אור ברסלב
רדך בית ט › חדר ח

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית ט · חדר ח

חדר ז

ואין לומר דבנשואה ע"כ לומר דגמרא ומקנא נפש' בלי שום תנאי שלא תהא נבעלת לו בזנות למפרע דהא ע"כ לומר דטפי ניחא לה שאם ימות בעלה שיהיו בעילותיה שנבעלת מבעלה בעילות זנות למפרע דלא עבדה אלא איסורא חדא זוטא ממאי דתפול לפני המשומד ואפילו משומד שאינו לארץ מרחקים שיכשילנה בבעילותיו ובכמה מיני מכשולות גדולות דקא עבדה איסורי רברבי וכל זה כתבתי אפילו אם נאמר דקא עבדה איסורא למפרע עם בעלה אם ימות תחילה בלא בנים ולפנים יתבאר בע"ה:

ותו דאיהי אינה חוששת לבעילת זנות כל היכא דלהוי לה ניחא דגופא דהא בשלהי האשה שלום ובפרק המדיר דמייתי התם ההיא דריש לקיש דאמר טב למיתב טן דו וכו' ומייתי תו מתלי אחריני דקא אמרי נשי בבעלים השפלים אמרינן תנא וכולן מזנות ותולות בבעליהן ופירש רש"י ז"ל וז"ל כל אלו שבעליהן שפלים ומראות להם חבה אינו אלא שמזנות וכשמתעברות תולות את העובר בבעל עכ"ל:

הרי לך דאמרינן דניחא להו לנשי בבעלים השפלים אע"ג דלדעת לזנות תחתיהן קא עבדי ואפילו היכא שלא נשאת עדיין ואי' לבה גס בו הוא דאמרינן התם בהמדיר הכי עיין שם:

ולא אמרינן דאדרבא חזקה היא דלא ניחא בבעלים השפלים הואיל ובעל השפל גורם לה שתזנה תחתיו ובוודאי אין רצונה בכך דבחזקת כשרה היא אלא אמרינן שהאשה ניחא דגופא היא מבקשת ואינה חוששת אפילו שהיא עוברת באיסור שיש בו מיתות בית דין קל וחומר שאינה חוששת לבעילת זנות שאין בו מיתה ונבעלת לזה שנשאת לו על תנאי שאם ימות בלא בנים קודם אחיו המשומד שהוא לארץ מרחקים ולא להוי לה ממנו אפילו צוות בעלמא כדפירשתי שיהיו הבעילות שבעל אותה בעלה בזנות ואין לומר דהתם בפרק המדיר ובשלהי האשה שלום להחמיר הוא דאמרינן הכי והיינו משום דמספקא לן שמא רצונה בכך אבל הכא בנידון דידן דלהקל הוא דקאמרינן דתפיק בלא חליצה לית לן למימר הכי דהא ממאי דפירש רש"י ז"ל התם כל אלו שבעליהן שפלים למראות להם חבה אינו אלא שמזנות משמע דודאי לן שכן הוא דאי לא תימה הכי שמא מזנות אבעי לה לרב ז"ל למימר אלא ודאי נראה שדבר ברור הוא שמזנות תחת בעליהן והכי דיקא נמי לישנא דגמרא דתני התם תנא וכולן מזנות וכו' משמע דמילתא פסיקתא היא ואם כן בין לקולא ובין לחומרא אית לן למימר הכי ומהאי טעמא דכתיבנא נראה דאין לפרש דעתם של בעל מחזור ויטרי ומהר"ם ז"ל דסברי דיבמה שנפלה אפילו ביבם משומד שאינו לארץ מרחקים דאינה זקוקה משום דסברי דכל היכא דאדעתא שלא תזקק ליבם מקדשה נפשה אם מת בעלה תחלה בלא בנים קא עבדא איסורא שכל בעילות שנבעלה הוו בעילות זנות למפרע ומשום הכי אמרינן דבכל דהו דמוכה שחין ניחא לה דהשתא לא קא עבדא איסורא לא למפרע ולא מכאן ולהבא שאין בעילת זנות למפרע עם המוכה שחין ישראל כשר ואין לחוש להכשילה מה שאין כן אם נאמר שאינה זקוקה לו קא עבדא איסורא למפרע שכל בעילות שנבעלה מבעלה הוו בעילות זנות אבל ביבם משומד שאם תפול לפניו יכשילנה בכמה מיני מכשלות ותעביד איסורי רברבי אנן סהדי דניחא לה לעביד איסורא זוטא דהיינו שיהיו הבעילות שנבעלה מבעלה בעילות זנות כי היכא דלא תעביד איסורי רברבי מנייהו כשתפול לפני המשומד דהא כבר הוכחנו שהיא אינה חוששת בבעילת זנות כי היכא דלהוי לה ניחא דגופה וכשיהיה לה בעל שכל כמוכה שחין וכיוצא בו נזנית היא תחתיו וקא עבדא איסורא רבה:

ותו דאי הכי היכא דנפלה מן האירוסין לפני יבם מןכה שחין דאין כאן איסור בעילת זנות למפרע הוה להו למימר דלא ניחא להו בכל דהו דידיה ואין כאן טב למיתב טן דו ולא תהא זקוקה אלא נראה לפרש דעתו של בעל מחזור ויטרי ומהר"ם ז"ל דיבם משומד שנוי הוא לה ביותר מצד שמדותו דדוקא בישראל יבם הוא דאמרינן בשלהי האשה שלום זמנין דרחמא ליה ואפילו ביבם ישראל לא אמרינן זמנין וכו' אבל מן הסתם שנוי הוא לה וכדקאמרינן בבעיא דאיבעיא לן התם כיון דסניא ליה זכות הוא לה אבל יבם משומד פשיטא דשנוי הוא לה מצד שמדותו והואיל ונוסף על שנאתם בו יכשילנה בכמ' מיני מכשולות אנן סהדי דלא ניחא לה בו ואדעתא דהכי לא נשאת לו דדוקא בבעל' שאינו שנוי לה הוא דאמר דאינ' מקפדת גם כי תהי' נבעלת תחתיו באסור כדי למלאות יצרה הקשה משום אהבתה בו:

אבל ביבם משומד השנוי לה ביותר אנן סהדי דלא ניחא לה בו הואיל ונוספה שנאה על שנאה שיכשילנה בכמה מיני מכשולות ולא דמי ליבם מוכה שחין דאמרינן בהגוזל דניחא בכל דהוא דאע"ג דשנוי הוא לה אינו מכשילה אבל רש"י ז"ל סבר דשוה לה לאשה יבם משומד ליבם מוכה שחין דאע"ג דיבם משומד יכשילנה בכמה מיני מכשולות מכל מקום יהיה לה ממנו ניחא דגופא עדיף לה טפי ואפילו אם תעבור באיסורי תורה כדהוכחנו ורוצה אשה בקב ותפלות וכו' וממוכה שחין לא להוי לה ניחא דגופה כדבעינין וכאשר אפרש בעזרת האל אבל ביבם משומד שהוא לארץ מרחקים כבנידון דידן ולא ליהוי לה מיניה ניחא דגופה כלל כדפרשתי פשיטא לעניות דעתי שהוא פשוט דאינה זקוקה דאדעתא דהכי לא נשאת לו וכבר כתבתי שתשובתו בצידו למי שירצה לחלוק עלי בזה דלית לן למיפלג כולי האי דעתו של רש"י מדעתו של בעל מחזור ויטרי תלמידו ומדעתו של מהר"ם ז"ל והנגררים אחריהם

ואין לומר דאע"ג דאיהי אינה מקפדת אם תבעל לה בזנות למפרע מכל מקום הוא מקפיד בדבר דהא חזקה הוא שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כדאמר בהמדרי ובכמה דוכתי ולא דמי להנהו אומדני דאע"פ דבאלמנה ניזונית ובפ"ק דקידושין דכתי' דהתם אין חזקה כנגדם אבל הכא דאיכא חזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אית לן למימר דהואיל והקדושין תלויין גם בו כי היכא דלא תהוי בעילתו בעילת זנות למפרע אם ימות קודם אחיו המשומד דעתו היא שהיא תהיה מקודשת לו בכל ענין ודמי ללוקח חפץ ואירע בו אונס דמשום דעת המקנה להקנותו לקונה אותו בכל ענין אין המקח בטל וכדכתבו התוספות ז"ל בפרח נערה ובפרק הגוזל:

דהא כבר כתבנו שהתוספות ז"ל מטעמא דמן האירוסין אין לה שום טובה ומן הנשואין יש לה טובה הוא שחלקו בפרק הגוזל בין אירוסין לנשואין אבל מטעמא אחרינא לא והיינו כדכתבו הם ז"ל שהוא אינו חושש האיך דעתה להתקדש ואע"ג דבפרק נערה פי' שהוא אינו חושש במה שיארע אחר מיתתו אין לומר דהכא הואיל ובעילתו בעילת זנות למפרע הרי הוא דבר שיארע בחייו ולפי דעת בעל התוספות משמע דבדבר שיארע לו בחייו מקפיד דדווקא בכיוצא באשה שנעשה בעלה בעל מום שהזכירו התוספות הוא דאמרינן הכי שכבר ידוע הוא שדעתו של כל אדם המקדש אשה אינו מקדשה אלא לדעת שתהיה אשתו בכל ענין בין אם יקרה לו טובה ובין אם יקרה לו רעה ולא יהא לה רשות לצאת הימנו גם כי יקרה לו דבר שלא יכשר בעיניה כגון שיהיה משומד או בעל מום וכיוצא בזה אבל שיחשוב וידקדק אם היא מתקדשת על תנאי שאחרי מותו לא תהא זקוקה לאחיו ויהיו בעילותיו שבעל כבר בזנות ברור לנו שאין דרך בני אדם לחשוב ולדקדק בזה כלל ולא סלק אדעתייהו לעכב בידם אם דעתו להתקדש לדעת כן ואם כן אין כאן אלא דעת האשה שמתקדשת בלבד וז"ש בפרק נערה דבדידה תלויין הקידושין שברור לנו שהיא לא יעכב בשביל שום דבר שיארע אחרי מיתתו כי אינו חושש במה שיארע אחריו פירש שאינו מחשב למדקדק בדבר זה ואם כן אין כאן אלא דעת האשה כדכתיבנא וכן נמי בפרק הגוזל כתב אבל הכא דקידושין בדידה קיימא והוא אינו חושש האיך דעתה להתקדש היינו שאינו מחשב ומדקדק בדבר ואם כן לדעתם ז"ל בועל על סמך הקדושין הראשונים ככל בעל ואשתו ולא דמיכלל להנהו דפרק המדיר דאמרינן דלא טעו אינשי וגומר ובעל לשם קידושין דהכא אנן סהדי שאין אדם מחשב לדקדק בדבר זה וכדכתי' וכל שכן דרוב נשים מתעברות ויולדות עם בעליהן כדאיתא בפרק האשה בתרא ואין כאן בעילת זנות אלא אם ניחוש למיעוטא כרבי מאיר ואפילו אם ניחוש למיעוטא מפני חומר ערוה נהי דניחוש אנן מפני חומר ערוה אבל לומר שהבעל מקפיד שלא תהא בעילתו בעילת זנות אין לנו אלא היכא דודאי היא בעילת זנות או שעל הרוב איכא בעילת זנות דבהכי אשכחן שהבעל מקפיד ואמרינן חזקה דאין אדם וכו' אבל היכא דרובה מסייעו דלהוי בעילותיו כשרות לא אשכחן דניחוש ולית כאן חזקה דודאי סומך על הרוב ואינו מחשב ומדקדק בדבר ובועל על סמך הקידושין שיקדש ככל בעל ואשתו:

והנה אפילו בקטן הסמוך לפרקו אמרינן בפרק הבא על בימתו ובפרק הנשרפים דמצוה להשיאו אשה והביאו הרמב"ם ז"ל בפרק אחד ועשרים דהלכות איסורי ביאה וז"ל מצות חכמים שישיא אדם בניו ובנותיו סמוך לפרקן שאם יניחם יבואו לידי זנות או לידי הרהור ע"כ ולא חשבינן לבעילותיו בעילת זנות הואיל והוא ידחה לו ונשאת לשם אישות קל וחומר בנידון דידן שנשאת להיותה אשתו ויש כאן קידושין על הרוב דבכל התורה אזלינן בתר רובא דפשיטא שהוא סומך על הרוב והוא בועל על סמך הקידושין שכבר קדש ואינו מחשב למדקדק במה שיארע אחרי מותו וכדכתיבנא ומה לנו להאריך בזה הואיל והתוספות ז"ל לא אתו לחלק מטעמא דבעילת זנות בין נפלה מאירוסין לנפלה מנשואין והיינו משום דלאו טעמא כדכתיבנא וא"כ זכינו לדין בנידון שלפנינו כדכתיבנא וכ"ש דבנידון שלפנינו אומדנא גדולה אית בה כדפירשתי דאנן סהדי שהיא אינה מכנסת עצמה בספק שתפול לפני המשומד כבנידון דידן שתהיה עגונה כל ימיה ולא יהיה לה ממנו לא ניחא דגופה ולא שום אחד מהדברים שאמר בפרק אע"פ שאין אשה אלא לכך:

ואם היה בעלה אומר לה שעל תנאי זה נושאה לא היתה נשאת לו להכניס עצמה בספק גדול כזה דדוקא בההוא דנפלה לפני מוכה שחין הוא דאמרינן התם בהגוזל הכי וכן לפני משומד סתם אליבא דרש"י ז"ל שיהיה לה טיבותא פורתא מיניה אבל במשומד דבכנידון דידן שלא יהיה לה ממנו שום טובה כדכתיבנא אנן סהדי שאינה מכנסת עצמה בספק זה ואפילו אם רצונה בכך דעדיפא האי אומדנא מההיא דריש אע"פ ודאלמנה ניזונית ודפרק קמא דקידושין כדכתיבנא וההיא דשלהי הגוזל לענ"ד הבו דא לוסיף עלה הוא וכן יש לנו לומר במשומד סתם אליבא דרש"י זכרו לברכה וכדפירשתי:

וכאשר אפרש עוד בעזרת האל:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה