רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית ב · חדר ב
ומעתה אכתוב בעיקר הדין ואני אומר דאליבא דהנהו דסברי מצות חליצה קודם יש לגברת הזאת מנכסי בעלה כתובתה ונדונייתא ותוספתא וכדי לבאר את זה רצוני להביא סוגית הגמרא שבפרק החולץ ודברי המפרשים וזה החלי גרסינן התם בפרק החולץ תנן התם מצות יבום קודמות למצות חליצה בראשונה שהיו מתכוונים לשם מצוה עכשיו שאין מתכוונים לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודם למצות יבום ואמר רב אין כופין:
ופירש רש"י ז"ל וזה לשונו אמר רב אין כופין אי ניחא לתרוייהו ליבומי אין כופין אותו לחלץ דנימא לאו למצוה מתכווני ופגע באיסור אשת אח אלא אי בעי מייבם:
ומיהו היכא דאיהו צבי יבומי ואיהי אמרה לא בעינא ליה ואמרה דברים נכרין אי מצוה לאטעויי וכו' עד ואי לא כפינן ליה וחליץ דאמר רב ששת מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה ולא תימא מוכה שחין דווקא אלא כל אמתלא שתתן לדבריה דאמרינן בהמדיר מעשה בציידן בבורסי שמת ולו אח בורסי ואמרו חכמים יכולה שתאמר לאחיך הייתי יכולה לקבל ולך אינה יכולה לקבל ועוד פסקינן הלכתא בפרק אף על פי כותבין אגרת מרד על ארוסה ואין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם., מכל הלין טעמי כפין ליה וחליץ ושקלה כתובתה וכל הני אין כופין דהכא היכא דתרווייהו ניחא להו ליבם עד כאן לשון רש"י ז"ל:
ובעלי התוספות כתבו שם וזה לשונם ממוכה שחין ובורסי נראה דאין ראיה שהם מאותם שכופין אותם להוציא מן הבעל אבל בשאר אמתלא אין נראה דכופין דאם כן למה היו טורחין לקמן בפרק מצות חליצה להטעות כפוהו לחלוץ ומאגרת מרד אין ראיה דאם כן בלא אמתלא נמי דהתם הוי טעמא משום דמצות חליצה קודם כדמסיק וכו' עד ורבינו תם גריס מצות יבום קודם למצות חליצה אמר רב אין כופין וקאי אבראשונה שהיו מתכוונין לשם מצוה ורב יהודה נמי דאתקין אי צבית ליבומי באותה שבאין לפנינו לחלוץ איירי שאותם אם היו מייבמים היו מכוונים לשם מצוה כו' עד אבל אחריני אין מניחין ליבם אלא אדרבא כופין לחלוץ ואמר רבינו תם דהלכתא כאבא שאול כסתם מתניתין דבכורות ולא כחזרו לאמר וכו' עד ורבינו תם פסק כאן דמצות יבום קודם וחזר בו בפרק מצות חליצה ופסק דמצות חליצה קודמות עד כאן לשון התוספות שם ונראה דסברת רבינו תם היא היכא ששניהם רוצים ליבם אין מניחין אותם דלא שייך לכופו במה שהיא אינה תובעות והיכא שהיא תובעת חליצה כופין וזהו שכתב אין מניחין אותה לייבם אלא אדרבא כופין ולא קצר בדבריו לומר אבל אחריני כופין ור"י בעל הטורים הביא דברי רבינו תם מבוארים יותר שכתב וזה לשונו ורבינו תם כתב דמצות חליצה קודם ואפילו אם שניהם רוצים לייבם אין שומעין להם וכו' והיינו מה שכתבו התוספות אבל אחריני אין מניחין לייבם והוסיף הוא ז"ל ובאר בדברי רבינו תם דאפילו היכא דידוע לנו שמכוין לש"מ והיא תובעת חליצה אם אינ' מאותם שכופין לתת גט מטעין ליה לחלוץ אבל אין כופין והיינו טטמיה דהואיל דבזמן הזה מצות חליצה קודם יש לנו להרחיקו מן היבום אף שמכוין לשם מצוה הואיל והיא תובעת חליצה ומהאי טעמא נקט התנא בלישניה מצות חליצה קודמות ולא נקט בלישניה אסור לחלוץ אליבא דרבינו תם ז"ל משום דהיכא דידוע לנו שמכווין לשם מצוה אין כופין מאחר דמצות חליצה קודמת כופין אותו במילי דלא אלימא האי טעמא כולי האי עד שנכוף אותו בשוטי דאין כופין לחלוץ שכתב רבינו תם סתמא היינו בשוטין וכן כופין שכתבו התוספות בשם רבינו תם סתמא היינו בשוטי כדקיימא לן בסוף המדיר דסתם כופין בשוטי דבדברים לא יוסר עבד:
ומה שכתב מהר"ר לוי בזה אחרי המחילה מכבוד תורתו אני אומר דלא נהירא לעניות דעתי דלדידי האי דמטעינין ליה לכתחילה לחלוץ היינו משום שיש לנו להרחיקו במילי ככל האפשר דאף על גב דחליצה מוטעת כשר היינו בדיעבד כמשמעות הלשון אבל לא מצאנו היתר להטעותו לכתחילה אלא במקומות שיש לנו להרחיקו מן הייבום ובכפיית מילי לא ציית לן לחלוץ משום הכי מטעין ליה לחלוץ הואיל והיא תובעת חליצה ואפשר להטעותו לחלוץ: