רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית א · חדר לא
ואל יקשה לך ממה שהביא כ"ת שכתב בתוספות שלו והתנה ואמר ואין האות נכרת כשתעיין במה שכתבתי בזה ולא הוצרך הרב שם לבאר דבריו שכבר באר שבשנוי כל דהו בצורת גופו אם האות נכרת לתינוק כגון שלא הי' דבוק היו"ד שעל האל"ף נשתנית צורתה ואין כאן צורת אל"ף ופשיטא דאפילו בפירוד כל דהו שכמעט אינו נראה כתב הרב כן הואיל ולא פירש אלא כתב סתם ואם אין חצץ אינם נוגעים וכו' וכן יראה מדעת הרשב"א ז"ל דהיכא דנשתנית צורת גוף האות מצורתה בלוחות דפסול והוי חק תוכות ואף אם האות נכרת לתינוק דאין כאן האות המבוקשת שכתב בתשובה וז"ל אמרת שאמרו לך משמי שצריך ליזהר בס"ת בצורת האותיות ודבוקן ורחוקן האמת אמרו לך שהמ"ם סתומה והסמ"ך צריכות להיות כדבוקות וסתומות לגמרי מפני שאמרו מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין ואלו לא היו סתומות לגמרי לא היו עומדין בנס וכן האל"ף והשי"ן שאם לא כן אינה אות אלא אות עם יו"ד עכ"ל אלמא משמע לע"ד שדעת הרב היא שבתפילין אינו יכול לתקן מדנתן טעם לדבריו שאינה אלא אות עם יו"ד וכו' אם כן נראה דסבר דאות אחרת יש כאן והיכא שיש אות אחרת אינו יכול לתקן בתפילין לכ"ע דהוי שלא כסדרן והכי נמי נראה דסבר בכה"ג במקום שאם בא לתקן צריך לגרוד אינו יכול לתקן בתפילין ושייך ביה חק תוכות שצורה אחרת יש כאן מהצורה המבוקשת וכן נראה נמי קצת ממה שהוא סובר דבדבוק אות לאות לא הוי חק תוכות ואף על פי שהאות נכרת משמע קצת שאין לשנות מצורת האותיות שבלוחות כלל ואם שנה קודם שנגמר' ורצה לתקן צריך לגרוד כולה דשייך ביה חק תוכות וכן נמי לדעת הסמ"ק וכן לדעת רש"י ז"ל לפי מה שפירשתי דעתו לעיל:
ונראה דפשיטא ליה להרשב"א סברא זו דבעינן שצורת גוף האותיות תהיה כאשר היתה בלוחות ואם לאו פסולה שבלאו הכי יש לתמוה על הרב ז"ל מאי ראיה קא מייתי בפשיטות ממ"ם וסמ"ך שבלוחות שבעל דין יאמר דאנא מודינא לך שבלוחות כן היה אבל אם שנה מהצורה שבלוחות והאות נכרת אינה נפסלת בכך ותדע שכן הוא דהא רב חסדא הוא דקאמר מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין ואפילו הכי סבר שאם שנה ובמקום סתום עשה פתוח כשר אלא נראה דהיינו טעמי' דהרשב"א ז"ל משום דפשיטא לי' דאין לשנות בצורת גוף האותיות מאשר היו בלוחו' ואם שנה פסול וכדפירשתי:
ואף על גב דלרב חסדא סתום ועשאו פתוח כשר היינו משום דסבר דאף על גב דמ"ם סתומה היתה בלוחות מ"מ היכא שעשה צורת אות שוה בקריאתה למ"ם סתומה כשר אבל היכא שעשה מ"ם סתומה או סמ"ך ולא דקדק להדביקה לגגה אפילו רב חסדא מודה דפסול הוא הואיל ואין כאן צורת אות שהיתה בלוחות לא מ"ם סתומה ולא מ"ם הדומה לה בקריאתה וכן כל כיוצא בזה דכצורת האותיות שהיו בלוחות בעינן:
הרי שהוכחתי לע"ד שלדעת הרא"ש והרשב"א אם נשתנית צורת גוף האות מאשר היה בלוחות שנוי כל דהוא כדרך אשר פירשתי אף שהאות נכרת לתינוק אם בא לגרוד ולתקן הוי חק תוכות:
ועתה אומר שלדעת מהר"ם ז"ל לא יראה כן דהוי חק תוכות דכה"ג אבל מודה הוא דפסול לפי מה שכתבו ההגהות מיימוניות משמו ואף שמכ"ת העתקת לשונו אעתיקנו גם אני כאשר מצאתיו בספר תרומת הדשן וכתוב שם תוספות מה שאינו כתוב בחבורים שלפנינו ואצטרך בו לפנים בע"ה וז"ל והנה מורי רבינו שיחי' פסל לי תפילין של מורי אבא ז"ל רק שלא היו מקצת היו"דין שעל האלפי"ן ומקצת היו"דין שבתוך השיני"ן ומקצת רגלי העי"ן נוגעין בגוף האות:
וכתב לי דלא גרע מקוצי של יו"ד דאמרינן בפרק הקומץ דמעכב ובעינן כתיבה תמה ושלמה ולא פסוקה ושבורה כדאמרינן וכתבתם כתיבה תמה ושלמה ותדע שלמקצתם שאינו תמות תמהו חכמים והוצרכו לפרשם אכן שוב אמר שיכול לתקנם רק כשעשו תחלה דתינוק לא חכים ולא טפש יקרא אותם אז יכול לתקן תקונם ובכה"ג אפרש אחר שנכתבו כל הפרשיות ולא הוי שלא כסדר עכ"ל:
הרי שגם מהר"ם המיקל בשנוי כל דהוא כזה וסבר דבתפילין יכול לתקן מודה הוא דפסול וכן ר"י פוסל בענין זה וכן ר"ת פוסל בזה דהא אפילו בקוצו של יו"ד השמאלי ואף על פי שאינו מגוף האות והאות נכרת זולתו דהואיל ואינה כמו שנתנה למשה בסיני צריכה תקון וכן הוא גם כן דעת בעל התרומות ז"ל שגם הוא סובר דקוצו של יו"ד דאמרינן בהקומץ דמעכב היינו קוצו השמאלי ולא כמו שכתב החכם השלם כמה"ר לוי וכבר השיג עליו כ"ת בזה ואחזור למה שהייתי בו ואומר דאפילו למהר"ם המיקל היכא דנדבקה האות לעצמה ולגופה לא מבעיא שהספר פסול אלא דחק תוכות נמי יש כאן דלעד"נ דפשיטא דאין האות נכרת על ידי כן וכדפירשתי וכדכתבו מהר"ם והגהות מיימוניות לפי מה שכתב בעל האגור ז"ל משמם וראוי לו להעתיק דבריו ואף שמכ"ת העתקת אותם בפסקך וז"ל אם נגע רגל האל"ף בגג האל"ף או פני האל"ף בגג תחתיה וכדומה לזה כולם פוסלי' ואין תקנה במחיקה או בהפרדה שנקרא חק תוכות אמנם שאר דבקות באות לאות שהאות נכרת אע"פ שדבק עם חבירו מותר למחוק וכן הוא בהגהות מיימונית וכן כתב מהר"ם עכ"ל:
ונראה דמדכתב בפשיטות אמנם שאר דבוקיו' באות לאות שהאות נכרת אלמא דפשיטא לי' בדבוק האות לעצמה דסליק מניה אין האות נכרת דאין לומר דתנאי היא דקאמר בדבוק אות לאות והכי קאמר דכשהאות נכרת הדין כן אבל כשאין האות נכרת לא דאם כן כשהאות נכרת הוה ליה למימר אבל השתא דקאמר שהאות נכרת משמע דמטעמא דמלתא קאמר דבדבוק אות לאות הואיל והאות נכרת לא הוי חק תוכות אבל בדבוק האות לעצמה דסליק מיניה שאין האות נכרת הוי חק תוכות ואף על גב דבדבוק האות לזולתה לפעמים אין האות נכרת ע"י הדבוק כגון שני זייני"ן שנעשו חי"ת ע"י הדבוק לא חשש מהר"ם או בעל הגהות מיימוניות וכן האגור בזה הוא ומטעמא דמעוטא דמעוטא הוא בדבוק האות לזולתה שאינה נכרת וכתב סתם שהאות נכרת וממילא משמע נמי בדבוק האות לזולתה היכא שאינה נכרת דהוי חק תוכות ולעניות דעתי נראה דמה שכתב האגור וכן הוא בהגהות מיימוניות וכן כתב מהר"ם אכולא מלתא מהדר דהא בסימן פ"ב כתב וזה לשונו צריך שיהיו כל האותיות גולם אחד לבד מה"א וקו"ף וכן כתב בספר התרומה וכל המחברים ואם נגעו ה"א וקו"ף פסול ואין תקנה במחיקה וכן כתב מהר"ם עד כאן לשונו:
ונראה דאין תקנה במחיקה דקאמר היינו משום דהוי חק תוכות ומשום הכי בתפילין הוי שלא כסדרן דאין לומר דלעולם לא הוי חק תוכות ובהפרד רגל הה"א או הקו"ף מהגג שפיר דמי בספר תורה אלא שבתפילין הוי שלא כסדרן דאף על גב דאין כאן חק תוכות מכל מקום האות פסולה אם לא יתקן והואיל וצריכה תקון סבר מהר"ם שאם בא לתקן הוי שלא כסדרן והיינו ואין תקנה במחיקה דקאמר דהא היכא דלא שייך חק תוכות סבר שיכול לתקן בתפילין ולא הוי שלא כסדרן ואף על גב שהאות פסולה וצריכה תקון כדכתב בעל האגור משמו שם בסימן פ"ב וזה לשונו ואם לא נגעו שאר האותיות הראויו' ליגע פסולות אבל אפשר לתקנם לדעת מהר"ם ז"ל מאחר שיש להם שמות אפילו בלא נגיעה עד כאן לשונו וכן כתב בעל הגהות מיימוניות משמו וכבר הבאתי דבריו לעיל וכן כתב בעל האגור משמו בלשון אשר הזכרתי דטעמא דאין תקנה במחיקה משום דחק תוכות הוא שכתב ואם נגע רגל האל"ף וכו' עד ואין תקנה במחיקה או בהפרדה שנקרא חק תוכות ושם כתב עוד דבדבוק אות לאות מותר למחוק והיינו משום דלא הוי חק תוכות והוצרך מהר"ם ז"ל ללמדנו דאפילו בה"א וקו"ף שנדבקו רגליהן בראשן האות פסולה ואין תקנה במחיקה דהוי חק תוכות כדפרי' דלא תימא הואיל ושא' האותיו' גוף א' גולם אחד מה שאמרו גבי ה"א וקו"ף שרגליהן תלויין למצוה אמרו ולא לעכוב וכדכתב המרדכי בפרק הקומץ רבה וז"ל ותלו לכרעיה וכרעא דקו"ף מפרש בגמרא בפרק הבונה דתלויה היא פירוש ואינה נדבקת עם גגה כפירוש רש"י ז"ל ושאר האותיות לא נדע אם תלויות אם לאו ומיהו מדלא פירש אלא הוי משום דתו ליכא תלויות ואם לא תלה יש לספק אם פסול בהכי מידי דהוה אקוצו של יו"ד או שמא לא פסול בהכי ויש לדקדק מדקאמר חזינן לסופרי דוקני דתלוי וכו' משמע דלאו מגוף האות הוא אלא שהי' עושין מצוה מן המובחר עכ"ל הרי שבה"א וקו"ף יש לנו להקל טפי אם נדבקו רגליהן לגגן יותר משאר אותיות שנדבקו לעצמן והיינו משום די"ל שגם אלו אם יהיו גולם אחד כשאר האותיות שפיר דמי ומה שהוצרכו להיותן תלוי' למצוה אמרו כן הואיל וכל שאר האותיות וכדכתבו ההגהות מיימוניות בשם מהר"ם כמו שכבר הזכרתי וז"ל והנה מורי רבינו שיחי' פסל לי תפילין של מורי אבא וכו' עד ותדע שעל קצתן שאינן תמות תמהו חכמים והוצרכו לדרשם עכ"ל שמכאן משמע דסברא היא שהאותיות יהיו גולם אחד ומהאי טעמא הוצרך מהר"ם ללמדנו דדין ה"א וקו"ף שנדבקו רגליהן לגגן הוי כדין שאר האותיות משום דאפשר היה לומר שלא תהא נגיעתה פוסלת דלמצוה אמרו שיהי' נפרדים ולא לעכוב וכדעת המרדכי ז"ל ואם כן עלה בידינו שאפי' ה"א וק"ף שנדבקו לעצמן סבר מהר"ם דשייך בהו חק תוכות וכל שכן שאר האותיות כגון אם נגעה רגל האל"ף בגג וכיוצא בזה ואם כן מה שכתב האגור לשם באותו לשון דאם נגע רגל וכו' וז"ל וכן הוא בהגהות מיימוניות וכן כתב מהר"ם אכולא מלתא מהדר בין האותיות שנדבקו לעצמן דקאמר דהוי חק תוכות בין אאות שנדבקה לחברתה ודלא כדעת החכם השלם כמה"ר לוי שכתב במה שכתוב האגור וכן הוא בהגהות מיימוניות וכן כתב מהר"ם לא קאי אלא אמאי דסליק מיניה בדבוק האות לזולתה ולא בדבוק האות לעצמה ואף שיש לדחות אדחויי דחוקי לא נסמוך שזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם לעניות דעתי ומדלא חלק מהר"ם בין דבוק דק לדבוק עב ואדרבה נקט בדבריו לשון נגיעה דלישנא דנגיעה משמע אפילו בכל דהו אלמא דבכל ענין בין בדבוק דק בין בדבוק עב אין האות נכרת שצורה אחרת יש כאן והכי נמי מסתברא לעניות דעתי שכמה אותיות דבוק דק הוא המבחין צורתה וכדפירשתי וכן נמי כתב הרא"ש בתשובה מ"ם פתוחה שנדבק פתיחתה ולא חלק בין דבוק עב לדבוק דק וכן נמי הרשב"א בתשובותיו לא חלק ואפילו בדבוק האות לחברתה וכן נמי בעל התרומות והסמ"ג לא חלקו וכתבו בדבריהם לשון נגיעה בענין מ"ם פתוחה שנסתמה דמשמע בין בדבוק עב בין בדבוק דק ואף על גב שכתבו ונעשית סתומה נראה שסוברים שכל דבוק בין עב בין דק משנה צורתה ועושה אותה סתומה ונראה דאפילו לדעת רבינו מנחם שחלק בין נדבקה לחברתה בין דבוק עב בין דבוק דק לפי מה שאפרש דבריו בעזרת האל שגם הוא סובר שבדבוק האות לעצמה פסולה דוודאי נפסדה צורתה נראה דדווקא בדבוק אות לאות הוא דסבור דבדבוק דק כעין ת"ג כשר אבל בדבוק האות לעצמה גם הוא מודה שאפילו בדבוק דק נפסדה צורתה:
ומעתה אפרש דבריו של רבינו מנחם ז"ל לע"ד ואומר שתימה היא בעיני מה שכתב רבינו מנחם ז"ל וז"ל ולא הוזכר לדעתי פסול דבוקה לא בדבוק אות לחברתה עד שאין האות מוקפת גויל מארבע רוחותיה אבל בדבוק עצמה לא נפסלה אלא אם כן נפסדה צורת האות בדבוקה עכ"ל:
דלעד"נ ממה שכבר כתבתי מלתא דפשיטא היא דגרע דבוק האות לעצמה מדבוק לזולתה דאע"ג דרבי יהודה בן בתירא ורב חסדא סברי בפרק הבונ' דפתוח ועשאו סתום כשר ואלו בדבוק האות לזולתה ליתא מאן דמכשיר שאני פתוח ועשאו סתום שצורתה מ"ם סתומה יש בספר ולדעתם הואיל ושיין בלשון איזה מהם שיכתוב בספר אי מ"ם פתוחה או מ"ם סתומה שפיר דמי ואין זה בכלל דבוק האות לעצמה שזה כותב האות שצריך לספר בתקנה אבל אם נדבקה האות לעצמה כגון שנדבקה יו"ד האל"ף בגג תחתיה וכיוצא בזה שאין כאן אות אחרת כיוצא באל"ף בספר כ"ע מודו דפסול דפשיטא דגרע הוא מדבוק האות לזולתה בין אם נאמ' דטעמא דמחמירינן בדבוק האות לזולת' משום דכתיבה תמה בעינן ומהאי טעמא כשר בגט כדכתב ר"י והנגררים אחריו בין אם נאמר דאפילו בלא טעמא דכתיבה תמה מחמירינן בנדבקה לזולת' משום שאינ' נכרת היטב דלא ידעינן היכן האות כלה כדכתב בעל התרומות והנגררים אחריו ומהאי טעמא כתבו שבגט פסול נמי נראה שדבוק האות לעצמה חמירא טפי מדבוק האות לזולתה משני טעמים הללו דוודאי אין האות נכרת ולאו כתיבה תמה היא ואולי שגם רבי' מנחם ז"ל מודה דבדבוק האות לעצמה הספר פסול דבוודאי נפסדה צורתה ומה שהכשיר לא הכשיר אלא בכדומה הראי' שהביא לדבריו על והרי צורת האותיות משתנית תמיד ממחוז למחוז כגון מצרפת לספרד ודומיהן ואין שנויין פוסלין מזה לזה ופשיטא שהשנוי שבאותיות שממחוז למחוז שאינו מצד שיש איזה צד יתר באות מה שאינו במחוז אחר אלא הוא על דרך צורת בני אדם שמשתנית ממחוז למחוז ועל דרך ששנינו בפרק אחד דיני ממונות לפיכך נברא האד' יחידי להגיד גדולתו של הקב"ה שאד' טובע כמה מטבעו' בחות' אחד כול' דומי' זה לזה מלך מלכי המלכי' הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואחד מהם אינו דומה לחבירו וכן הן האותיות ממחוז למחוז שכולן טבועות בחותם אחד ואינן דומות זו לזו שבשום מחוז אין מוסיפין באות צד ואפילו קוץ יותר ממחוז אחר אלא אם כן יהיה הפרש ביניהם דמר פוסל באות חבירו ומר פוסל באות חבירו דמר כאתריה ומר כאתריה כגון באות טי"ת שי"א שצריכה להיות כפופה צדה הימני כמו פ"א ולכך אמרינן שלא יעשה טתי"ן פיפי"ן פי' שלא ידחיק צדה השמאלי שע"י כן תראה כמו פ"א הואיל וצדה הימני כפופה כמו פ"א וי"א דאדרבה לא יכפול צדה הימני דטי"ת כצורת פ"א וכדפי' אבל כל שנוי שאינו כיוצא בזה שהוא באותיות הוא ע"ד שפי' וכיוצא בו תמצא אפילו במחוז אחד אפילו שאינו דומה ממנה מ"מ קצת דמיון יש מזה לזה שכולם עושים באות צורת אחת ואין כתבו של זה דומה לכתבו של חבירו ואפשר שע"ד זו הכשיר רבינו מנחם בדבוק האות לעצמה כגון שכתב אות בי"ת ואח"כ נפלה טפת דיו בחללה סמוך לצד שאחריה והדביק הצד העליון לצד התחתון ועל ידי כן נעשית הצד שאחריה יותר עב וכן כל כיוצא בזה דבוודאי כה"ג לא נשתנית צורתה כלל אלא הוו אומר שהצד שאחריה יותר עב וכה"ג וודאי דומה לאותיות המשתנות ממחוז למחוז אבל היכא דנדבק' האו' לעצמה כגון שכת' בי"ת ונדבקה כזה
וכן כתב עי"ן ונדבקה כזה או שנדבק הפ"א פשיטא דנפסדה צורתה ואפילו רבי' מנחם מודה דפסול ואינו חולק בזה לע"ד:
ונראה להביא קצת ראיה שגם הרא"ש ז"ל כתב על האותיות המשתנות ממחוז למחוז כמו שכתוב רבינו יעקב בעל הטורים בנו משמו וז"ל וכתב אדוני אבי הר"אש ז"ל בתשובה צורת האותיות אינן שוות בכל הארצות הרבה משונה כתב ארצנו מכתב הארץ הזאת ואין פסול בזה השנוי רק שלא יעשה ביתי"ן כפי"ן ההי"ן חתי"ן כמו שמפורש בגמרא עכ"ל והוא ז"ל פסל בהדיא בשנוי האו' בכל דהו כגון בפרוד יו"ד האל"ף והשי"ן והעי"ן כדפירשתי:
וא"כ נראה שאין להביא ראיה באותיות המשתנות ממחוז למחוז אלא ע"ד שפי' וזהו שכתב רק שלא יעשה ביתי"ן כפי"ן שאותיות אלו בתוספת הן משתנות מזו לזו וע"ד שפי' אבל היכא שהדביק האות במקום שאינו ראוי להדביק ונראה כצד יתר באות או שהפריד מה שראוי להדביק פסול ועוד שכתב וז"ל אבל רגל הקו"ף אם דבוקה לגגה לא נפסדה צורתה שתהא דומה בכך לאות אחרת היינו משום דסבר דכל מה שאמרו בגמרא חוץ ממה שנזכר בברייתא שאמר בה יגנז למצוה אמרו ולא לעכב כדמשמע מדבריו וקו"ף שנזכר בגמרא שרגלה תלויה למצוה נזכרה ולא לעכוב ובכל שני האופנים הוי צורת קו"ף בין שתהיה גולם אחת כשאר האותיות בין שרגלה תלויה ולמצוה בעינן שתהיה תלויה וכן הה"א אם האריך גגה לצד שמאל להלן מהרגל השמאלי אין צריך לתלות הרגל שצורתה היא אפילו אם נדבקה רגלה לגגה ותהיה גולם אחד כשאר האותיות רק שיאריך הגג לצד שמאל להלן מהרגל השמאלי כדי שלא תהא דומה לחי"ת שעליה אמרו בברייתא יגנז ומה שאמרו שהסופרים הדייקנים תולים רגלה למצוה אמרו כן ולא לעכב אבל אם לא האריך גגה אם הדביק הרגל לגג פסול שאין כאן צורת ה"א אלא צורת חי"ת שאמרו בברייתא יגנז שצורת ה"א היא מאחד משני אופנים או להאריך גגה לצד שמאל כדפירשתי ואף אם ידביק רגלה לגגה שפיר דמי שצורת ה"א יש כאן או להרחיק רגלה מגגה ואף אם לא יאריך בגג ולמצוה בעינן לתלות רגלה ואף אם יאריך בגגה לצד שמאל וכדפירשתי ונראה קצת שלשונו מורה על פירושי שהרי כתב בקו"ף אם דבוקה לגגה לא נפסדה צורתה שתהא דומה לכך לאות אחרת ולא כתב גם לא נפסדה צורתה שלא תהא דומה לשום אות שיש כאן צורת קו"ף דנראה דהיינו טעמא שהוא סובר שכל מה שאמרו בגמרא אות חוץ ממה שנזכר בברייתא למצוה אמרו ולא לעכב כדמשמע מדבריו ואם כן בה"א וקו"ף פשיטא דלמצוה אמרו שיהיו רגליהן תלויין ולא לעכב וודאי אף אם הם גולם אחד כשאר האותיות צורת ה"א וקו"ף יש כאן וכדפירשתי אלא שבה"א היכא שלא האריך גג הה"א והדביק רגלה הוא שפוסל הואיל ומצד הדבוק דומה לחי"ת שעליה אמרו בברייתא יגנז אבל בכל שאר האותיות אם הדביק מקום הנפרד כגון שכתב כזה מודה הוא דפסול שבוודאי נפסדה צורת העי"ן ואין כאן אות כלל כנראה לפי עניות דעתי:
ומעתה אומר דנראה דלא מבעיא לבעל התרומות ולבעל הגהות מיימוניות שפי' הברייתא שבפרק הבונה כאשר כבר כתבתי שממנו יש ללמוד דשנוי באות כאותם השנויים הנזכרים בברייתא בין דומה לאות אחרת בין אינה דומה פסול שהרי בכלל האותיות הנזכר בברייתא יש אותיות שאינן דומות לשום אות ופוסל שצורה אחרת מהאות המבוקשת יש בספר ואין כאן צורת האות המבוקשת אלא חסרה היא מהספר וכדפירשתי אלא אפילו לקצת מפרשים שפירשו הברייתא בענין דחוק האותיות במקום שצריכין להיות נדבקין וסברו שעל ידי השנוי ההוא תדמה האות לאות אחרת נראה דתנא דברייתא נקט הני ופסול ואף על גב שעל ידי הדחוק דומות לאותיות אחרות מאותיות שהיו בלוחות וכל שכן היכא שאינן דומות על ידי כן לשום אות מאותיות שהיו בלוחות וכדכתב כ"ת וכאשר בע"ה ודלא כדיוקו של החכם השלם כמה"ר לוי ותדע שכן הוא דהא הר"ן ז"ל פירש כן בפרק הבונה והוא ז"ל כתב שם וז"ל ואמרינן נמי מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין ומכאן שצריך לחבר ראש הגג האחרון עם הגג שאם היה מרחיקו מן הגג לא היו עומדין בנס עד כאן לשונו ונראה דמכתב הר"ן ואמרינן נמי מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין וכו' לעכב קאמר שהרי בחדא מחתא מחתינהו עם כל מה שנזכרו בברייתא דהבונה לעכב ואי ס"ד שיש לדקדק כדקדוקו של כמהר"ר לוי היכי פסלינן אם לא חבר ראש הקו האחרון של המ"ם או הסמ"ך עם הגג והא לא דמי בכך לאות אחרת אלא וודאי נלע"ד דהאי דיוקא לאו דיוקא היא דתנא דברייתא השמיענו באלו והוא הדין בשאר אותיות שצורתן להיות דבוקות שלא ירחיק ממקום הראוי להיות נדבק והוצרך הר"ן להביא ראיה מההיא דמ"ם וסמ"ך שבלוחות ללמדנו היאך היא צורתה ופשיטא ליה לר"ן שאם שנה פוסל ועל דרך שכתבתי לדעת הרשב"א ואל יקשה לך לומר שמאחר דמאי דנקט תנא דברייתא לאו דווקא אלא ה"ה כשאר אותיות שאם שנה שנוי כל דהו כגון שלא הדביק הראוי להיות נדבק בפסול בחדא מינייהו היה סגי ליה לתנא דברייתא לאשמיענו וממנו נלמוד בשאר אותיות דאנא אמינא לך ולדידך מי ניחא דע"כ האי דקאמר שלא ישנה צורת אות א' לצורת אות אחרת לאו דוקא אלא ה"ה כל אות שתשתנה צורתה על ידי כן לצורת אות אחרת קאמר וא"כ למה ליה לתנא דברייתא להזכיר ב' או ג' אותיות בחדא סגי אלא ע"כ דרך אגב אמר להו וכדכתב כמה"ר לוי אפס לפי מה שכתב בעל הגהות מיימוניות בשם מהר"ם דהיכא דלא הוי יו"דין שעל האלפי"ן וכן כל כיוצא בזה נוגעין בגוף האות דפסלי ונתן טעם לדבריו דאע"ג דכתיב ואות היא אנן כתיבה תמה בעינן ולא פסוקה ושבורה והביא ראיה מקוצו של יו"ד דהיינו השמאלי כדעת ר"ת ז"ל ונראה שהוצרך לזה משום דאפשר היה לו לומר דשנוי כל דהו כזה שאין כאן קוץ יתר וחסר אלא פסוק ופרוד בעלמא לאו שנוי הוא וכתיבה שלמה היא וכשר ולכן הביא ראיה מקוצו של יו"ד דלא הוי מגוף צורת האות וא"ה מעכב אם לא יתקן שמזה יראה כמה יש לנו לדקדק בכתב האותיות ואין לנו להקל ולומר בשנוי כל דהו כזה שכמעט אינו נראה הואיל והתינוק יכירה כתיבה תמה ושלמה היא ולא הביא ראיה מהברייתא דקאי בפרוד האותיות לדעת קצת המפרשים כדפי' וכן כתב שבתפילין יכול לתקן ולפי משמעות הברייתא באותיו' הנפרדות אשר הזכיר אי אפשר לתקן קצת לומר דסברת מהר"ם היא דהואיל והברייתא בצורת גוף האותיות קא עסיק אפשר לומר דאותיות אלו צורת גופן כן ואשר שנה בהם השנוי הכתוב בברייתא אין כאן צורת גוף האות ופסול אבל צורת האותיות למה נזכרה צורת גופן לא בברייתא ולא בגמרא אית לן למימר שאף אם שנה שנוי כל דהו והאות נכרת לתינוק דצורתן היא וכשר ומ"ה הוצרך להביא ראיה מההיא דקוצו של יו"ד דפסול אבל יכול לתקן וכדפי' אלא שדוחק הוא לומר כן לענ"ד
אבל נראה לומר שמהר"ם סבר פי' הברייתא כדעת בעל התרומות וכדעת בעל הגהות מיימוניות ומשום דהנהו שנויים הנזכר בברייתא הוו שנויים גדולים משנוי האות שאין בו לא חסרון ולא יתרון אלא שלא נדבק המקום הראוי להיות נדבק כגון יודי"ן האל"ף שלא נדבקו לזה הוצרך מהר"ם להביא ראיה מקוצו של יו"ד וכתב דיכול לתקן וכבר פי' שלדעת הרא"ש והרשב"א אין לומר כן לע"ד אלא כל שנוי שתשתנה צורת גוף האות מקבלתינו נשתנית צורתה קרינן לה וכדפי' ואפילו לדעת מהר"ם המיקל ואפילו אם סברתו היא דדווקא באותיות הנזכר בברייתא שנוי כל דהו כמו הפרוד פוסל אבל בשאר אותיות שנוי כל דהו כזה שאין שם לא קוץ יתר ולא קוץ חסר צורתה היא אפשר דדווקא בהנהו שנויי דהוי רחוק כל דהו עד שכמעט אינו ניכר שאין התינוק יכירה הוא דסבר כן אבל היכא שחסר קוץ מגוף האות שאז אינה שלמה או נתוסף בה קוץ מודה הוא שאינה יכול לתקן בתפילין שבוודאי לא יכירה התינוק אלא א"כ הוא מבין מדעתו ואין לתלות הדבר הזה בתינוק וכדפי' דעת רש"י והרמב"ם ז"ל כדרך השנית אשר פירשתי דעתם והבו דלא לוסיף עלה הוא וכל שכן וק"ו כשנדבקה האות לעצמה אשר בה אנו דנין שבתפילין אינו יכול לתקן ואם יתקן הוי שלא כסדרן שבוודאי הוא שאין האות נכרת והוי חק תוכות וכדהוכחנו לעיל מדעת מהר"ם ז"ל בעצמו
ומעתה אביא ראיה לע"ד במלו' אשר חלק כ"ת וגם אני בעניותי הסכמתי בו דגרע טפי אות שנשתנית צורתה ואינה דומה ע"י כן לשום אות שהיתה בלוחות מאות שנשתנית צורתה לצורת אות אחרת שהיתה בלוחות בפרק הבונה אמרו עלה דההוא דרב חסדא. דקאמר סתום ועשאו פתוח כשר דאמר כרבי יהודה בן בתירא דאמר פתוח ועשאו סתום כשר ומדפתוח ועשאו סתום כשר ה"ה סתום ועשאו פתוח והקשו שם מי דמי פתוח ועשאו סתום עלויי קא מעלי לה אלא סתום ועשאו פתוח גרועי קא מגרעי לה ופירש"י שהיתה מ"ם סתומה בלוחות אבל מ"ם פתוחה לא היתה בלוחות:
הא קמן דצורה שלא היתה בלוחות גריעה טפי מצורה שהיתה בלוחות ועדיף טפי לשנות צורת האות לצורת אות אחרת שהיתה בלוחות מלשנותה לצורה אחרת שלא היתה בלוחות שאז היא גרועה ביותר מאחר שלא היתה בלוחות כלל:
וכן נמי היה נראה לדקדק מההיא דקוצו של יו"ד דהבונה אפילו לפירוש רש"י זכרו לברכה וכל שכן לפירוש רבינו תם ז"ל שפירש דהיינו קוצו השמאלי דאף על גב דהקוץ אינו מגוף האות והאות נכרת זולתו הקשו שם פשיטא דמעכב ואלו שלא ישנה צורת האות שתהא דומה בכך לאות אחרת לא פשיטא לן דפסול והוצרך תנא דברייתא ללמדנו דפסול ואפילו לפי' בעל התרומות ובעל הגהות מיימוניות שפירשו דתנא דברייתא קמיירי נמי דאין האות דומה לאות אחרת כגון ביתי"ן כפי"ן וכיוצא בהן דלא פשיטא לן דפסול נקט נמי היכא דאין האות דומה לאות אחרת אלא שלפי מה שאפרש לפנים בע"ה אין ראיה מזה וכן נמי אפשר לדחות ולומר דמהא דקוצו של יו"ד אין ראיה דלעולם אימא לך שאם נשתנית צורת האות לצורת אות אחרת פשיטא לן לפסול כי היכי דפשיטא לן בקוצו של יו"ד אלא דתנא דברייתא אתא לאשמועינן דבשנויים אלו בס"ת יגנז אם יש מהם ד' בכל דף ודף ואין בו תקנה כי היכי דאמרינן בפ' הקומץ דהיכא דיש ד' טעיות בכל דף ודף יגנז ומוקמונין בחסרות והיינו משום דמחזי כמנומר ה"נ מאחר שצריך הוא לגרוד האות ולחזור ולכתוב דלא הוי חק תוכות מחזי כמנומר ומהאי טעמא נקט לשון יגנז כדנקט התם בהקומץ בד' טעיות חסרות ואפילו למפרשים שפי' דהברייתא קמיירי שלא ירחיק המקום הראוי להיות. נדבק שע"י כן לא הוי חק תוכות ויכול לתקן בס"ת, מ"מ נפקא מינה גבי תפילין. שלא יוכל לתקן דהוי שלא כסדרן ואע"ג דברייתא בס"ת מתניא אגב סיפא דברייתא מתניא בס"ת ולעולם הנפקותא ברישא דברייתא הוי לענין תפילין וכן אתא לאשמועינן דדרשינן כתיבה תמה בס"ת ואע"ג דלא כתיב בי' וכתבתם וכאשר אפרש בע"ה: