רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית ט · חדר ט
וגדולה מזו אומר דאפי' אם בכל התורה לא הוה אזלינן בתר רובא וכן אפי' למאן דאמר בפ"ג דבכורות דרובא דתליא במעשה לא אזלי רבנן בתרה ואליביה נידון דידן רובא דתליא במעשה הוא דלא כשינוי בתרא דתוספות ז"ל בריש האשה בתרא א"ה לענין אשה המתנה שאם ימות בעלה בלא בנים שהבעילות שנבעלה ממנו שיהיו בעילותיו בעילת זנות למפרע והמעות מתנה שאם מת בלא בנים גם כי הבעילות שנבעלה ממנו הם בעילות זנות דאין כאן קידושין והרב מנה ואמר שלא תבעל אשה בלא כתובה וקידושין מלא תהיה קדשה בר מההיא טעמא דכתיבנא אמינא דמטעמא דרוב נשים מתעברות ויולדות אין כאן לאו דלא תהי' קדשה דטעמא דרובא טעמא רבה הוא לענין זה כמ"ש הרמב"ם ז"ל בס"מ שלו וז"ל ושמע ממנה וכו' עד וזה שכבר קדם שהבא על הבתולה בין שיהיה מפתה או אונס אין חייב שום אונס מן האונסין אלא קנס ממון וכו' עד על כן הזהיר מזה ואמר אל תחלל וכו' לפי שזה שדנתי לעונשו ממון לבד אמנם כשיקרה שיפתה איש או יאנוס אותה אבל כשיהיה הענין ברצון שניהם יחד ובהסכמה אין דרך לזה וכו' עד לפי שהפתוי והאונס לא יקרה אלא מעט אבל כשיהיה הענין בבחירה והסכמה ירבה זה ויתפשט בארץ עכ"ל הרי שתלה הרב ז"ל הטעם כדי שלא ירבה הדבר ויתפשט בארץ שתהא האשה נבעלת בלא כתובה וקידושין וא"כ היכא שהתנית האשה התנאי שהזכרנו אפילו אם מת בעלה בלא בנים אין כאן משום לא תהיה קדשה דאע"ג שזה הענין ג"כ בבחירה והסכמה מ"מ לא ירבו בעילות זנות כאלו בארץ הואיל ורוב נשים מתעברות ויולדות כדכתיבנא ועיקר טעמו של הרב הוא כדי שלא ירבה זה בארץ:
ואחזור במה שהייתי בו ואומר שהיה אפשר לפרש ולומר שהרב ז"ל קורא פלגש אפילו האשה הנבלעת לאיש ומניחה והולך לו אלא שאינה מזומנת לכך להיות נבעלת לאחרים דבכה"ג במלך שרי ואותה הוא שאסר הרב להדיוט אבל המיחדה ולוקחה לו בביתו וידוע לו כאשתו מודה הרב דמותרת להדיוט ואפילו מדרבנן אלא דממה שכתב הרב בפי' הפלגש לא משמע כן שכתב סתם דפלגש בלא כתובה וקידושין ולא חלק בין מיוחדת וידוע לו כאשתו ובין בעלה והלך לו דמשמע דכל שלא בכתובה וקידושין נקראת פלגש ואפילו אם בעלה והלך לו חוץ מהעומדת על אם הדרך ומזומנת לכך שהיא נקראת קדשה כמו שדקדק הרב ז"ל בדבריו בפ"ה מהלכות אישות וכתבתי דהנבעלת באם הדרך בשכר אלא המזומנת לכך כבר הבאתי דבריו למעלה:
וכל שכן לפי מה שמפרש הראב"ד ובעל מגיד משנה דברי הרב ז"ל כל דבריהם אפילו אשה שאינה מזומנת לכך אלא שבעלה והלך לו קורא הרב קדשה יעויין בדבריהם דלפי' זה פשיטא דפלגש קורא הרב המיחדה לביתו וידועה לו ככל איש ואשתו ואפילו הכי אסרה הרב להדיוט אלא דמדרבנן הוא דקאמר הרב כדכתיבנא ובנידון דידן מותרת כדפירשתי:
והיה נראה לומר שממה שכתב הרי"ף ז"ל בשם רב נטרונאי גאון יראה ג"כ שהמיחד לו אשה שאין כאן בעילת זנות שכתב בפרק כיצד וז"ל ואיתמר משמיה דרב נטרונאי גאון הא דתנן וכל מי שאין לה עליו אלא על אחרים קידושין הולד כמוה ואיזו זו ולד שפחה ונכרית המשפחה דאחרי' דומיא דנכרית דלית לה קנין בגווה אבל בא על שפחה דידיה וילדה ממנו בת אע"ג דלא נקיטא גט חירותא בתו היא דאמור רבנן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואם בא עליה אחר שיהיה חייב עליה משום אשת איש או שצריכה גט לא קאמר והיינו טעמא כדפירשתי דאית לן למימר שייחדה לו אבל איננה אשתו לחייב הבא עליה:
ומה שתלה הטעם משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות היינו משום דהוה לן למימר הואיל ואשה בחזקת שפחה היא ואסורה לו בעילתו בעילת זנות והמוליד בנים מהשפחה אינם נקראים בניו ומ"ה כתב הטעם דאין אדם וכו' דמהאי טעמא אית לן למימר דשחררה והיכא דשחררה ויחדה לו אין כאן בעילת זנות אע"ג שאינו בועל לשם קידושין וכן היה נמי לדקדק מדברי הגאון אחרי שהביא הרי"ף ז"ל וז"ל וחזינן לגאון אחר דמספקא ליה מלתא ומתוך דבריו קיטנא להא מילתא לחומרא לגבי איסורא דהיכא דאית ליה אתתא ומית ולית ליה זרעא אלא האי דהוליד מן השפחה נקיטנא לחומרא וחולצת ההיא אתתא ולא מתייבמת ולענין ממונא נקיטנא לקולא ולא ירית ליה אבל איהי גופיה לא מזבני לה יורשי' ואי בעא למיסב בת ישראל מצריכין גט שחרור ואי קדיש מקמי גט שחרור מצריכין לה גט מיניה ואי בעי למינסב שפחה לא שבקינן ליה ע"כ ולא קאמר דאותה שפחה צריכה גט והיינו טעמא כדפירשתי אלא שממה שכתב הרמב"ם ז"ל ההולך אחרי עקבותיו בפ"י דהלכות אשות יראה דלא נוכל לדקדק מדבריהם מה דעתם וזה יעויין בדבריו כי נלאתי להאריך ואפשר דהרמב"ם ז"ל נדחה לפרש דבריהם כן דאזל לטעמיה דסבר דפלגש אסורה להדיוט מדרבנן כדכתיבנא ואם כן לדעתם של הגאונים ז"ל שסוברים שבכל אשה אמרו דחזקה שאין אדם בועל בזנות ע"כ לומר דהבא על שפחה דלדעתם ז"ל אין אדם בועל בזנות צריכין גט ואף על גב שכל יבמה שנפלה לפני יבם הן אם הוא אהוב לה או שנוי לה לכשנשאה בעלה גלה דעתו בקידושין שקדשה שהוא רוצה בה להיותה קנויה לו ואסורה לכל אדם אין לומר מטעם זה שכשבא עליה מסתמא לשם קידושין בלא שום תנאי בא עליה ואם כן הואיל ותלוי הדבר בשניהם הקידושין קידושין בלא שום תנאי שדעתו של הבעל לכך ודמי לקונה חפץ ואירע בו אונס שאין המקח בטל דהא כבר כתבנו שהוא אינו מחשב ומדקדק בדבר ובועל על סמך הקידושין הראשונים כדפירשתי: