אור ברסלב
רדך בית יח › חדר יב

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית יח · חדר יב

חדר יא

מכל הא דלעיל הוכחנו דההוא גברא שהפסיק דרושו של הרב הנז' בר נדוי הוא דגרע האי עובדא מהנהו עובדי שהזכרתי לעיל דפ"ק דקדושין ודפ"ק דשבת וכן נמי נראה דגרע מההוא עובדא דשלהי מרובה דקא אמרו התם ר' ור' חייא הוי שקלי ואזלו באורחא אסתלקו לצדי הדרכים הוה קא מפסע ואזיל רבי יהודה בן קנוסא קמייהו אחר ליה ר' לר' חייא מי הוא זה שמראה גדולה לפנינו א"ל ר' חייא שמא רבי יהודה בן קנוסא תלמידי הוא וכל מעשיו לשם שמים כי מטא לגביה חזייה אמר ליה אי לא יהודה בן קנוס את גזרתינהו לשקך בגזרה דפרזלאי ופירש רש"י ז"ל וז"ל מפסע ואזיל מיתד ליתד פסיעה גסה ולא היה רוצה להסתלק אלא מצד השדה גדולתו מראה לנו שהוא ירא שמים מאד ואינו חושש לתנאים שהתנה יהושע ומחזי כיוהרא בגזרה דפרזלא כלומר בנדוי עכ"ל:

הא הכא דאע"ג דרבי יהודה בן קנוסא חוץ משורת הדין הוה עביד שהיה מחמיר ואוסר מה שהתיר יהושע על עצמו אפילו הכי היה רוצה רבי לנדותו שהיה חושב שלהראות גדולה לפניו ולפני רבי חייא עשה ואלמלא עדותו של רבי חייא שהעיד עליו שכל מעשיו לשם שמים אבל היה מנדה אותו ק"ו בנדון דידן שהפסיק דרושו של הרב הנזכר דבר נדוי הוא דגרע עובדא דנדון דידן מההיא עובדא דרבי יהודה בן קנוסא דנדון דידן לאו דוקא שהראה גדולה לפני הרב הנזכר אלא שהראה שהוא מזלזל בדבריו:

וכן נמי גרע מעובדא דרבי אלעזר שמפני שהרבה לחלוק בתנורו של עכנאי שהיה נראה לו שהדין כן ברכו אותו כדאיתא בהזהב ומייתי לה נמי בברכות:

וצא וראה כמה עונש גדול לפוסק דבר תורה ללא סבה נכונה ועוסק בשיחה בטלה שהרי אמרו במסכת אבות שנים שהיו מהלכין בדרך ופסקו ממשנתן ואמרו מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה הרי זה מתחייב בנפשו ואי דווקא בדרך דלויה היא לו כדאמרינן בפרק כיצד מעברין אלא אפילו שלא בדרך כדאמרינן בפרקא קמא דע"ז כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים שנאמר הקוטפים מליח וגו' וא"כ בנדון דידן שלש רעות עשה האחד שהפסיק דבר תורה ועסק במחלוקת:

שנית שהרא' גדול' בפני מי שהוא גדול ממנו:

שלישי שזלזל בדבריו ולפני' יתבאר יותר בע"ה כמה יש ליזהר בכבוד תלמידי חכמים דאפילו תלמיד חכם הרואה תלמיד חכם גדול הימנו שאין דעתו נוחה עליו מצד איזה מעשה אע"פ שלדעת הקטן לא חטא שראוי לנהוג נזיפה על עצמו כאשר אבאר בע"ה:

ואם האיש הזה בעל תורה הוא אני אומר שרי ליה מריה דוודאי גרע האי עובדא מכל הנהו עובדי דאמרינן בפרקא בתרא דיומא דהוי חלול השם שתשובה ויום הכפורים ויסורין תולין משא"כ בשאר עבירו' ואפי' כריתות ומיתות ב"ד דהתם תשובה וי"ה תולין ויסורין ממרקין כדאיתא התם:

ואם ירא השם הוא ראוי הוא להתכבד ולישב בביתו הואיל ונתברך כדין וכדהוכחנו לעיל וכ"ש שהוסיף עון על עונו וגדף וחרף הרב הנזכר על לא חמס בכפיו כנראה בכתב התרעומות דוודאי בר נדוי הוא דהא בפרק ג' דברכות אמרינן אמר ר' יהושע בן לוי בעשרים וארבעה מקומות מנדין לכבוד הרב וכלם שנינו במשנתינו דמייתי התם חדא מינייהו ההיא מסכת עדיות דתנן הוא היה אומר וכו' עד ואמר להם דוגמה השקוה ונדוהו וכו' ופי' רש"י ז"ל דוגמה השקוה על שהיו דומים לה הם השקוה שהיו שמעיה ואבטליון מבני בניו של סנחריב עכ"ל:

והתוספות ז"ל פי' בשם הערוך דוגמה השקוה מצבע ולא מחקו התורה עליה עכ"ל:

וכן פי' הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות והוסיף לפרש הטעם אשר נדוהו לפי שהוא אמר שהם עשו זה לפי שהיתה גיורת והם גרים וכאלו הם לא סברו להרחיקה להסתפח בדת ישראל וקשה זה הדבר על החכמים על שלעג עליהם ונדוהו עכ"ל כ"ש המחרף והמגדף דבר נדוי הוא:

וכן נמי מסיק שם דרבי יהושע בן לוי מדמה מילתא למילתא ופי' רש"י ז"ל מקום שרואה במתני' שנחלק היחיד על הרבים מחלוקת גדולה או אחד מן החכמים שמדבר קשה כנגד גדול הימנו אומר ראוי היה כאן נדוי:

וצא וראה כמה דבר קשה הוא זה שהרי מביא שם נמי ההיא דתעניות דשלח שמעון בן שטח לחוני המעגל אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נדוי וכו' והתם טעמא הוי מפני כבוד המקום ומונה אותו מכלל הדברים שמנדין על כבוד הרב:

וא"כ פשיטא שהמגדף את הרב בר נדוי הוא:

וכן בפרקא בתרא דסנהדרין אמרו אפיקורוס רב ור' חנינא דאמרי תרוייהו זה המבזה תלמיד חכם ועל אפיקורוס נאמר כי דבר ה' בזה כדאיתא התם ואין לו חלק לעולם הבא ומנדין אותו לאלתר כדאמרינן פרק ואלו מגלחין ולאפקירות' לאלתר ופירש רש"י ז"ל אפקירותא חיצפא שהעיז פניו לחרף תלמיד חכם:

כל הכתוב פה מענין נידוי וכו' היה במקום הקדמונים כי בימינו נשבר שבט החרם:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה