רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית יח · חדר יד
ואל יקשה לך ממאי דאמרינן פרק ואלו מגלחין כי נח נפשיה דר' זירא לא קרעי רבנן עליה אמרי לא גמירנא מיניה אמר להו אביי מי תניא הרב שמת חכם שמת תניא ואם כן יאמר האומר דרב מיקרי היכא דלמד ממנו אבל למי שלא למד ממנו לא מיקרי רב ואפילו אי גדול הימנו לא היא דהתם שוין היו רבנן לרבי זירא ומשום הכי הוו סברי דהואיל ולא גמרי מיניה אינם כקרוביו ואף אם תמצא לומר דר' זירא היה גדול מהם מכל מקום סוברים דלענין זה דלהוו כקרוביו בעינן דגמירי דוקא וכמו שאמרו שהתלמידים נקראו בנים ואביי השיב להם דאי תניא הרב שמת הייתם יכולים לפרש ולומר דרב דקאמר התם היינו היכא דגמרי מיניה קאמר אבל הואיל וחכם שמת תניא לא תוכלו לפרש כן ולעולם אמינא דהכא דקתני מנודה לרב מנודה לתלמיד בכל חכם הגדול מחברו קאמר ואף אם לא למד ממנו וכההיא דפרק שלישי דברכות שהבאתי לעיל דקאמר מנדין לכבוד הרב שפירש לכבוד החכם וכן נמי כההיא דפרק כל היד דקאמר ר' ישמעאל היאך מניחין דברי הרב דהיינו ר' יוסי שהיה גדול ועושין דברי תלמיד דהיינו ר' שהיה קטן ממנו וקורא לר' יוסי רב ולר' תלמיד ואף על גב שר' יוסי לא היה רבו של ר' אלא משום גדולתו קורא לו רב דיקא נמי דקתני בברייתא זו שאנו בה מנודה לתלמיד ולא קתני מנודה לתלמידו וכן בפרק גיד הנשה קורא הקטן לגדול רבו דאמרינן התם כולהו שני דרב הוה כתב ליה רבי יוחנן לקדם רבינו שבבבל כי נח נפשיה הוה כתב לשמואל לקדם חברינו שבבל אמר לא ידיע לי מידי דרביה אנא כתב שדר ליה עבורא דשיתין שנין אמר השתא חשבינא בעלמא ידע שדר לית תליסר גמלי ספיקי טרפתא אמר אין לי רב בבבל איזיל ואחזייה הרי לפנינו דכל תלמיד חכם הגדול מחברו נקרא רבי ואם כן אם נדה הוא בעצמו לכבודו מנודה לקטן ממנו ואם כן בנדון דידן נדויו של הרב הנזכר שנדה לגברא דאתפקר ביה חייבים כל בני עירו לקיימו ולנהוג בו כמנודה וכל שכן שנדהו בהסכמת קהלות פולייא שהם רוב הקהל ההוא כנראה בכתבו של הרב הנזכר דהוי כאלו נדוהו ב"ד וטובי הקהל בזמן הזה במקום ב"ד הם כאשר יתבאר בע"ה לפנים:
ומעתה אומר שאם רצו הקהל לענוש אותו יותר מדין סתם נדוי והכל לשם שמים שרשות בידם כדכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ששה ועשרים דהלכות סנהדרין וז"ל אע"פ שאינה לוקה המחרף ת"ח מנדין אותו ואם רצו הדיינים להכותו מכת מרדות מכין ועונשין אותו כפי מה שיראו שהרי בזה את הזקן עכ"ל:
ואין להדחק להוציא הלשון מפשוטו ולומר דזה או זה קאמר דבתרי קטלי לא קטלי אינשי דאע"ג דבתרי קטלי לא קטלי אינשי נדוי ומלקות וכיוצא בו עושין לו דהא בפרק אלו נערות משמע דלר' מאיר לוקה ומשלם וכן לרבי נחוניא כדדייק רב פפא התם מדבריו ואפילו לרבנן אי לאו דגלי קרא דלא יהיה אסון וגם קרא דכדי רשעתו אבל הוה ענשינן ליה תרתי או מיתה וממון או מלקות וממון:
וכן נמי כתב הרמב"ם ז"ל בפרק שישי דתלמוד תורה בלשון אשר הזכרתי כבר ואע"פ שהמבזה את החכמים וכו' עד מנדין אותו וקונסין אותו ליטרא זהב ואין לומר דדוקא הני משום דחד בגופיה וחד בממוניה אפשר לעשות שניהם אבל נדוי ומלקות דתרוייהו בגופיה לא עבדינן לה דבתרי קטלי לא קטלינן אינשי דהא לרבי מאיר אי לאו קרא דכדי רשעתו הוה ענשינן ליה מיתה ומלקות ולא הוה ילפינן מתרי קטלי ואפילו לרבנן דסברי דקרא אתא לאשמועינן דלא ליעביד ליה מלקות וממון הא פירשו התוספות התם דלרבנן מיתה ומלקות נמי מכדי רשעתו נפקא להו א"כ נראה דלכולי עלמא אלמלא קראי יתירי הוה ענשינן ליה תרתי:
וכן כתבו התוספות בשלהי פרק שני דכתובות בשם רבינו תם דעבדינן תרתי נדוי ומלקות דאמרינן התם עלה דההיא דתניא לוה הימנה אינה נפרעת אלא ע"י אחר אמר רב ששת וכו' עד רב פפא אמר שמותי משמתינן להו רב הונא בריה דרב יהושע אמר נגודי מנגדינן להו ופירש ר"ת דלרב נחמן נמי משמתינן וגם מנגדינן ואע"ג שהרמב"ם ז"ל כתב בפרק עשרים ואחד דהלכות אסורי ביאה וז"ל וגרושה שבאה עם המגרש לדין מנדין אותו ומכין אותו מכת מרדות לאו משום דסבר דאין לעשות שניהם אלא דסבר האי נמי דפירש הכי קאמר וכדפי':
ונראה שהרב ז"ל סובר דראוי לב"ד להוסיף על הנדוי ולענשו לפי גודל המתבזה ולפי הבזיון שיבזה המחרף דיש הפרש בין תלמיד חכם ובין בזיון לבזיון וזהו שהוסיף בדבריו ואמר שהרי בזה את הזקן שלא היה צריך בדברים אלה כלל:
וגם שינה בדבריו דמתחלה התחיל לשון חרוף ולשון תלמיד חכם ואמר המחרף ת"ח ולבסוף השלים לשון בזיון ולשון זקן ואמר שהרי בזה את הזקן להורות לנו את הדרך אשר נלך בה וזהו ע"ד שחלקו בפ' הדר ואמרו שאני רב אחא בר יעקב דמופלג היה:
וכבר הבאתיו לעיל והרב ז"ל למדנו במלות קצרות פנינים יקרים כמנהגו הטוב:
ואל יאמר האומר דכל הני דאמרינן דוקא בדורות הראשונים כשמעיה ואבטליון או כרב יהודה אבל כמונו היום לא דאי אינון מלאכי אנן אינשי וכו' דאין לך אלא שופט שבימיך וירובעל בדורו כמשה בדורו כדאיתא בפרק שני דר"ה ומזה הטעם פסק ר"ת שבכל דור ודור הרשות נתונה ביד גדול הדור אפי' להפקיע ממון כדכתב הסמ"ג ז"ל בסימן ר"עא וז"ל ומסיק שם שאין כותבין פרוזבול אלא בי דינא דרבי אמי ורב אסי דאלים לאפקועי ממונא אבל שאר בתי דינין לא ומעשה היה וכתב רבינו יעקב פרוזבול מפני שהיה גדול הדור וכן בכל דור ודור הרשות נתונה ביד גדול הדור לכותבו וכן כתבו התוספות פרק השולח ואם כן נראה שבכל דור ודור הרשות נתונה ביד גדול הדור אפילו להפקיע ממון דאין לומר דדוקא פרוזבול הוא שכותבין מכח תקנת הלל אבל להפקיע ממון בלא תקנת הלל לא דהא משמע התם דלא תיקן הלל פרוזבול אלא כגון בי דינא דרבי אמי ור' אסי דאלימי לאפקיעי ממונא בלא תקנת הלל אבל בדינא אחרינא לא א"כ מאן דלא אלים לאפקועי ממונא בלא תקנת הלל אינו כותב פרוזבול מכח תקנת הלל:
ואל יקשה לך ממה שכתב הסמ"ג ז"ל וז"ל תלמידי חכמים שהלוו זה את זה ומסר דבריו לתלמידים ואמר מוסרני לכם שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה אינו צריך לכתוב פרוזבול מפני שהם יודעים שהשמטת כספים בזמן הזה מדבריהם ובדבריהם בלבד היא נדחת כדאיתא פרק השולח רבנן דבי רב אשי מסקי מלייהו אהדדי עכ"ל:
דכיוצא בדברים אלה כתב הרב רבינו משה בר מימון ז"ל בפרק תשיעי דהלכות שמיטה והקשה עליו הר"אבד ז"ל וז"ל אמר אברהם דבריו סותרין זה את זה אבל הרב רבינו נסים ז"ל ישב דבריו בפירושיו על דברי הרי"ף ז"ל בפרק השולח וכתב דהוי דומיא דמאי דאמרינן בפרק איזהו נשך דתלמידי חכמים מותרין להלוות זה את זה ברבית: