רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית ו
חדר א
למשה איש האלהי"ם אני חסד ומשפט אשירה בזמירות ושירים מזהירי' כספירים:
אביעה רננות בעד מפעליו כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם מפיהם ומפי כתבם אני אמרתי חכמתו בחוץ תרון כשמן באנגירון ומנחת זכרון והוא השמיעני את קולו כקול שדי המשדד מערכות בדברו כי קפחני בהלכות בלשון מדברת מכרזת ואומרת הלכה זו נאה ומקובלת ידועה לנשים וקטנים וזו אינה נאה ומאמריה כשמש גלויים ומפורסמי' בדברים ולא באותות ומופתים ורבינו יעקב בעל הטורים כתב בעינים סתומים או שטעות נפל בספרים עד שהסיר אופן מרכבותיו והיתה הסכמתי שלא להשיב מאמרים אכן קנא קנאתי להטיל מום ברבינו יעקב ז"ל בעל הטורים באומרי שכתב דברים רבים אשר בפסקיו מוזכרים ולא דק ואמרתי אני אל לבי גם כי סמא דכילא משתוקא חיישינן לזילותא דבעלי משפט וצדקה שלא יאמר נצחתי בחזקה ורציתי להודיע שלא לו לבדו משפט הבכורה כי כולנו שמענו דברים מפי הגבורה ומקול שופרותיו והגפת תריסותיו לא אירא והדין יקוב הרה וזאת תהיה החותמת לאות ולמופת ולא אוסיף עוד דבר בדבר הזה וגם כי לאל ידי דבר לא אצא ממחיצתי דעדי חתימה כרתי אסוב לישנא דרבנן ידי אשלח דהויא מילתא דשכיחא בעת תוכח' ואתה לכה ברחבה:
בסוד קדושים רבה משובחת היד אשר בבדיקה רבה וזה החלי:
כתב כבוד מעלתך וז"ל כפי הצעת השאלה אשר הציע כבוד תורתך אין שם ריח גט לא מצד הסופר ולא מצד השליח כמו שכתב וזה גלוי וידוע אפילו למי שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין ולא אומר יודע בטיב גיטין וקידושין אלא אפילו נשים וילדים לא נעלם מהם דבר זה ע"כ:
ואני אומר מי סנא ליה למר לישנא דרבנן דהויא תינוקות של בית רבן וכל שכן שיש להסתפק אם מצד השליח ואם מצד הסופר אם מצד השליח הואיל אחרי שסדר הבעל מה שסדר הוסיף ואמר כתבו וחתמו ותנו שנראה כחוזר מדבריו שסדר אינו אלא כמראה מקום אבל אינו מקפיד בכך ומימר אמר תגרש כל מה דמגרה והאורך בזה ללא צורך הואיל ואין דעתנו מכרעת כך:
ואם מצד הסופר כבר טעה המסדר אשר זכה לשם ואפילו לרועה צאן לא הגיע ואמר כי הוא במקום ב"ד ויכול למנות סופר כמו שהבית דין ממנין שליח וכמו שנזכר בשאלה אשר כתבתי בפסקי:
וסמך לדבר אני אומר ממאי דאשכחן בפ' כל הגט דתלמודא הוה בעי לדמויי סופר לשליח לענין זה יעויין שם עד שהראיתיו שאינו כך ואת חטאי אני מזכיר היום שלא נזהרתי בדברי ואמרתי אם היה הבעל אומר אמרו וממנה סופר לא היה הדבר מכוער כל כך וכשהוגדו אליו הדברים סדר העדו' כאשר ראה כבוד תורתך ומה שלא נזהרתי כי לא הוחזק בעיני לכך:
עוד כתב כבוד תורתך וז"ל וכמה הוכשר בעיני הספק שנסתפק כ"ת בדברי הר"ן ז"ל וכו' עד אבל כפי הנחת הר"ן הדברים גלויים כשמש עד כאן:
וגם בזה אני אומר מי סנא ליה למר לישנא דרבנן דרגילי למימר בכל כי האי גוונא לישנא דפשיטא אלא שכבוד תורתך נבא ולא ידע מה נבא שהדברים גלויים למי שעיניו מזהירים כשמש שכן הוא בדברי כאשר הוכחתי בכותבי אל כבוד תורתך בראיות ברורות שרורות וחזקות ואוסיף עוד להוכיח שדעת הר"מ כאשר כתבתי ממה שכתב בפ"ד מהלכות זכיה ומתנה ועם היות כי בפעם ההיא אשר השבתי לכ"ת לא זכרתי מה שכתב הוא ז"ל בפ"ד מהלכות זכיה ומתנה וגם כי הזכרתני דבריו בפסקי אשר שלחתי אל כבוד תורתך כאשר כבר ראית שלא הוצרכתי לחקור ולדרוש בדבר כראוי כי הדבר פשוט בעיני כביעתא בכותחא שהוא ז"ל מסתפק באומר אמרו אם בטל מן התורה או לא ומשום הכי לא הקשתי לכ"ת ממה שכתב שם אבל עתה בראותי שכבוד תורתך הזכרת מה שכתב הוא ז"ל שם בפ' הנזכר נפלאתי הפלא ופלא בהיותי גלויים כשמש שבדעתך כן הוא:
ולדעתי שאין זה כי אם שכ"ת מכיר חולשת דבריך ומחזיק באמרתך והגדלת על שמועתך אמרתך שכתב' וז"ל המתנה בגט שאין אדם יכול למסור דברים לשליח כיצד אמר לשלשה אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו בשטר מתנה ויתנוה לפלוני אין זה כלום ואם אמרו לאותם העדים וכתבו ונתנו למקבל לא קנה עכ"ל ואין להדחק ולומר דמה שכתב הרב שאין אדם יכול למסור דברים לשליח מדרבנן קאמר דגזרינן באומר אמרו אטו לא אמר אמרו ולומר שהרב ז"ל פוסק כההיא סוגיא דמי שאחזו וסבר דמאי דאמרינן התם דבאומר אמרו נמי פליג ר' יוסי וקאמר דמילי נינהו ולא ממסרן היינו מדרבנן ועל דרך שכתב בתשובתי אלא ששם כתבתי ששם הייתי מסתפק בדבר והכא אמינא שיאמר האומר שאינו מסתפק בזה דאי הכי קאמר הרב דאין שטר מתנה כלום ולא קנה המקבל והוא שטר כשר מן התורה ואף על גב דיש כח ביד חכמים לפסול השטר מכל מקום אמינא בשלמא אי הוה משכחנא להו לרבנן דפסלי שטר מתנה באומר אמרו שפיר אלא השתא דלא אשכחנא להו דפסלי באומר אמרו אלא גבי גט בשלמא אם מן התורה קאמרינן שפיר מצית למימר דהואיל ומן התורה מילי לא מימסרן לשליח אף באומר אמרו אין הפרש בין גט למתנה אלא אי מדרבנן קא אמרי דפסל ליה גבי גט משום גזירה מנא ליה להר"ב ז"ל למילף ממונא מאיסורא דילמא דווקא גבי גט הוא שהחמירו רבנן משום חומרא דאשת איש אבל גבי מתנה מנ"ל ליה דגזרו רבנן לפסול השטר באומר אמרו דאע"ג דבפ' כל הגט קאמר שמואל במתנה כגט דילמא דווקא באומר כתבו וחתמו דעלה קא מיירי התם הוא דקאמר שמואל והיינו משום דהתם מילי לא ממסרן לשליח מן התורה ואם כן שטר מתנה פסול מן התורה באומר אמרו אם נאמר דבגט מדרבנן הוא דלא ממסרן משום גזרה מנ"ל דבמתנה נמי כן הוא דילמא דווקא גבי גט החמירו משום חומרא דאשת איש אבל גבי מתנה דממונא מנ"ל דשטר מתנה פסול ולא קנה המקבל אלא ודאי נראה דהרב ז"ל סובר דגבי גט באומר אמרו דקרוב הוא להיות בטל מן התורה וכדפי' בדבריו בהדיא בהלכות גירושין ומשום הכי גבי מתנה לא קנה המקבל ולהכי הוא ז"ל דקדק בדבריו וכתב אין זה כלום ולא כתב הרי אלו לא יאמרו להם לכתוב ולחתום להודיענו שאין בדבריו ממשות הואיל ויש לנו להסתפק שמא הוא בטל מן התורה שאין מוציאין ממון מספק וכן דקדק הואז"ל וכת' אח"כ וז"ל וכן אמר לשנים כתבו וחתמו בשטר מתנה ותנוהו לפלוני אינן יכולין לומר לסופר לכתוב אלא הן עצמן כותבין כמו בגט עכ"ל והתם מילתא דפשיטא הוא דמן התורה קאמר וכתב הרב וכן וכו' למדנו ששניהם שוין ואדרבא עשה עיקר באומר אמרו שכת' עיקר הדין באו' אמרו ואחרי כן כתב וכן וכו' שכל אלו הדברים מורים דמדארייתא קאמר באומר אמרו דמילי נינהו ולא ממסרן לשליח ולא קנה המקבל והיינו משום דהואיל ומספקא לן דשמא אינם נמסרין לשליח באומר אמרו דבר תורה אין להוציא ממון מספק וזה שאמר בעל מגיד משנה שהר"ם ז"ל הלך לשיטתו דסבר בגט דקרוב הוא להיות בטל ולא כתב דסבר בגט דפסול והיינו משום שהוא ז"ל סובר שהרב מסתפק שמא בטל הוא מן התורה ומטעם זה גבי המתנה לא קנה המקבל דמספקא לן שמא אין הדברים נמסרים לשליח מן התורה דמספקא אין להוציא ממון אבל מן התורה היו הדברים נמסרים לשליח אלא שרבנן גזרו גבי גט לא היה לנו ראיה לומר גבי מתנה דלא קנה המקבל דדלמא דווקא גבי איסורא דאשת איש גזרו להחמיר אבל לא גבי מתנה דממונא וכדפירשתי וק"ל והאלהי"ם קשה בעיני לכתוב דברים אלו בהיות שהדבר פשוט אצלי:
חדר ב
עוד כתב כת"ר וז"ל עד הבאת דברי רבינו ישעי' וכו' עד ואברא ודאי שכך גרסתו לא יסתפק בה בר בי רב דחד יומא ואיני יודע מה מקום יש לגרסת לא עשו ואמאי לא אשמועינן דין לא עשו אלא באותן דברים שכתב והנה בכל דבר שבעולם כשישנו מדברי הבעל ולא יעשו כדבריו אין הגט גט עד כאן לשונך:
ואני אומר דאי משום הא לא אריא שתשובת כת"ר בצדק שלדעתך להקל בא הוא ז"ל להודיענו שהוא ספק ולא בטל וודאי ובמה שהקשית וז"ל ועוד היכי קאמר דהויא ספק מגורשת ואפילו ריח גט אין כאן כבר קדמתיך בזה בפסקי ושמה בארתי שיש לדחותה אלא שלא השגיח כת"ר וכמה דברים תמצא שאפילו למשנה מדברי הבעל שאין הגט בטל כי אנו אומרים דעתו כך שלא בהקפדה אמר ומכאן תשובה למה שכתבת מנשים וקטנים ותמיהה אחרת יש עוד לפי גירסא זו שהיה לו לרבינו ישעיה ז"ל להודיענו מה עשו השלוחים כי במה שכתבת לא עשו לא הודיענו מה עשו וע"כ לא רציתי לכותבם בפסקי ולעשות כמו הצייד השולה דגים מן הים שהיא דחויא מצד עצמה עוד כתב כת"ר ונמשכו הדברים ללא צורך ובלתי עולים כהוגן ע"כ על זה אני אומר שאין זה כי אם עשות ספורים הרבה כי לדעת כת"ר ללא צורך הם אבל בלתי עולים כהוגן לא ידעתי מטעם מה:
עוד כתב כת"ר וז"ל עוד האריך שם כת"ר בדברי הרא"ש ור"י בנו ז"ל ודחקת עצמך בדבריהם והנה דעתך מפורשת ומבוארת בדבריהם דבאבן העזר כתב ר"י ז"ל וז"ל ואפילו אמר לשלשה שיש עליהם תורת ב"ד לכותבו ולחותמו אין להם לומר לאחרים לעשותו ואפילו אמר להם אמרו לסופר שיכתוב ולעדים לחתום לא יכתוב הסופר ולא יחתמו העדים עד שישמעו מפי הבעל וכו' עד הא קמן דבריהם בתכלית הבירור ואין צריך לכל הך שקלא וטריא עכ"ל חי נפשי תמהתי בדברים הללו דאפילו תינוקות של בית רבן מבינים דברי הרא"ש ובנו ז"ל שדעתם הוא דבין בכתיבה בין בחתימה אין לעשות כן:
ושמא תאמר שכת"ר חושב שלא ראיתים אי אפשר לומר כן דאפי' בר בי רב דחד יומא שירצה לדעת דין זה יבקש ר"י בעל הטור ז"ל וימלא חפצי תיכף כרצונו ועוד אני מוסיף תימה על כת"ר ששם בפסקי אני צווח כיכרוכיא ואומר דאיהו ז"ל סובר דלכתחלה אין לעשות כן אפילו בחתימה ואם כן אם כתבו הם ז"ל שלא יכתוב הסופר ולא יחתמו העדים אפילו באומר אמרו אע"ג דאם עשו לכתחלה פסול או בטל או ספק ובחתימה דוקא לכתחלה לא יעשו ואם עשו כשר מכל מקום יצדק בכולם כלל זה שכתב וכן הם צריכים לכתוב דבכולהו אין לעשות כן ולא הוצרך הרא"ש ז"ל לפרש בפסקיו ולומר שיש הפרש בין כתיבה לחתימה לענין זה שסמך על מה שכתב בפ' המגרש וכדכתיבנא בפסקי וכן ר"י בנו סמך על מה שכתב בסי' קל"ג כי הוא ז"ל דרך בדרכי אביו ז"ל וכן ברמזיו הלך בסדר אביו ז"ל וע"כ לומר כן כאשר פירשתי בפסקי וכאש' אפרש עוד בס"ד וזה פשוט:
ולרווחא דמילתא אומר שהנה הוא ז"ל תוך הכלל ההוא שכתב בסי' ק"כ שהוא לא יכתבנו הסופר וכו' כתב שאפילו פקח שכתב בכתב ידו שיכתבו ויחתמו לא יעשו עד שישמעו מפיו וה"א דכתב ידו מדרבנן הוא דפסול לענ"ד כמו שהוכחתי בפסק אחד אשר כתבתי ולא עת להאריך בזה ואפילו הכי כתב כלל אחד בכולם וכן הרא"ש ז"ל בתשובותיו בכלל סדר הגט שכתב וז"ל ויאמרו לבעל קודם נתינת הגט שיבטל כל מודעות ע"כ ואע"ג דלמגרש ברצון אם לא בטל. כשר כדכתב הוא ז"ל בתשובותיו אפילו הכי. כתב דין זה בדרך ובסדר שכתב שאר הדברים שאם שנה פסול או בטל וכן כתב שם כל שאר דברים שאינם בלכתחלה ולא בדיעבד וכן הביא ר"י ז"ל בנו בסדר הגט שכתב בספרו:
וחי נפשי עמל וטורח אצלי לכתוב דברים אלו דהוו מילי דכדי עם היות שהדבר פשוט בעיני:
וא"כ נפל היסוד ונפל הבנין שבנה כת"ר וז"ל והנה הסתירה גלויה בדבר זה וכו' עד ואפילו מאן דבעי לעיולי פילא בקופא דמחטא ימצא ידיו ורגליו בזה לא ידענא מאי פילא קאי מעייל בקופא דמחטא המחלק בין כתיבה לחתימה למי שראה מאורות התוספות מימיו דאי משום הטעם הראשון שנפל כת"ר לאו מידי הוא כדפרישית הרבה יש לתמוה על כת"ר שלדעתך היה לך לתרץ הקושיא שכתבתי בפסקי דקשיא להרא"ש ור"י בנו ז"ל אי לא סברי חילוק בין כתיבה לחתימה דבחתימה אמאי יהי' בטל או ספק והא לדעתם עידי חתימה לאו כלום נינהו לענין ברירה שמכח זה אני אומר שכל מי שמחזה שדי יחזה יבין שהם ז"ל לא קאמרי ספק או בטל אלא בכתיבה וכדפירשתי ואפילו היכא דלא אמר אמרו לעדים לחתום אלא אמר חתמו לא הוי בטל אלא פסול וזה ברור למודה על האמת לענ"ד:
עוד כתב כת"ר וז"ל עד שאני אומר דשטפא דמלתא נקטיה לר"י בהא מלתא וכתב דברים אלו האחרונים בלא מתכוין ולא דק א"כ אפשר דהוי טעות סופר שנתפשט בספרי מההעתקה הראשונה עכ"ל:
במחילה מכת"ר אני אומר בזה שהחושד בכשרים לוקה בגופו שדבר תימה הוא להעלות על הדעת להטיל מום כזה על ר"י בעל הטור שכתב חילוק כזה או בהעתקה שניה או ראשונה והשיג על הרמ"ה ז"ל בלא. דעת ובלא בינה ובלא חפוש ובדיקה במה שכבר כתב או הוא או אביו ז"ל באומר אמרו אלא כתב כאיש ישן ונרדם ולומר שהסופר שהעתיק העתקה ראשונה הוסיף מדעתו וכתב רבוי דברים האלו אין ספק שהסופר ההוא חכם היה שכתב חילוק כזה ודבר תימה הוא שכתבו בשם רבינו יעקב בעל הטורים וכתב הדבר בשם מי שלא אמרו ולא די זה אלא שלא בדק לראות דבריו של ר"י ז"ל מה דעתו בזה אלא שדברים אלו אינם כאשר כתב כת"ר דקשה למחוק הספרים אלא כדכתיבנא דלדעת ר"י ז"ל לכתחלה אין לעשות כן לא בכתיבה ולא בחתימה וזה שאמר בסי' ק"כ לא יכתבנו הסופר ולא יחתמו בו העדים וכו':
ואע"ג דבכתיבה אם עשה כן בטל או ספק ובחתימה כשר אלא שלא יעשה יצדק הכלל שכתב הואיל דבין בכתיבה ובין בחתימה אין לעשות כן וכדכתיבנא ולקמן אבאר עוד בס"ד ואומר דאפשר לפרש דבריו ולומר דבחתימה נמי פסול ליה מדרבנן:
עוד כתב כת"ר והעד הנאמן מה שכתב בחתימת דבריו כדאמרינן לקמן באומר לשנים אמרו לפלוני וכו' דלא הוו מילי ולשון זה לא היה ולא נברא לא הוא ולא כיוצא בו עכ"ל:
ואני אומר עד שקר הוא שהעיד שהאיך הוא מעיד על אשה שאינה הרה והנה כריסה בין שיניה היאך אפשר לומר על הר"י ז"ל שלא נמצא בדבריו דבאומר אמרו לא הוו מילי והרי הוא ז"ל כתב בהדיא בח"מ בסי' רמ"ד וזה לשונו האומר לשנים כתבו וחתמו ותנו לפלוני שטר מתנה שאני נותן לו וכו' עד הרמב"ן ז"ל כתב דלא אמרינן מתנה הרי היא כגט אלא באומר כתבו שאין יכולין לעשות. שליח אחר משום דמילי לא מימסרן לשליח אבל באומר אמרו לעדים לכתוב ולחתום כשר לכ"ע במתנה והכי מסתברא עכ"ל:
הרי לך שכתב הוא ז"ל דמסתם כהרמב"ן ז"ל דבאומר אמרו לא הוו מילי ובגט דפסול היינו טעמא משום דבעינן לכותבו לשמה וכו' כדכתב הר"ן ז"ל משמו בפ' התקבל יעויין שם וכדכתב בפסקי יומא שכתב שם בפסקי:
חדר ג
לדעת ר"י בעל הטורים ז"ל דאיהו סבר דאף באומר אמרו נמי בכתיבת הגט מילי לא מימסרן לשליח כתב כן כדי לסלק קושיית הרא"ה ז"ל שהקשה על הרמב"ן ז"ל וזה לשונו א"כ דס"ל לרבי יוסי דאפילו בממנה שליח שלא בפניו פסול מנא ידעינן דטעמא דר' יוסי משום דמילי לא מימסרן לשליח דלמא טעמא דר' יוסי משום דבעינן ששמעו מפיו ממש והר"ן ז"ל השיב קושיא זו ואמר דאי מילי מימסרן לשליח גבי גט כיון ששלוחו של אדם כמותו כשהעדים והסופר שומעין מפי השליח הרי הן כאלו שומעין מפי הבעל הלכך ע"כ טעמיה דר' יוסי דקא פסול באומר אמרו משום דמילי לא מימסרן לשליח הוא:
וא"כ נראה דלדעת הרמב"ן וריב"ה ז"ל אע"ג דבאומר אמרו לא חשבינן ליה מילי לענין זה לומר שלא ימסרו לשליח ולא אמרינן הואיל ודרך ארץ לעשות שליח דברים או שלוחים ולומר להם אמרו חשבינן להו לשלוחים כמו בעלי הדבר ולאו מילי נינהו דמאי דאמרינן מילי נינהו ולא מימסרן או לאו מילי נינהו ומימסרן בדרך ארץ הדבר תלוי וכדפי' רש"י בפרק מי שאחזו מ"מ גבי גט דבעינן לשמה גזירת הכתוב היא דאפילו באומר אמרו דליחשבו להו מילי לענין זה שלא ימסרו לשליח שהתורה ידעה כחו של הבעל בזה שלא יהא לו רשות לומר לאחרים אמרו ואע"ג דלפי דרכם של בני אדם היכא דאמר אמור לא הוי מילי וזהו שכתב ריב"ה כדאמרינן לקמן באומר אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ויחתום דלא הוי מילי כלומר שאין לומר באומר אמרו דמילי נינהו ואין דרך ארץ למוסרם לשליח אלא הואיל ודרך ארץ לומר אמרו ולעשות שלוחים בכך לא חשבינן להו מילי דמילי אין דרכם של בני אדם למוסרן לשליח ובאומר אמרו דרך ארץ הוא לעשות שלוחים בכך וא"כ לאו מילי נינהו ומטעם מילי אין לפסול הגט באומר אמרו לסופר ליכתוב אלא דגזירת הכתוב היא גבי גט דפסול דאע"ג דמטעם דרך ארץ לא הוו מילי מגזירת הכתוב הוו מילי גבי כתיבת הגט והיינו משום דבעינן לשמה וכדפרישית אבל בחתימה דלא שייך בה טעמא דלשמה וכדכתיבנא בפסקי הרי הוא כשאר כל הדברים ולא הוו מילי אלא דלכתחלה אין לעשותו וכדפרישית הרי נתבאר לנו שמה שכתב ריב"ה ז"ל כדאמרינן לקמן באומר לשנים אמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום דלא הוו מילי שדעתו ז"ל הוא על מה שכתב גבי מתנה דבאומר אמרו לא הוי מילי שדרכם של בני אדם לעשות שלוחים ולומר אליהם אמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום ובגט דבעינן הכתיבה לשמה פסול מן התורה אפילו באומר אמרו אבל בחתימה כשר מן התורה לדעתו ז"ל דהוי כשטר מתנה דבאומר אמרו לא הוי מילי אלא דלכתחלה אין לעשותו וכדפרישית:
ואפשר נמי לפרש דדעתו של ריב"ה ז"ל דבחתימה נמי פסול מדרבנן ומ"ש יכול לומר לאחר לחותמו היינו לענין דלא הוו מילי קאמר דעלה קא מסיק ומסיג על דברי הרמ"ה ז"ל דקאמר דהוו מילי שכ' וזה לשונו וגם. מה שכתב שאפילו נתנה רשות לשליח קבלה לעשות אחר שאינו יכול לעשותו משום דמילי לא מימסרן לשליח לא נהירא דלא אמרינן מילי לא מימסרן לשליח אלא כשמוסר לו כו' עד יכול לומר לאחר לחותמו כבר אמרינן לקמן דלא הוו מילי הרי דבריו מבוארים דמאי דקאמר יכול לומר לאחר לחותמו לאפוקי מהרמ"ה דסבר דהוו מילי קאמר הכי ולעולם מצינן למימר דאפשר דלדעתו ז"ל בחתימה נמי הגט פסול ומה שנדחקתי בפסקי וכתבתי דדווקא לכתחלה קאמר דאין לעשות כן לא כתב כן אלא כדי ליישב לישנא דיכול לומר לאחר לחותמו שפיר שהיה נראה דחוק קצת אי הוא ז"ל סובר דבחתימה נמי פסול ולא רציתי להכניס עצמי אפילו בדוחקא פורתא הואיל ובנדון שהייתי כותב בו לאו נאמר מידי כדי שלא לתת מקום לבעל דין לחלוק בנדון שהיינו בו גם לא רציתי לכתוב זה וזה כדי שלא להאריך יותר הואיל ובנדון שהיינו בו לאו נאמר מידי:
ועתה דבחתימה פוסל ובין אם נאמר שדעתו הוא דדווקא לכתחלה אין לעשות כן יצדק הכלל שכתב בסי' ק"כ לא יכתבנו וכו' וכדכתיבנא ואין לדחות זה מפני זה דבתרווייהו אתי שפיר וזה פשוט לענ"ד:
עוד כתב כת"ר וז"ל דהרמב"ם ז"ל לית ליה הך סברא דהרא"ה והר"ן ולא ידענא מאי דוחקיה דמר למימר ומי הוא זה ואיזה הוא שמעלה כך על דעתו בדברי הרמב"ם ז"ל ומה מקום יש לזה בדבריו ז"ל ע"כ אחר המחילה אומר אני מי שהרגיל בדברי הרב יודע שלכך קרא ספרו משנה תורה שכל מי שיכול לסבור סברות בתלמוד יכול לסבור על דבריו שהוא ז"ל לא כתב בספרו אלא מה שנמצא בתלמוד אלא אם כן פי' או רמז בספרו ובדבריו שהוסיף על דברי התלמוד וכן כתב בעל ספר מגדל עוז המפרש דבריו בכמה מקומות ולכן הוצרכתי לכתוב מה שכתבתי והמעיין בדברי הר"ן בסוף התקבל יחשוב שיש להסתפק קצת בדברי הרמב"ם אם דעתו כדעת הרא"ה כו' לא שלפי דבריו יראה קצת שהוא ז"ל סובר שהרמב"ם ז"ל סובר כהרא"ה ז"ל וכדעתו ז"ל שכתב וזה לשונו ולפי דעת הרא"ה ומה שכתבתי אפילו בגט אם ממנה אותם שלוחים מדעתו מהני ובאומר אמרו אפילו במתנה פסול וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות זכייה ומתנה עכ"ל:
ולפי האמת אין דעת הר"ן בכך לענ"ד אלא שלדעתו ז"ל הר"מ ז"ל לא באר דעתו בממנה שליח אלא באומר אמרו לפ' ובפי' במתנה פסול שהוא ז"ל לא כתב אלא מה שנמצא בגמרא וזה שכתב וכן כתב הרמב"ם ז"ל וכו' לומר שגם הוא סובר דבאומר אמרו לפ' אפילו במתנה פסול אבל בממנה שליח לא פירש מה דעתו ולא אאריך בזה:
חדר ד
עוד כתב כת"ר וכבר בארנו בכתבנו כוונת הרא"ה והר"ן דבאומר אמרו ויכתוב לפ' ופ' ויחתומו הגט כשר עכ"ל:
מה אשיב עוד ומה אומר ומה אדבר בהיותי רואה שכת"ר מחזיק בדעת זו אחרי ראותך הבאור אשר כתבתי על דברי הרא"ה והר"ן בראיות ברורות ובהיות שאנה י"י לידי לשון הר"ן אשר הזכרתי ואין מדרש בלא חידוש אוסיף עוד ואבוא ראי' לדבר מדבריו אלו וזה דכבר הרמב"ם כתב בהדיא בפ"ד מהלכות זכייה ומתנה דאפילו באומר אמרו פסול במתנה ולדעת כ"ת היינו אומר אמרו לפלוני היינו ממנה שליח וא"כ הרמב"ם פליג על הרא"ה והר"ן דסברי דבממנה שליח מהני אם כן מאי האי שכתב הר"ן וכן כתב הרמב"ם בפ"ד דהלכות זכייה ומתנה דלא הל"ל הכי אלא ולדעת הרמב"ם פסול אפילו במתנה ואפילו בממנה שליח אלא וודאי ופשיטא לענ"ד דלהר"ן אומר אמרו לפ' לאו היינו ממנה שליח ולהכי כתב וכן הרמב"ם והיינו לומר שגם הוא סובר דבאומר אמרו פסול אפילו במתנה בין אומר אמרו סתם בין אומר אמרו לפ' דבכל ענין היכא שאמר אמרו ולא מנה שלוחים פסול אפילו במתנה אבל בממנה שלוחים לא באר הרב ז"ל דעתו לדעת הר"ן ומה שכתבתי אני בפסקי ובארתי דעת הרב ז"ל לענ"ד כתב כן על דרך דרוש וקבל שכר ומקום הניח לי וזה פשוט לכל מודה על האמת לענ"ד:
עוד כתב כת"ר וז"ל ובהדיא כתב הרב בעל מגיד משנה בהלכות זכייה ומתנה וז"ל ומיהו באומר אמרו לפ' ופ' יש סוברים שאף בגט כשר והוא רומז להרא"ה עכ"ל:
וגם בזה א"א דלא היא שהוא ז"ל לא כיוון אלא על ר"י דמכשיר באומר אמרו כדכתב הרא"ש משמו שהוכיח בפ' התקבל וכמו שהביא כת"ר בכתבך דברי שכתב ר"י ברמזיו בשם ר"י דאומר אמרו כשר והוא ז"ל הלך בשטת הרמב"ם דאין שום הפרש בין אומר אמרו לשני' ובין אומר אמרו לפ' והוא ז"ל נקט לשון אמרו לפ' בלשון הרב ז"ל בההוא דינא דהוה קאי ביה וסוף דבריו שכתב וז"ל והמחבר פסק בשטתו שכת' בהלכות גרושין דבאומר אמרו קרוב להיות בטל עכ"ל מוכיחין ג"כ שכן הוא דהא באומר אמרו לשנים כלישנא דנקט הרב בהלכות גרושין אפי' הרא"ה והר"ן מודים דבמתנה נמי פסול אפי' לדעתך מן התורה משום דשמא מילי נינהו ולא מימסרן לשליח:
ועוד כתב כת"ר וז"ל וכבר כתבתי לכת"ר דהרמב"ן וכו' עד וכן נמי כתב רש"י בפ' מי שאחזו וכו' עד וז"ל והכי דוק מינה טעמא דלא אמר אמרו הא אמר לשנים אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו ואמר לאותו סופר וכתב ולאותן עדים וחתמו שפיר דמי דמודה רבי יוסי בהא שהרי עשאן לכך וכתב כת"ר הרי פירש בהדיא דאמרו לפלוני סתם היינו משוה שליח ואין זה צריך לפנים ע"כ:
ואני אומר כבודך במקומו מונח שאין זה דעת רש"י דמאי דקאמר התם בגמרא הכא במאי עסקינן דלא אמר אמרו אבל אמר אמרו כשר בין באומר אמרו לפלוני ובין באומר אמרו סתם קאמרינן וכן רש"י הדבר היה פשוט בעיניו דאין הפרש בין זה לזה ולא הוצרך לפרש דבר בזה אלא דאגב אורחי' נקט לישנא דאמרו לפלוני וכדכתי' בפסקי ורצה הרב לתת טעם ג"כ מאי דס"ד התם לחלק בין אומר כתבו לאומר אמרו ואמר דבאומר כתבו אמרינן דמילי לא מימסרן לשליח דהיינו לאלו השלוחים שאמר להם כתבו משום שלא עשאן שלוחים לכך אבל באומר אמרו עשאן שלוחים לכך ר"ל שעשה שלוחים לאלו שאמר להם לומר לאחרים לכתוב ולחתום ובדרך זו יש למסור דברי' לשליח דבכה"ג לא חשבינן להו מילי לענין שלא ימסרו לאלו השלוחים שאמר להם אמרו וכן במאי דאמרינן התם ואמר רב חסדא מתניתין מני ר' יוסי היא כתב רש"י וזה לשונו ר' יוסי היא הילכך ליכא למיחש לחורבא דאלו לר"מ איכא למיחש דילמא זימנין דאמר לשנים אמרו לפלוני ויכתוב לפ' ופ' ויחתומו ואזלי הני שלוחים וחיישי לכסופא דסופר כו' הרי שהרב ז"ל קורא לאותן שאומר להם אמרו לפ' כו' שלוחים:
ואפילו אם דעתו של רש"י היה כאשר כתבת מה שבוודאי אינו כן אפילו הכי הות מצית למימר דסברת הרא"ה והר"ן היא דמה שפירש"י כן הוא לפירושי מאי דאמרינן התם מודה ר' יוסי באומר אמרו אבל לפי המסקנא דאמר דלא מודה ר' יוסי באומר אמרו סברת תלמודא דאין זה ממנה שליח שלא בפניו ומ"ה חיישינן לגזירה דחתם סופר ועד להרא"ה ולית דין צריך בשש:
ומעתה אחזור בחתם סופר ועד שכתב כ"ת וז"ל גם בחתם סופר ועד ראיתי לכ"ת בונה וסותר בדבריהם והעיקר כפי הנראה כי היתה סברתם פורה בידך עדי שכתבת דר"י נראה דמכשיר בחתם סופר ועד מדהביא דברי המכשירים בסוף וכיוצא בזה ואתה דע לך שאין דעתם כך אלא שהם סוברים כדעת התוספות דאזלינן נמי בחתם סופר ועד לחומרא וכ"כ בתשובת הרא"ש במקומות רבים וכ"כ ר"י בנו ברמזיו פ' המגרש וז"ל חתם סופר ועד פסול לר"י ואומר אמרו כשר ור"ח פוסל אומר אמרו וצריך לחוש לשניהם להחמיר בחתם סופר ועד ובאומר אמרו עכ"ל:
ואני אומר גם בזאת לא צדקת אענך דאנא נמי הוה ידענא דריב"ה פוסל בחתם סופר ועד ואף שרמזיו אינם נמצאים בידי דהא בטור אבן העזר בסי' ק"כ כתב וז"ל אמר ליה וכו' עד והרמב"ם כתב וכו' עד ויראה מדבריו שהוא מכשיר חתם סופר ועד ולקמן בעינן לברור שהוא פסול עכ"ל:
הרי שכתב כאן בהדיא דחתם סופר ועד פסול אלא שאני אומר דלא מטעמיה דמר אלא שהוא ז"ל חשש לדברי ר"י בעל התוספות שכתב דלא איתברר ליה הלכתא ומחמיר בחתם סופר ועד ובאומר אמרו ולזה כיון במה שכתב ולקמן בעינן לברור שהוא פסול שרמז במה שכתב בסי' ק"ל בדין חתם סופר ועד ששם הביא דעת הרמב"ם והרמ"ה ז"ל שמכשירים בחתם סופר ועד ולא הביא דעת ר"י ז"ל הפוסל חתם סופר ועד מן הדין ומכשיר באומר אמרו אלא דעת ר"י בעל התוספות שכתב דלא אתברר לן הילכתא ואזלינן לחומרא בחתם סופר ועד ובאומר אמרו למדנו הוא ז"ל בזה שלא הביא אלא דעת ר"י בעל התוספות הפוסל ודעת המכשירים שיש לנו לחוש ולפסול חתם סופר ועד מטעם דפלוגתא דרבוותא היא ויש לחוש לדברי ר"י בעל התוספות ז"ל שכתב דכיון דלא אתברר לן הלכתא אזלינן לחומרא בתרווייהו ואף אם דעתו נוטה דחתם סופר ועד כשר כדמשמע קצת מדבריו שהביא דעת המכשירים בסוף דבריו ולא הביא דעת ר"י שמכשיר באומר אמרו ופסול חתם סופר ועד מן הדין וכדכתבתי בפסקי אלא שקצרתי:
והוא דרך על דרך שדרך אביו הרא"ש ז"ל כי מימיו שתה שהרא"ש ז"ל פסק בפ' התקבל דאומר אמרו בטל וכ"כ הוא ז"ל משמו וא"כ לדעתו חתם סופר ועד כשר כרב ור' יוחנן ור' ירמיה וכ"כ בהדיא בפ' המגרש אלא שהביא שם גם דברי ר"י בעל התוספות שפוסל בשניהם וכתב בתשובותיו בכמה מקומות שיש לפסול חתם סופר ועד הואיל ור"י בעל התוספות ז"ל פוסל:
הרי לך שדעת הרא"ש ז"ל נוטה להכשיר חתם סופר ועד מצד הדין אלא שהוא חושש לדברי בעל התוספות ז"ל לפוסלו:
נראה נמי סברת ר"י בנו במ"ש בטור א"ה וברמזיו שמה שכת' הוא ז"ל ברמזיו הוא כמעתיק ומקצר דעת אביו ז"ל ועיקר דברי בפסקי הם דהואיל דהוא ז"ל חושש בחתם סופר ועד לפוסלו מטעם דר"י בעל התו' מסופק בדבר ומחמיר בתרווייהו א"כ צריך אתה לומר שבאומר לשנים אמרו לסופר לכתוב וכו' שאינם יכולים לעשותו לדעתו ואיך כתב הוא ז"ל שיכולים לומר להם לעשותו באותו לשון אשר הזכרתי שם אלא וודאי מחוורתא כדכתיבנא ולהחזיק דברי כ"ת דאדרבה יראה קצת מדבריו דבחתם סופר ועד דעתו נוטה דכשר מן הדין וע"ד שפירשתי ואם כן באומר אמרו הוא פוסל מן הדין וכתב כן על דרך שאמרו בפ' שור שנגח ד' וה' משל לצייד השולה דגים מן הים משכח רברבי שקיל משכח זוטרי שקיל:
ובכן גמרנו מה שכבר התחלנו כאשר מן השמים הורונו:
וכן נבקש מאת אלהינו:
משגיאות יצילנו:
לב האבן יסיר מבשרנו:
ויאמר בספר מלחמות י"י את והב בסופנו:
לכו ונעלה אל הר י"י ואל בית אלהי יעקב אבינו:
כי אברהם לא הודיענו:
ויצחק לא הכירנו:
ויעקב בית אל האמירנו:
ולהתראות פנים אל פנים האל יזכנו:
ונזכה בבנין בית מקדשנו:
אוי"ר ושלום לאין קץ:
נאום הטרוד בטרדי תהפוכות זמנו:
זהיר וזריז לכל אשר תגזרנו:
דוד בכמהור"ר חיים הכהן ז"ל: