אור ברסלב
רדך בית ד

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית ד

בית ג

חדר א

שאלה אשה בארטה ובעלה בקורפו ושלח לה גט בארטה ונמצאו בו כמה טעיות תחלה כתוב בו דרגילנה בה"א ולא באלף ב' לבריאת עלמא בה"א ולא באלף ג' אנתתי חסרה ועל ארבעה לא אשיבנה כתיב בו העומדת היום במתא ארטה דיתבא וכו' וזאת העיר לפנים שמה קרנניא וכן אנו כותבין בכל גיטין וכתובות היוצאות מתחת ידינו וכן נוסחנו העומדת במתא קרנניא דנהר ארטה מקיף יתה והבעל הלך בארץ מרחקים דלא שכיחא ארחי ופרחי לכתוב לה גט אחר ואיכא עגונה דאתת' מה דינו שדעתי נוטה לפוסלו מכמה אנפי וכו'

התשובה שר חמושים זרע אנשים יקר ונעים באישים גם בישישים גזע קדושים הגיעתני אגרתך ועם היות כי ילדי הזמן הכונו פצעונו לא יתנונו השב רוחנו למלאות שאלתך רציתי להשיב הנלע"ד ולא מלאני לבי לישא וליתן בה כראוי דשמעתא צריכה צילותא כדאיתא פרק הדר אכן אלך בדרך קצרה וארוכה:

ואומר שגם כי מיראי הוראה אני וכל שכן באיסור חמור כזה אמנם בנדון דידן חזרתי על כל הצדדין שכתבת לפוסלו ולא מצאתי בו מאומה מפסול לע"ד:

ואתחיל במה שראיתיך עושה עיקר והוא מה שכתוב שם העומדת היום במתא ארטה והעיר שמה לפנים קרנניא וכן אתם כותבין בכל גיטין וכתובות שלכם כי נוסחכם וכו' וכתב בו ז"ל הרי ששנה שם עירה גם כתוב שם דיתבא על נהרא וזאת העיר אינה יושבת על נהר אלא נהר מקיף יתה ואם שם העיר ארטה לדעת מסדר הגט איך כתב דיתבא על נהרא והלא נהר מקיף אותה אם כן נראה ששנה שם עירה ולכולי עלמא הוא פסול עכ"ל בזה לא צדקת אענך דאי משום שכתוב שם דיתבא על נהרא וכו' כמו שכתוב הגט כשר שמה שכותבין דיתבא על וכו' אין הכוונה ישיבה ממש כמו שהבנת אלא פי' שמסתפקים ממנו דמאחר שמסתפקים ממנו הנה הוא ישוב העיר שעליו היא יושבת ואפילו אין מסתפקין ממנו אלא לכבוס ולגהוץ והנהר חוץ מעבורה של עיר אלא שהוא בתוך התחום כותבין כן שכן מצאתי בשם הרמב"ם וששאלת בעיר שהנהר חוץ לעבורה של עיר וכו' עד אם מסתפקין מן הנהר לכבוס ולגהוץ כותבין שם הנהר ואם לא יכתבו כלל דיתבא על נהרא פלוני הרי בהדיא שאם מסתפקין לרחוץ ולגהוץ אף שהוא חוץ מעבורה של עיר כותבין דיתבא וכו' הואיל והיא תוך התחום וכיוצא בזה כתוב במרדכי ולית דין צריך בשש וממה שכתוב שם העומדת היום במתא ארטה ואתם כותבין במתא קרנניא אין לפוסלו בכך דלא גרע שם ארטא מההיא דאמרינן בתוספתא גר ששנה שמו לשם גוי וגרש בו כשר ואף על גב דהרי"ף וכן הרמב"ם ז"ל השמיטו ההיא תוספתא מפסקיהם משמע דסברי דלית הלכתא כוותיה מ"מ לא גרע מחניכתו וחניכתה דאמר בפרק המגרש דכשר דתנן התם כתבו חניכתו וחניכתה כשר ופי' בערוך אף על פי שלא נכתב שם מובהק ולר"ח ור"ת ז"ל נקויי הדעת שבירושלים היו מגרשין לכתחלה בשם לווי של האשה ושל האיש עצמו כדכתבו בתוספות וכן הרא"ש ז"ל משמם ואפילו אי נפקא דמאי דתנן כתב חניכתו וחניכתה כשר היינו לעקרו קא מיירי שהיו כותבין ג"כ וכל שום וכו' וכדמשמע מדברי הרמב"ם ז"ל יעויין שם כי אין דעתי להאריך מכל מקום בנדון דידן הגט כשר שאף שלא הודעת שאם כתוב בו וכל שום וכו' או לא אני דן כן שמסתמא הוה כתוב בו כדרך כל הגיטין וכן לא גרע ממי שכתב שם שאין רגילין בו ביותר וכתב גם כן וכל שום דלדעת רבותי' בעלי התוספות והנגררים אחריהם בדיעבד כשר ולא זו בלבד אני אומר אלא שאני אומר דודאי סופר דיקנא כתביה דלע"ד שלכתחלה ראוי לכתוב כן ולא כאשר אתם כותבין אלא שיש לכתוב גם כן וכל שום וחניכא כדי לכלול גם שם קרנניא ואני דן כן שמסתמא היה כתוב כמו שרגילין לכתוב בכל הגיטין וכדכתיבנא ולפיכך אני אומר שלכתחלה ראוי לכתוב כן ואע"ג שהתוספות כתבו בשם הירושלמי דהיכא דהוחזקו שתי שמות לאיש אחד בעיר א' שמגרש בשניהם דהיינו שכותב איזה שירצה מהם עיקר והשני כוללו בוכל שום וכו' וכן בפוסקים היינו דוקא היכא ששני השמות שוים לאנשי אותה העיר אבל היכא שעל הרוב נקרא בשם אחד כבנדון דידן שעל הרוב נקרא שם העיר ארטה ולא קרנניא אלא שבכתובות וגיטין אתם כותבין כן כאשר כתבו רבותינו יש לנו לכתוב בגיטין השם שנקראת על הרוב דהיינו שם ארטה ושם קרנניא יש לנו לכוללו בוכל שום וכו' דהא בפרק השולח אמרינן ההיא דהוה קרי לה רובא מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעי מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה ולדעת הרמב"ם ז"ל אם כתב השם שאין רגילים בו ביותר וכתב וכל שום פסול ונראה דכשמם כן עירם והדין הנוהג בשמם נוהג בעירם דהא התם בפרק השולח תנן בראשונה היה משנה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה התקין ר"ג שיהיו כותבין שם איש פלוני וכל שום וכו' ומשמע ודאי שכמו שר"ג תקון בשמו ושמה תקון בעירו ועירה ובכלל תקון שמו ושמה הוא גם כן תקון עירו ועירה ועלה אמרינן בגמרא בשמו ושמה באיזו דרך ראוי לכתוב ומייתי נמי האי עובדא דמרים ושרה ומשמע שכמו כן יש לכתוב בעירה ומאחר שנתפרש לנו בשמה הוא הדין נמי בעירה ואף על גב דהר"ן ז"ל כתב דבעיירותיה לא הוצרך רבן גמליאל לתקן דמתוך התקון שתקנו בשמה אינו יכול לקלקלה בעיירותיה היינו דוקא כההיא שנוי דעיירותיה שפי' הוא ז"ל על המשנה דלא הוי שנוי בשם העיר ממש ששם א' לה אלא שהיה כותב שם העיר שהלכו שם ואף שאשתו חזרה לעירה הראשון הואיל והגט מוכיח שישנו מקומה אין לחוש בעיירותיה כדכתב הוא ז"ל אבל בנדון דידן שתלו בשנוי שם עירה ממש שנקרא בשתי שמות פשיטא שצריך לכתוב בשמות וכל שום וכו' וכן תמצא בטופס הגט של כמה רברבי ומכללם הרמב"ם ז"ל שכותבין בשם עירה נמי וכל שום כמו שכותבין בשמם ואם כן כמו שבשמו ושמה יש לכתוב השם שנקראים על הרוב ולכלול השם האחר בכל שום וכו' ה"נ בעיירותיהם כדמוכח מההיא עובדא דמרים ושרה בשתי שמות ועל הרוב נקרא ופשיטא דאין סברא כלל לחלק בין היכא שמתחלה היה נקרא בשם א' לבין היכא שהיה נקרא בשם האחרון כי הכא בנידון דידן שמימי קדם היה נקרא שם העיר קרנניא ובזמנינו זה נקרא ארטא דהא בההיא עובדא דמרים ושרה לא מפליגין אלא בין השם שהיתה נקראת על הרוב לשם שהיתה נקראת לפעמים מועטים א"כ במה שהיתה נקראת מלפנים לא חיישינן וכן בכל ההיא סוגיא דפרק הנזכר לא מפליגין בהכי בר מן דין אמינא דאדרבא מההיא סוגיא נראה קצת להוכיח דאין לחוש בשם שהיה נקרא מתחלה ולא אאריך בזה דדבר פשוט הוא דבהכי לא חיישינן והיינו משום דאין קפידא אלא במה שנקראי' בזמן הגירושין שהשם שנקראים באותו זמן הוא עיקר שמם לגרש בו דרוב ככלו ועדיף טפי להסיר הלע"ז ולית דין צריך בשש לע"ד וא"כ בנדון דידן יש לנו לכתוב שם ארטא עיקר וכדכתיבנא וכ"ש שבכל העולם אינה נקראת היום אלא ארטא וכן בין הגוים ואין שם קרנניא נזכר בעולם ולא ידענו מה הוא דנראה דהיכא דאפשר לנו לתקונו גם בעד קריאת הגוים אנו מתקנים הואיל והטעם הוא משום לע"ז וראיה לדבר ממנהג העולם שכתב הרא"ש ז"ל וז"ל והעולם נהגו כה"ג לפי שנהגו הגוים באשכנז שקורין ליהודים בחניכא הקרובה ללשון עברי ואין ראוי לכתוב על אותה חניכא דמתקרי לכך נהגו לכתוב וכל שום וכו' שמלה זאת כוללת הכל עכ"ל ואם כן פשיטא ופשיטא שבנדון דידן יש לנו לכתוב שם ארטא לכתחלה ולא שם קרנניא שכבר נשתקע מכל העולם

וכן יש להביא ראיה שלכתחלה יש לנו לגרש בשם ארטא מיקירי ירושלים שהיה מגרשין בחניכא האיש והאשה לכתחלה לפירוש ר"ת ור"ח ז"ל כדכתיבנא לעיל ואע"פ שמעתה ואילך לעולם נקראת בשם המובהק ושם חניכתה נולדה להם אחר זמן והיינו טעמא כדכתבו התוס' והרא"ש ז"ל שחניכתה היתה ידועה בכל מקום כאשר אכתוב לפנים בע"ה אלא שמכאן אין להוכיח שלכתחלה אין לגרש בשם קרנניא ואע"ג דרבינו תם כתב דמשומד המגרש יש לו לגרש בשם יהודית ולא חלק בין נשתקע ממנו שם יהודית ללא נשתקע והביא ראי' מפרק המגרש דתנן התם כתב חניכתו וחניכתה כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושים שהוא מפרש שקאי על חניכתו וחניכתה ולא כפירש"י ז"ל וא"כ יאמר האומר הרי לך שמדמה השם שכבר נשתקע לחניכא שמגרש בו לכתחלה וכ"ש בנדון דידן שלא נשתקע שם קרנניא מכל וכל שיש לנו לגרש בשם קרנניא לכתחלה כמו שנקויי הדעת היו מגרשין בחניכה וכמו שר"ת התיר לגרש בשם יהודית ואע"פ ששם יהודית נשתקע ממנו הא לאו מילתא היא לע"ד דהא התוספות הקשו על ההוא דנקויי הדעת מההיא עובדא דמרים ושרה דפרק השולח שהזכרתי ומההיא דירושלמי דמשמע דדוקא בדיעבד כשר באחד מהם ותירצו דהיינו טעמא דנקויי הדעת משום שהיו שמותיהן ידועים וליכא לע"ז ומעתה יש לתמוה דלמה לא הקשו הם ז"ל על ר"ת ז"ל דמאי ראיה קא מייתי מנקויי הדעת לגבי משומד שיש לו לגרש בשם יהודית ולא חלק בין נשתקע ממנו שם יהודית ללא נשתקע והא לא דמו כלל דשאני נקויי הדעת ששמותיהן היו ידועים והם קיימים ועומדים ואין לחוש ללע"ז וכו' כדכתבו הם ז"ל:

חדר ב

אלא נראה לעניות דעתי דהיינו טעמיה דרבינו תם דמייתי ראיה מנקויי הדעת למשומד משום דשם גיות דמשומד לא חשיב כלל לגבי גירושין דגוי איתיה בגירושין והרי שם יהודית בחזקתו הראשון לענין זה ולא אתי שם גיות שנקרא בו כשנשתמד ומפקיע שמו הראשון שהיה לו בעודו יהודי ואף על גב דנשתקע ממנו הרי הוא כאלו לא נשתקע ועיקר שמו לענין זה הוא שמו הראשון והשם השני הרי הוא כאלו לא נזכר בעולם לענין זה שלשם יהודי הוא מגרש ולא לשם גוי וללעז לא חיישינן ואף ששם יהודית נשתקע ממנו שבכל מקום יודעין שבוודאי היה לו שם אחר בהיותו יהודי ואף על גב שאינם יודעים מה שם היה לו או יוסף או יוחנן מכל מקום הואיל והם יודעין שבוודאי היה לו שם אחר בהיותו יהודי יחשבו הכל שבשם הנכתב בגט היה נקרא כשהיה יהודי וליכא לעז

וכיוצא בזה הואיל רבן גמליאל בתקנתו שתקן לכתוב וכל שום וכו' והיינו להודיע לכל שהמגרש יש לו שתי שמות ואף שבני ארץ ישראל היו מכירים שם המגרש יוסף ובגט נכתב שמו יוחנן יחשובו שלכן נכתב וכל שום וכו' בשביל השם האחר שיש לו דהיינו שם יוסף שמכירין בו ואין לומ' שאפילו הכי איכא לע"ז שבני ארץ ישראל המכירין שמו יוסף יאמרו שהמגרש איש אחר הוא שעיקר שמו יוחנן ויש לו שם אחר תפל לו לכן נכתב בגט עיקר שמו יוחנן אבל אם היה המגרש יוסף שמכירין בו היה כותב שמו בגט יוסף דהואיל ומוכח בגט שהמגרש יש לו שתי שמות ידינו הדבר לטובה ויחשבו דאפשר יוסף שינה שמו במקו' אחר ליוחנן וזהו שם יוחנן הנכתב בגט וכדכתיבנא ואף על גב דלרבינו תם ז"ל תקנת רבן גמליאל היתה ליכתוב כל שמותיו בפירוש ואם כן אין לחוש ללעז כלל ויאמר האומר שיראה מדבריו שאם לא כתב כל שמותיו בפירוש שיש לחוש ללעז ולא דמי לשם יהודי' דמשומד דכתיב דבשומד שכתב שם יהודי' יש לחוש ללעז אה אין ידוע לכל איך היה נקרא יהודי דהא תקנת רבן גמליאל היתה לכתוב כל שמותיו בפירוש לרבינו תם ז"ל ויראה מדבריו שאם לא כתב כל שמותיו בפירוש יש לחוש ללעז כי ההיא דכתיבנא לא היא דהא ר"ת ז"ל לאו מהאי טעמא כתב כן אלא מטעם אחר יעויין שם בתו' ובבעל התרומות ובסמ"ג ובהרא"ש ובמרדכי ז"ל:

חדר ג

ואל יקשה קצת בעיניך מהתוספתא שהביא רבינו תם ז"ל ראיה לדבריו דקתני בה גר ששנה שמו לשם גיות וגרש בו כשר ולו' דלפי מה שאמרנו שאין שם גיות נחשב לענין הגרושין אמאי הוא כשר דהתם בגר ששנה שמו קודם שכתב הגט והיה נקרא בשם גוי אחר שנתגייר הוא דכשר דכמה יהודים נקראים בשם גוים וכדאמרינן בפרק המביא שני והואיל ורצה זה לקרוא שמו בשם גיות אחרי שנתגייר אם כבר גרש בו כשר והיינו דקתני בתוספתא גר ששנה שמו לשם גיות וגרש בו כשר ולא קתני גר שגירש בשם גיות כשר לאשמועינן דדווקא בששנה שמו קודם שכתב הגט והיה נקרא בשם גיות הוא דכשר ואשמועינן דלא אמרינין הואיל ובעת שנתגייר קרא בשם יהודי ואף שאחר כך שנה שמו לשם גיות לא יחשב שם גיות להזכר בתורת משה וישראל ולגרש בו דהואיל ויהדותו ושמו באו כאחת כל עוד שהוא יהודי שמו הראשון שהיה לו בעודו גוי לא יזכר ולא יפקד כלל ואם נזכר בגט נגזור שהגט יהיה פסול שיהיה לנו להחשבו כאלו לא נקרא כלל באותו השם אלא אמרינין שהוא כשר והיינו דמייתי רבינו תם ז"ל ראיה לדבריו דאפילו בגר לא גזרינן על שמו הראשון לומר שאם גרש בו שהגט פסול כשקרא שמו בשם ההוא אחרי שנתגייר קל וחומר במשומד דאין לומר בו דבעודו גוי שם יהודית איננו חשוב אלא מגרש בו לכתחילה ואף שנשתקע ממנו וכדפרישית

ונראה לי לפי הנוסחא אשר מצאתי בהרא"ש ז"ל ובסמ"ג ובתוספתא שאינו כתוב בה וגרש בו אלא גר ששנה שמו לשם גוי כשר ומשמע וודאי דאגט קא עסיק תנא דתוספתא וקאמר דגר ששנה שמו בגט לשם גוי כשר ומשמע דבלא שנה שמו קודם שכתב הגט אלא שבגט כתב שמו כן קא מיירי תנא דתוספתא נראה דהיינו טעמיה דתנא דתוספתא דהואיל ובכל מקום יודעין שבהיותו גוי היה לו שם גיות אף על פי שאינם יודעים מה שם היה לו חשבינין ליה כמי שיש לו שתי שמות במקום אחד שאם גרש באחד מהם כשר שיחשבו הכל בוודאי שהשם שכתב בגט היה שמו ואף אם נשתקע שם גיות ממנו הרי הוא כאלו לא נשתקע שאזורו מוכיח עליו הואיל ובכל מקום יודעין בוודאי שהיה לו שם גיות וכן יש לומר נמי במשומד ואין אנו צריכים לכל מה שכתבנו ולפי מה שכתב הרא"ש ז"ל שהטעם שכתב ר"ת ז"ל שמשומד מגרש בשם יהודית משום שהוא עיקר שמו שכל ישראל קורין אותו בשם זה אין אנו צריכין לכל זה שכתבנו

האמנם לעניות דעתי נראה שרחוק הוא שכמה משומדים משתקעים בגיותם עד שאינם נקראים כלל בשם יהודית לא בפי גוים ולא בפי ישראל ור"ת ז"ל לא חלק ואפשר דדעת רבותינו בעלי התוספות בזה כדעתי הואיל ולא פירשו טעמו של ר"ת ז"ל בהרא"ש ז"ל משמע קצת דאינהו ז"ל סברי דאפילו במשומד שנשתקע שמו כבר ואפילו מפי היהודים סבר ר"ת כן והיינו טעמייהו כדפי' וק"ל ומה שכתבתי לענין משומד לא כתבתי אלא להלכה אבל למעשה לא שכבר הורה זקן שהוא הרא"ש ז"ל והדיוט כמוני איני כדי לחלוק עליו לענין מעשה ומ"מ א"א דמכל הא דלעיל עלה בידינו דבנידון דידן יש ליכתוב בגט שם ארט' עיקר ולא שם קרנניא דלא דמי כלל למשומד אפילו לפירושי דהתם בכל מקום יודעין דבוודאי היה לו שם יהודית וכדפירשתי אבל בנידון דידן אין לומר שהכל יודעין דוודאי היה שם אחר וא"כ יש לנו ליכתוב שם ארטה עיקר וכדפירשתי ולכאורה יראה דלהרמב"ם ז"ל אם כתב שם העיר שרגילין בו ביותר בגט שהגט פסול אלא שאני מפקפק בזה ואומר דאפשר לאומר שיאמר שלא פסל הרב אלא בשמו ושמה אבל בעירו ועירה שיש אומרים שאם לא כתב שם עירו כלל שהגט כשר לא פסל הרב ולא אכניס עצמי לעת כזאת לבאר את זה שאין לנו עסק כאן אלא להודיע שאין לפסול הגט שהובא שמה מטעם זה:

וממה שלא נכתב בו שם הנהר אלא נהרא סתם אין לפוסלו דהא לכולי עלמא אין צריך ליכתוב הנהר בגיטין מדינא דגמרא אלא מנהג הוא שנהגו האחרונים לכותבו ורב יהודאי גאון לא תקנו כהאי גוונא כדכתב המרדכי משמו ואם כן לא מבעיא אם נדמה הנהר למקום הלידה דלר"י ור"ת ז"ל הגט כשר דהואיל והם סוברים שאם שנה מקום הלידה כשר הכי נמי אם שנה שם הנהר כשר אלא אפילו אם נאמר דשאני מקום לידה שאינו ידוע וגם אין האדם נקרא על מקום לידתו וכדכתב הרא"ש ז"ל טעמו של ר"ת ונאמר דבנהר לא שייך האי טעמא וכן לראבי"ה והנגררים אחריו שכתב שאם שנה מקום לידה פסול וכדכתב המרדכי משמו דוקא בששנה שם הנהר הוא שיש לפוסלו אבל במה שלא פירש שמו פשיטא דלכולי עלמא כשר ואפילו לפי הגהה אחת שמצאתי במרדכי וז"ל יש מפרשים שצריך ליכתוב כל הנהרות שבתוך תחום העיר דכל תוך תחום העיר הוי בכלל העיר וראייתה מפרק כל הבשר דקאמר אכלינהו חוץ לתחום וכו' ואין לומר דמדמייתי ראיה מפרק כל הבשר אלמא דמדינא דגמרא קאמר שצריך אלא שרצ' להודיענו שלפי מנהג האחרונים שהצריכו ליכתוב הנהרות לסימן העיר ראוי ליכתוב כל תוך התחום הרי הוא כעיר עצמו וא"כ אם יש נהר תוך התחום צריך לכותבו לפי מנהג האחרונים אבל כל שלא כתב שם הנהר לא עלה על הדעת לפוסלו ואפילו בלא כתב שם העיר כתב ר"י דכשר ואפילו לרבינו תם דפסל כדאמר במרדכי דוקא בדלא כתב שם העיר הוא דפסול אבל בלא כתב שם הנהר לא שמענו מאן דפסל ואינה צריכא לפנים לע"ד

חדר ד

ובמה שטעה הסופר וכתב דרגילנא בה"א ועלמא בה"א אין חשש בזה לעניות דעתי דמה שכתב כבודך שיש לחוש משום דעלמה בה"א אפשר לפרשו על דרך הרה העלמה או שהוא שתי מלות וכתבת דמדברי הרמב"ם ז"ל יראה שהוא פסול שכתב וזה לשונו כל לשון שיכתוב בה הגט צריך ליזהר הסופר בדברי הגט שלא יהא משמען שני ענינים עד שנמצא הקורא אומר שמא לכך ולכך נתכוין שאין משמעותן לשון גירושין עד כאן לשונו:

לא היא לעניות דעתי שלא אמר הרב אלא בכיוצא אותם המלות שנזכרו בגמרא והביאם הוא זכרו לברכה כגון ודין וכן כולם שהם מענין גירושין ואפשר לקורא שיאמר שאף שהוא מגרשה מכל מקום הוא אומר שמשפט בינו לבינה לענין הגירושין או אף שהוא כותב לה גט הרי הוא אומר שלצחוק הוא כותב לה או שבגט זה הוא מגרש עוד נשים אחרות ועוד ליכי מדברו עמה ומשם והלאה גופו של גט מדבר לנשים אחרות רבות או שתים ואומר להן שאני רוצה שתהיו כל אחת ואחת מכם רשאה ושלטאה וכו' וכן במה שנזכר בגמרא שלא הביאו הרב ז"ל והוא מה שאמרו דלא ליכתוב להתנסבא באל"ף שלא יקרא הקורא לא תנסבא ויחשוב שכן כותב לה הגם שאני מגרש אותך איני מתירך להנשא לשום אדם ותאסר לאחריני אלא שתהיה פטורה ומותרת לכל אדם ומה שכתב הרב זכרו לברכה עד שהקורא אומר שמא לכך נתכוין שאין משמעו לשון גירושין לאו למימרא שהוא כותב דברים זרים שאינם מענין שאין דרך בני אדם ליכתוב דברים זרים בגיטין וטעות סופר הוא ואין הגט נפסל בכך כאשר אוכיח לפנים בעזרת השם אלא שמדבר מענין הגירושין אלא שאין משמעותן ענין אחר שגרש ושלח פלוני את פלוני עד כאן לשונו הרי שפירש הרב זכרו לברכה שזה קורא ענין אחר וכשאינו כן אלא שמדבר עמה בענין הגירושין ואומר לה שיש לה דין עמה וכיוצא באלו שכתב קורא אותה שני ענינים שזה אינו לשון גירושין ומענינו הואיל והוא כותב שיש לו דין עמה:

וכן כתב הרב ז"ל בהדיא אחרי שבאר המלות שיזהר בהם האדם וזה לשונו ועל דרך זה צריך ליזהר בכל לשון ובכל כתב שיכתוב שלא יהא בו משמע שני ענינים עד כאן לשונו הרי לך בהדיא של כיוצא במה שכתב קורא שני ענינים אבל שנדקדק שיש לחוש שלא יקרא הקורא דברי זרים דלא שייכי כלל בגירושין לא עלה על הדעת ואין לחוש כלל לכיוצא באלו ולקמן אכתוב בע"ה ועתה יש לנו לפרש השטר או הגט באופן אשר יסכים לדרך בני אדם והוא דאם דרך בני אדם ליכתוב דברים זרים בגיטין יש לנו לומר דטעות סופר הוא וכדכתיבנא ואפילו בדבר הגירושין קל וחומר בזמן דלא דייקינן ביה כולי האי כדמשמע בפרק מי שהיה נשוי דאפילו לא כתב אלא בחודש פלוני השטר כשר וכן בפרק המביא שני אמרינן כתוב בו שנה וחודש שבוע מאי אמרינן כשר וגם כי מכאן אין כל כך ראיה בנידון דידן זכר לדבר ולקמן נבאר יותר בסייעתא דשמיא ואע"ג דבהגהה בסמ"ק מצאתי דאין ליכתוב מונין בווא"ו דמשמע לשון אונאה אלא מנין בלא ווא"ו היינו טעמא משום דאם יכתוב מונין בווא"ו הרי הוא כאלו משנה בענין הגירושין שאומר לה שהגט הזה להצותה ולהתל בה נותנו לה ואפשר גם כן דדוקא לכתחלה קאמר ולא לעיכובא וכן בגיטין הבאים ממדינת הים כבנידון דידן דלא חיישינין לא לשמא יחפה ולא משום פרי הואיל וביום שנותנים ליד האשה אית להו קלא כדאמרינן בפרק המביא שני דמסתברא להקל בהם טפי בבא ואם כן בנידון דידן פשיטא ופשיטא לעניות דעתי דאפילו לדעת הרב זכרו לברכה הגט כשר וכל שכן שיש כמה גדולים קמאי ובתראי שהם רוב חכמה ורוב מנין דסברי דאפילו הכי שנזכרו בגמרא והביאם הרב זכרו לברכה דוקא היכא שהבעל עצמו כתב הגט ומערער ואומר שלכך נתכוין הוא דפסול אבל היכא שאינו מערער בדבר אלא שטעה הסופר וכתב כן הגט כשר ואפילו היכא שהבעל מערער יש אומרים שעליה להביא ראיה שטעות סופר היה וכשר דפשיטא דבנדון דידן אין לגמגם והגט כשר דאפילו אם סברת הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל היתה בנדון דידן שהגט פסול מה שאינו כן לעניות דעת הר"י רוב מנין ורוב חכמה סברו דכשר ויש לנו ללכת אחריהם וכל שכן בשעת הדחק כזו שהבעל הלך לארץ מרחקים ולא שכיחי ארחי ופרחי להביא לנו גט אחר ואפילו נאמר שדעת של גדולים שכתבו שהגט כשר ותנשא בו דוקא היכא שבא הגט לידה קאמרי אבל אם לא בא הגט לידה לא יגרשנה בו לכתחילה וכדמשמע מתשובת הרב רבינו אשר זכרו לברכה אשר אזכיר לפנים בסייעתא דשמיא מכל מקום בשעת הדחק כזו לית דין צריך בשש לעניות דעתי שיש לגרשה בו לכתחלה וגם כי יש להאריך קצת בזה לא אאריך לאפס

ואין לומר דדוקא היכא דטעה הסופר וכתב ודין ביו"ד וכן כל אותם שנזכרו בגמרא שדרכם ומנהגם להיות נכתבין כן ואין כאן טעות אלא שיש לחוש לטעות הקורא ואנו צריכין לשנות המלה ולכותבה שלא כדרכה הוא דכשר לדעת אותם הגדולים אבל בנדון דידן שטעה הסופר וכתב דרגילנא בה"א ועלמא בה"א שמנהגם להכתב באל"ף יש לנו לומר שזה הסופר והעדים לא זהירי בשטרא ואפשר גם כן שמעידין שקר ומצד זה יש לנו לפסול השטר או הגט ויאמר האומר שהרמב"ם ז"ל כלל כל זה במה שכתב שלא יהא הכתב מעוקם ומבולבל שמא תדמה אות לאות ונמצא הענין משתנה עכ"ל:

שרצה הרב לומר בזה דאף על גב דהיכא שהמלות כדרכם וכמנהגם אם כן משמעותם שני ענינים ועל דרך שכתב הוא ז"ל שפסול מכל מקום אם כתב המלה שלא כדרכה וכמנהגה הרי הענין משתנה שהיא מלה זרה והגט פסול ויאמר שיש להביא ראיה לזה ממאי דתניא בתוספתא והביאו הרמב"ם ז"ל בפסקיו וכן הר"ן ז"ל והמרדכי גט שיש בו מחק או תלוי מגופו פסול שלא מגופו כשר ואם החזירו למטה אפילו מגופו כשר עד כאן:

אלמא משמע דדוקא היכא שנתקן הטעות בגט או על ידי מחק או על ידי תליה הוא דכשר אבל אם לא נתקן על ידי אחד מאלו פסול:

והתוספות כתבו בפרק המגרש עלה ההיא דתנן התם כתבו בתוכו וכו' דדוקא חוץ דלא הוי כריתות הוא דפסול אבל שאר מחקים כשרים בגט רק שיעשה קיום עד כאן לשונו והרשב"א ז"ל כתב וזה לשונו ושאר מחקים אם נתקנים חוץ משמו ושמה כשר בדיעבד אבל לכתחלה לא הרי לך דצריכי לתקן הטעות שבגט ובנדון דידן שלא נתקן יאמר האומר שהגט פסול הואיל ואי אפשר לתקן שכבר עשו שליחותן ושוב אין לו רשות להוסיף או לגרוע דלא היא דדוקא המחק היא דפסלינן וצריך קיום שיש לחוש שמא היה כתוב בו חובות האשה ונמחק כי היכי דחיישינן בשטרות אבל היכא שאין מחק בגט אף על פי שיש בו טעות אלא שאנו מבינים הדבר איך הוא הגט כשר כאשר אפרש בסייעתא דשמיא וכ"ש בשנוי אות מאל"ף בסוף המלה לה"א דבנדון דידן דפשיטא שהגט כשר דבשנוי כל שהוא כזה אין לפסול הגט דהא חזינן לכל הני שנזכרו בגמרא כגון ודין וכיוצא בו שנכתבו שלא כדרכם ומנהגם ואף על גב דבהני חכמים הם שהצריכו לכותבם כן מכ"מ אי לאו דבשנוי דבכה"ג לא חיישינן לא היו חכמנו ז"ל מתירין לכתוב בדרך זו הואיל ואין דרך המלה להכתב כן ואפשר לקורא שיקרא דברים זרים ויותר ראוי היה להם לאסור לכותבו בלשון זה ולכותבו בלשון אחר ולא להכנס בשנוי זה והנה אף בלשון זה עצמו היה להם לתקן דבמקום שכותבין להתנסבא לכתוב לאנשויי ולא נצטרך לשנות האל"ף לה"א ולשנות המלה ממנהגה אם היה שנוי שראוי לחוש בו אלא ודאי נראה דבשנוי כי האי לא חיישינן וכל שכן לעניות דעתי נראה דלדעת הרמב"ם ז"ל אע"ג דבכל אותם שהזכיר הוא ז"ל כתב שאם שנה הגט פסול בלהתנסבא סבר שאם כתב לאתנסבא הגט כשר משופרא דגטא בעלמא הוא דכתב הרב בנוסחא שלו להתנסב' בה"א ומהאי טעמא לא הביא מה שאמר שם לא לכתוב לאתנסבא ונראה דאפילו היכא דמערער הבעל ואומר שלכך נתכוין אינו נאמן והגט כשר דהיינו טעמיה דרב דהואיל וגופו של גט הוא הרי את מותרת לכל אדם כרבנן שהוא פוסק כמותן בפרק חמישי א"כ צריך הוא לכותבו והואיל וכותב כן אף אם יכתוב לאתנסבא אין לטעות ולומר שהתירה לעולם בזנות ולא בנשואין דחזקה היא דאין אדם עושה אשתו זונה דההיא חזקה שאמרו אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות באשתו שגרשה וכיוצא בה דוקא אמרו לדעת הרב שאין אדם עושה אשתו זונה כדכתב בפי' קל וחומר שאין אדם שולח אשתו לזנות עם אחרים ואם מגרשה על מנת שלא תעשה לשום אדם הרי הוא שולחה לזנות עם אחרים והואיל וחזקה היא דאין אדם עושה כן אי אפשר לטעות בזה ולא חיישינן בהכי דהא בפרקא קמא דנדרים סבר רבא דידים שאין מוכיחות לא הוויין ידים וקאמר התם דאפילו אליבא דרבנן דסברי דגבי גט הויין ידים קאמר ואם לא כתב שפיר דמי והיינו טעמא בגט משום שאין אדם מגרש אשת חבירו וכן בעובדא דפרקא קמא דעבודה זרה אשר הזכיר לפנים בעזרת האל ומשמע דמפקינן ממונא מלוה ואף על גב דלפי משמעותו של השטר שביניהם כפשטו כפי מנהג שאר השטרות משמע שמחללו המלוה שעבודו מכ"מ הואיל ואין דרך כל אדם למחול שעבודו יש לנו לפרש השטר כדרך אשר יסכים לדרך כל אדם ולהוציאו מדרך ומנהג שאר השטרות ואנו מוציאי' ממון מהלוה אף על גב דהלכה רווחת היא בישראל המוציא מחבירו עליו הראיה הכא נמי הואיל ואין דרך בני אדם לעשות אשתו זונה ע"י וקל וחומר לפתוח לה פתח לזנות על ידי אחרים אין לטעות ולומר שאם יכתוב להתנסבא באל"ף יקרא הקורא לא תנסבא ולא התירה אלא לזנות וכדכתיבנא ואפילו אם מערער הבעל אחר כך לומר שלכך נתכוין אינו אינו נאמן שכל מקום שהכריעו חכמים את דעתו שלכך נתכוין אינו נאמן לומר לא נתכוונתי לכך כן מצאתי כתוב בשם א"ז גבי הבועל שפחתו ומשום הכי לא הזכיר הרב לא לכתוב לאתנסבא לעניות דעתי דהוא סובר דאף על גב דכל השאר לעכובא הא לאו לעכובא אלא לכתחלה קאמר בגמרא ואף על גב דבחדא מחתא מחתינהו אין לתמוה הואיל ולכתחלה הכל שוים וכל חד וחד כדינו ואפשר נמי שדעת הרב הוא שאין לפרשו כלל בגמרא אלא שהוא ז"ל כתב בנוסחא שלו לשופרא דשטרא בעלמא ומה שכתב בעל מגיד משנה בזה לא נהירא לעניות דעתי ודרך אגב אומר שמה שלא הזכיר הרב גם כן מה שאמרו לא לכתוב למחך בחי"ת היינו משום דקל וחומר הוא ממה שכתב בלמהך וז"ל ולא יכתוב לימהך ביו"ד שמא יקרא הקורא לי מהך כלומר לי שחוק כ"ש וקל וחומר שלא יכתוב למחך בחי"ת דמשמע שפיר לשון שחוק שכן דרכו להכתב ואל יקשה לך לומר אם כן בגמרא למה לא נזכרו שניהם ולדעת הרב ז"ל לא גרסינן ליה דהא אית ספרים דלא גרסינן ליה כדמשמע מדברי הר"ן ז"ל:

ואחזור למה שהיינו בו דהיינו במה שאמרו לא ליכתוב לאתנסבא וכו' ואני אומר הרי לפנינו דאפילו במה שראוי לכתוב אל"ף נעה כתבינן חי"ת נעה ואע"ג דאפשר לכתוב לאנשויי ולא נצטרך לשנות המלה ממנהגה וכדכתיבנא והר"מ ז"ל אפילו אם יכתוב לאתנסבא אין לטעות בו וכדפירשתי ואפילו הכי משנינן האל"ף נעה לחי"ת נעה ולא חיישינן והיינו משום דליכא קפידא בהכי קל וחומר בין ה"א נחה בסוף המלה לאל"ף נחה בסוף המלה שדרך ה"א נחה בלשון הקודש בסוף המלה להשתנות לאל"ף בלשון ארמי שאין לחוש ולפסול הגט או השטר אם כתב ה"א נחה במקום אל"ף וכן בדניאל ימחא באל"ף בא במקום ימחה בה"א וכן שם אנא בא באל"ף בסוף ובא בה"א ובתהלים רפה שבתה בא בה"א בסוף במקום אל"ף וכן ארפה משובתם בא בה"א במקום אל"ף וכן תמצא מלות רבות בתלמוד כתובות בה"א ובאל"ף בסוף ואף על גב דהרא"ש זכרו לברכה כתב בתשובה וזה לשונו ומה שנכתב ואינש לא ימחא באל"ף אם בא הגט ליד האשה אין לפוסלו בכך כי כמה דברים שכותבין בגט לשופרא דשטרא ואינו נפסל בכך אם לא נכתב בו עד כאן לשונו:

ומשמע ודאי שאם לא בא הגט לידה שאין לגרשה בגט זה לכתחלה נראה דהיינו טעמיה דימחא באל"ף הוא לשון הכאה כמו ימחה כף או לשון אריגה כההוא דבמה אשה דמחא ביה מומחא ופירש"י ז"ל שארגו בבגד ואפשר שיקרא הקורא דה"ק לה שבתנאי זה הוא מגרשה שלא יהא רשות לשום אדם להכותה ביד או שלא יהא לו רשות להשימה לארוג ושייר בכריתות ודמי להנהו דאמרינן בגמרא וסבר הרב דדוקא לכתחלה הוא דפסלינן להו אבל אם נתגרשה כבר שפיר דמי ומשום זה כתב הרב בסוף דבריו וגם ידוע שטעות סופר הוא רצה לומר בזה שהואיל והוא טעות סופר אין לחוש לערער הבעל אבל בטעות דבנדון דידן דלא שייך לפרשו בדרך אחרת שיהא מדבר עמה בענין הגירושין מודה שמגרשין בו לכתחלה וכל שכן בשעת הדחק כבנדון דידן וכדפי' ואפשר נמי דדוקא היכא שנכתב בגט ימחא באל"ף שדרך הכאה או אריגה להכתב כן ודרך מניע' על הרוב להכתב בה"א הוא דסבר ז"ל שאם לא נתן הגט לידה שלא ינתן אבל במה שנזכרו בגמרא שאין לכתוב כן אף אם נכתבו מגרשין בו לכתחלה אם אין הבעל מערער הואיל ונכתבים כמנהגם ואפשר דלדעתו ז"ל עדיף טפי נדון דידן ואף שנכתב ה"א במקום אל"ף הואיל ואין לטעות בו כדפי' ומגרשין בו אפילו לכתחלה וכל שכן בשעת הדחק דלית דין צריך בשש וכדפי':

חדר ה

וממה שמצאתי כתוב בהגהה אחת במרדכי שלי שהורה רבינו אליה ז"ל על גט אחד יראה שאם נכתב בגט ימחי ביו"ד דגרע טפי ממה שנכתב באל"ף כי באל"ף מצאנוהו כתוב בדניאל וביו"ד לא מצאנוהו כתוב שמגרשין בו לכתחלה היכא שהובא הגט ממקום אחר ואפילו היכא דאפשר להביא גט אחד ואף על גב דביו"ד נמי משמע לשון הכאה או לשון אריגה כדפי' הוא ז"ל וכן אפילו נכתב בגט מלה שלא כמנהגה כגון שמנהגה היא ביו"ד נחה ונכתבה בוא"ו נחה כמו ותרוכית דלדעתו ז"ל מנהג' להכתב ותריכות ביו"ד ובו"ו כתב הוא ז"ל שלא ידע מהו מגרשין בו לכתחלה ואף על גב שהשנוי הוא בדברי הגירושין ונתן טעם לדבריו הואיל ואינו מגופו של גט קל וחומר בנדון דידן שהטעות הוא בזמן דלא דייקינן ביה כולי האי וכדכתיבנא וכאשר אכתב בעזרת האל והוא ז"ל נסתפק באותו גט שהיה כתוב בו מנאי ביו"ד בין מ"ם לנו"ן וכתב שהוא לשון מינות כי מנאי שהוא לשון ממני הוא בלא יו"ד ואנן בעינן שיכתוב מנאי שפירושו ממני דידים מוכיחות בעינא ושאל לרבינו אביגדור הכהן בהיות שהגט שולח מעירו וכתב לו שאם יראה לו שהוא פסול עליו המצוה להזקיק את הבעל לכתוב גט אחר והר"ר אביגדור הכהן השיב לו שהגט כשר כי ימחו ביו"ד הוא לשון ארמי וימחה בה"א הוא לשון הקדש כמו יחזה בה"א ויחזי ביו"ד

ואל יקשה בעיניך לומר שהיה לו לפסול הגט ההוא הואיל ומשמעותו גם כן הכאה או אריגה כדכתב רבינו אליהו ז"ל דדמי להנהו דאמרן בהמגרש דנראה שהוא סובר כר"א ז"ל במה שכתב דהואיל ואינו מגופו של גט מגרשין בו לכתחלה אם כבר נכתב הגט וכן נראה נמי ממה שהשיב במנא כאשר אפרש בסייעתא דשמיא ובתרוכית השיב לו שנכתב כדין וכן ראוי לכתוב ובמנאי שנכתב ביו"ד השיב הוא זכרו לברכה שגם זה אינו מעכב דהואיל וכתב אנא פלוני תו לא חיישינן שיש לפרשו ולומר דלשון ממני ואף על פי שנכתב ביו"ד כדי להשוות הלשונות ואף על גב דבפרק גט פשוט אמרינן הכל הולך אחר התחתון הני מילי היכא שהלשונות סותרות זו את זו כגון אנן וחנכי ואי אפשר להשוותם אבל היכא שאפשר להשוותם כי הכא משוינן להו עד כאן וממה שכ' במנאי נמי מוכח כדכתי' דהוא זכרו לברכה סבר דכל הנהו דאמרינן בהמגרש לא מעכבי דאי סלקא דעתך דמעכבי היכי קאמר הכא במנאי ביו"ד שאינו מעכב הואיל והוא כותב אנא והא התם אמרינן דלא ליכתוב דתיהויין בשני יודי"ן דלא לישתמע שמגרש נשים בעלמא והיכא אפשר לומר כן והלא הוא כותב אנת אנתתי פלונית ולדעתו היכא דאפשר להשוות הלשונות משוינן להו אלא ודאי נראה שהוא זכרו לברכה סובר דהנהו דהמגרש נמי דאמרינן ליכתוב הכי ולא ליכתוב הכי דוקא לכתחלה הוא דאמרינן הכי אבל עבד שפיר עבד והא נמי הכי הוי מכל זה נראה דבנדון דידן הגט כשר

חדר ו

ולרווחא דמילתא אומר עוד דמדברי הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל יש לדקדק שהמלה הנכתבת בה"א יש לפרשה כאלו היתה נכתבת בחי"ת שכתב ולא ליכתוב לימהך ביו"ד דמשמע לי מהך כלומר לי שחוק יש לתמוה על זה דהיאך אפשר לפרש לי שחוק דהא לשון שחוק נכתב בחי"ת וזה נכתב בה"א ואם רוצה לומר שמא יטעה הסופר ויכתבנו בחי"ת הא אפילו לא כתב אותו ביו"ד אלא שכתב למחך בחי"ת יש לפרשו ל' שחוק הואיל ועיקר ל' שחוק נכתב בחי"ת אלא ודאי נראה דהואיל ומתחלפות זו בזו בקלות נוכל לפרש המלה הנכתבת בה"א כאלו היתה נכתבת בחי"ת ואע"פ שאין קריאת ה"א דומה לחי"ת ולכך אם כתב לימהך ביו"ד אף על פי שנכתבת בה"א שעקרו אינו לשון שחוק מצד היו"ד אפשר לפרשו כן הואיל ומתחלפות כדכתיבנא קל וחומר בנדון דידן שאין כאן קריאה שיש לומר שה"א נחה בסוף תיבה הרי הוא כאל"ף ולא נחוש בזה ומדברי רבותינו בעלי התוספות זכרם לברכה יש לדקדק דבכל ההי"ן שבגט אע"פ שחבר רגליהן לגגיהן שנראה כחי"ת או שקצר הוויי"ן נחין שבו עד שנראה כיודי"ן שהגט כשר שכתבו וז"ל ולורכיה לוי"ו כו' ושמא אין צריך להאריך אלא כלומר שלא יעשנה קצרה שתהא נראי'יו"ד וכן רגל ה"א דלמהך שמא אין צריך להרחיק אלא שלא יחברנה בגג עכ"ל:

הרי לך דדוקא באלו שנזכרו בגמרא הוא דחיישינן בוו"ין ובהה"ין שלא יקצר הו"ו ולא יחבר רגל הה"א אבל באחריני לא חיישינן דאי סלקא דעתך דבאחריני נמי יש ליזהר שלא יקצר הוו"ין שיהיו דומין ליודי"ן ולא יחבר רגלי הההי"ן לגגותיהם אם כן מאי רבותייהו דהני שנזכרו בגמרא תיפוק ליה דכולהו דשייכי בהכי ואפשר לומר דאינהו סברי דכולהו נמי דינייהו בהכי שיש לסופר להזהר בהם לכתחלה אלא שבהני שנזכרו בגמרא אפילו הכי בדיעבד הגט פסול ומכל מקום יש ללמוד מדבריהם שאין הגט נפסל אם קצר הווי"ן עד שדומין ליוד"ין והדביק רגלי ההי"ן לגגותיהם קל וחומר אם שנה וכתב ה"א נחה בסוף המלה במקום אל"ף וכדכתיבנא ואם כן בנדון דידן הגט כשר:

חדר ז

ומעתה אומר דלא מבעיא בטעות כבנדון דידן דכשר וכדכתיבנא אלא אפילו בטעות גדולה מזו הגט כשר דהא בפרק המגרש תנן כתבו בתוכו אעפ"י שחזר ומחקו פסול וכתבו התוספות ז"ל פירוש לפי שלא נכתב הגט אלא על תנאי זה ואין כאן כריתות וכן משמע ממאי דאמרינן עלה בגמרא ואם כן טעמא דנכתב הגט על מנת כן אבל אם נכתב בטעות הסופר הגט כשר ואף על גב דהתם דוקא בחזר ומחקו וקיימו הוא דכשר וכדכתב ראב"יה זכרו לברכה וכן הר"ר דוד בר קלונימוס זכרו לברכה כדכתב המרדכי זכרו לברכה משמם אבל אם לא מחקו נראה שהוא מתנה תנאי בגט דאי אפשר להבין כוונת הגט או השטר אם לא ימחק התנאי אבל היכא שאנו מבינים כוונת הגט או השטר אף שאנו רואין שהוא כתב בדרך אחרת יש לנו לתלותו לטעות הסופר ואף שטעה הסופר הגט או השטר כשר דהא בפרקא קמא דמציעא קאמר שמואל אליבייהו דרבנן דמה שאינו כתוב בשטר אחריות נכסים טעות סופר הוא ואפילו הכי השטר כשר וכן בפרק המקבל אמרינן דדרשינן לשון הדיוט וכתבו התוספות ז"ל וזה לשונם היה דורש לשון הדיוט שלא תקנו חכמים אלא הדיוטות הורגלו לכותבו היה דורש ואפילו לא כתב כאלו נכתב דאי דוקא בשכתב מה היה דורש פשיטא שיש לו לקיים כמו שהתנה דהא לאו אסמכתא היא עד כאן לשונם:

הרי לך דאף על פי דלא נכתב התנאי בשטר הרי הוא כאלו נכתב דתלינן דטעות סופר הוא הואיל והורגלו בכך והשטר כשר כ"ש בנדון דידן דמוכח מתוכו דטעות סופר הוא דפשיטא דהשטר כשר וכן משמע בפרק גט פשוט דתנן התם כתוב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים מלמעלה מאתים ומלמטה מנה הכל הולך אחר התחתון הרי לך דאף על גב דטעה הסופר בעיקר הענין שהוא סכום המעות וחתמו העדים השטר כשר וכן משמע נמי בפרק האשה שנתארמלה דאמרינן התם איבעיא להו מהו להעלות משטרות ליוחסין כגון דכתב פלוני כהן לוה מפלוני מנה וחתימי סהדי מאי אמנה שבשטר קא מסהדי או דילמא אכולא מילתא קא מסהדי רב הונא ורב חסדא חד אמר מעלין וחד אמר אין מעלין עכ"ל הגמרא התם ועל כרחך לא פליגי התם אלא אם מעלין אותו ליוחסין או אין מעלין אבל השטר כשר לכולי עלמא הרי לך דלמאן דאמר אין מעלין הסופר והעדים טועים ומשקרים בשטר ואפילו הכי השטר כשר ולא אמרינן דהני סהדי לא זהירי ושקרי אנון ולפסול השטר אלא השטר כשר ומזה דקדק רבינו תם שאם שנה בגט במה שאיני צריך להכתב הגט כשר ואף על פי שמשקר כדאיתא בתוספות בפרק הזורק יעויין שם ואפילו למאן דאמר מעלין דמשמע דאיהו סבר שיש לסופר ולעדים לדקדק בדבר שלא יטעו בכולה מילתא דכתיבה בשטר היינו דוקא כההיא טענתא דהתם שכותב בשטר כהן למי שאינו כהן ומעידין שקר אבל בטעות אחר שאינם מעידין לשקר לא דמילתא דפשיטא היא לעניות דעתי עדיף טפי טעות שטעה הסופר ולא שקר בשטר מטעות שכותב בהן ומשקר בשטר ואף על פי שלא היה צריך ליכתוב:

חדר ח

ומעתה אומר דבנדון דידן במלות אשר נפל בהם הטעות שהם דרגילנא ועלמא לא היו צריכין ליכתוב בגט דהא בפרקא קמא דעבודה זרה אמרינן ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שית שנין יתירתא סבור רבנן קמיה דרבא למימר האי שטרא מאוחר הוא ויעכביה עד דמטי זימניה ולא טריף אמר רב ספרא האי סופרא דוקנא כתביה והנך שית שנין דמלכו בעילם דאנן לא כתבינן להו הוא קא חשיב ובזמניה כתביה וכו' עד מתקיף לה רב אחא ממאי דלמלכות יונים מנינן דילמא ליציאת מצרים מנינן ושבקיה לאלפא קמא ונקטינן לאלפא בתרא והאי שטר מאוחר הוא ע"כ לשון הגמ':

וכתבו רבותינו בעלי התוספות זכרם לברכה וזה לשונם מכאן יש להכשיר שטר שדלג בו הסופר לבריאת עולם ואפילו דלג האלפים והמאות רק שכתב בכך וכך לפרט שהרי בימיהם היו כותבים למלכות יונים והסופר דלגו דאי הוה כתיב בשטר בהדיא למלכות יונים מאי קאמר דילמא ליציאת מצרים וכו' ואפילו הכי לא אמרינן למנינא אחר כתבי' ועד דמטי זמניה לא טריף כיון דבגולה אין מונין אלא למלכות יון אף כאן אם דלג לבריאת עולם כיון שאין אנו מונין עתה כי אם לבריאת עולם אין לחוש וגם אם דלג נמי האלפים אין לחוש מדקא אמרינן בסמוך שבקינן לאלפא קמא ונקטינן לאלפא בתרא ויש ספרים שגורסין שבקינן לכללא ונקטינן לפרטא ור"ת עשה מעשה שכתב שטר בכך לפרט ודלג האלפים וגם בריאת עולם עד כאן לשונו הרי לך בהדיא שאפילו לא כתב כלל לבריאת עולם השטר כשר וכן אפילו לא כתב האלפים דהוה לן למיחש קצת ולומר דמחזי כשקרא ואם כן בנדון דידן הגט כשר הואיל ואפילו לא כתב כלל דרגילנא ועלמא הגט כשר דלא גרעו היכא דנכתבו בטעות מהיכא דלא נכתבו כלל ואפילו היכא דשנה ושקר בגט דקדק רבינו תם מההיא דפרק האשה שנתארמלה שהזכרתי דבדבר שאינו צריך להכתב בגט הגט כשר ואף על פי ששקר בדברי הגירושין קל וחומר בנדון דידן שאינו משקר אלא טעה בשנוי אותיות בעלמא והטעות הוא בזמן שאין לדקדק בו כל כך כדמשמע בהאי עובדא דע"ז שהזכרתי וכדכתיבנא לעיל וטעה במלות שאינם צריכות להכתב כדכתיבנא והרא"ש ז"ל בתשובה הכשיר גט אחד שרבו בו טעיות ובכללם טעות אחד שהיה כתוב בו ברביעי בב' לחודש שבט והיו כ"א לחודש שבט הרי שהגט היה מוקד' וכדכתב הוא ז"ל דהואיל וידוע הוא דברביעי הוא אחד ועשרים לחדש תלינן בטעות הסופר שלא היה זכור בקביעו' החדש ולא הוי מוקדם וכשר עד כאן וא"כ כל שכן בנדון דידן שאין לפסול הגט מטעם שכתוב בו דרגילנא ועלמא בה"א ומטעם שחסר הסופר אנתתי הוי שפיר ידים מוכיחות וכמה גדולים הרגילו שלא לכותבו דהואיל והוא כותב לה שפטרה לא אתי שפיר לקרותה עתה אשתו וכן עיקר לעניות דעתי שאין לכתוב אלא אנת פלונית הנראה לעניות דעתי כתבתי וה' יצילני משגיאות נאום הטרוד בטרדי תהפוכות זמני דוד בכמהר"ר חיים הכהן ז"ל:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה