אור ברסלב
רדך בית ו › חדר ג

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית ו · חדר ג

חדר ב

לדעת ר"י בעל הטורים ז"ל דאיהו סבר דאף באומר אמרו נמי בכתיבת הגט מילי לא מימסרן לשליח כתב כן כדי לסלק קושיית הרא"ה ז"ל שהקשה על הרמב"ן ז"ל וזה לשונו א"כ דס"ל לרבי יוסי דאפילו בממנה שליח שלא בפניו פסול מנא ידעינן דטעמא דר' יוסי משום דמילי לא מימסרן לשליח דלמא טעמא דר' יוסי משום דבעינן ששמעו מפיו ממש והר"ן ז"ל השיב קושיא זו ואמר דאי מילי מימסרן לשליח גבי גט כיון ששלוחו של אדם כמותו כשהעדים והסופר שומעין מפי השליח הרי הן כאלו שומעין מפי הבעל הלכך ע"כ טעמיה דר' יוסי דקא פסול באומר אמרו משום דמילי לא מימסרן לשליח הוא:

וא"כ נראה דלדעת הרמב"ן וריב"ה ז"ל אע"ג דבאומר אמרו לא חשבינן ליה מילי לענין זה לומר שלא ימסרו לשליח ולא אמרינן הואיל ודרך ארץ לעשות שליח דברים או שלוחים ולומר להם אמרו חשבינן להו לשלוחים כמו בעלי הדבר ולאו מילי נינהו דמאי דאמרינן מילי נינהו ולא מימסרן או לאו מילי נינהו ומימסרן בדרך ארץ הדבר תלוי וכדפי' רש"י בפרק מי שאחזו מ"מ גבי גט דבעינן לשמה גזירת הכתוב היא דאפילו באומר אמרו דליחשבו להו מילי לענין זה שלא ימסרו לשליח שהתורה ידעה כחו של הבעל בזה שלא יהא לו רשות לומר לאחרים אמרו ואע"ג דלפי דרכם של בני אדם היכא דאמר אמור לא הוי מילי וזהו שכתב ריב"ה כדאמרינן לקמן באומר אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ויחתום דלא הוי מילי כלומר שאין לומר באומר אמרו דמילי נינהו ואין דרך ארץ למוסרם לשליח אלא הואיל ודרך ארץ לומר אמרו ולעשות שלוחים בכך לא חשבינן להו מילי דמילי אין דרכם של בני אדם למוסרן לשליח ובאומר אמרו דרך ארץ הוא לעשות שלוחים בכך וא"כ לאו מילי נינהו ומטעם מילי אין לפסול הגט באומר אמרו לסופר ליכתוב אלא דגזירת הכתוב היא גבי גט דפסול דאע"ג דמטעם דרך ארץ לא הוו מילי מגזירת הכתוב הוו מילי גבי כתיבת הגט והיינו משום דבעינן לשמה וכדפרישית אבל בחתימה דלא שייך בה טעמא דלשמה וכדכתיבנא בפסקי הרי הוא כשאר כל הדברים ולא הוו מילי אלא דלכתחלה אין לעשותו וכדפרישית הרי נתבאר לנו שמה שכתב ריב"ה ז"ל כדאמרינן לקמן באומר לשנים אמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום דלא הוו מילי שדעתו ז"ל הוא על מה שכתב גבי מתנה דבאומר אמרו לא הוי מילי שדרכם של בני אדם לעשות שלוחים ולומר אליהם אמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום ובגט דבעינן הכתיבה לשמה פסול מן התורה אפילו באומר אמרו אבל בחתימה כשר מן התורה לדעתו ז"ל דהוי כשטר מתנה דבאומר אמרו לא הוי מילי אלא דלכתחלה אין לעשותו וכדפרישית:

ואפשר נמי לפרש דדעתו של ריב"ה ז"ל דבחתימה נמי פסול מדרבנן ומ"ש יכול לומר לאחר לחותמו היינו לענין דלא הוו מילי קאמר דעלה קא מסיק ומסיג על דברי הרמ"ה ז"ל דקאמר דהוו מילי שכ' וזה לשונו וגם. מה שכתב שאפילו נתנה רשות לשליח קבלה לעשות אחר שאינו יכול לעשותו משום דמילי לא מימסרן לשליח לא נהירא דלא אמרינן מילי לא מימסרן לשליח אלא כשמוסר לו כו' עד יכול לומר לאחר לחותמו כבר אמרינן לקמן דלא הוו מילי הרי דבריו מבוארים דמאי דקאמר יכול לומר לאחר לחותמו לאפוקי מהרמ"ה דסבר דהוו מילי קאמר הכי ולעולם מצינן למימר דאפשר דלדעתו ז"ל בחתימה נמי הגט פסול ומה שנדחקתי בפסקי וכתבתי דדווקא לכתחלה קאמר דאין לעשות כן לא כתב כן אלא כדי ליישב לישנא דיכול לומר לאחר לחותמו שפיר שהיה נראה דחוק קצת אי הוא ז"ל סובר דבחתימה נמי פסול ולא רציתי להכניס עצמי אפילו בדוחקא פורתא הואיל ובנדון שהייתי כותב בו לאו נאמר מידי כדי שלא לתת מקום לבעל דין לחלוק בנדון שהיינו בו גם לא רציתי לכתוב זה וזה כדי שלא להאריך יותר הואיל ובנדון שהיינו בו לאו נאמר מידי:

ועתה דבחתימה פוסל ובין אם נאמר שדעתו הוא דדווקא לכתחלה אין לעשות כן יצדק הכלל שכתב בסי' ק"כ לא יכתבנו וכו' וכדכתיבנא ואין לדחות זה מפני זה דבתרווייהו אתי שפיר וזה פשוט לענ"ד:

עוד כתב כת"ר וז"ל דהרמב"ם ז"ל לית ליה הך סברא דהרא"ה והר"ן ולא ידענא מאי דוחקיה דמר למימר ומי הוא זה ואיזה הוא שמעלה כך על דעתו בדברי הרמב"ם ז"ל ומה מקום יש לזה בדבריו ז"ל ע"כ אחר המחילה אומר אני מי שהרגיל בדברי הרב יודע שלכך קרא ספרו משנה תורה שכל מי שיכול לסבור סברות בתלמוד יכול לסבור על דבריו שהוא ז"ל לא כתב בספרו אלא מה שנמצא בתלמוד אלא אם כן פי' או רמז בספרו ובדבריו שהוסיף על דברי התלמוד וכן כתב בעל ספר מגדל עוז המפרש דבריו בכמה מקומות ולכן הוצרכתי לכתוב מה שכתבתי והמעיין בדברי הר"ן בסוף התקבל יחשוב שיש להסתפק קצת בדברי הרמב"ם אם דעתו כדעת הרא"ה כו' לא שלפי דבריו יראה קצת שהוא ז"ל סובר שהרמב"ם ז"ל סובר כהרא"ה ז"ל וכדעתו ז"ל שכתב וזה לשונו ולפי דעת הרא"ה ומה שכתבתי אפילו בגט אם ממנה אותם שלוחים מדעתו מהני ובאומר אמרו אפילו במתנה פסול וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות זכייה ומתנה עכ"ל:

ולפי האמת אין דעת הר"ן בכך לענ"ד אלא שלדעתו ז"ל הר"מ ז"ל לא באר דעתו בממנה שליח אלא באומר אמרו לפ' ובפי' במתנה פסול שהוא ז"ל לא כתב אלא מה שנמצא בגמרא וזה שכתב וכן כתב הרמב"ם ז"ל וכו' לומר שגם הוא סובר דבאומר אמרו לפ' אפילו במתנה פסול אבל בממנה שליח לא פירש מה דעתו ולא אאריך בזה:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה