אור ברסלב
רדך בית ה

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית ה

בית ד

חדר א

ראש המדברים בכל מקום אשרי אנשיך העומדים לפניך ושומעים את חכמתך ברוך ה' אשר חפץ בך ונתנך על כסא ישראל לעשות משפט וצדקה נאה ומקובל עניו מאד וקבל תשובתך הרמתה באת לידי יום ד' סדר הן הראנו את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו ובא דברך אלי כחק לישראל הוא ועל אורות טליך וארץ רפאי"ם תפיל:

וז"ל בראש דברך ואתה לא נתיישבת ולא שת לבו כבוד תורתך לכוונת הענין וליסוד הבנין ולא לדברי המפרשים וכיוצא בזה כתב כבוד תורתך בסוף דברך:

ואמרתי אני אל לבי הגם כי מדותיך גזרות מטילים קנאה במעשה בראשית מק"ו ששמו חבלים לקחת בידך וחבלת כרמי בקולך הכי לא די בתת קול והכות על לחיי האמורא ולא אתה לבדך שמעת דברים מפי הגבורה וגם לי לבב ואדברה וירוח לי:

ואמינא דכבוד תורתך לא חש לקמחיה בענין זה ואזור נא כגבור חלציך ונראה דבר מי יקום ואומר אני כמו שאמרו על רבי טרפון בפרק אלו דברים שכל דבריך אינם אלא תמה וזה כי לפי סוגית מי שאחזו נראה דבאומר אמרו הגט בטל לפי פשטא דשמעתא ולפי סוגית התקבל באומר אמרו הגט כשר והר"ן ז"ל הביאה בפרק התקבל כפשטה ואם כן לפי אלו השתי סוגיות יש לנו להסתפק אם הגט בטל או כשר ולא כדברי כ"ת שיש להסתפק אם פסול מדרבנן אם כשר והר"מ ז"ל לפי מה שפירש הר"ן את דבריו רפיא בידיה אי בטל כסוגית מי שאחזו ואי כשר כסוגית התקבל:

ולפי פי' כך יש לפרש דברי הרב הרי זה גט פסול ומתיישבין וכו' כלומר זה הפסול שאמרתי לך אינו כשאר הפסולים שהם מדרבנן אלא יש להתיישב בו הרבה שקרוב הדבר להיות בטל מן התורה ומשום הכי הוצרך לבאר שם מה בין פסול לבטל וכו' ואף על גב שכולל הכלל הזה בפי' כדי לבאר ולומר דמה שאני צריך להודיעך שקרוב להיות הגט משום דלשון פסול משמע מדרבנן ופסול שאני אומר פה אינו כן שזה קרוב להיות בטל מן התורה והכי קאמר הרב הגט פסול שאנו מסופקים דשמא בטל הוא מן התורה שקרוב הוא להיות בטל:

וכבר פירשתי בפסקי אשר שלחתי אל כבוד תורתך על ידי אחי רבי שבתי בבואו מויניזיא מה טעם לא אמר הרב הרי זו ספק מגורשת ועוד אני מוסיף ואומר שמשום הכי לא כתב הרב הרי זו ספק מגורשת שזה הפסול הוא קרוב לודאי והוא יותר חמור מספק דקאמרינן בגמרא דשמא הלכתא כההיא דמי שאחזו שהגט בטל וכמו שאפרש לפנים בעזרת האל ואף על גב דלא נפקא לן מידי בין אם נאמר שהיא ספק מגורשת ובין אם נאמר שקרוב לודאי שהגט בטל:

מכל מקום רצה הרב זכרו לברכה לבאר דעתו דכתב שהוא קרוב לודאי שהגט בטל ולא כתב הרי זו מגורשת כדי שלא יקשה למעיין בדבריו לומר והלא לא מצאנו שבעלי הגמרא מסתפקים בו כשאר ספק מגורש' שהזכיר בדבריו ולא ידעתי מאין ולאין מצא כבוד תורתך שהר"ן זכרו לברכה מפרש דברי הר"מ זכרו לברכה שהוא מסופק אם כשר ואם פסול מדרבנן שכתב וז"ל וכן כתב עליו הר"ן ז"ל וכו' עד וע"כ דרפויי מרפיה בידיה דקאמר אם כשר ואם פסול עד כאן לשונו והיינו פסול מדרבנן לדעת כבוד תורתך:

ואני אומר כי ניים ושכיב רב אמרה להא שמעתתא דהא הוא זכרו לברכה פירש בהדיא בתחלת דבריו וקאמר אבל למאן דסבירא ליה דאומר אמרו פסול משום דמילי לא ממסרן לשליח וכו' והאי פסול דקאמר מלתא דפשיטא הוא דמן התורה קאמר כפשטא דשמעתתא דאי מדרבנן קאמר ועל דרך שאכתוב לפנים בעזרת האל היה לו לפרש דבריו וכן נמי נראה ממה שהקשה בשם הרמב"ן זכרו לברכה וזה לשונו והקשה הרמב"ן זכרו לברכה וזה לשונו והקשה הרמב"ן זכרו לברכה דמאן דפסול באומר אמרו או משום מילי מאי מילי קא מסר איהו לשליח הא לאו מילי מסר אלא הרי הוא עושה שליח שלא בפניו וכי אין אדם עשוי לעשות שליח שלא בפניו ואי סלקא דעתך דסבירא להו להרמב"ן זכרו לברכה או להר"ן זכרו לברכה דמדרבנן קאמר מאי קושיא דילמא אף על גב דאדם עשוי לעשותו שליח שלא בפניו הכא גזרינן אטו לא אמר אמרו אלא ודאי הני רברבי סבירא להו דמדאורייתא קאמר וכתב עוד והרי"ף זכרו לברכה פוסק דאומר אמרו פסול דסמך על סוגית מי שאחזו כמו שמפורש בהלכותיו והיינו מן התורה ואחר כך הביא דברי ר"י זכרו לברכה שאומר דמההיא דמי שאחזו לא אירייא וכו' וכתב אחר כך והרמב"ם זכרו לברכה כתב וכו' נראה דרפויי מרפיה בידיה ז"ל ועל כרחך האי רפויא מרפיה בידיה דקאמר היינו משום דמספקא ליה אי הלכתא כההיא דמי שאחזו והגט בטל כדעת הרי"ף זכרו לברכה וזה פשוט לעניות דעתי:

ובמחילה מכבוד תורתך אני אומר שעל הראשונים אנו מצטערים ואתה בא להוסיף עליהם לומר דמדברי הר"ן ז"ל יראה שהר"ם זכרו לברכה מסופק אם כשר או אם פסול מדרבנן:

ולרווחא דמלתא אומר למאי דסליק אדעתך שהר"ן זכרו לברכה מפרש דברי הר"מ זכרו לברכה שהוא מסתפק אם כשר ואם פסול מדרבנן אשאלך והודיעני מאי פסול ספק יש בדבר ע"כ אין ספק אחר אלא דמספקינן נמי בחתם סופר ועד אם כשר ואם פסול דהא הוא ז"ל בסוגית מי שאחזו אינו מסתפק בה כלל אלא מפרשה כפשטה וכדפרישית ואם כן יש לתמוה על דברי הרב דהא הוא פסק בהדיא חתם סופר ועד כשר ואם כן אומר אמרו ודאי פסול ואם תאמר היינו מה שמקשה הר"ן ז"ל על דברי הרב ז"ל לא היא דא"ה הוא הוה ליה להר"ן ז"ל למתמה ולמימר והלא הוא סובר חתם סופר ועד כשר ומאי מספקא ליה באומר אמרו דבשלמא במה שהוא האמת לעניות דעתי דמספקא ליה אי כסוגית מי שאחזו ובטל ואי כסוגית התקבל וכשר לא קשיא ליה לרב קושיא זו אלא קושית הר"ן ז"ל אלא למאי דס"ד קשיא ואם יתעקש המתעקש ולומר דהיינו מה שמקשה לו הר"ן ז"ל מה שאינו כן לעניות דעתי דנכרים דברי אמת אשאלנו ויודיעני א"כ מה מתרץ הוא ז"ל לדעת הרב ז"ל שכתב וז"ל ואפשר דכיון דבגמרא מוכח דלמאן דסבירא ליה דאומר אמרו כשר ולא תעשה משום גזרה דשמא תשכור עדים חתם סופר ועד כשר דליכא למיחש לחורבא כ"ש לדידן דפסלינן אומר אמרו מספקא דלית לן למיחש לחורבא עד כאן לשונו:

מאי כל שכן שייך הכא דבשלמא במאי דאמרינן בגמרא דלמאן דסבירא ליה כשר ולא תעשה משום שמא תשכור עדים שפיר דמי דלא חיישינן הואיל ולא שכיח וא"כ חתם סופר ועד כשר אלא לדעת הרב אליבא דידך דמספקא ליה אי אומר אמרו כשר או פסול מדרבנן ועל כרחך הספק הוא משום דמספק' ליה בחתם סופר ועד וכדפירשתי קשיא והלא הוא ז"ל פשיטא ליה דחתם סופר ועד כשר וא"כ אומר אמרו פסול ואין להסתפק בו כלל:

ועוד אשאלך והודיעני שאם הרב ז"ל מסופק אם כשר ואם פסול מדרבנן כדעת כבוד תורתך למה לא כתב סתם הגט פסול דהא לא נפקא לן מידי בין אם הוא פסול מדרבנן או ספק פסול שבכל' דין אחד ואל תשיבני כאשר השבתי אני במה שלא כתב ספק מגורשת דלא דמי כלל וקל להבין:

ועוד תמהני לרוב על דברי כבוד תורתך שלא ידעתי באיזה מקום כתב הרב רבינו משה בר מיימון זכרו לברכה שהוא מסופק אם הוא כשר דאדרבה הוא זכרו לברכה כתב שקרוב הדבר להיות בטל ואפילו באומר אמרו אמרינן דהיכא דקאמרינן הגט כשר סתם דאי מדאורייתא דוקא קאמרי דכשר דהיה לו לפרש ולומר דבר תורה כדאיתא בפרקא קמא דגיטין יעויין שם כל שכן בפוסקים שיש להם לפרש ואתה אמרת בדברי הר"מ זכרו לברכה דקאמר ומתיישבים בדבר הרבה שקרוב להיות בטל שבדברים אלו מודיעים שהוא מסתפק דשמא כשר הוא אין זה כי אם מהדברים שהם כהלכתא בלא טעמא שזרים הם ביותר ואינם נטעמים לחוך כלל ואמרתי אני לעצמי יפה שתיקה שלפי שיטתך לא די שלא פירש דבריו והעיקר חסר מהספר אלא דאדרבה כתב הפך סברתך וכתב הגט בטל:

ודרך אגב אומר דמאי האי שכתב כ"ת וזה לשונו דאלא מעתה דספק אצלו אם הגט פסול או בטל הוה לי' למימר הכי ולא לשפוט שהוא פסול ולמכתב בתר כן כה"ג עכ"ל הגם כי זאת הקושיא מתורצת ועומדת היא מ"מ אמינא דלדידך מי ניחא דסברת שהרב זכרו לברכה מסופק אם כשר ואם פסול דהוה ליה למימר הכי ולא לשפוט שהוא פסול ולמכתב בתר כן כה"ג:

עוד הביא כבוד תורתך מה שכתב הר' אברהם דמנפושליר זכרו לברכה בפ' מי שאחזו שכתב ולענין הלכה וכו' ומן הדין אין לי להתעסק בדבריו עם היות שאין חבורו בידי וגם לא שמעתי שמו דבר סמכא הוא עד הנה מכל מקום במה שכתב הוא זכרו לברכה על דברי הר"ם זכרו לברכה שכתב פסול כלומר מדברי סופרים הלא דעתי ג"כ בכך דפסול שכתב הר"ם היינו מדברי סופרים כמבואר בפסקי גם כי דעת הר"ן זכרו לברכה אינו כן כדפירשתי ולא לחלוק עליו באתי ח"ו אלא לדרוש ולקבל שכר ואפשר שהניח לי מקום להגרר בו הואיל ולענין הדין אין בין פירושו לפירושי כלום ועל זה כתבתי לכבוד תורתך בקוצר והאמת שהוא מסופק לעניות דעתי וכללתי דבריו זכרו לברכה ודברי וע"ז כתב סתם שהוא מסופק ועל מה שכתב כבוד תורתך וז"ל הנה שכתבו בפירוש דלדעת הר"ם פסול מדרבנן מבלי שישיתו לב לדבריו האחרונים ע"כ גם כי הוא זכרו לברכה יחיד וכתב עליו לשון רבים לא אחוש לערער עליך בזה אלא שאני אומר דמי הוא זה ואיזה הוא שלא ישית לבו גם לזאת ולא אאריך בזה כי דברים פשוטים הם אכן אני אומר ברוך אתה וברוכ' משנתך כי הזקקתני לכתוב מה שעלה בדעתי לפרש דברי הר"ם זכרו לברכה חוץ מהפירוש שכתבתי בפסקי ב וזה כי הרב רבי' משה בר מיימון זכרו לברכה ראה שלפי סוגית הגמרא מי שאחזו באומר אמרו הגט בטל מן התורה ולפי סוגית התקבל הגט כשר וחשב הרב דבר זה לדוחק ורצה לקרב השתי סוגית בכל האפשר וזה שאפשר לפרש ולומר דאפילו לפי סוגית מי שאחזו אין הגט בטל מן התורה אלא פסול הוא מדברי סופרים דמאי דקאמר רבי יוסי באומר אמרו דפסול מטעם דמילי לא ממסרן לשליח ופסקינן כוותי' במי שאחזו לאו מדאורייתא קאמר דפסול כפשטא דשמעתתא אלא מדרבנן קאמר דגזר באומר אמרו אטו היכא דלא אמר אמרו והכי קאמ' הואיל ומילי לא ממסרן לשליח באומר אמרו נמי פסול דגזרינן אטו היכא דלא אמר אמרו ואם כן אומר אמרו דסבר רבי יוסי דפסול מדרבנן פסול ליה והיינו מטעמא דמילי לא ממסרן לשליח דפסול ליה דאי ממסרן לית לן ליפסל אומר אמרו ומאי דמסקינן התם שהגט בטל עד שישמעו קולו הכי קאמר דלאו הוי גט כשר עד שישמעו קולו ולכן כתב הר"ם זכרו לברכה שהגט פסול פירוש לפסול הגט אין להסתפק בו אלא שמתיישבין וכו' דשמא הוא בטל והיינו משום דפשטא דשמעתתא לאו משמע הכי אלא משמע דרבי יוסי מדאורייתא פסול ליה ודוחק הוא להוציאה ממשמעותא ולפי זה הרב זכרו לברכה פסק מכל וכל כסוגית מי שאחזו אלא שמסופק בפירוש הסוגיא או מדאורייתא פסול ליה ואי מדרבנן פסול ליה וכדכתיבנא וכבר פירשתי למה לא כתב דהוי ספק:

חדר ג

ומעתה אומר דאפשר דהר' אברהם נסתפק בסוגית מי שאחזו כמו שנסתפק הרב זכרו לברכה ואמרתי אפשר לפי שאין בידי חבורו כי לשם יתבאר אם האמת אתי ואם לא והביא הוא זכרו לברכה דברי הרי"ף זכרו לברכה להודיענו שהוא מפרש הסוגיא כפשטה וזהו שכתב במה שהביא כבוד תורתך מדבריו וזה לשונו אלמא רישא דתני הגט בטל וכו' עד ואפילו באומר אמרו ואחר כך הביא מדברי הר"ם זכרו לברכה מה שהיה צריך לו מהם שהם הדברים שתבאר מהם שהוא סובר דאפשר לפרש הסוגיא ולומר דמדרבנן פסול ליה וכדפרישית ולא הוצרך הוא זכרו לברכה להביא סוף דבריו פי' הברייתא הוא כדברי הרי"ף זכרו לברכה וכמו שלא הביא גם כן דברי רבינו חננאל ובה"ג שכתבו כהרי"ף ז"ל כן לא הוצרך ג"כ להביא סוף דברי הרב הואיל והביא דברי הרי"ף זכרו לברכה ובאר כל השתי חלוקות ואם טעיתי במה שכתבתי הדבריו ז"ל אין עלי אשם בעבור שאין חבורו לידי אבל אמרתי אדרוש ואקבל שכר שאפילו מה שתלמיד עתיד לחדש כלם נאמרו לו למשה בסיני וחי נפשי לא ידעתי איך יעלה על הדעת לומר במה שכתב הרב שקרוב הוא להיות בטל שאינו מסופק אם הוא בטל מדברי תורה ואע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר דקרוב עדיף מספק ממאי דקאמר רבי חנינא בפרק לא יחפור ובפרקא קמא דביצה רוב וקרוב הלך אחר הרוב דדווקא היכא דאיכא רוב כנגדו הוא דאמר הלך אחר הרוב אבל ספק דהיינו פלגא ופלגא וקרוב קרוב עדיף טפי והנה פסקי שולח אל שלמי' וכן רבים חכמי שלוניקי ויניזיא ומנטובה ולא ראיתי עד הנה פוצה פה ומצפצף במה שכתבתי על דברי הרמב"ם ז"ל ועל דברי הר"ן זכרו לברכה גם כי חכמי שלוניקי רובם מסכימים שאם נשאת לא תצא לפי סדר עדותו אבל לא מטעם דברי הרמב"ם ז"ל כאשר כתב כבוד תורתך והנה אשלח לכבוד תורתך מה שכתבו כלם בקוצר ואחזור לומר דתדע לך דלדעת הר"ר אברהם ז"ל פירש דברי הרב זכרו לברכה כדכתיבנא דמסופק הוא אם הגט פסול דאי לא תימא הכי קשיא לי על דבריו דהא הר"ן זכרו לברכה כתב בדין חרש וזה לשונו מי שנשא כשהוא פקח ונתחרש אינו מוציא לעולם עד שיבריא עד כאן לשונו וע"כ דין זה הוציאו ממאי דמסקינן התם במי שאחזו עלה דההיא ברייתא דעסקינן בה דתניא עד שישמעו קולו ומסקי' התם קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב ופירש רש"י ז"ל לאפוקי מדרב כהנא דאמר חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו וא"כ אם פי' הברייתא היא כדפי' הר' אברהם אליביה דהר"ם ז"ל דלא הוי גט כשר עד שישמעו קולו ואם לא שמעו קולו מדרבנן הוא דפסול ואינו מסתפק בו דשמא דאורייתא קאמר א"כ חרש דממעטינן מיניה מדרבנן הוא דפסול ואם הוציא עוד כתב ידו הגט פסול מדרבנן א"כ למה לא פירש לנו הרב זכרו לברכה שאם הוציא על ידי כתבו הגט פסול כמו שפירש באומר סתם אינו מוציא לעולם היינו לומר שאין לו תקנה כמשמעות לשונו או משום שהגט בטל או משום שהגט ספק וכסוגית מי שאחזו אלא לדבריך היה לו לרב ז"ל לפרש ולומר שאם הוציא על ידי כתיבתו שהגט פסול דהיינו מדרבנן ונפקא מינה לאם נשאת כדפרישית אלא ודאי כדפרישנא והרב זכרו לברכה באר באומר אמרו ולמדנו מה שיש להבין מסוגית הגמרא שלכך קרא ספרו משנה תורה ולא הוצרך יותר לחזור ולפרש בחרש דלאו נפקא מינה בדין כלל אלא כתב מה שהוא הדין שאין לו תקנה להוציא לעולם וכדכתיבנא ולהיות כי לא לאדם דרכו ואחרי כותבי שלא מרצוני זכיתי עד כה:

חדר ד

ובאתי מקום אשר חבור הר"ר אברהם הנזכר ז"ל מצאתי תוכו וראיתי שעמו נימוקו ודברי נמתקו לחכו ברכתי חקו ששתי כעל כל הון ואמרתי שישו בני מעי שישו וכו' ובכן ברכתי ברוך אשר לא עזב חסדו ואמתו מאת עבדו וגם כי קול על שפיים נשמע דגברא רבא הוא האי דאסהיד עלה מלתא לא חנפי ליה ואמרי ליה דלא היא וקל וחומר אמרי שם דמלבן לבוניה הר"ר אברהם דמנפשליר בשלהי התקבל ולענין הלכתא הרי"ף זכרו לברכה פסק כרבי יוסי ואפילו באומר אמרו הוי הגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו והכי מסקינן בפרקי' דלקמן דתניא כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה הרי הגט בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו דשמעו לאפוקי ממאן דאמר מודה רבי יוסי באומר אמרו אלמא רישא דתני הגט בטל איירי כל היכא דלא שמע מפיו של בעל שיכתבנו ואפילו באומר אמרו זהו דעת הרי"ף ז"ל:

והרמב"ם ז"ל כתב פ"כ דבאמרו הוי הגט פסול מגורשת וכן כתב רבינו מאיר וזה לשונו אף על גב דסבירא ליה דמאן דאמר דפסול באומר אמרו כיון דלא בריר לן טעמיה דרבי יוסי אי מדאורייתא פסול ליה אי מדרבנן פסול ליה אטו היכא דלא אמר אמרו דספק גירושין משוינן לה עד כאן נראה שפירוש הברייתא דתני הרי זה גט בטל היכא דלא אמר אמרו עד שישמעו קולו כלומר ולא הוי גט כשר עד שישמעו קולו עד כאן לשונו והשתא אמינא דנראה דהרמב"ם ז"ל כל היכא דלא וודאי לן דמדאורייתא בטל פסול קרי ליה כלומר מדרבנן והיינו משום דהואיל ואנן הוא דמספקא לן ופסלינן ליה מספקא שפיר מצי הו ז"ל למקרי ליה פסול דהיינו מדרבנן וגדולה מזו כתב הוא ז"ל שכתב דקדושי בספק דרבנן ואף על גב דאתיא מגז"ש וארוסה שנבעלה לאחר קטלי' ליה ולבועלה ולא אאריך בזה שאין כאן מקומו ואף על גב דכתב בפי' וזה לשונו וכל מקום שאמרנו בחבור זה שהגט פסול הרי זה פסול מדברי סופרים בלבד וכו' עד ולא תנשא לכתחלה ואם נשאת לא תצא והולד כשר היינו דווקא היכא דקרי פסול בלבד אבל כבנדון דידן דקאמר פסול וקרוב הדבר להיות בטל פשיטא שאין זה בכלל הכלל שכתב בפירוש וכל שכן שבנדון שלפנינו הוחזק הרב לבאר תיכף מה בין פסול לבטל וכולי:

ונראה דמשום הכי באר הרב מה כוונתו בספק מגורשת אחרי שבאר מה כוונתו בכל מקום שכתב הגט פסול ואע"ג שמן הראוי היה לו לבארו קודם זה שאחרי שבאר כוונתו בבטל היה לו לבאר כוונתו בספק אלא היינו טעמייהו ז"ל דהאי נמי פסול מדרבנן הוא הואיל ואנן הוא דמספקא לן כדכתיבנא ולכך בארו אחר שבאר פסול מדברי סופרים ואף על גב דהיכא דפסול מדברי סופרים בלבד כגון שאין לפוסלה מטעם דשמא בטל הנזכר מן התורה היכא דנשאת לא תצא והכא תצא ולזה דקדק הרב וכתב כשבאר כוונתו בפסול הרי זה פסול מדברי סופרים בלבד והוסיף מלת בלבד כלומר שאין להסתפק בו שמא מן התורה פסול ולכך אם נשאת לא תצא אבל היכא שפסול מדברי סופרים מטעם שיש להסתפק בו דשמא בטל הוא מן התורה כבנדון דידן הויא ספק מגורשת ואם נשאת תצא:

עוד כתב כ"ת במה דכתבתי דהרא"ה והר"ן ז"ל לא אמרו אלא בממנה סופרים דהיינו אומר הנה שאני ממנה לפלוני ופלוני לכתוב גט לאשתי וכו' עד ולא ידעתי איך נעלם מכ"ת פתרון הענין וכתב לדעתם דבר שלא עלה על רוחם באומרך דאם אמר אמרו לפלוני ויכתוב חשיבי מילי ונתת אמצעי בין שתי החלוקות ואיני יודע אנה מצא הדברים הללו ומי אמר אותם דע"כ אמרו לפלוני אינו ממנה אותו שליח שלא בפניו הלא תראה שהרמב"ן כתב בברור האומר אמרו דאתמר בגמרא סתם הוי ממנה שליח שלא בפניו היכא דאמר להו לפלוני וכו' עד והכלל ברור בדבריהם בתכלית הברור ועל כן מה שאסר הוא התירו הם עד כאן לשון כ"ת מה אענה ומה אשיב על הדברים הללו הואיל ולא השגחת בדברי והעלמת עיניך ממה שכתבתי בכתב ההוא שכתבתי לכבוד תורתך בקוצר כראוי לכתוב לגברא רבה כוותך וז"ל ועל כן צריכים אנו לומר כן דאי לא תימא הכי קושית הרמב"ן שהקשה מאל פלוני ופלוני ויחתומו במקומה עומדת ולא השיבו עליה הרא"ה והר"ן כלום עכ"ל שם ולא זכרת מה שאמר שזכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין הם ושונים דבריהם ודברי בית שמאי ולא עוד אלא שמקדימים דברי בית שמאי לדבריהם:

ומעתה הזקקתני להרחיב פה ולבאר דברי הר"ן ז"ל הואיל ונדמה בעיני כתבך בדלא גמירי אינשי שמעתתא וכאילו קטיל קני באגמא אנא עוד כתב והכלל ברור בדבריה' בתכלית הברור ועל כן מה שאסר הוא התירו הם דאנא לא ידענא דמה שאסר הוא התירו הם אבל ראוי לנו לדעת מה אסר הוא ולפי הנראה לעניות דעתי שהוא אסר אפי' היכא שמנה שליח ואמר אני ממנה לפלוני שליח ואמרו לי שלדעתו ז"ל אין הפרש בין היכא שאמר אמרו לפלוני לכתוב גט לאשתי להיכא שאמר אמרו לפלוני שאני ממנה אותו שליח לכתוב גט לאשתו אבל לדעת הרא"ה ז"ל והר"ן ז"ל י"ל הפרש ביניהם דבאומר אמרו לפלוני לכתוב לא מהני אבל בממנה שליח מהני וכדי לבאר את זה אבאר את דבריהם לפי הנראה לעניות דעתי ואכתוב פה לשון הר"ן ז"ל כדי שיהא נקל למעיין לעיין בדבר היטב וזה לשונו והקשה הרמב"ן ז"ל דמאן דפסול באומר אמרו אי משום מילי מאי מילי וכו' עד וא"ת שלא חלק רבי יוסי אלא באומר אמרו מדעתכם אבל לא בעשה אותו שליח בכל מקום שהוא הא לא משמע הכי דקאמר בהדיא ולפלוני ופלוני ויחתומו וכן לפירש"י ז"ל לסופר פלוני שיכתוב ואין לך היתר וכו' עד דאי ס"ד מודה רבי יוסי בממנה אותו שליח במקום שהוא שמא נפיק מניה חורבא בכי האי גוונא וכו' עד והרא"ה ז"ל תלמידו הקשה עליו וכו' עד לפלוני כתב דלא פליג רבי יוסי אלא באומר אמרו מדעתכם אבל בממנה שליח שלא בפניו בכה"ג וודאי לא פליגי וכתב אם כן נפיק חורבא בכי האי גוונא זמנין דאמר לב' אמרו לסופר שאני ממנה אותו שליח לכתוב ולפלוני ופלוני שאני ממנה אותם שלוחים לחתום ומשום כסופא דסופר מחתמי ליה ליתא דליכא למיחש לכסופא אלא כשעושים הדבד מדעת עצמן אבל כשעושים הדבר מדעת הבעל בהא לית להו כסופא דאינהו לא עבדי מידי אלא בעל הוא דעבד והקשה עליו הר"ן זכרו לברכה וזה לשונו ולא נראה לי כן דאי הכי מאי מקשה וליחוש דילמא אמר להו אמרו לסופר כתוב ואתם חתומו ומשום כסופא דסופר חיישינן ומחתמי ליה דהא בכי האי גוונא ליכא למיחש לכסופא כיון דבעל אמר להו אתם חתומו והיכי ליחתמו ליה הא בעל גופיה אמר להו לדידהו דליחתמו וכו' עד אבל דעתי מסכמת לדעתו שכל שהבעל ממנה סופר ועדים שלא בפניהם מהני וכו' עד כאן לשונו:

ועתה רועה ישראל האזינה כמה יש לתמוה על דברים הללו לדעת כ"ת ראשונה יש לדקדק קצת על דברי הרמב"ן ז"ל במה שכתב כ"ת שלא חלק רבי יוסי אלא באומר אמרו מדעתכם ולדעת כתבך היינו כשלא פרט לומר לפלוני ולפלוני והיכי תיסק אדעתין לומר כן הואיל ובהדיא קאמר ולפלוני ופלוני ויחתומו לא הוה לי' למימר אלא מאן דפסל באומר אמרו לסופר לכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו אי משו' מילי וכו' ולא היה צריך לומר וכתב שהם דברים מיותרים דמו לחורבא ואטלטולא וכן מאי האי דקאמר הא לא משמע הכי דקאמרינן בהדיא ולפלוני ופלוני ויחתומו ונקט במלתיה לישנא דמשמע מלתא דאתמר בהדיא בגמרא לא הוה ליה למימר אלא הא ליתא דהא אמרינן בהדיא ולפלוני ופלוני ויחתומו דלישנא דמשמעות דנקט משמע שהדבר אינו בהדיא בגמרא אלא דנרא' לנו שמשמעותו כן וכן מאח' שהדבר בהדיא בגמרא לדע' כ"ת מאי האי דקאמר וכן וכו' ועוד לקרא וכן מאי האי דקאמר ועוד דאס"ד מודה רבי יוסי בממנה אותו שליח ולדבריך היינו כשאומר בהדיא אמרו לפלוני ופלוני והכי תיסק אדעתין לומר כן הואיל ובגמרא קאמר בהדיא ולפלוני ופלוני ויחתומו וכל שכן שהביא קושיא זו באחרונה דנראה שהיא קושיא יותר חזקה לפי דרכו ז"ל ולדעת כבוד תורתך הקושיא הראשונה היא יותר חזקה ולפי האמת לא קשה ולא מידי:

דהא חזינן דהרא"ה זכרו לברכה והר"ן ז"ל אית להו האי סברא דסליק אדעתיה דהרמב"ן ז"ל דבאומר אמרו מדעתכם פליג רבי יוסי ולא בממנה ואם כן אנן ספק שלדעתם לשון הגמרא דקאמר דפלוני ופלוני ויחתומו יתיישב על פי דרכם ולא אמינא מאי דאמינא אלא לדעת כ"ת דסברת דממנה דקאמרי הני רבוותא היינו אומר אמרו לפלוני ולא ראיתי עד הנה לדע' כבוד תורתך שישובו תשוב' על דברי הרמב"ן ז"ל שהביא זאת הסברא שכתבו הם זכרם לברכה שלא חלק רבי יוסי אלא באומר אמרו מדעתכם וסתר אסתרא מאפלוני ופלוני ויחתומו קשו כל הני דאמרינן וכן קשיא להו היכי מצוי למימר הכי והא בהדיא קאמרינן ולפלוני ופלוני ויחתומו וכמו שהקשה הרמב"ן ז"ל וכן נמי יש לתמוה מאי האי דקאמר הרא"ה ז"ל והאריך בדבריו דברים שאינם צריכים לדעת כבוד תורתך וז"ל וכתב אם כן נפיק מיניה חורבא זמנין דאמר לשנים אמרו לסופר שאני ממנה אותו שליח ליכתוב ולפלוני ופלוני שאני ממנה אותם שלוחים שיחתומו ומשום כסופא וכו' לא הוה לי' למימר אלא זמנין דאמר לשנים אמרו לפלוני ליכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו וכו' הואיל ואפילו באומר אמרו לפלוני ליכתוב ופלוני ופלוני לחתום מכשיר רבי יוסי לדעת הרא"ה ז"ל אליבא דידך והוה נקיט לישני' נמי כלישנא דגמרא דמדכתב כן משמע לדעתו זכרו לברכה דדווקא בכי האי גוונא מכשיר רבי יוסי אבל באומר אמרו לפלוני וכו' לא וכן מאי הא דקאמר ליתא דליכא למיחש לכסופא אלא כשעושי' הדבר מדעת עצמן אבל כשעושי' הדבר מדע' הבעל לית להו לכסופא דאנהו לא עבדי מידי אלא בעל הוא דעבד ולדעת כ"ת היינו אומר אמרו לפלוני היינו ממנה ואם כן ליתא דהא בגמרא קאמר בהדיא ולפלוני ופלוני ויחתמו ולדעתו זכרו לברכה הם עושים הדבר מדעת הבעל אליבא דידך ואפילו הכי חיישינן וזה דומה לקושית הרמב"ן ז"ל שכבר אמרנו שלא תירצה וכן נמי יש לתמוה על הר"ן ז"ל שכתב וזה לשונו ולא נראם לי דאי הכי מאי מקשה וליחוש דילמא אמרי להו אמרו לסופר כתוב ואתם חתומו מאי אולמיה דהאי מההיא דאמרו לסופר לכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו דפריך ליה מניה ולא פריך מההיא דקא עסיק בה לדעת כ"ת דהוי ממנה שלוחים:

חדר ה

ורציתי להאריך ולדחות פירושים דחויים אלא שנלאתי ואמרתי שנכרים דברי אמת שמע חכם הנראה לעניות דעתי והוא שמה שכתב הרמב"ן ז"ל וא"ת שלא חלק רבי יוסי אלא באומר אמרו מעדתכם וכו' אפי' באומר אמרו לפלוני קאמר דהא עלה ההיא דאמרינן בגמרא אמרו לסופר ליכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו קאי והוא הדין דכשאומרים אמרו לסופר ליכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו וכו' הכי קאמר להו אמרו לסופר או לפלוני כתוב גט לאשתי והיינו שיאמר מדעתכם ומצד עצמכם אבל אינו מצוה להם שיאמינו להם שהבעל צוה כן וכשאומר להם כן יש לחוש דמשום כסופא יחתמו הסופר דהואיל ולא אמר להם שיאמרו להם מדעתם אינו עושה אותם הוא שלוחים אבל כשאומר להם אני שליח לפלוני ואמרו לו שיכתוב הוא מצוה להם שיאמרו לו שהבעל צוה כן והיינו מדעתו של הבעל וכשאומר להם כן עושה אותו הוא שליח בכל מקום שהוא וליכא למיחש לכסופא וקאמר הרב הא לא משמע הכי פירוש בשלמא אי לא הוה פליג רבי יוסי אלא כשאומר אמרו לסופר ולעדים סתם אפי' היכא דפרט אלא שהיה אומר אמרו לסופר ולעדים והנה פלוני ופלוני שפיר הוי מצית לפרש כן שלא עשה אותם הוא שלוחים אבל הואיל ובגמרא אמרינן דאפילו היכא דפרט ואמר לפלוני ופלוני ויחתומו משמע שעושה אותם שלוחים הוא בכל מקום שהם ומשום הכי נקט הרמב"ן ז"ל לישנא דמשמע דאף על פי שאפשר לאומר שיאמר כדקא סלקא דעתך וכדפירשתי מכל מקום משמעות הלשון לא משמע כן דלישנא דולפלוני ופלוני ויחתומו משמע שעושה אותם הוא שלוחי' בכל מקום שהם לדעתו ז"ל ואפי' הכי פליג ר' יוסי וא"ת וכן פירש רש"י ז"ל להביא ראיה מדבריו שגם הוא סובר שאין היתר בדבר אלא א"כ ישמעו מפי הבעל אבל ממנה שליח שלא בפניו לא וכתב עוד וזה לשונו ועוד דאי סלקא דעתך מודה ר"י בממנה אותו שליח וכו' פירש אי סלקא דעתך לומר דאף על גב דקאמר ולפלוני ופלוני ויחתומו אינו עושה אותם הוא שלוחים הואיל ואמר להם שיאמרו מדעתם וכדפירשתי אבל בממנה שלוחים ועל דרך שפירשתי לא וכו' עד והרא"ה תלמידו הקשה עליו וכו' עד לפי' כתב דלא פליג ר"י אלא באומר אמרו מדעתם אבל בממנה שליח לא והיינו כפי מאי דהוה סליק אדעתין דהרמב"ן ז"ל ומה שהקש' הוא ז"ל לא משמע הכי לא סבירא ליה לרא"ה ז"ל ומה שהקשה דאפי' בממנה נפיק חורבא סבר הוא ז"ל דליכא למיחש לחורבא דהואיל ומכרו של הבעל אומר להם ליכא כסופא והשתא אתי שפיר מה שהאריך בדבריו וכתב א"כ נפיק חורבא בכה"ג דזמנין דאמר לשנים אמרו לסופר שאני ממנה אותו שליח וכו' דבכה"ג הוא דקאמר הרא"ה דלא פליג ר"י והקשה עליו הר"ן ז"ל דבשלמא כשאומר אמרו לסופר לכתוב ולפלוני ולפלוני וחתומו איכא כסופא הואיל ומדעת עצמם אומרים לעדים לחתום אבל כשאומר להם עצמו אתם חתומו מאי כסופא איכא דהא לא אמר להם אמרו מדעתכם שיחושו לכסופא דסופר אלא הם חותמים בצווי הבעל וליכא כסופא ובא הר"ן ז"ל והסכים לדברי הרא"ה ז"ל דלא פסול ר"י אלא באומר אמרו מדעתכם וכדפי' אבל בממנה סופר ועדים לא פסול ר"י וכדי לתרץ הקושיא שהקשה לרא"ה ממאי דאמרינן בגמרא וליחוש דילמא אמר להו אמרו לסופר לכתוב ואתם חתומו וכו' נתן טעם לדבר שלא כטעמו של הרא"ה ז"ל יעויין שם ולא רציתי לכתוב פה הראיה שכתבתי בפסקי על דברי כי כבר הוא בידי כתב ע"ש והייתי מאריך לפלפל בדברי הר"ן ז"ל אלא שנלאתי דשוינן הא שמעתתא כגדי מסנקן ומה לי להאריך הואיל ואנו רואים שהוא ז"ל מסכים לדברי הרא"ה ז"ל בדין וכדכתב בהדיא ולא הוצרך הוא ז"ל להאריך אלא להודיענו שאין טעם הדבר כמו שכתב הרא"ה עוד כתב כ"ת הילכך לפי דעת הרא"ה והר"ן ז"ל כל שאומר אמרו לסופר פ' ויכתוב ואתם חתומו כעובדא דילן הגט כשר עכ"ל ולא כן אנכי עמדי דלדידי עובדא דידן לא הוי אמרו לפלוני אבל במאי דקא אמרת דבעובד' דילן להרא"ה והר"ן ז"ל הגט כשר בהא קא מודינא לך דהואיל ואמר בהדיא שרצונו בו ושלחו למוצאו ולא מצאוהו ואמר להם אמרו שיכתוב מסתמא שאמרו לו כל המאורע צוה להם איך שהבעל אמר שרצונו בו לכתוב ובהם לחתום ושלא למוצאו לצוות לו עמהם שהוא יכתוב והם יחתמו ולא מצאוהו והוא היה נחפז ללכת לא היה יכול להמתין ואם כן להרא"ה ז"ל ליכא כסופא הואיל ומצות הבעל הם עושים והוי שפיר ממנה וכן להר"ן ז"ל ליכא למימר הכא שיחשבו שלרצונם הדבר מסור הואיל ואמר להם שהם ימנוהו שליח שהרי הם ידעו שע"כ עשה מה שעשה ששלח למוצאו ולא מצאוהו והוא היה נחפז ללכת וא"כ ליכא למיחש לחורבא אבל באומר אמרו לפלוני גרידא דבר פשוט הוא לעניות דעתי דהרא"ה והר"ן ז"ל פוסלי' ולא כמו שכת' כ"ת בתשובתך והחזקת בכותבך אלי:

ואל תתמה עלי במה שכתב ימצא בפסקי וז"ל מכל הא דלעיל עלה בידינו שהגט פסול לכולי עלמא עכ"ל שאת חטאי אני מזכיר היום שממני יצא שכר עדות זו שבשומעי הדברים לא נזהרתי בדברי ואמרתי לאחד מנכבדי קהלנו אלו היה עשה כן היה הדבר יותר נקל וכשהגיעו הדברים באזניו אמר שכן היה המעשה ומה שלא נזהרתי בדברי כי לא היה מוחזק אצלי לעד שקר ואוכל לומר ידי לא שפכו וכו' והראי' על דברי שהעד האחד החתום בגט אינו חתום בעדותו ובוחן ליבות י"י ואני לא ראיתי סדר עדותו עד הולכי בשלוניקי וביודעי בו שאין לי שום ידיעה בתלמוד ובפוסקים בדברים הצריכים עיון חשבתי שהוא סדר העדות באומר לפ' ולכן כתבתי מה שכתבתי וכן היה דעתו אלא שנבא ולא ידע והוא בלא דעת ידבר ודבריו לא בהשכל שאין כחו אלא בהלצות והזייות והראיה על זה שהוא לא הזכיר בדבריו לא הרא"ה ולא הר"ן ז"ל מ"מ אמינא דאי מקלע עובדא כי האי דלהרא"ה והר"ן ז"ל הגט כשר ועוד כתב כ"ת וז"ל עוד תמה כ"ת תימה אחר וכתב הואיל וכ"ת אמרת שלא ראית מי שעשה מעשה כזה כו' עד עם היות שכבר תקעתי ארבע יתדות חזקות וכו' עד ואחר כל אלה הדברים מה רוח ספק נשאר בדברי זה עכ"ל ואני אומר שהעמדת' על אחד באומרך מיהו אשכחן להרא"ה ז"ל וכו' וכפל דברים אני רואה כאן שכבר קדמתיך בכותבי אל כבוד תורתך שהנחתי בהנחה ואמר אם כן דעת כת"ר מכרעת וכו' אלא שתמהתי על כ"ת על שלא נזהרת בדבריך במכשלה הזאת תחת ידיך חס ושלום שכתבת אותה שיטה ויטעו התלמידים שלא הגיע להוראה כמבואר בכתב ההוא אשר שלחתי אל כבוד תורתך וכאשר עשה שואלך שהכריז לכל שמצא חבר שהסכים לדבריו במה שהשיאה לכתחילה ושלח גם פסק כבוד תורתך בעיירות אחרות ואומר לכל שכבוד תורתך מסכים לדעתו ואם כתב וז"ל ואם דעת כת"ר שאין למחות וכו' כתב ג"כ כדי להחזיק התמיהה על דברי כת"ר לבל תאמר כי דעתך היתה על דרך שאמרו בפרק בשלשה פרקים מ"ד נהגו אוריי לא מוצינ' ואי עביד עביד ובפרק ערבי פסחים אשכחן דקאמר ר' יהודה רבה סבר בשמים ואחר כך מאור ור' מאיר פליג עליה דר' יהודה וקאמר רבי יוחנן נהגו העם כבית הלל ואליבא דר' יהודה ומהאי טעמא עבד רבה עובדא ובריך על בשמים תחלה ואחר כך אמאור ואע"ג דהתם בפ' בג' פרקים אמרינן דמאן דאמר נהגו אוריי לא מורים מכל מקום רבה עבד עובדא כר' יוחנן דאמר נהגו וא"כ יאמר כ"ת דאע"ג דלדעתך אוריי לא מורים להשיאה מאן דבעי למעבד מצי למעבד וכההיא דרבא דעבד עובדא במילתא דקאמר ר' יוחנן נהגו או שמא יאמר כ"ת דסברת דהלכתא כהני תרי רברבי ומורים כן אלא שהראשונים החמירו על עצמן וגם כת"ר מחמיר על עצמך וכההיא דקאמר רב אשי לרבינא דשאיל מיניה הני סכיני דפסח היכי עבדינן להו אמר ליה קתייהו בטינא ופרזלייהו בנורא והלכתא אידי ואידי ברותחין כלומר אני מחמיר על עצמי ללבן אבל הלכה היא דאידי ואידי ברותחין לכן כתב מה שכתב:

עוד כתב כת"ר לפי' אחלי הגביר שתעביר הקולמוס על כל אותה שיטה עכ"ל:

ועל זה אני אומר אל כבוד תורתך כמו שאמר ר' טרפון על ר' עקיבא הפורש ממך כפורש מן החיים אבל כדי לצאת ידי שמים גם אני אומר שמה הועילו חכמים בתקנתם הועיל כבוד תורתו אם אני אעביר קולמוס עם היות שבידי שואלך השיטה קיימת ילך וישתבח שכבוד תורתך מסכים על ידו ולא כן עשו החכמים האחרים אלא שכתבו אליו בהדיא בלי פקפוק שעשה שלא כדין כאשר יראה כ"ת ובזה שא נא שלום ואני שלום וכי אדבר כשונא בשער כבר קדמנו ר' חייא בר אבא שאמר אפילו האב ובנו וכו' עד ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבין זא"ז וכן נבקש מאת אלהינו:

משגיאות הצילנו:

ומנסתרות ינקנו:

ולעסוק בתורה לשמה ידריכנו:

וכן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופינו:

ונזכה בביאת משיחנו:

במהרה בימינו אמן:

נאום הטרוד בטרדי תהפוכות זמני מזומן לשלמים כמוך לשרת ולכפר ולכהן:

דוד בכמוהר"ר חיים הכהן ז"ל:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה