אור ברסלב
רדך בית ט › חדר ח

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית ט · חדר ח

חדר ח

ועוד אני אומר שאין כאן בעילת זנות הואיל ובחיי בעלה מיוחדת לו ולאו דווקא מיוחדת לו שאף אסורה לאחרים מספק ולאו דווקא מספק אלא גם מחזקת הבאה מחמת הרוב דהיינו רוב נשים מתעברות וכו' כדכתיבנא ואע"ג דלבסוף שמת הבעל בלא בנים נתברר הדבר שלא היתה אשת איש מ"מ הואיל ובחיי בעלה היתה מיוחדת לו כדכתיבנא אין כאן בעילת זנות שכל שמיחד לו אשה להיותה לו לבדו אע"פ שהוא בא עליה בלא כתובה וקידושין ואינו אוסרה על אחרים אין כאן בעילת זנות ולא אמרו דגמר ובעל לשם קידושין מטעמא דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלא באותה שאנו רואים שדעתו לקחת אשה שתהיה אסורה לכל אדם ולא שתהיה לו לפלגש כגון במקדש על תנאי או בפחות משוה פרוטה וכיוצא בה או שבא על אשה שכבר היתה מקודשת ואסורה לאחרים שבכל אלו גלה הבעל את דעתו שאינו חפץ בה אלא א"כ תהיה אסורה לכל אדם:

ואפילו למי שסובר שבכל אשה אמרו חזקה זו כדכתב הרמב"ם ז"ל בשם מקצת הגאונים ז"ל וז"ל הורו מקצת הגאונים שכל אשה שתבעל בפני עדים צריכה גט חזקה אין אדם עושה וכו' ואפשר שסברתם ז"ל שכתבו שכל אשה שתבעל בפני עדים דדוקא כשבעלה בפני עדים קאמרי שרגלים קצת איכא בדבר שזה שבעלה בפני עדים לשם קידושין בעל שאם היה לוקחה לו לפלגש לא היה בועל בפני עדים:

ואפילו לפי מה שכתב המרדכי בפרק האומר בשם רבינו ברוך ז"ל וז"ל והלכך פסק רבינו ברוך דאדם שבא על הפנויה וראו עדים מבחוץ דצריכה גט דאמרינן חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואם בא עליה אדם אחר צריכה גט משני ע"כ:

ולישנא דראו עדים מבחוץ דנקט משמע קצת שאף הוא לא היה יודע שהיו רואים אותו העדים שהוא היה חושב אין אדם רואהו ואפילו הכי כתב רבינו ברוך שצריכה גט נראה דהיינו טעמא משום דשמא אין דעתו של הבעל שתהיה לו לפילגש ואנן הוא דמספקא לן:

ואפשר שכן הוא ג"כ דעת הגאונים שהביא הרמב"ם ז"ל כדכתי' ומה שכתב בפני עדים משום דמטעמא שיש עדים הוא דמספקא שמא בעל לשם קידושין שמא לשם פילגש אבל אם לא היו עדים אין כאן חשש קידושין שאפילו בעל לשם קידושין אין קידושיו קידושין ובבעל בפני עדים מספק צריכה גט אבל אם הוה ברירא לן דעתו של הבועל שהוא רוצה בה להיותה לו לפלגש אין כאן בעילת זנות ואנן אם אפשר לבועל לבעול וכן הנבעלת שתבעל שלא לשם קידושין ולא יהיו הבעילות בזנות הוא דשקלינן וטרינן שאם אפשר לה בכך אינה זקוקה בכל היכא דאית לן למימר הכי דאדעתא שתהא זקוקה לא קדשה נפשה דאע"ג דנשי לאו דינא גמירי מכל מקום דעתה הוא להתקדש בכל אופן שיהיה אפשר לה שלא תהא זקוקה וסומכת אדעתייהו דרבנן דגמירי וידעי באיזה דרך יהיה תנאה תנאי ומתקדשת היא על מנת כן נראה דמהאי טעמא דפריך בשלהי הגוזל וקאמר אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה וכו' אע"ג דנשי לאו דינא גמירי ולא ידעי שאם נתקדשה על מנת כן שתנאה תנאי ואם כן מי שרוצה ליחד לו אשה שתהיה מיוחדת לו ולא לאוסרה שזו הוא הנקראת פלגש אין כאן בעילת זנות ומותרת היא לו וכמו שהשיב הרמב"ן ז"ל לרבינו יונה ז"ל וז"ל שאלת בענין הפלגש מה דעתי לא ידעתי מה ספק יש בה דודאי מותרת היא כיון שיחדה לעצמו שלא נאסרה אשה בזנות לישראל אלא ממדרש רבי אליעזר בן יעקב נמצא אח נושא אחותו ואב נושא את בתו ועליו נאמר ומלאה הארץ זימה אבל כשנכנסה לביתו והיא מיוחדת וידועה לו בניה נקראים על שמו ומותרת וכו' עד וגם דברי הרמב"ם ז"ל אינו לאסור פילגש להדיוט ולהתירה למלך אלא כך אמר וכל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה לפי שבעל קדשה ולשם זנות היינו שפוגע בה ובועלה ולא יחדה לעצמו לשם פילגש ולא אמר הרב כל הבועל בלא קידושין לוקה עכ"ל ואני הדיוט מוסף ביאור על דברי הרמב"ם ז"ל ואומר דבהדיא ביאר הרב ז"ל את דבריו שדעתו היא כאשר בארה הרמב"ן ז"ל שכתב וז"ל קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך וזו היא הנקראת קדשה משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר לא תהיה קדשה הרי שבאר הרב בהדיא שקדשה הוא הנבעלת בשכר על אם הדרך ומניחה בועלה והולך משמע דכשאין הדבר כן אלא מייחדה לו אינה נקראת קדשה ועלה קאמר הרב דמשנתנה תורה נאסרה קדשה וכתב עוד לפי' כל הבועל אשה בשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה והיינו שבועלה ואינו מייחדה לו אלא הולך לדרכו ומניחה שזו היא שקורא הרב קדשה כאשר הזכרתי כבר דבריו ז"ל ואם כן מה שאמר הרב שלא תבעל אשה בלא כתובה וקידושין היינו כשאינו מייחדה לו שהרי הלאו הזה הוא מלאו דלא תהיה קדשה כדפירש הוא ז"ל בספרו הגדול והקטן במנין המצות:

ומה שכתב הרב ז"ל בפרק רביעי מהלכות מלכים וז"ל אבל ההדיוט אסור בפלגש נראה דמדרבנן קאמר ואם כן בנידון דידן גם כי תהיה אשה זו בספק אשתו ספק פלגשו הרי היא מותרת לו דספקא דרבנן הוא ולא שייך ב"ד לומר חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות גם כי בבעילה האסורה מדרבנן תהא שייכא חזקה או לומר דאינו בועל אסור אלא לשם קידושין ודלא כבעל מגיד משנה במ"ש בראש הלכות אשות אפילו הכי אין כאן חזקה זו שאין כאן בעילת אסור אפילו מדרבנן דדוקא ודאי פלגש אסרו להרמב"ם ז"ל ולפי זה גם כי נאמר שהגאונים שהזכרתי שכתבו שכל אשה שתבעל בפני עדים סברו כסברתו של הרמב"ם ז"ל דפלגש אסורה מדרבנן להדיוט ואם כן כל בעילה שיבעול האדם אפילו בפילגשו שלא לשם קידושין הרי זו בעילת זנות אסור על הפחות מדרבנן והרי היא בעילת זנות ולדעתם בכל אשה אמרו חזקה זו שאין אדם בועל בזנות שהם סוברים שלא כדעתו של הרמב"ם ז"ל יעויין בדבריו ונקטו במילתייהו בפני עדים משום שאין חשש קידושין בלא עדים וכדכתיבנא אפ"ה בנידון דידן אין לומר חזקה זו הואיל והיא ספק אשתו ספק פלגשו והיא מותרת לו דספקא דרבנן הוא ואין כאן איסור ביאה וכ"ש דהכא וודאי אשתו קרוי לה בחייו הואיל ובכל התורה אזלינן בתר רובא וכדפירשתי:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה