רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית ד · חדר ג
ואל יקשה קצת בעיניך מהתוספתא שהביא רבינו תם ז"ל ראיה לדבריו דקתני בה גר ששנה שמו לשם גיות וגרש בו כשר ולו' דלפי מה שאמרנו שאין שם גיות נחשב לענין הגרושין אמאי הוא כשר דהתם בגר ששנה שמו קודם שכתב הגט והיה נקרא בשם גוי אחר שנתגייר הוא דכשר דכמה יהודים נקראים בשם גוים וכדאמרינן בפרק המביא שני והואיל ורצה זה לקרוא שמו בשם גיות אחרי שנתגייר אם כבר גרש בו כשר והיינו דקתני בתוספתא גר ששנה שמו לשם גיות וגרש בו כשר ולא קתני גר שגירש בשם גיות כשר לאשמועינן דדווקא בששנה שמו קודם שכתב הגט והיה נקרא בשם גיות הוא דכשר ואשמועינן דלא אמרינין הואיל ובעת שנתגייר קרא בשם יהודי ואף שאחר כך שנה שמו לשם גיות לא יחשב שם גיות להזכר בתורת משה וישראל ולגרש בו דהואיל ויהדותו ושמו באו כאחת כל עוד שהוא יהודי שמו הראשון שהיה לו בעודו גוי לא יזכר ולא יפקד כלל ואם נזכר בגט נגזור שהגט יהיה פסול שיהיה לנו להחשבו כאלו לא נקרא כלל באותו השם אלא אמרינין שהוא כשר והיינו דמייתי רבינו תם ז"ל ראיה לדבריו דאפילו בגר לא גזרינן על שמו הראשון לומר שאם גרש בו שהגט פסול כשקרא שמו בשם ההוא אחרי שנתגייר קל וחומר במשומד דאין לומר בו דבעודו גוי שם יהודית איננו חשוב אלא מגרש בו לכתחילה ואף שנשתקע ממנו וכדפרישית
ונראה לי לפי הנוסחא אשר מצאתי בהרא"ש ז"ל ובסמ"ג ובתוספתא שאינו כתוב בה וגרש בו אלא גר ששנה שמו לשם גוי כשר ומשמע וודאי דאגט קא עסיק תנא דתוספתא וקאמר דגר ששנה שמו בגט לשם גוי כשר ומשמע דבלא שנה שמו קודם שכתב הגט אלא שבגט כתב שמו כן קא מיירי תנא דתוספתא נראה דהיינו טעמיה דתנא דתוספתא דהואיל ובכל מקום יודעין שבהיותו גוי היה לו שם גיות אף על פי שאינם יודעים מה שם היה לו חשבינין ליה כמי שיש לו שתי שמות במקום אחד שאם גרש באחד מהם כשר שיחשבו הכל בוודאי שהשם שכתב בגט היה שמו ואף אם נשתקע שם גיות ממנו הרי הוא כאלו לא נשתקע שאזורו מוכיח עליו הואיל ובכל מקום יודעין בוודאי שהיה לו שם גיות וכן יש לומר נמי במשומד ואין אנו צריכים לכל מה שכתבנו ולפי מה שכתב הרא"ש ז"ל שהטעם שכתב ר"ת ז"ל שמשומד מגרש בשם יהודית משום שהוא עיקר שמו שכל ישראל קורין אותו בשם זה אין אנו צריכין לכל זה שכתבנו
האמנם לעניות דעתי נראה שרחוק הוא שכמה משומדים משתקעים בגיותם עד שאינם נקראים כלל בשם יהודית לא בפי גוים ולא בפי ישראל ור"ת ז"ל לא חלק ואפשר דדעת רבותינו בעלי התוספות בזה כדעתי הואיל ולא פירשו טעמו של ר"ת ז"ל בהרא"ש ז"ל משמע קצת דאינהו ז"ל סברי דאפילו במשומד שנשתקע שמו כבר ואפילו מפי היהודים סבר ר"ת כן והיינו טעמייהו כדפי' וק"ל ומה שכתבתי לענין משומד לא כתבתי אלא להלכה אבל למעשה לא שכבר הורה זקן שהוא הרא"ש ז"ל והדיוט כמוני איני כדי לחלוק עליו לענין מעשה ומ"מ א"א דמכל הא דלעיל עלה בידינו דבנידון דידן יש ליכתוב בגט שם ארט' עיקר ולא שם קרנניא דלא דמי כלל למשומד אפילו לפירושי דהתם בכל מקום יודעין דבוודאי היה לו שם יהודית וכדפירשתי אבל בנידון דידן אין לומר שהכל יודעין דוודאי היה שם אחר וא"כ יש לנו ליכתוב שם ארטה עיקר וכדפירשתי ולכאורה יראה דלהרמב"ם ז"ל אם כתב שם העיר שרגילין בו ביותר בגט שהגט פסול אלא שאני מפקפק בזה ואומר דאפשר לאומר שיאמר שלא פסל הרב אלא בשמו ושמה אבל בעירו ועירה שיש אומרים שאם לא כתב שם עירו כלל שהגט כשר לא פסל הרב ולא אכניס עצמי לעת כזאת לבאר את זה שאין לנו עסק כאן אלא להודיע שאין לפסול הגט שהובא שמה מטעם זה:
וממה שלא נכתב בו שם הנהר אלא נהרא סתם אין לפוסלו דהא לכולי עלמא אין צריך ליכתוב הנהר בגיטין מדינא דגמרא אלא מנהג הוא שנהגו האחרונים לכותבו ורב יהודאי גאון לא תקנו כהאי גוונא כדכתב המרדכי משמו ואם כן לא מבעיא אם נדמה הנהר למקום הלידה דלר"י ור"ת ז"ל הגט כשר דהואיל והם סוברים שאם שנה מקום הלידה כשר הכי נמי אם שנה שם הנהר כשר אלא אפילו אם נאמר דשאני מקום לידה שאינו ידוע וגם אין האדם נקרא על מקום לידתו וכדכתב הרא"ש ז"ל טעמו של ר"ת ונאמר דבנהר לא שייך האי טעמא וכן לראבי"ה והנגררים אחריו שכתב שאם שנה מקום לידה פסול וכדכתב המרדכי משמו דוקא בששנה שם הנהר הוא שיש לפוסלו אבל במה שלא פירש שמו פשיטא דלכולי עלמא כשר ואפילו לפי הגהה אחת שמצאתי במרדכי וז"ל יש מפרשים שצריך ליכתוב כל הנהרות שבתוך תחום העיר דכל תוך תחום העיר הוי בכלל העיר וראייתה מפרק כל הבשר דקאמר אכלינהו חוץ לתחום וכו' ואין לומר דמדמייתי ראיה מפרק כל הבשר אלמא דמדינא דגמרא קאמר שצריך אלא שרצ' להודיענו שלפי מנהג האחרונים שהצריכו ליכתוב הנהרות לסימן העיר ראוי ליכתוב כל תוך התחום הרי הוא כעיר עצמו וא"כ אם יש נהר תוך התחום צריך לכותבו לפי מנהג האחרונים אבל כל שלא כתב שם הנהר לא עלה על הדעת לפוסלו ואפילו בלא כתב שם העיר כתב ר"י דכשר ואפילו לרבינו תם דפסל כדאמר במרדכי דוקא בדלא כתב שם העיר הוא דפסול אבל בלא כתב שם הנהר לא שמענו מאן דפסל ואינה צריכא לפנים לע"ד