רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית יח · חדר יג
וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ששי דהלכות תלמוד תורה אע"פ שהמבזה לחכמים אין לו חלק לעולם הבא אם באו עדים שבזהו אפילו בדברים חייב נדוי ומנדין אותו ב"ד ברבים וקונסין אותו ליטרא זהב עכ"ל:
ואף היכא דליכא ב"ד אלא ששליח ב"ד מעיד בדבר נאמן כדאיתא בפרק הגוזל בתרא האי שלוחא דרבנן מהימנא ליה כבי תרי וה"מ לשמתא וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק עשרים וחמשה מהלכות סנהדרין וז"ל והרי השליח נאמן כשנים לענין הנדוי שאם אמר פלוני הקלני או הקל את הדיין משמתין אותו:
ואין לומר דדווקא ב"ד הם המנדין אבל הוא עצמו לא וכדקאמר רב יהודה בפרק המניח דלא עביד איניש דינא לנפשיה במילתא דליכא פסידא דכיון דליכא פסידא ליזול קמי דיינא דלית הלכתא כותיה אלא כרב נחמן דכותיה ק"ל בדיני וכן פסקו רוב הפוסקים ואפילו לרב יהודה נמי נראה דמודה בנדון דידן דעביד דינא לנפשיה דהכי אמרינן פרק ואלו מגלחין אמר רב יוסף צורבא מרבנן עביד דינא לנפשיה במלתא דפסיקא ליה ואל תדקדק מזה דרב יוסף סבירא ליה כרב יהודה ולהכי אצטריך לאשמועינן בצורבא מרבנן שיש כמה תשובות בדבר אלא שאין זה מקומו ואין לומר דהתם לממונא הוא דקאמר דהא פירש"י התם דפסיקא ליה שבירור הדין ידין ומוציא מבעל חובו בעל כרחו וכן נמי ההיא דפרק המניח לממונא קא אמרינן אבל לענין לנדות לכבודו הא אמרינן בירושלמי זקן שנדה לעצמו לצורך עצמו אין נדויו נדוי דלא מבעיא להגהות מיימוניות שכתבו דהתם מיירי שלא בזהו כלל רק שאינו מכבדו כמו שחייב בכבודו בקומה והדור אלא אפילו לבעל הטור שכתב בשם אבי עזרי זכרו לברכה לא ידענא מאי הוי לצורך עצמו ושמא היי פורשו שנדהו כהלכה ומיהו לא נתכוין אלא לצורך עצמו כדי להשתכר בהתרתו ולכך אין נדויו נדוי עד כאן לשונו הכי נדויו נדוי דהתם הכי פירושו שהחכם לא היה מנדהו אלא היה מוחל על כבודו או לא היה מקפיד על חטאו אלא כדי שישכירוהו להתירו והנדוי שלו לא היה לשם שמים:
ואין לומר דהא נמי משתכר בהתרתו מקרי הואיל ועושה נחת רוח ליצרו שמתנקם משונאו וכדאמרינן פרק האורג גבי קורע בחמתו האי נמי מתקן הוא דקא עביד נחת רוח ליצרו דאי הכי מה לו לאבי העזרי לפרש ולומר כלומר שנדהו כהלכה ומי' וכו' יפרש הלשון כפשוטו שנדהו לצורך עצמו דהיינו לצורך כבודו מפני שחרפהו ועושה נחת רוח ליצרו וכ"ש כשמנדה כדי להשתכר דהא הכא נדויו כהלכה שהמבזה תלמיד חכם חייב נדוי ואפילו הכי היכא שנדהו הוא עצמו אין נדויו נדוי הואיל ומתכוין לכבודו כ"ש בשמתכוין להשתכר ואף שנדויו כהלכה אלא ודאי נראה דדוקא שמתכוין שישכירוהו להתירו הוא דאין נדויו נדוי שלא נתן לו רשות לנדות אפילו כהלכה על דעת שישכירוהו להתירו אבל בענין אחר נדויו נדוי:
ותדע שכן הוא שהרי מצאנו בפרקא בתרא דקדושין דאשמתיה רב יהודה לההוא גברא דלא שביק שמעיה למשקל בשרא אלא אמר מאן רבי יהודא בר שויסקל דשקיל בשרא מקמאי:
ואין לטעות ולומר דההיא לאו משום כבודו נדהו אלא משום שצער לשלוחו וכמו שהשיב לרב נחמן כששאלו מאי טעמא שמתיה מר לההוא גברא אמר ליה ציער שליחא דרבנן ופי' רש"י דרב מנגיד מאן דמצער שלוחא דרבנן כדאיתא בפרקא קמא והחמור עשיתי לו לקונסי ואף על גב דרש"י זכרו לברכה כתב התם בפ"ק שליח ב"ד:
וכן נמי אמרינן פרק רבן גמליאל דרב מנגיד אמאן דמתפקר בשלוחא דבי דינא הא פירשו התוספו' זכרם לברכה התם בפרק רבן גמליאל דלאו דוקא דבכל שלוחא דרבנן יש להלקות אף על גב דלא הוי שליח ב"ד והביאו ראיה מההיא עובדא דרב יהודה וא"כ יאמר האומר דההיא דהתם לאו משום כבוד החכם הוא הא ליתא דהא טעמא דהמצער שלוחא דרבנן דמנגיד ליה רב לא הוא אלא משום כבוד הרב דלכבוד הרב מנדין נמי וכדפרי' ואפרש וכדפירוש רש"י שם וז"ל שמתיה רב יהודה כדאשכחן דמנדין על כבוד הרב ואף על גב דרב יהודה קאמר משום דציער שלוחא דרבנן שמתיה רש"י ז"ל הודיענו דטעמא דמצער שלוחא דרבנן דמנגיד ליה רב לא הוי אלא לכבוד הרב וכאן שנגע בכבוד הרב עצמו אף על גב דלא הוי בזיון ממש מיהו הואיל וצער שלוחו שחייב מלקות משום כבוד שלוחו ברשות החכם הוא להחמיר עליו לפי תוקף המעשה והכא שנצטרף עמו כבוד החכם קצת החמיר עליו:
וכן כתבו התוספות זכרם לברכה בפרק ר"ג וכן נמי נראה מההיא עובדא שהזכרת ששלח רב חסדא לרב המנונא לנדות סבי דגזוניא לכבודו וכן מצאנו בהדיא בפרק אלו מגלחין שהרב מנדה לכבודו דתניא התם מנודה לרב מנודה לתלמיד מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב ודייקינן מיניה התם שמע מיניה תלמיד שנדה לכבודו נדויו נדוי:
וכן קאמר רב הונא נמי התם תלמיד חכם שנדה לכבודו נדויו נדוי דתניא מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב לרב הוא דאינו מנודה הא לכולי עלמא מנודה למאי אלימא במילי דשמיא אין חכמה ואין עצה וגומר אלא לאו לכבודו:
ואין להקשות ולומר דאדדייקת מסיפא תידוק מרישא דקאמר מנודה לרב מנודה לתלמיד דמשמע דלתלמיד הוא דמנודה הא לכולי עלמא לא ואם כן הוה לן דלא למיפשט מינה לא הכי ולא הכי הואיל ולא ידעינן הי מנייהו ותנא אידך אטו ההיא וכדאמרינן עלה דההיא מתניתין דנכרי שבא לכבות דנראה דסיפא גלי ארישא דהאי תלמיד דנקט לרבותא נקטיה דאפילו לתלמיד חבר שהוא חכם כמותו ולא שמע ממנו אלא דבר אחד או יותר הוי מנודה וכ"ש אשאר אינשי דעלמא דגריעי ממי שחכם כמותו אף שלמד ממנו דבר אחד או יותר והאי דנקט מנודה לרב מנודה לתלמיד ולא קאמר מנודה לכמותו דהיינו רב אחר כמותו דהא אי הוי מנודה לתלמיד הוי מנודה נמי לתלמיד כמותו ואף אם שניהם חברים לרב וחכמים כמותו היינו משום דלישנא מעליא הוי למנקט גבי רב תלמיד ולגבי תלמיד רב ואף שיש לדקדק ולומר דרישא בכדי נסבא דהא מסיפא שמעינן לה ויש לחלק אך לא אאריך:
ואפשר דהיכא שיש גדול בעיר ואין כמותו בעירו רב העיר נקרא דאתריה הוא וכדפרי' וכלם תלמידיו ואפשר דהוי טעמא משום שא"א שלא שמעו ממנו דבר אחד או יותר או אפשר דכל חכם גבי קטן ממנו רב קרינן ליה וכמו שאמרו בהגוזל בתרא בעובדא דרב כהנא דאמר ר' יוחנן לההוא עכנא פתח פיך ויכנס הרב אצל תלמיד ולא פתח יכנס חבר אצל חבר ולא פתח יכנס תלמיד אצל הרב ופתח ופשיטא דהתם רב וחבר ותלמיד דקאמר לפי גדולתם קאמר וכן נמי בפרק מציאת האשה דקאמר ליה רב ששת לרב ענן מר רבה ורב הוא רביה דרבה לפי גדולתם קאמר דנראה דרב ענן לא הוה שלח ליה לרב הונא הונא חברין אף אם תלמיד חבר היה דהא תלמיד חייב בכבוד הרב ואסור לו להתפלל בצדו שלא יראה כאלו הם שוים כדמשמע בפרק תפלת השחר וכן נראה נמי מדברי רב ששת דהא מאי דקאמר ליה מר רבה וכו' לפייסו אמר לו על שבא לומר לו דברים אלה ואי רבו ורבו דרבו ממש קאמר כ"ש שהיה לו לרב ענן לכעוס יותר דנראה שהתלמיד הוא חייב בכבוד רבו מרבו דרבו דלא דמי לההיא דקדושין אבא אומר השקני מים ואמא אומרת השקני מים וכו' ואין לו להאריך בזה אלא נראה לפי גדולתם קאמר ואף על גב דחזינן דרב ששת היה תלמידו של רב הונא דהא לקמיה הוה יתיב מכל מקום רצה רב ששת לומר לרב ענן דברים אלה דמשום שהוא תלמידו לא היה לו לשמוע לרבו ללכת לזלזל בכבודו ולהראות לו שרבו גדול הימנו הואיל והוא גדול כמותו ואינו כפוף תחתיו אלא היכא שהאמת כן ומשום הכי קאמר ליה מדרבה ורב הונא רביה דרבה לומר לו שהאמת כן שהוא גדול הימנו ואם כן אינו זלזולו אם יאמר לו הדברים ששלח לו רב הונא והוא מוכרח לאמרן לו ואי ממש קאמר ליה הוה אמר ליה מר רבה ורב הונא רבה ורביה דרבה ואף על גב דיודע היה רב ענן דרב ששת תלמידו של רב הונא היה הכי נמי היה יודע אם היה הוא גם כן תלמידו של רב הונא ואפילו הכי הוצרך רב ששת לומר לו דברים אלו ולפייסו להראות לו שמצד זה באו אצלו לומר לו דברים אלה וא"כ הכי נמי היה לו לומר ורב הונא רבה ורביה דרבה וכדפרישית אלא נראה דלפי גדולתו קאמר וקל להבין:
וכן מר עוקבא קאמר ליה נמי לרב ענן דלא שפיר עבד דקרי ליה לרב הונא הונא חברין משום שלא ידע מאי מרזחא ולא קאמר ליה משום שהיה תלמידו ואל יקשה לך לומר דהואיל וכן הוא למה קראו רב ענן הונא חברין דלדידך מי ניחא ומילתא דפשיטא היא ואין לי להאריך וכן נראה נמי ממה שפירש רש"י בפרקא בתרא דברכות עלה דאמרינ' התם דרש בר קפרא באתר דלית גברא וקאמר אביי שמע מינה באתר דאית גבר לא תהוי גבר ופריך פשיטא ופירש רש"י כדכתיבנא לעיל משמע שאם החכם הדר במקום אחד גדול מהבא שם אף על פי שהחכם הבא שם לא שמע מהחכם הדרשן לא דבר קטן ולא דבר גדול רבו נקרא ולכך הוצרך אביי להשיב שם בששניהם שוים: