רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית ו · חדר ב
עוד כתב כת"ר וז"ל עד הבאת דברי רבינו ישעי' וכו' עד ואברא ודאי שכך גרסתו לא יסתפק בה בר בי רב דחד יומא ואיני יודע מה מקום יש לגרסת לא עשו ואמאי לא אשמועינן דין לא עשו אלא באותן דברים שכתב והנה בכל דבר שבעולם כשישנו מדברי הבעל ולא יעשו כדבריו אין הגט גט עד כאן לשונך:
ואני אומר דאי משום הא לא אריא שתשובת כת"ר בצדק שלדעתך להקל בא הוא ז"ל להודיענו שהוא ספק ולא בטל וודאי ובמה שהקשית וז"ל ועוד היכי קאמר דהויא ספק מגורשת ואפילו ריח גט אין כאן כבר קדמתיך בזה בפסקי ושמה בארתי שיש לדחותה אלא שלא השגיח כת"ר וכמה דברים תמצא שאפילו למשנה מדברי הבעל שאין הגט בטל כי אנו אומרים דעתו כך שלא בהקפדה אמר ומכאן תשובה למה שכתבת מנשים וקטנים ותמיהה אחרת יש עוד לפי גירסא זו שהיה לו לרבינו ישעיה ז"ל להודיענו מה עשו השלוחים כי במה שכתבת לא עשו לא הודיענו מה עשו וע"כ לא רציתי לכותבם בפסקי ולעשות כמו הצייד השולה דגים מן הים שהיא דחויא מצד עצמה עוד כתב כת"ר ונמשכו הדברים ללא צורך ובלתי עולים כהוגן ע"כ על זה אני אומר שאין זה כי אם עשות ספורים הרבה כי לדעת כת"ר ללא צורך הם אבל בלתי עולים כהוגן לא ידעתי מטעם מה:
עוד כתב כת"ר וז"ל עוד האריך שם כת"ר בדברי הרא"ש ור"י בנו ז"ל ודחקת עצמך בדבריהם והנה דעתך מפורשת ומבוארת בדבריהם דבאבן העזר כתב ר"י ז"ל וז"ל ואפילו אמר לשלשה שיש עליהם תורת ב"ד לכותבו ולחותמו אין להם לומר לאחרים לעשותו ואפילו אמר להם אמרו לסופר שיכתוב ולעדים לחתום לא יכתוב הסופר ולא יחתמו העדים עד שישמעו מפי הבעל וכו' עד הא קמן דבריהם בתכלית הבירור ואין צריך לכל הך שקלא וטריא עכ"ל חי נפשי תמהתי בדברים הללו דאפילו תינוקות של בית רבן מבינים דברי הרא"ש ובנו ז"ל שדעתם הוא דבין בכתיבה בין בחתימה אין לעשות כן:
ושמא תאמר שכת"ר חושב שלא ראיתים אי אפשר לומר כן דאפי' בר בי רב דחד יומא שירצה לדעת דין זה יבקש ר"י בעל הטור ז"ל וימלא חפצי תיכף כרצונו ועוד אני מוסיף תימה על כת"ר ששם בפסקי אני צווח כיכרוכיא ואומר דאיהו ז"ל סובר דלכתחלה אין לעשות כן אפילו בחתימה ואם כן אם כתבו הם ז"ל שלא יכתוב הסופר ולא יחתמו העדים אפילו באומר אמרו אע"ג דאם עשו לכתחלה פסול או בטל או ספק ובחתימה דוקא לכתחלה לא יעשו ואם עשו כשר מכל מקום יצדק בכולם כלל זה שכתב וכן הם צריכים לכתוב דבכולהו אין לעשות כן ולא הוצרך הרא"ש ז"ל לפרש בפסקיו ולומר שיש הפרש בין כתיבה לחתימה לענין זה שסמך על מה שכתב בפ' המגרש וכדכתיבנא בפסקי וכן ר"י בנו סמך על מה שכתב בסי' קל"ג כי הוא ז"ל דרך בדרכי אביו ז"ל וכן ברמזיו הלך בסדר אביו ז"ל וע"כ לומר כן כאשר פירשתי בפסקי וכאש' אפרש עוד בס"ד וזה פשוט:
ולרווחא דמילתא אומר שהנה הוא ז"ל תוך הכלל ההוא שכתב בסי' ק"כ שהוא לא יכתבנו הסופר וכו' כתב שאפילו פקח שכתב בכתב ידו שיכתבו ויחתמו לא יעשו עד שישמעו מפיו וה"א דכתב ידו מדרבנן הוא דפסול לענ"ד כמו שהוכחתי בפסק אחד אשר כתבתי ולא עת להאריך בזה ואפילו הכי כתב כלל אחד בכולם וכן הרא"ש ז"ל בתשובותיו בכלל סדר הגט שכתב וז"ל ויאמרו לבעל קודם נתינת הגט שיבטל כל מודעות ע"כ ואע"ג דלמגרש ברצון אם לא בטל. כשר כדכתב הוא ז"ל בתשובותיו אפילו הכי. כתב דין זה בדרך ובסדר שכתב שאר הדברים שאם שנה פסול או בטל וכן כתב שם כל שאר דברים שאינם בלכתחלה ולא בדיעבד וכן הביא ר"י ז"ל בנו בסדר הגט שכתב בספרו:
וחי נפשי עמל וטורח אצלי לכתוב דברים אלו דהוו מילי דכדי עם היות שהדבר פשוט בעיני:
וא"כ נפל היסוד ונפל הבנין שבנה כת"ר וז"ל והנה הסתירה גלויה בדבר זה וכו' עד ואפילו מאן דבעי לעיולי פילא בקופא דמחטא ימצא ידיו ורגליו בזה לא ידענא מאי פילא קאי מעייל בקופא דמחטא המחלק בין כתיבה לחתימה למי שראה מאורות התוספות מימיו דאי משום הטעם הראשון שנפל כת"ר לאו מידי הוא כדפרישית הרבה יש לתמוה על כת"ר שלדעתך היה לך לתרץ הקושיא שכתבתי בפסקי דקשיא להרא"ש ור"י בנו ז"ל אי לא סברי חילוק בין כתיבה לחתימה דבחתימה אמאי יהי' בטל או ספק והא לדעתם עידי חתימה לאו כלום נינהו לענין ברירה שמכח זה אני אומר שכל מי שמחזה שדי יחזה יבין שהם ז"ל לא קאמרי ספק או בטל אלא בכתיבה וכדפירשתי ואפילו היכא דלא אמר אמרו לעדים לחתום אלא אמר חתמו לא הוי בטל אלא פסול וזה ברור למודה על האמת לענ"ד:
עוד כתב כת"ר וז"ל עד שאני אומר דשטפא דמלתא נקטיה לר"י בהא מלתא וכתב דברים אלו האחרונים בלא מתכוין ולא דק א"כ אפשר דהוי טעות סופר שנתפשט בספרי מההעתקה הראשונה עכ"ל:
במחילה מכת"ר אני אומר בזה שהחושד בכשרים לוקה בגופו שדבר תימה הוא להעלות על הדעת להטיל מום כזה על ר"י בעל הטור שכתב חילוק כזה או בהעתקה שניה או ראשונה והשיג על הרמ"ה ז"ל בלא. דעת ובלא בינה ובלא חפוש ובדיקה במה שכבר כתב או הוא או אביו ז"ל באומר אמרו אלא כתב כאיש ישן ונרדם ולומר שהסופר שהעתיק העתקה ראשונה הוסיף מדעתו וכתב רבוי דברים האלו אין ספק שהסופר ההוא חכם היה שכתב חילוק כזה ודבר תימה הוא שכתבו בשם רבינו יעקב בעל הטורים וכתב הדבר בשם מי שלא אמרו ולא די זה אלא שלא בדק לראות דבריו של ר"י ז"ל מה דעתו בזה אלא שדברים אלו אינם כאשר כתב כת"ר דקשה למחוק הספרים אלא כדכתיבנא דלדעת ר"י ז"ל לכתחלה אין לעשות כן לא בכתיבה ולא בחתימה וזה שאמר בסי' ק"כ לא יכתבנו הסופר ולא יחתמו בו העדים וכו':
ואע"ג דבכתיבה אם עשה כן בטל או ספק ובחתימה כשר אלא שלא יעשה יצדק הכלל שכתב הואיל דבין בכתיבה ובין בחתימה אין לעשות כן וכדכתיבנא ולקמן אבאר עוד בס"ד ואומר דאפשר לפרש דבריו ולומר דבחתימה נמי פסול ליה מדרבנן:
עוד כתב כת"ר והעד הנאמן מה שכתב בחתימת דבריו כדאמרינן לקמן באומר לשנים אמרו לפלוני וכו' דלא הוו מילי ולשון זה לא היה ולא נברא לא הוא ולא כיוצא בו עכ"ל:
ואני אומר עד שקר הוא שהעיד שהאיך הוא מעיד על אשה שאינה הרה והנה כריסה בין שיניה היאך אפשר לומר על הר"י ז"ל שלא נמצא בדבריו דבאומר אמרו לא הוו מילי והרי הוא ז"ל כתב בהדיא בח"מ בסי' רמ"ד וזה לשונו האומר לשנים כתבו וחתמו ותנו לפלוני שטר מתנה שאני נותן לו וכו' עד הרמב"ן ז"ל כתב דלא אמרינן מתנה הרי היא כגט אלא באומר כתבו שאין יכולין לעשות. שליח אחר משום דמילי לא מימסרן לשליח אבל באומר אמרו לעדים לכתוב ולחתום כשר לכ"ע במתנה והכי מסתברא עכ"ל:
הרי לך שכתב הוא ז"ל דמסתם כהרמב"ן ז"ל דבאומר אמרו לא הוו מילי ובגט דפסול היינו טעמא משום דבעינן לכותבו לשמה וכו' כדכתב הר"ן ז"ל משמו בפ' התקבל יעויין שם וכדכתב בפסקי יומא שכתב שם בפסקי: