אור ברסלב
רדך בית יד › חדר א

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית יד · חדר א

בית יד

וכן בני אדם מותרין בנשותיהן בליל' בטביעו' עינא דקלא וכן סומא מותר באשתו כדאיתא בהמביא שני ויאמר האומ' דדוקא היכא דאיכא טביעו' עין וסימן הוא שמצאנו חלוק בין אחד לשנים מכל מקום אמינא דמהא משמע דטובים השנים מן האחד דלאו בטביעת עין בלבד סמכינן ולא בסימן לבדו אלא בשני סימנין מדמצרכינן למוצאו בחפיסה או בדלוסקמא ויהא מכירו:

ואני אומר דבנידון דידן דמי למה שאמר רב אשי בפרק כל הגט דמחזירין לשליח גט שאבדו ואומר נקב זה בצד אות פלונית ופירש"י זכרו לברכה התם דדוקא נקט בצד אות פלונית דהוה סימן מובהק דאין עדות ברורה מזה עכ"ל ואע"ג דאיהו מספקא ליה דדלמא סימנין דרבנן אפילו הכי סמכינן בסימן זה להקל באיסור אשת איש ומדכתב רש"י ז"ל דאין עדות ברורה מזה משמע דכיוצא בסימן זה מעידין אפילו אין שם מהגוף כלל דעדות ברורה היא וכן נמי משמע בפרק האשה שלום בההיא עובדא דשני תלמידי חכמים שהיו באין בספינה ונטבעו והשיא רבי את נשותיהן על פי נשים ומוקמונין ליה דקאמר סימנים דעלייהו סמכינן ופירשו התוספות ז"ל אי סימנין לאו מדאורייתא איירי הכא בסימנין מובהקין דהוו סימנין דאורייתא הרי לך דאע"ג דסימנין לאו דאורייתא מ"מ יש סימנין מובהקין שאנו סומכין עליהם לבדם גם במקום שאין לנו טביעת עין דגוף פשיטא דאפילו לרבנן דסברי דשומא לאו סימן מובהק הוא קאמרי דיש סימנין דהוו מובהקין ואפשר נמי דבשומא נמי אם פרט וצמצם השומא שאמר שיש שומא במקום פלוני באבר פלוני סימן מובהק חשבינן ליה ויכול להיות שלזה דקדק רש"י ז"ל בדבריו ופירש באלו מציאות סימן היה בו שומא באבר פלוני ולא פי' לומר במקום פלוני באבר פלוני ואע"ג דהתם בעובדא דשני ת"ח מקומינן ליה דאמר אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר נראה דנידון דידן נמי הכי הוה דהא היהודי מצאו תוך המים וחתך את פס ידו ומלחה והביאה היהודי ומסתמא שהוא מעיד שלא נתפחה אלא הוא כאשר היתה בעת שחתכה ואפילו למאן דמפרשי במאי דקאמר בפרק האשה בתרא והני מילי דכי פסקיה חזייה בשעתיה דאשתהי מתפח תפח דודאי תפח הכא שמלחה והוא מעיד שעמד בעיניו נאמן שעל ידי המליחה הוא שעמד בעיניו וכ"ש להר"מ ז"ל שכתב בפי"ג דהלכות גירושין וז"ל טבע בים והשליכו ביבשה וכו' עד ואם שהה ביבשה אחרי שהושלך מן הים שעות ונתפח אין מעידין שהרי נשתנה הרי לך דדוקא בראינו דנתפח הוא שאין מעידין עליו לדעת הרב אבל מסתמא לא אמרינן דנתפח הוא דפשיטא דבנידון דידן נאמן היהודי המביא את פס ידו לומר שלא נתפח:

ובר מן דין אני אומר דאפילו אה היה מצאו ביבשה נראה דסימן כזה דהיינו עקמומית האצבע ורושם בצידו או עליו אי אפשר להשתנות אפילו שהה ביבשה כמה ימים דהא פירש"י ז"ל התם בההיא דאין מעידין אלא ג' ימים וז"ל אבל אם לא ראו עד לאחר ג' ימים חיישינן שמא נשתנו צורת פניו משמע דדוקא טביעות עין שיש בו בצורת פניו הוא שמשתנה אבל בסימן כבנדון דידן פשיטא שאינו משתנה וכן דקדק הרמב"ם ז"ל כשהביא בפסקיו ההיא דאין מעידין אלא עד ג' ימים וכתב מפני שצורת פניו משתנה ואע"ג שהוא ז"ל כתב בפ"ז דהלכות נחלות וז"ל אבל אם היו לו סימנין מובהקין בגופו והכירו אותם בכל אלו הדברים וכיוצא בהם אם אבד זכרו אח"כ יורדין לנחלה בעדות זו אע"פ שאין משיאין את אשתו נראה שהוא ז"ל סמך על מה שכתב בפי"ב דהלכות גזילה ואבדה וזה לשונו הסימנין המובהקין סומכין עליהם וכו' עד והמדה או המשקל או המנין או מקום האבדה סימנין מובהקין הם עכ"ל וכיוצא באלו הסימנין שכתב הוא ז"ל שהם סימנים מובהקים מהמובהקים כבנידון דידן פשיטא לענ"ד דסבר הרב דמשיאין את אשתו וכמו שכתב בעל מגיד משנה בפ"ג דהלכות גירושין בפרשו דבריו ומה שלא פירש הרב לומר דיש סימנין מובהקין דסמכינן עלייהו להשיא את האשה משום שסמך על מה שכתב בפ"ג דנקב בצד אות פלונית סומכין עליו להתיר אשת איש ומתגרשת בו האשה אע"פ שהגט נפל מיד המביאו ולא מצאו אלא לזמן מרובה וכך סמך נמי במה שאכתוב לפנים בעזרת האל זהו שאני אומר שעדיף טפי נידון דידן מההוא עובדא דפרק האשה בתרא דקולר של בני אדם שיצאו ממקום למקום והסיח הגוי לפ"ת ואמר שקולר של בני אדם שהלכו ממקום פלוני למקום פלוני נהרגו וקברתים שהשיאו את נשותיהם ואע"פ שהגוי לא היה בקי לא בהם ולא בשמותיהם וכן עדיף טפי מההוא עובדא דס' בני אדם שהיו מהלכים לכרקום ביתר ובא גוי והסיח לפ"ת ואמר חבל על ס' בני אדם שהיו מהלכים בדרך ביתר שמתו וקברתים שהשיאו את נשותיהם ואע"פ שהגוי לא היה בקי לא בהם ולא בשמותיהם ואע"ג דלהרמב"ם ז"ל דוקא באומר וקברתיו הוא שמשיאין נראה דהיינו טעמא דחיישינן שאם לא יאמר וקברתיו לא דקדק בהם טפי ונידון דידן עדיף טפי גם כי אינו אומר וקברתיו הואיל ויש בו ג' סימנין דהוו סימן מובהק מן המובהקים וכ"ש דנידון דידן נמי קברתיו הוא דאמר דהא היהודי שחתך את פס ידו והביאה קברו והוה לה כאילו האשה שמכרת בסימניו ראתה אותו כשהיא שלם והכירו על ידי הסימנים שהיתה מכרת בו וקברו ונראה נמי דעל הני סמך הרמב"ם ז"ל ולא הביא בדבריו לומר דבסימן מובהק מן המובהקים שמעידין עליו להשיא את אשתו שהוא ז"ל הביא בפסקיו המעשים האלו שהוזכרו בגמרא דסימן מובהק מן המובהקים בכיוצא בנידון דידן עדיף מנייהו כדכתיבנא וכבר ידוע למי שרגיל בפסקיו של הרב שלכך קרא הרב ז"ל את ספרו משנה תורה שלא הוסיף על מה שנאמר בתלמוד בבלי וירושלמי או בתוספתא אלא במקום שהיה נראה לרב שיש צדדין לכאן ולכאן ואפשר לאדם לטעות בדין ולומר הפך סברא הנראה בעיניו אבל כל היכא שלדעתו ז"ל אין להסתפק בדבר לא הביא אלא מה שהוזכר בתלמוד בבלי וירושלמי או בתוספתא והמדקדק מהתלמוד ידקדק מדבריו ג"כ:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה