רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית יד · חדר ב
כלל העולה אני אומר כל היכא שיש סימן מובהק שבמובהקים שמשיאין את אשתו על הסימן ההוא אפילו למ"ד סימנין דרבנן וכ"כ בעל ת"ה בשם אביו של א"ז דגבשושית על החותם סימן מובהק הוא וסמכינן עליה אפילו מ"ד סימנין דרבנן עכ"ל וכן נראה נמי מדברי ר"י בעל הטורים בטור אבן העזר בסימן י"ז וכן נמי בהגהה במרדכי בפרק בתרא דיבמות וז"ל ואע"ג דאמרינן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואפילו יש סימנים בגופו ובכליו הא מוקמינן התם גופו דאריך וגוץ כליו שחורים או לבנים דלאו היינו סימן מובהק אבל בסי' מובהק מעידים אפילו למ"ד סימנין לאו דאורייתא כדאמרינן בבבא מציעא גבי נקב יש בצד פלונית עכ"ל וכ"כ בעל מגיד משנ' בפי"ג דהלכו' גירושין בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל דבסימני' מובהקים שבמובהקים מעידין עליהם ופשיטא דאין לומר דאע"ג דסימן מובהק כיוצא בנידון דידן מעדים עליו מכל מקום בנידון דידן שאין כשר לעדות מעיד עליו אלא אשה אינה נאמנת דבהיתר אשה שמת בעלה פסול לעדות וכשר לעדות שוין דהא הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ומפי אשה ואשה מפי אשה ואפילו שפחה כדאיתא בפרק בתרא דיבמות ואע"פ שיש להאריך ולחלק כמה חלוקים על כל מה שכתבתי קצרתי והתנצלתי בזה כתובה בראש דברי וסוף דברי בראש דברי שאתם תבחרו לפי אומד דעתכם וראות עיניכם בסימנים דנידון דידן ואני ראשית פריי הבאתי והנלע"ד כתבתי: