רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית ב · חדר ג
ולרווחא דמילתא אמינא שאם כדברי רבינו תם היה להם לבעלי התוספו' ז"ל וכן לרבינו יעקב בעל הטורים ז"ל לפרש דבריהם הואיל וסתם כפייה בשוטין הוא והנה בעל הטורים כשהביא דברי רש"י דסבר כופין לחלוץ כתיב כייפינין ליה לחלוץ בסתם וכן בדברי רבינו תם דסבר שאם יש לה טענה שמועלת אפילו כנגד בעלה כופין לחלוץ אפילו אם מכווין לשם מצוה וכתב כופין סתמא וכן כשהביא תשובת אביו הרא"ש ז"ל שכתב על יבמה שנפלה לפני נער ובער וכו' שכופין אותו לחלוץ כתב כופין סתם ואם כדבריו דאין כופין שכתב רבינו תם היינו במילי הוה ליה לפרש בכל הני ולומר שכופין בשוטין דלא תימא דהוה במילי באין כופין שכתב הוא ז"ל בדברי רבינו תם ודברי רבינו תם קשיא לסברתו יותר קושיא חזקה
ויותר יש לתמוה על דברי בעל הטורים במה שכתב וזה לשונו ומינה דכשאינו יודע דוקא במילי כופין דלא ידענא מנא ליה הא דנהי דלסברתו אין ללמוד מדבריו דסבר דכייפינין ליה בשוטי מכל מקום גם אין ללמוד מדבריו דסבר דדווקא במילי כופין אבל לא בשוטי דאפשר שהוא ז"ל סובר דכשידוע שמכווין לשם מצוה אין כופין אפילו במילי אבל כשאין ידוע כופין אפילו בשוטין דמשום שלא פירש לנו דעתו אין לנו לומר אלא שלא נתברר לנו דעתו באין ידוע ואדרבא אפשר היה לומר שלא חש לפרש דפשיטא דכופין בשוטין הואיל ופוגע בספק ערוה ויש קצת סמך מדבריו בזה ממה שכתב בידוע שמכווין לשם מצוה אין כופין סתמא היינו בין במילי בין בשוטי ונדוק מיניה דכשאין ידוע כופין סתם דהיינו בין במילי בין בשוטי:
ולדבריו אף אנו נאמר דמינה כופין שכתב בנותנת אמתלא שמועיל אפילו כנגד בעלה במילי הוא והא ליתא וכן נמי נאמר בכופין שכתב בדברי רש"י ובדברים וכדכתיבנא כלל העולה אני אומר דבכי האי מלתא אם הוא ז"ל היה סובר דכשאין ידוע דוקא במילי כופין ואם כפוהו בשוטי הוה ליה חליצה פסולה הוה ליה לפרש דאפילו באמוראין במילתא כזו יש להן לפרש הואיל ויש צד לדבר לכופו בשוטי שפוגע בספק ערוה קל וחומר בפוסקים ובן בנו של קל וחומר בפוסק אחרון כרבינו יעקב בעל הטורים ז"ל ומה שכתב רבינו תם ורבינו יעקב בעל הטורים לא חש לפרש וכו' הני שמעתא מרפסן איגרי ולרווחא דמילתא אומר שהנה שמוסיף על מה שכתבו התוספות זכרם לברכה בפרק החולץ דהיכא שידוע שמכווין לשם מצוה דמטעין ליה ומה לדקדק יותר בדברים אלו שהנה הרא"ש ז"ל כתב באותה שהשיב על היבמה שנפלה לפני יבם נער ובער ותובעת חליצה שלרבינו תם אם תובע ליבם כופין אותו לחלוץ אפילו בלא אמתלא ומסתמא ההוא כופין שכתב שהוא לענין מעשה בשוטין קאמר כשאר כופין דהתם וכתב שם שרבו החולקים על סברא זו דהיינו ששאר הפוסקים שסוברים מצות חליצה קודמת סברי דלא שבקינן ליה לייבם ומרחיקין אותו במילי או מטעינן אותו במילי אבל אין כופין בשוטין וכאשר אפרש בעזרת האל:
ומה שכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו לא ראיתי כי אינם נמצאים אצלי וכן תקעתי יתדותי לבאר דברי רבינו תם ממה שכתב ריב"ה בשם רבינו תם וממ' שכת' הרא"ש ז"ל בתשובותיו גם כי כל מה שכתב הוא ז"ל העתיק מספרי אביו הרא"ש ולא חששתי מפני החסרון ששכר דרישה לי ליתרון ואחזור לדברי לפי סברתו של מהר"ר לוי דסבר דכפיית מילי חמירא מהטעאה ואני אומר שלדבריו צריך לומר במה שכתבו התוספות בפרק אף על פי וזה לשונם וגם לפי' אם תבעה לייבם לא כייפין ליה לחלוץ אלא מטעין ליה אם אינה חפצה עד כאן לשונם במאי קא מיירו אי באין ידוע שמכווין לשם מצוה קאמרי דעלה קא מיירו צריך לומר אפילו לדבריהם דלא כייפין דקאמרי בשוטין קאמרי אבל במילי כייפין ליה ואם כן מאי האי דקאמרי אלא מטעין ליה עדיפא מינה היה להם לתוספות ז"ל לומר דכייפין ליה במילי לסברתו דסבר דכפיית מילי חמור מהטעאה ויש שמטעין אותו ואין כופין אותו ואפילו במילי ואם תאמר שלא הוצרכו התוספות בזה שכבר פירשו לעיל מינה בדבריהם ואמרו דהיכא דלא בריר לן שמכווין לשם מצוה שכופין אותו במילי ומרחיקין אותו מן היבום גם כי שניהם רוצים לייבם וכאן למדנו עוד תקנה אחרת שאפשר לעשות לה כשאינה חפיצה ליבום מכל מקום לישנא דאלא לא אתי שפיר הואיל ויש אמצעי ביניהם והיא כפי' מילי ולא הוה להו לבעלי התוספות למינקט בלישניה לישנא דאלא וגם כי יש לדחות אדחויי לא נסמוך ונכרין דברי אמת וקשה לי שעיקר דוחקו של מהר"ר לוי שמוציא לישנא דכפיית שכתבו התוספות ז"ל בפרק החולץ בסתם וכן ריב"ה מפרש טעמא הוא כדי להשוות מה שכתב ריב"ה אליבא דרבינו תם וכן כתוב בפרק החולץ עם מה שכתבו התוספות ז"ל בפרק אף על פי שלסברתו היא סברת רבינו תם ואי באין ידוע שמכווין לשם מצוה קא מיירו לא הואיל בתקנתו דסוף סוף לא נוכל להשוות דעתיהם דהא ריב"ה כתב שרבינו תם דאף בידוע שמכווין לשם מצוה מטעין אותו אם אין חפץ בייבום ומדברי התוספות יש לדקדק דדווקא באין ידוע שמכווין לשם מצוה מטעין ליה אף על פי שאינה חפיצה ביבום דאם כן לשמעינן רבותא ולימא הכי אלא מטעין ליה ואף אם ידוע שמכווין לשם מצוה ומה לו למהר"ר לוי ליכנס בצרורות דחזקות הואיל וסוף סוף הם חולקין אליבא דרבינו תם:
ולרווחא דמילתא אומר דמילתא דפשיטא היא לעניות דעתי דאין להדחק ולומר דלעולם אימא לך דבאין ידוע שמכוין לשם מצוה קא מיירו ואמרי דאין כופין אלא מטעין ואפילו הכי אין לדקדק בדבריהם דבידוע שמכוין לשם מצוה אין מטעין שהתוספות לא באו פה אלא להודיע טעמא דבכל ענין אין כופין ואפילו היכא שאין ידוע לנו שמכוין לשם מצוה ולעולם אימא לך דהוא הדין בידוע שמכוין לשם מצוה דמטעין ליה אם אינה חפצה לייבום דנראה דמילתא דפשיטא היא שהיה להם ז"ל להודיענו הדין ולומר אלא מטעין ואף אם ידוע שמכוין לשם מצוה שלא נטעה לדקדק כדפירשתי והנה שהתוספות ז"ל כתבו אבל אם אינו רוצה לא לחלוץ ולא לייבם נראה דכופין וכל שכן שהיה להם להודיע לנו דין זה שלא נטעה לדקדק שלא מדבריהם כדפרישית ואי בידוע שמכוין לשם מצוה קאמרי' ולא בפי' דקאמרי אפילו במילי קאמרי אלא מטעין ליה והיינו דברי ריב"ה בשם רבינו תם לסברתו אפילו הכי היה להם לבעלי התוספות לפרש דבריהם ולומר דבידוע שמכוין לשם מצוה קאמרי הואיל ולעיל מינה קא מיירי באין ידוע שמכוין לשם מצוה והיה להם לפרש בדבריהם דהשתא סלקי ואין ידוע שמכוין לשם מצוה ומיירי בידוע שמכוין לשם מצוה וכן נראה שיש עוד דוחק אחר בזה שכשכתבו התוספות ז"ל אבל אם אינו רוצה לא לייבם ולא לחלוץ נראה דכופין היה להם לפרש ולומר דכופין בשוטין הואיל ולא כפין ליה דקאמרינן לעיל מינה במילי קאמר לסברתו ועוד מה דוחק של מהר"ר לוי שמוציא לישנא דכופין שכתבו התוספות בפרק החולץ בסתם וכן ריב"ה מפשוטה הוא ממה שכתבו התוספות בפרק אף על פי דלא כופין ליה לחלוץ אלא מטעין ליה ולסברתו היא סברת התוספות ורצה להשוות מה שכתב ריב"ה אליבא דרבינו תם וכן התוספות פרק החולץ עם מה שכתבו התוספות פרק אף על פי וכמו שכתב לעיל ואי בידוע שמכוין לשם מצוה קאמר אם כן מה לנו ולצרה הזאת נניח הדברים כפשטן ונאמר שסברת רבינו תם היא דהיכא שאין ידוע אם מכוין לשם מצוה ושניהם רוצים בייבום אין מניחין לייבם אלא כופין אותו במילי ומרחיקין אותו מן הייבום והיינו אין מניחין שכתבו התוספות בפרק החולץ וכדפירשתי וכן כופין אותו במילי ומרחיקין אותו מן הייבום שכתבו התוספות בפרק אף על פי והיכא שהיא תובעות. חליצה כופין אותו בשוטי והיינו כופין שכתבו התוספות סתם בפרק החולץ וכדפירשתי והיכא שידוע לנו שמכוין לשם מצוה והיא תובעת חליצה אין כופין אותו לחלוץ בשוטי אלא במילי או מטעין אותו דהטעאה וכפיי' מילי כחדא נינהו והיינו מה שכתבו התוספות בפרק אף על פי וז"ל לפיכך אם תבע ליבם לא כייפינן ליה לחלוץ אלא מטעין ליה אי בידוע שמכוין לשם מצוה קא מיירי וכן גם כן היינו דברי ריב"ה שכתב דבידוע שמכוין לשם מצוה אין כופין אלא מטעין אותו והוא הדין שכופין אותו במילי דהטעאה וכפיי' מילי כחדא נינהו גם אין לומר לסברתו שהתוספות ז"ל בכל ענין קא מיירי בין בידוע שמכוין לשם מצוה בין באין ידוע ומשום הכי כתבו בסתם וגם לפי' וכו' ולא חלקו ואתיא שפיר בשניהם ההטעאה שכתב דהא לסברתו סברת רבינו תם היא דבידוע דמכוין לשם מצוה אין כופין אפילו במילי ובאין ידוע בשוטי הוא דאין כופין אבל במילי כופין אם כן לא כפי' ליה וכו' שכתבו התוספות לא יצדק בשניהם ואי אפשר שיובן בשני עניינים וק"ל: