אור ברסלב
רדך בית כ › חדר ג

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית כ · חדר ג

חדר ב

וכן כתב הרמב"ם ז"ל וז"ל המקדש בפסולי עדות של תורה אינה מקודשת בפסולי עדות של סופרי' או בעדות שהוא ספק פיסול מן התורה אם רצה לכנוס חוזר ומקדש בכשרים וכן כתב רבי יעקב וכן מצאתי כתוב סביב המרדכי שלי בשם רבינו ברוך בר שמואל דהמקדש בפני גזלן אינה מקודשת וראייתו מהא דגרסי' בקדושי' פ' האומר אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא המקדש בעד א' אין חוששים לקדושיו ואפי' שניהם מודי' ועתה אנו או' שהדברים קל וחומר ומה עד א' שהוא קם לשבועה כדכתיב לא יקום עד אח' באיש לכל עון ולכל חטאת אפ"ה המקדש בעד א' אין חוששי' לקדושיו גזלן דאינו קם לשבועה אינו דין שלא יהיו חוששי' לקדושין הנעשי' בפניו הרי משמע דאין הקדושי' חלין בפני פסולי עדות אפילו שניהם מודים כמו שאין חלין בפני עד א' ואפי' מאן דסבר התם בגמרא דחוששים לקדושין דווקא במקדש בעד א' דסביר' ליה מאחר דקם הוא לשבועה עדותו חשיבא וחלין הקדושין לפניו אבל גזלן דאינו קם לבשועה אית לן למימר דמודה הוא דאין הקדושין חלין וכדפרי' התם רבא לרב נחמן מהאומר לאשה קדשתיך וקאמר התם ה"ד אי דאיכא עדים אמאי מותרת בקרוביו ואי דליכא עדים אמאי אסור בקרובותיה ופירש רש"י ז"ל ואי דליכא עדים אפילו אמאי אסור בקרובותיה על פי עצמו והלא אינן קדושין אפילו לפי דבריו דאי נמי אמרינן בעד אחד הוו קדושין כששניהם מודים היכא דאין עד אחד לא אמרי' דעד א' חשיב לחייב שבועה בדיני ממונות הילכך בעדות ערוה נמי חשיב להתקיים קדושין לפניו ובלבד שיהיו שניהם מודים עכ"ל ואם כן לדעת רבינו ברוך דיליף דין מקדש בעדים פסולים ממקדש בעד אחד וסבר דגרע הוא המקדש בפני פסולים מהמקדש בעד אחד אית לן למימר דאפי' מאן דסבר התם בגמרא דחוששין במקדש בעד אחד מודה במקדש בעדים פסולים דאין חוששין ואפילו שניהם מודים וכל שכן במכחשת ואומרת לעולם לא נתקדשתי דאין לנו לחוש לקדושיו שהרי אפילו למאן דאמר דבמקדש בעד אחד דחוששין לקדושיו דוקא בששניהם מודי' כדמשמע התם משמעות הגמרא אבל כשהיא מכחישתו פשיטא דלא מהימן דאין עד אחד בא אלא לשבועה והכא שבועה לא שייכא וכדפרישית התם ואם כן אפי' בא עד אחד לפנינו ומעיד דקידשה או בפניו או בפני שני עדים כשרים והיא מכחישתו פשיטא דלא מהימן שהרי אפי' מאן דאמר דסבר דחלין הקדושין בעד אחד היכא דהיא מכחישתו מודה הוא דלא מהימן:

וכן כתב הרמב"ם זכרו לברכה בפרק תשיעי וזה לשונו אמר עד אחר מקודשת היא והיא אומרת לא נתקדשתי הרי זו מותרת עד כאן לשונו ואף על גב דתניא בפרק שני דכתובות שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא ואמרינן התם אמר אביי תרגמה בעד אחד עד א' אומר נתקדשה ועד א' אומר לא נתקדשה תרוייהו בפנויה קא מסהדי והאי דקאמר לא נתקדשה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים והשתא יש לנו לשאול ולומר מאי קאמרת אי דמודה היא דנתקדשה פשיטא דאסורא לדברי הכל אלא ודאי במכחשת ואומרת לא נתקדשתי ואפילו הכי קאמר דלא תנשא ומסיפא נמי דקאמר אם נשאת לא תצא משמע דאיירי אפילו במכחשת שהרי מאחר שנשאת סוברת דלא נתקדשה ואפילו הכי קתני נשאת נראה דוקא כשנשאת לא תצא אבל אם לא נשאת אף על גב דמכחשת ואומרת דלא נתקדשה וגם עד אחד מסייעה אפילו הכי לא תנשא התם יש לומר דאיירי כגון שאנו יודעים כגון שזרק לה קדושין ומספקא לן אי קרוב לו אי קרוב לה והני שני סהדי חד אמר קרוב לו וחד אמר קרוב לה וכדפירשו התוספות זכרם לברכה התם אי נמי יש לומר דכשהיא מכחשת אז אמרינן תנשא אפילו לכתחלה דאי קדשה לא היתה מעיזה פניה לומר לא קדשני ואף על גב דלרבה בר אבין אמרינן התם בכתובות דמאי דקאמר רב המנונא חזקה אין האשה מעיזה פניה דוקא בפני בעלה וא"ע גב דנשאת ואח"כ באו עדים שהיתה אשת איש והיא אומרת נתגרשתי אינה נאמנת דדוקא בפני בעלה אינה מעיזה אבל שלא בפניו מעיזה שאני התם דבאו עדים שהיתה אשת איש ואית לן חזקה דאשת איש ומשום הכי שלא בפני בעלה אתי חזקה דאשת איש ומבטל החזקה דאינה מעיזה ואמרינן מעיזה היא אבל היכא דאין לנו חזקה דא"א אלא עד אחד אמר דנתקדשה והיא אומרת דלא נתקדשה אפילו שלא בפני בעלה היא נאמנת כנגד עד אחד דאמרינן חזקה היא דאינה מעיזה אבל הכא דשתקה דעד אחד אומר אביה קדשה ועד אחד אומר לא קדשה אי נמי פלוני זרק לה קדושין והיא אינה מכחשת דלא ידעה אי קדשה אי לא בהא אמרינן לא תנשא ואם נשאת לא תצא ועדיפא הכחשה מעדות עד אחד:

ואל תתמה בזה דהא אמרינן בגיטין בפרק האומר היכא דהוחזק' אשת איש בעל אומ' לגרושין ושליש אומ' לגירושין והיא אומרת נתן לי ואבד אמר רבי יוחנן הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים ואלו אי אמרית בפני בעל גרשתני נאמנת כדקאמר רב המנונא והלכתא כותיה דהא פרכי' מיניה בכמה דוכתיה ואם כן הכא נמי עדיפא הכחשה מעדות עד אחד וכן מצאתי כתו' בהדיא בשם הר"אבד זכרו לברכה בהגהות של רב אלפס זכרו לברכה במסכת קדושין בפרק האומר וזה לשונו כתב הראב"ד זכרו לברכה עד א' אמר מקודשת היא והיא מכחישתו מותרת היא ואם היא אינה מכחשת כגון שאמר עד אחד אביה קדשה ועד אחד אומר דלא קדשה אי נמי פלוני זרק לה קדושין והיו קרוב לו ועד אחד אומר לה והיא אינה מכחשת כלל בהא אמרינן תרוייהו בפנויה קא מסהדי ולא תנשא לכתחלה עד כאן לשונו הרי דכתב בהדיא דעדיף הכחשתה מעדות עד א' ולפי דבריו ההיא דמוקי ההיא דכתובות דהיכא דעד אחד אמר אביה קדשה ועד אחד אמר לא קדשה נצטרך לפרש דהתם איירי באשה שבאה ממדינת הים ואין אנו יודעים אי פנויה היא אי אשת איש היא ומשום הכי לא מוקמינן לה אחזקה דפנויה כדהקשו התו' התם ואמרינן דלכתחלה לא תנשא מאחר דהיא אינה מכחישתו אי נמי יש לומ' דהתם בכתובות איירי אפי' שהיא מכחישתו עד אחד מסייעה לא תנשא דעדיף הוא היכא דאין העד מסייעה ממה שהוא כשהעד מסייעה דאז אין לנו לומ' חזקה אין האשה מעיזה מאחר דעד אחד מסייעה וכיוצא בזה אמרינן התם בכתובות בפרקא בתרא ובגיטין פרק האומר דהא דקאמר רב המנונא חזקה אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה הני מילי היכא דליכא דקא מסייעי לה אבל היכא דאיכא דקא מסייעי לה מעיזה ומעיזה ומשקרת ואף על גב דידענו בבירור שהוא בעלה אפילו הכי מעיזה פניה לומר גרשתני כל שכן דלא ידענו אם הוא בעלה או לא דהיכא דעד אחד מסייעה מעיזה פניה ומשקרת ואם כן כשאין שום עד מסייעה והיא מכחשת היא מותרת וכשהעד מסייעה לא תנשא לכתחלה:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה