיש עדים על הייחוד וזה לשונו במה דברים אמורים שיכולה למאן לאחר י"ב שנה כשבדקו אותה וכו' עד בד"א שיכולה למאן כשבדקין אותה ולא הביאה בשלא בעל אחרי היות לה י"ב שנה ויום אחד אבל אם בא עליה אחרי כן אינה יכולה למאן עד כאן לשונו הרי שלא הזכיר בכאן עדים כמו שהזכיר בשאר מקומות וגם הרמב"ם ז"ל כתב כדברי רבינו יעקב וז"ל בד"א שלא בא הבעל עליה אחר שנעשית בת י"ב שנה ויום אחד אבל אם הגיעה לזמן הזה ונבעלה הואיל ובעילה קונה מן התורה כמו שבארנו הרי זו אינה ממאנת עכ"ל דנלע"ד דכוונת הרמב"ם ז"ל היא כמו שגילה כוונתו בפ"ד דהלכות קדושין וז"ל אבל גדול שקדש את הקטנה וכו' עד ולמה קטנה יוצאה בלא גט מפני שקדושיה אינם קדושין מן התורה אלא קדושי קטנה מדברי סופרים והן תלוים שאם ישבה עם בעל עד שגדלה גמרו קדושיה ונעשית אשת איש ואינו צריך לחזור ולקדשה אחר שגדלה והנה שכתב דאחר שגדלה נעשית אשת איש ואינו צריך לקדשה ואם כן נראה דמאי דכתב לעיל קדושי קטנה הן תלויין שאם ישבה עם בעלה עד שגדלה כוונתו היא אם ישבה עמו כבעל ואשתו דהיינו שבא עליה שאז נעשית אשת איש ואינו צריך לקדשה קדושין אחרים דכשבא עליה אחר שגדלה הואיל ועשתה דבר שמתקדשה בו מן התורה אעפ"י שלא היו לשם עדים הרי גמרה בלבה שהיא רוצה בקדושין הראשונים ואלו קדושי כסף ונראה לי דלישנא דאינו צריך לקדשה קדושין אחרים דייקא הכי דאי סלקא דעתך דכוונת הרמב"ם ז"ל היא שבביאה זו מתקדשת אם כן מאי אינו צריך לקדשה קדושין אחרים פשיטא דמאחר דקדשה בביאה שוב אינו צריך לקדשה ואמאי לא קאמר הכי במגרש את אשתו ובא עליה בפני עדים דקאמר התם דמקודשת היא קדושי ודאי אלא ודאי נראה לי דכוונתו היא דאלו קדושין הראשונים כדפרשתי ואינו צריך לקדשה קדושין אחרים וכן כתב רבינו יעקב ז"ל בהלכות קדושין וזה לשונו המקדש את הקטנה אינם קדושין אבל אחר שהגדילה חלין הקדושין ואינו צריכה קדושין אחרים עד כאן לשונו:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה