רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית ד · חדר ו
ולרווחא דמילתא אומר עוד דמדברי הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל יש לדקדק שהמלה הנכתבת בה"א יש לפרשה כאלו היתה נכתבת בחי"ת שכתב ולא ליכתוב לימהך ביו"ד דמשמע לי מהך כלומר לי שחוק יש לתמוה על זה דהיאך אפשר לפרש לי שחוק דהא לשון שחוק נכתב בחי"ת וזה נכתב בה"א ואם רוצה לומר שמא יטעה הסופר ויכתבנו בחי"ת הא אפילו לא כתב אותו ביו"ד אלא שכתב למחך בחי"ת יש לפרשו ל' שחוק הואיל ועיקר ל' שחוק נכתב בחי"ת אלא ודאי נראה דהואיל ומתחלפות זו בזו בקלות נוכל לפרש המלה הנכתבת בה"א כאלו היתה נכתבת בחי"ת ואע"פ שאין קריאת ה"א דומה לחי"ת ולכך אם כתב לימהך ביו"ד אף על פי שנכתבת בה"א שעקרו אינו לשון שחוק מצד היו"ד אפשר לפרשו כן הואיל ומתחלפות כדכתיבנא קל וחומר בנדון דידן שאין כאן קריאה שיש לומר שה"א נחה בסוף תיבה הרי הוא כאל"ף ולא נחוש בזה ומדברי רבותינו בעלי התוספות זכרם לברכה יש לדקדק דבכל ההי"ן שבגט אע"פ שחבר רגליהן לגגיהן שנראה כחי"ת או שקצר הוויי"ן נחין שבו עד שנראה כיודי"ן שהגט כשר שכתבו וז"ל ולורכיה לוי"ו כו' ושמא אין צריך להאריך אלא כלומר שלא יעשנה קצרה שתהא נראי'יו"ד וכן רגל ה"א דלמהך שמא אין צריך להרחיק אלא שלא יחברנה בגג עכ"ל:
הרי לך דדוקא באלו שנזכרו בגמרא הוא דחיישינן בוו"ין ובהה"ין שלא יקצר הו"ו ולא יחבר רגל הה"א אבל באחריני לא חיישינן דאי סלקא דעתך דבאחריני נמי יש ליזהר שלא יקצר הוו"ין שיהיו דומין ליודי"ן ולא יחבר רגלי הההי"ן לגגותיהם אם כן מאי רבותייהו דהני שנזכרו בגמרא תיפוק ליה דכולהו דשייכי בהכי ואפשר לומר דאינהו סברי דכולהו נמי דינייהו בהכי שיש לסופר להזהר בהם לכתחלה אלא שבהני שנזכרו בגמרא אפילו הכי בדיעבד הגט פסול ומכל מקום יש ללמוד מדבריהם שאין הגט נפסל אם קצר הווי"ן עד שדומין ליוד"ין והדביק רגלי ההי"ן לגגותיהם קל וחומר אם שנה וכתב ה"א נחה בסוף המלה במקום אל"ף וכדכתיבנא ואם כן בנדון דידן הגט כשר: