אור ברסלב
רדך בית כ › חדר ד

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית כ · חדר ד

חדר ג

וכן כתב הרמב"ם זכרו לברכה בפרק תשיעי וזה לשונו אמר אחד מקודשת היא והיא אומרת לא נתקדשתי הרי זו מותרת אחד אומר מקודשת ואחד אומר אינה מקודשת לא תנשא ואם נשאת לא תצא שהרי היא אומרת לא נתקדשתי הרי שכתב בהדיא דכשהעד מסייעה גרע ממה שהוא כשאין העד מסייעה דכשהעד מסייעה סמכה דעתה ומעיזה ולפי דבריו נמי ההיא דכתובות איירי כשאין לה חזקה דפנויה ומשום הכי לא מוקמינן לה אחזקה דפנויה אתי שפיר דגם סיפא דברייתא איירי כשלא הוחזקה אשת איש כדכתב הוא בהדיא בפרק שנים עשר דהלכות גרושין וזה לשונו האשה שלא הוחזקה אשת איש ובא עד אחד ואמר לא נתגרשה הרי שניהם מעידי' שהיא אשת איש וכו' עד ואם נשאת תצא עד כאן לשונו ולפי דברי הרמב"ם והר"אבד זכרם לברכה צריך לומר האי דקאמר התם בקדושין פרק האומר ותיסברא עד אחד בהכחשת מי מהימ' פירוש מאחר דמכחשת ליה איהי מי מהימ' ולשם אין עד מסייעה ולא כפירוש רש"י זכרו לברכה דפירש התם עד אחד בהכחשת דאיכ' עד אחד דמכחיש ליה מי מהימ' אפילו מכחשת ליה איהי ליכא מאן דאמר דהא אין עד אחד בא אלא לשבועה והכא שבועה לא שייכא עד כאן לשונו משמע מדבריו דעדיף עדו' עד א' מהכחשת דידה וכשעד א' אמר נתקדשה ועד אח' אמר לא נתקדשה תנשא אפילו לכתחלה:

וכן כתב רבינו יעקב זכרו לברכה וזה לשונו עד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה אם אמר שמעול' לא היו בה ספק קדושין תנשא לכתחלה ואם זרק לה קדושין אחד אומר קרוב לו ואחד אומר קרוב לה לא תנשא ואם נשאת לא תצא עד כאן לשונו נראה דסבר דהא דאמרינן דלכתחלה לא תנשא כשידענו שזרק לה קדושין ואחד אומר קרוב לו ואחד אומר קרוב לה כדפי' התם וקצת תימה איך לא הזכיר רבינו יעקב היכא דעד אחד אומר דנתקדשה והיא מכחישתו מה דינה ויש לדקדק בדבריו ואין לי להאריך:

מכל הא דלעיל הוכחנו דכשעד אחד אומר מקודשת והיא מכחישתו דתנשא אפילו לכתחלה ואי נמי בנדון דידן דלפי משמעות הכתב נראה דכל העדו' שמעידין על פי האנוסין הוא שהרי הם כתבו וזה לשונם גם מעידים אנו כי לא נמצא באותו מקום ובאותו היום שעשו חתון זה שום יהודי שיוכל להעיד שום דבר ממעשה חתון או קדושין ואם כן מאחר דלא היה שם יהודי מהיכן ידעו הקיום שעשו דמעידין עליו אלא ודאי מהאנוסין שמעו והשתא יש לנו ללמוד קל וחומר כאשר למד רבינו ברוך ולומר ומה עד אח' דקם הוא לשבועה אפי' הכי אם מעיד דנתקדשה והיא מכחישתו לא מהימן פסולי עדות דאינם קמי' לשבוע' אינו דין דאם מעידין דנתקדשה והיא מכחישתו דלא מהימני ואם כן אפילו היו באים פסולי עדות אצלינו ומעידים דראינו דנתקדשה בפני עדים כשרים והיא מכחישתם לא מהימני ותנשא אפילו לכתחלה מכל שכן הכא בנדון דידן דכבר נשאת דפשיטא הוא דלא תצא כאשר מובן מכל הראיות שהוכחתי למעלה דאפילו נולדו בה ספק קדושין דראינו שזרק לה הקדושין אלא שאחד אומר קרוב לו ואחד אומ' קרוב לה ואם נשאת לא תצא ואף על גב דאיהי שתקה וכל שכן דהם מעידי' דכל הקיום שעשו היה בפני האנוסין שהם פסולי עדות דאפי' אם קדשה בפניהם אינה מקודשת והנה דבעל העטור כתב דאפילו המקדש בפני פסולי עדות דרבנן דאינה מקודשת והביאו המרדכי וז"ל כתב בעל העטור כל הני פסולין דרבנן כגון הרועים והמוכסי' והגבאין קדש אשה בפניהם אפילו שניהם מודים לא תפסי קדושין ואינה צריכה גט דכל המקדש אדעתא דרבנן קא מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה עכ"ל:

הרי שכתב דאפילו אם ידענו בברור דנתקדשה אפי' בפסולי עדות דרבנן אפי' הכי אין קדושיו קדושין דרבנן אפקעינהו לקדושין מניה ואף על גב שכל הפוסקים שהזכרתי לעיל חולקין על בעל העטור דסוברים דהמקדש בפסולי עדות דרבנן קדושיו קדושין מכל מקום בפסולי עדות דאורייתא כל אפין שוין דהמקדש בפניהם דאין לחוש לקדושיו דהתורה כתבה בל תשת וגו' ובטלה עדותן מכל וכל דהוה ליה כאלו אינו ואפילו היכא דידעינן בהו דלא משקרי עדותן בטלה כאשר אוכיח בסמוך בע"ה ולא כר"ש בר' אברהם דכתב שמה שפסלה תורה גזלן זהו מטעם דלמא משקר וכו' כמו שכת' למעלה ואע"ג דתנן בפ"א דגיטין כל השטרות העולין בערכאות של עכו"מז אע"פ שחותמיהן עכו"מז כשרים א"כ משמע דאפי' עכו"מז כשרים להעיד מדאוריתא היכא דידעינן בהו דלא משקרי ואע"ג דפריך בגמרא קא פסיק ותני לא שנא מכר ולא שנא מתנה בשלמא מכר מכי יהיב זוזי קמייהו וכו' עד אלא מתנה חספא בעלמא מכל מקום אי לאו בני עדות נינהו היה מן הדין לפסול אפי' אותם העומדים לראיה הא פירשו התוספו' התם דאינו אלא תקנתא דרבנן וז"ל וכיון דלאו בני עדות נינהו היה מן הדין לפסול מן התור' אפי' אותם העומדי' לראי' אלא תקנת' דרבנן הוא היכא דקים לן בסהדותיהו שהוא אמת דלא מרעי נפשייהו:

וכן נמי פי' בפירכא דפריך בגמ' והא לאו בני ברית נינהו וז"ל ה"מ למיפרך הא לאו בני עדות נינהו עכ"ל הרי משמע דאע"ג דידעי בהו דלא משקרי אי לאו תקנת דרבנן לא היה עדותן עדות מן התורה דלאו בני עדות נינהו ואפי' אם נאמר דעכו"מז היכא דידעינן ביה דלא משקר מן התורה עדותו קיים אין להביא ראיה ולומר מכ"ש ישראל שעבר עבירה א' דנוכל לומר דעכו"מז בר עדות הוא והיכא דקים לן דלא משקר עדותו עדות אבל גזלן לאו בר עדות הוא ואפי' היכא דקים לן דלא משקר אין עדותו עדו' כאשר אפרש בסמוך ב"ה ואע"ג דמשמע בבבא בתרא בפר' מי שמת דגזלן אינו פסול מגזרת הכתוב דדוקא בקרוב כגון משה ואהרן או בחתנו קאמר דגזרת הכתוב היא משום דאמרינן התם דאם היה יודע לו בעדות שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו דאחרים מעידים על כתב ידו ואף על פי שלא הוחזק בבית דין והוא אינו מעיד על כתב ידו וקא מתמה ואמאי הוא אינו מעיד אי משום דחיישינן דלמא משקר אם כן אחריני היאך מהימני ואפילו אם לא הוחזק כתב ידו מכח זה הדוחק קאמר התם ומאי קאמר ומאי קושיא דלמא גזרת הכתוב היא אבל בגזלן לא קאמר גזרת הכתוב משום דבגזלן אפילו אחרים אינם מעידין על כתב ידו אלא אם כן הוחזק משמע דדוקא קרוב פסול מגזרת הכתוב אבל לא גזלן דגזלן פסול דלמא משקר אין לדקדק משם ולומר אם כן גזלן עדותו ספק דפשיטא דהטעם שפסלה תורה גזלן הוא משום דרשע הוא ודילמא משקר ומשום דלפעמים משקר גזרת הכתוב שלא יהא נאמן מכל וכל ועדותו לא תחשב עדות אבל בחתנו שהיה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו אין שום טעם למה אינו מעיד על כתב ידו מאחר דאחריני מהימני אפילו היכא דלא הוחזק אלא משום גזרת הכתוב אבל גזלן הטעם שהוא פסול משום דלמא משקר והתורה בטלה עדותו מכל וכל ועדותו כאלו אינו והמקדש בו הוה ליה כמקדש בלא עדים כאשר פירשתי למע' ולדברי רבינו שלמה בר' אברהם דכתב דעדותו ספק והמקדש בהם קדושיו ספק אין לחוש דיחידאה הוא ולדברי יחיד אין לסמוך ואפילו אם נראה לנו כדבריו דבכל זמן הולכים אחר רוב חכמים ורוב מנין כדכתב הרשב"א זכרו לברכה בתשובת השאלה ששאלו אותו מי שבא מעשה לידו ומצא לאחד מהפוסקים סברא באותו מעשה וראיה לאומר סברא ולא נראית הראיה לסמוך עליה היה לו לבטל דעתו מי שגדול ממנו או לא והשיב לראשונים אנו שומעין והאריך בתשובתו ובסוף דבריו כתב וזה לשונו וגדולה מזו אמר לו רבי אליעזר בן הורקנוס להורקנוס בנו בשעת פטירתו בני חזור בך בד' דברים שהייתי אומר אמר לו ומפני מה לא חזרת בך אמר לו אני שמעתי מפי המרובין והם שמעו מפי המרובין אני עמדתי בשמועתי והם עמדו בשמועתם אבל אתה שמעת מפי יחיד ואם יראה בעיני הורקנוס כדרך אביו למה צוהו שיחזור בו אלא בכל מקום ובכל זמן הולכים אחר רוב חכמי' ורוב מנין עד כאן לשונו הרי בהדיא דביחיד אין לסמוך ואע"ג דנראה לנו ראיה לדבריו ואם כן אין לסמוך על דברי רבינו שלמה בר רבי אברהם דיחידאה הוא כאשר כתבתי למעלה ואף על גב דרש"י ורבינו יקיר זכרם לברכה סברי דעובד כוכבים ומזלות היכא דידעינן ביה דלא משקר עדות עדותו כדמשמע מפירוש רש"י שפירש בשמעתא דכל השטרות וזה לשונו חוץ מגיטי נשים דלאו בני ברית נינהו הואיל ולא שייכי בתורת גיטין וקדושין אבל על הדינין נצטוו בני נח עד כאן לשונו הרי שמשמע מדבריו דמשום דמאחר דנצטוו על הדינין אם כן מן התורה כשרים לעדות דאם נאמר שגם הוא סובר כמו רבינו יצחק בעל התוספות זכרו לברכה אם כן מה לי נצטוו מה לי לא נצטוו אפילו אי נצטוו הוו כלא נצטוו בענין עדות שהרי לאו בני עדות נינהו וא"כ עדותן פסול מן התורה כמו אינו בר ישראל דאף על פי שנצטוו בדינין ובגיטין וקדושין אפילו הכי אם חתמו בהם הם פסולין מן התורה משום דלאו בני עדות נינהו אלא ודאי נראה דסבירא ליה היכא דידעינן ביה דלא משקר עדותו כשר מן התורה:

ועוד כתב רש"י זכרו לברכה בהאי שמעתא וזה לשונו והא ערכאות פסולין דאוריתא שאין עדותן כשר לפי שאינן בתורת גיטין וקדושין אם כן משמע מדבריו דעדותו פסול בגיטין משום שאינו בתורת גיטין וקדושין אבל אם היה בתורת גיטין וקדושין עדותו היא כשר ואף על גב דעובר כל עבירות שבתורה וכן כתב רבינו יקיר והביאו המרדכי זכרו לברכה בפרק ראשון דגיטין וז"ל רבינו יקיר ז"ל היה אומר דעכו"מז המחזקים שאינם שקרני' כשרים להעיד כדאמרי' בפ"א דגיטין כל השטרו' העולות בערכאו' של עובדי כוכבים ומזלות כשרים אע"פ שחותמיהן עובדי כוכבים ומזלות אבל משה ואהרן מן התורה פסולין משום קריבות עכ"ל הרי שגם הוא כתב בהדיא דעובד כוכבים ומזלות היכא דידענן ביה דלא משקר דעדותו עדות א"כ נראה מדבריהם דעדות עובדי כוכבים ומזלות ספק ומשום הכי היכא דידעינן ביה דלא משקר עדותו עדות ואפילו לדעת ר"י בעל התוספות ולדעת המרדכי דסברי דעדות עובדי כוכבים ומזלות כאלו אינו ואפי' היכא דידעינן ביה דלא משקר אפילו הכי עדותו לא חשיבא היינו משום דלאו אחיו ולא עדיף מעבד וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק תשיעי דהלכות עדות דעובד כוכבים ומזלות פסול לעדות מקל וחומר מעבד אבל לא מטעם שהוא אינו מקיים כל מצות שבתורה אין לדקדק מדבריהם ולומר דסבירא להו כרבינו שלמה בר' אברהם דרשע עדותו ספק דגרע רשע מעובדי כוכבים ומזלות לענין עדות דרשע עדותו בטלה מכל וכל משום שמעשיו גרמו לו כדאמרינן בהחובל דבעי למילף דעבד פסול לעדות מגזלן וקאמר התם מה לגזלן שכן מעשיו גרמו לו תאמר בעבד שאין מעשיו גרמו לו וכן עובדי כוכבים ומזלות אין מעשיו גורמין לו דלא נצטוה ומשום הכי סבר רש"י דבר עדות הוא ואין עדותו בטל מן התורה דכשרים לעדות הם מן התורה אלא שאנו חוששין דלמא משקר והיכא דידעינין דלא משקר עדותו קיים דאינו בר ישראל עדותו כשר מן התורה וכן כתבו התוספות בהחובל משם רש"י וזה לשונם ורש"י ז"ל פירש בפרקא קמא דגיטין גבי שטרות העולם בערכאות של עכו"מז דעובדי כוכבים ומזלות כשרים לעדות מן התורה ושמעתא לא מוכחא הכי עד כאן לשונו ואם כן אפילו רש"י דסבר דעובד כוכבים ומזלות היכא דידעינן ביה דלא משקר אי הוה בתורת גיטין וקדושין היה נאמן היינו משום דסבירא ליה דעובד כוכבים ומזלות כשר לעדות מן התורה אבל רשע דפסול לעדות מן התורה פשיטא דהמקדש בפניו הוה ליה כמקדש בלא עדים ואם כן בנדון דידן אפילו אם היה מקדשה אותו האנוס קדושין גמורים אפילו הכי אין קדושיו קדושין מאחר שהם מעידים שלא היה שם שום יהודי אלא אנוסים דפסולי עדות הם ואפילו אם היו שם יהודים והוא היה מקדשה בפני היהודים ובפני האנוסים והאנוסים היו עדים עם היהודים שקדשה אין קדושיו קדושין דהא תנן בפרקא קמא דמכות ומביא' בפרקא קמא דסנהדרין על פי שנים עדים או שלשה עדים אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט לך הכתוב בשלשה להקיש שלשה לשנים וכו' מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה ומנין אפילו הם מאה תלמוד לומר עדים עד כאן לשונם ואמרינן בגמרא אמר ליה רב פפא לאביי אלא מעתה הרוג יציל כשהרגו מאחוריו נרבע יציל כשרבעו מאחוריו הורגו רובע יציל אשתיק כי אתה לקמיה דרבא אמר ליה יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר הרי בהדיא אע"ג דאיכא מאה עדים כשרים ואחד פסול אין עדותו עדות ואי לאו דכתיב דבר דמשמע דבמקיימי דבר הכתוב מדבר היו הורג ורובע מצילין ואף על גב שהם מאה כשרים ויודעים דעדותו אמת אפילו הכי עדותן כאלו אינו וכן נמי אמרינן בגיטין פרק שני איתמר אמר לעשרה כתבו גט לאשתי אמר ר' שנים משום עדים וכולם משום תנאי וכו' ואמרינן מאי בינייהו איכא בינייהו כגון שנמצא אחד מהם קרוב או פסול למאן דאמר משום תנאי כשר למאן דאמר משום עדים פסול וכיוצא בזה כתב הרשב"א בתשובה ששאלו אותו וזה לשונו אשה שהיתה משודכת לראובן וראובן זה סעד בבית חמיו וכו' עד ונתן לה ראובן טבעת בפני כל המסובין והיו בתוך אותם המסובין קרובים שהיו פסולין לעדות וכו' עד הודיעני כיון שהיו שם קרובים מי נימא שכל העדות בטלה כאותה שאמרו מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה או דילמא לא אמרו אלא בשנתכונו להעיד וכדאמרינן דאמרינן להו למיחזי אתיתון או לאסהודי ועתה בשלשה לא באו העדים להעיד בשעת קבלת העדות והשיב וזה לשונו אע"פ שהיו במסיבה קרובי' לעולם אין הכשרים נפסלים מחמת הקרובים אלא באחד משני ענינים או שיהיו מזומנים לעדים מתחלה או שנתכונו הם להעיד ושגלו דעתם בכך כגון בדיני נפשו' שהתרו הפסולי' גם הם בעובר עבירה ובדיני ממונות גם כן בשבודקין אותם עכשיו ואמרינן להו למיחזי אתיתון או לאסהודי וזו כדעת רש"י ז"ל בסנהדרין ובמכות ואי נמי בשהזמינום לעדות תחלה וזהו כדעת רש"י בפרק יש נוחלין ויש אומרים שאין פוסלין אלא אם כן נצטרף עם הכשרים והעידו בבית דין שאינו עד עד שיעיד בבית דין עד כאן לשונו מכל זה נראה דעדים שיש בניהם אחד שהוא פסול אף על פי שהעדות אמת הוה ליה כאלו אינו ואם כן הכא נמי אפילו אם קידשה בפני היהודים והיו שם גם אנוסים לעדים אינה מקודשת דעדותן כאלו אינו דאנוסין עדותו פסול מאחר דעובדין ע"ז ועוברין עבירות לתאבון הם כאשר כתבתי למעלה:

ואפילו אם נאמר דאומר האירוסין דנתקיים החיתון בפניהם דכשרים לעדות הם משום דדלמא נזהרים הם ואינם עוברין עבירות ומה שמראים עצמם בפני העובדי כוכבים ומזלות דנוהגים כמנהגם ואוכלים נבלות ועוברין כל עבירות הוא מסבת פחדם והם שוגגים דחושבין דהיתר היא מאחר שהיא על כרחם ושום אדם לא הזהיר אותם וכל דבר שהעושה אותו קרוב להיות שוגג אם לא הזהרו אותו עדותו כשרה כדמשמע בפרק זה בורר ואם כן אית לך למימר דכשרים לעדות הם אפילו הכי אין לחוש לאוסרה מעדותן שהרי מתוך הכתב משמע שלא נתן לה שום קידושין שהרי מעידים שהקיומים נעשו מבלתי שום מין קדושין שהאשה נקנית בהן וגם מעידים שהבחורה לא עשתה שום קיום שבעולם לא בדברים ולא במעשה אם כן פשיטא דלית דין צריך בשש דאפילו לדעת ר"ת דסבר דמותר הוא לקבל עדות מעדים ששלחו עדותו בכתב ולא קרינן להו מפיהם ולא מפי כתבם כיון שראויים להעיד ואם כן עדות זה ששלחו לומר אלו העדים בכתב לא חשבינן להו כקול אלא חשבינן להו עדים גמורים אפילו הכי פשיטא דאשה זו מותרת הוא ומטעם קידושין אין לאוסרה:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה