רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית ה · חדר ד
ובאתי מקום אשר חבור הר"ר אברהם הנזכר ז"ל מצאתי תוכו וראיתי שעמו נימוקו ודברי נמתקו לחכו ברכתי חקו ששתי כעל כל הון ואמרתי שישו בני מעי שישו וכו' ובכן ברכתי ברוך אשר לא עזב חסדו ואמתו מאת עבדו וגם כי קול על שפיים נשמע דגברא רבא הוא האי דאסהיד עלה מלתא לא חנפי ליה ואמרי ליה דלא היא וקל וחומר אמרי שם דמלבן לבוניה הר"ר אברהם דמנפשליר בשלהי התקבל ולענין הלכתא הרי"ף זכרו לברכה פסק כרבי יוסי ואפילו באומר אמרו הוי הגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו והכי מסקינן בפרקי' דלקמן דתניא כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה הרי הגט בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו דשמעו לאפוקי ממאן דאמר מודה רבי יוסי באומר אמרו אלמא רישא דתני הגט בטל איירי כל היכא דלא שמע מפיו של בעל שיכתבנו ואפילו באומר אמרו זהו דעת הרי"ף ז"ל:
והרמב"ם ז"ל כתב פ"כ דבאמרו הוי הגט פסול מגורשת וכן כתב רבינו מאיר וזה לשונו אף על גב דסבירא ליה דמאן דאמר דפסול באומר אמרו כיון דלא בריר לן טעמיה דרבי יוסי אי מדאורייתא פסול ליה אי מדרבנן פסול ליה אטו היכא דלא אמר אמרו דספק גירושין משוינן לה עד כאן נראה שפירוש הברייתא דתני הרי זה גט בטל היכא דלא אמר אמרו עד שישמעו קולו כלומר ולא הוי גט כשר עד שישמעו קולו עד כאן לשונו והשתא אמינא דנראה דהרמב"ם ז"ל כל היכא דלא וודאי לן דמדאורייתא בטל פסול קרי ליה כלומר מדרבנן והיינו משום דהואיל ואנן הוא דמספקא לן ופסלינן ליה מספקא שפיר מצי הו ז"ל למקרי ליה פסול דהיינו מדרבנן וגדולה מזו כתב הוא ז"ל שכתב דקדושי בספק דרבנן ואף על גב דאתיא מגז"ש וארוסה שנבעלה לאחר קטלי' ליה ולבועלה ולא אאריך בזה שאין כאן מקומו ואף על גב דכתב בפי' וזה לשונו וכל מקום שאמרנו בחבור זה שהגט פסול הרי זה פסול מדברי סופרים בלבד וכו' עד ולא תנשא לכתחלה ואם נשאת לא תצא והולד כשר היינו דווקא היכא דקרי פסול בלבד אבל כבנדון דידן דקאמר פסול וקרוב הדבר להיות בטל פשיטא שאין זה בכלל הכלל שכתב בפירוש וכל שכן שבנדון שלפנינו הוחזק הרב לבאר תיכף מה בין פסול לבטל וכולי:
ונראה דמשום הכי באר הרב מה כוונתו בספק מגורשת אחרי שבאר מה כוונתו בכל מקום שכתב הגט פסול ואע"ג שמן הראוי היה לו לבארו קודם זה שאחרי שבאר כוונתו בבטל היה לו לבאר כוונתו בספק אלא היינו טעמייהו ז"ל דהאי נמי פסול מדרבנן הוא הואיל ואנן הוא דמספקא לן כדכתיבנא ולכך בארו אחר שבאר פסול מדברי סופרים ואף על גב דהיכא דפסול מדברי סופרים בלבד כגון שאין לפוסלה מטעם דשמא בטל הנזכר מן התורה היכא דנשאת לא תצא והכא תצא ולזה דקדק הרב וכתב כשבאר כוונתו בפסול הרי זה פסול מדברי סופרים בלבד והוסיף מלת בלבד כלומר שאין להסתפק בו שמא מן התורה פסול ולכך אם נשאת לא תצא אבל היכא שפסול מדברי סופרים מטעם שיש להסתפק בו דשמא בטל הוא מן התורה כבנדון דידן הויא ספק מגורשת ואם נשאת תצא:
עוד כתב כ"ת במה דכתבתי דהרא"ה והר"ן ז"ל לא אמרו אלא בממנה סופרים דהיינו אומר הנה שאני ממנה לפלוני ופלוני לכתוב גט לאשתי וכו' עד ולא ידעתי איך נעלם מכ"ת פתרון הענין וכתב לדעתם דבר שלא עלה על רוחם באומרך דאם אמר אמרו לפלוני ויכתוב חשיבי מילי ונתת אמצעי בין שתי החלוקות ואיני יודע אנה מצא הדברים הללו ומי אמר אותם דע"כ אמרו לפלוני אינו ממנה אותו שליח שלא בפניו הלא תראה שהרמב"ן כתב בברור האומר אמרו דאתמר בגמרא סתם הוי ממנה שליח שלא בפניו היכא דאמר להו לפלוני וכו' עד והכלל ברור בדבריהם בתכלית הברור ועל כן מה שאסר הוא התירו הם עד כאן לשון כ"ת מה אענה ומה אשיב על הדברים הללו הואיל ולא השגחת בדברי והעלמת עיניך ממה שכתבתי בכתב ההוא שכתבתי לכבוד תורתך בקוצר כראוי לכתוב לגברא רבה כוותך וז"ל ועל כן צריכים אנו לומר כן דאי לא תימא הכי קושית הרמב"ן שהקשה מאל פלוני ופלוני ויחתומו במקומה עומדת ולא השיבו עליה הרא"ה והר"ן כלום עכ"ל שם ולא זכרת מה שאמר שזכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין הם ושונים דבריהם ודברי בית שמאי ולא עוד אלא שמקדימים דברי בית שמאי לדבריהם:
ומעתה הזקקתני להרחיב פה ולבאר דברי הר"ן ז"ל הואיל ונדמה בעיני כתבך בדלא גמירי אינשי שמעתתא וכאילו קטיל קני באגמא אנא עוד כתב והכלל ברור בדבריה' בתכלית הברור ועל כן מה שאסר הוא התירו הם דאנא לא ידענא דמה שאסר הוא התירו הם אבל ראוי לנו לדעת מה אסר הוא ולפי הנראה לעניות דעתי שהוא אסר אפי' היכא שמנה שליח ואמר אני ממנה לפלוני שליח ואמרו לי שלדעתו ז"ל אין הפרש בין היכא שאמר אמרו לפלוני לכתוב גט לאשתי להיכא שאמר אמרו לפלוני שאני ממנה אותו שליח לכתוב גט לאשתו אבל לדעת הרא"ה ז"ל והר"ן ז"ל י"ל הפרש ביניהם דבאומר אמרו לפלוני לכתוב לא מהני אבל בממנה שליח מהני וכדי לבאר את זה אבאר את דבריהם לפי הנראה לעניות דעתי ואכתוב פה לשון הר"ן ז"ל כדי שיהא נקל למעיין לעיין בדבר היטב וזה לשונו והקשה הרמב"ן ז"ל דמאן דפסול באומר אמרו אי משום מילי מאי מילי וכו' עד וא"ת שלא חלק רבי יוסי אלא באומר אמרו מדעתכם אבל לא בעשה אותו שליח בכל מקום שהוא הא לא משמע הכי דקאמר בהדיא ולפלוני ופלוני ויחתומו וכן לפירש"י ז"ל לסופר פלוני שיכתוב ואין לך היתר וכו' עד דאי ס"ד מודה רבי יוסי בממנה אותו שליח במקום שהוא שמא נפיק מניה חורבא בכי האי גוונא וכו' עד והרא"ה ז"ל תלמידו הקשה עליו וכו' עד לפלוני כתב דלא פליג רבי יוסי אלא באומר אמרו מדעתכם אבל בממנה שליח שלא בפניו בכה"ג וודאי לא פליגי וכתב אם כן נפיק חורבא בכי האי גוונא זמנין דאמר לב' אמרו לסופר שאני ממנה אותו שליח לכתוב ולפלוני ופלוני שאני ממנה אותם שלוחים לחתום ומשום כסופא דסופר מחתמי ליה ליתא דליכא למיחש לכסופא אלא כשעושים הדבד מדעת עצמן אבל כשעושים הדבר מדעת הבעל בהא לית להו כסופא דאינהו לא עבדי מידי אלא בעל הוא דעבד והקשה עליו הר"ן זכרו לברכה וזה לשונו ולא נראה לי כן דאי הכי מאי מקשה וליחוש דילמא אמר להו אמרו לסופר כתוב ואתם חתומו ומשום כסופא דסופר חיישינן ומחתמי ליה דהא בכי האי גוונא ליכא למיחש לכסופא כיון דבעל אמר להו אתם חתומו והיכי ליחתמו ליה הא בעל גופיה אמר להו לדידהו דליחתמו וכו' עד אבל דעתי מסכמת לדעתו שכל שהבעל ממנה סופר ועדים שלא בפניהם מהני וכו' עד כאן לשונו:
ועתה רועה ישראל האזינה כמה יש לתמוה על דברים הללו לדעת כ"ת ראשונה יש לדקדק קצת על דברי הרמב"ן ז"ל במה שכתב כ"ת שלא חלק רבי יוסי אלא באומר אמרו מדעתכם ולדעת כתבך היינו כשלא פרט לומר לפלוני ולפלוני והיכי תיסק אדעתין לומר כן הואיל ובהדיא קאמר ולפלוני ופלוני ויחתומו לא הוה לי' למימר אלא מאן דפסל באומר אמרו לסופר לכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו אי משו' מילי וכו' ולא היה צריך לומר וכתב שהם דברים מיותרים דמו לחורבא ואטלטולא וכן מאי האי דקאמר הא לא משמע הכי דקאמרינן בהדיא ולפלוני ופלוני ויחתומו ונקט במלתיה לישנא דמשמע מלתא דאתמר בהדיא בגמרא לא הוה ליה למימר אלא הא ליתא דהא אמרינן בהדיא ולפלוני ופלוני ויחתומו דלישנא דמשמעות דנקט משמע שהדבר אינו בהדיא בגמרא אלא דנרא' לנו שמשמעותו כן וכן מאח' שהדבר בהדיא בגמרא לדע' כ"ת מאי האי דקאמר וכן וכו' ועוד לקרא וכן מאי האי דקאמר ועוד דאס"ד מודה רבי יוסי בממנה אותו שליח ולדבריך היינו כשאומר בהדיא אמרו לפלוני ופלוני והכי תיסק אדעתין לומר כן הואיל ובגמרא קאמר בהדיא ולפלוני ופלוני ויחתומו וכל שכן שהביא קושיא זו באחרונה דנראה שהיא קושיא יותר חזקה לפי דרכו ז"ל ולדעת כבוד תורתך הקושיא הראשונה היא יותר חזקה ולפי האמת לא קשה ולא מידי:
דהא חזינן דהרא"ה זכרו לברכה והר"ן ז"ל אית להו האי סברא דסליק אדעתיה דהרמב"ן ז"ל דבאומר אמרו מדעתכם פליג רבי יוסי ולא בממנה ואם כן אנן ספק שלדעתם לשון הגמרא דקאמר דפלוני ופלוני ויחתומו יתיישב על פי דרכם ולא אמינא מאי דאמינא אלא לדעת כ"ת דסברת דממנה דקאמרי הני רבוותא היינו אומר אמרו לפלוני ולא ראיתי עד הנה לדע' כבוד תורתך שישובו תשוב' על דברי הרמב"ן ז"ל שהביא זאת הסברא שכתבו הם זכרם לברכה שלא חלק רבי יוסי אלא באומר אמרו מדעתכם וסתר אסתרא מאפלוני ופלוני ויחתומו קשו כל הני דאמרינן וכן קשיא להו היכי מצוי למימר הכי והא בהדיא קאמרינן ולפלוני ופלוני ויחתומו וכמו שהקשה הרמב"ן ז"ל וכן נמי יש לתמוה מאי האי דקאמר הרא"ה ז"ל והאריך בדבריו דברים שאינם צריכים לדעת כבוד תורתך וז"ל וכתב אם כן נפיק מיניה חורבא זמנין דאמר לשנים אמרו לסופר שאני ממנה אותו שליח ליכתוב ולפלוני ופלוני שאני ממנה אותם שלוחים שיחתומו ומשום כסופא וכו' לא הוה לי' למימר אלא זמנין דאמר לשנים אמרו לפלוני ליכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו וכו' הואיל ואפילו באומר אמרו לפלוני ליכתוב ופלוני ופלוני לחתום מכשיר רבי יוסי לדעת הרא"ה ז"ל אליבא דידך והוה נקיט לישני' נמי כלישנא דגמרא דמדכתב כן משמע לדעתו זכרו לברכה דדווקא בכי האי גוונא מכשיר רבי יוסי אבל באומר אמרו לפלוני וכו' לא וכן מאי הא דקאמר ליתא דליכא למיחש לכסופא אלא כשעושי' הדבר מדעת עצמן אבל כשעושי' הדבר מדע' הבעל לית להו לכסופא דאנהו לא עבדי מידי אלא בעל הוא דעבד ולדעת כ"ת היינו אומר אמרו לפלוני היינו ממנה ואם כן ליתא דהא בגמרא קאמר בהדיא ולפלוני ופלוני ויחתמו ולדעתו זכרו לברכה הם עושים הדבר מדעת הבעל אליבא דידך ואפילו הכי חיישינן וזה דומה לקושית הרמב"ן ז"ל שכבר אמרנו שלא תירצה וכן נמי יש לתמוה על הר"ן ז"ל שכתב וזה לשונו ולא נראם לי דאי הכי מאי מקשה וליחוש דילמא אמרי להו אמרו לסופר כתוב ואתם חתומו מאי אולמיה דהאי מההיא דאמרו לסופר לכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו דפריך ליה מניה ולא פריך מההיא דקא עסיק בה לדעת כ"ת דהוי ממנה שלוחים: