אור ברסלב
רדך בית א › חדר ל

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית א · חדר ל

חדר כט

ולעד"נ שדעתו של הרמב"ם ז"ל בקוצו של יו"ד דהקומץ כדעתו של רש"י ז"ל דבקוץ הימני דיו"ד ואמרינן שהרי הוא ז"ל מכשיר אם חסרו או הותירו זיונין שבאותיו' שעטנ"ז ג"ץ ואע"ג שנזכרו בגמר' כדכתב בפרק ה'דהלכו' תפילין ומזוזה ואם כן נראה דבקוצו של יו"ד השמאלי מכשיר אם חסר דהא ר"ת לא הביא ראיה לפסול בזיונין שבאותיות אלא מקוצו של יו"ד כדכתבו הגהות מיימוניות בפרק שני וז"ל וכתב ר"ת שאם לא זיין שעטנ"ז ג"ץ דפסולין דלא גרע מקוצו של יו"ד ואין סברתו לומר דרבינו תם והרמב"ם ז"ל פליגי בהא דמר סבר לאו גריעי מקוצו של יו"ד ומר סבר גריעי מקוצו של יו"ד ואף על גב דקוצו של יו"ד מעכב הני לא מעכבי אלא נראה דהוא ז"ל סובר דקוצו של יו"ד דהקומץ היינו קוצו הימני דהוי מגוף היו"ד והיינו קוצו של אות סתם דנקט הרב ולא נקט קוצו של יו"ד ומשום דסבר דבגוף האות מיירי תלמודא דשייך גם בשאר האותיות שלדעתו ז"ל אם חסר מהאות מה שאינו מגופו כגון זיונין ותגין כשר ואם כן קוצו של אות שהזכיר הרב היינו מגופו של אות דסבר דקוצו של יו"ד דקאמרינן היינו קוצו הימני דהוי מגוף האות ומזה הקוץ הימני גרועים הם הזיונין שבשעטנ"ז ג"ץ שאינם בגוף האות שאין לפסול אלא בחסר ויתר בגוף האות שאין כאן אות שנתנה למשה שכיוצא בזה הדבר תלוי בתינוק כדי לפוסלו כאשר אפרש בעזרת האל אבל מה שהוא חוץ מגוף האות אף אם נזכר בגמרא למצוה נזכר ולא לעכוב ואם כן אף על גב שאם חסר קוצו של יו"ד פסול אם חסרו הזיונין שהם חוץ מגוף האות לא פסלו:

ומעתה אומר דלפי עניות דעתי נראה דמלתא דפשיטא היא שאות שנדבקה לעצמה בין בדבוק עב בין בדבוק דק כענין ת"ג כגון שכתב ב' ונדבקה כזה

או שכתב עיי"ן ונדבקה כזה וכן כל כיוצא בזה בוודאי נפסדה צורתה:

ולרווחא דמלתא אומר דאפילו היכא שנפלה טפת דיו באות ונראת כאלו היא מגופה של אות לכאורה יראה שאף אם האות נכרת ללא חכים ולא טפש פסול לכולי עלמא דלא מבעיא לרבינו תם ז"ל דסבר בקוצו של יו"ד השמאלי אמרינן התם בהקומץ דפסול ואף על גב שהיו"ד נכרת זולתו ללא חכים ולא טפש והוי שפיר אות ורבינו תם נמי דחי לה לפירש"י ז"ל מטעמא דאם אין ביו"ד קוץ הימני אין שם אות ואם כן אם אין שם הקוץ השמאלי הוי שפיר אות הואיל ואיננו מגוף האות ואפילו הכי סבר שאם אין שם הקוץ השמאלי דתהוי כמו שנתנה למשה בסיני פשיטא ליה לתלמודא דמעכב דבעינן דתהוי קוץ שנתנה למשה מסיני ואף שאינה מגופה דמלתא דפשיטא היא דאף על גב שהאות נכרת היכא שחסרה מכמו שנתנה למשה בסיני אפילו קוץ אחד שאינו מגופה מעכב ואם כן כל שכן נפלה טפת דיו באות שנשתנית צורת גופה מכמו שנתנה למשה בסיני דפסול אף אם האות נכרת דעדיף דקה של טפת דיו לפסול מקוצו של יו"ד השמאלי שהטפה משנה צורת גופה של אות שאינה לא קוץ ולא ת"ג וקוץ השמאלי דיו"ד אם חסר אינו משנה גופה של יו"ד שאינו מגופה וכדפי' ואף אם חסרו זיונין שבשעטנ"ז ג"ץ למ"ד רבינו תם דפסול כדכתיבנא וכל שכן דבוק האות לעצמה דודאי אינה נכרת כדכתיב וכאשר אפרש בעזרת האל אלא אפילו לפירש"י ז"ל שפירש קוצו הימני וכן להרמב"ם ז"ל דנראה דסבר כן כדפירשתי הנה דלכאור' יראה דלא גרע נפילת טפת דיו באות ואף אם האו' נכרת מקוצו של יו"ד ואפילו הימני דהא בהקומץ הוה סלקא דעתין למימר כמתניתין לכך הוצרך והיינו משום שהיא נכרת יו"ד ללא חכים ולא טפש זולת הקוץ הימני שאם אינה נכרת יש לתמוה מה עלה בדעת המתרץ דפשיטא דכמאן דליתא וכן נמי אפילו מפירש"י ז"ל שפירש גבי מזוזה פשיטא דהא כי חסר הקוץ לא הוי כתיבה תמה וגבי תפילין פירש פשיטא דהא כל קוץ וקוץ אית ביה טעמא וכל זמן שחסרו לא הוי כתיבה לכאורה נראה דסבר שהיו"ד נכרת זילת הקוץ הימני אלא מטעמא דכל קוץ וקוץ אית ביה טעמא ולא כתיבה תמה היא הוא דאמרינן דלאו כתיבה היא דאי סבר דאין האות נכרת לא היה צריך רש"י לזה הטעם כדי לפרש פשיטא דקאמרינן בגמרא ולא כדעתו של קרית ספר שפירש דמאי דמשני התם לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד מפני שבחסרונה נפסדת צורתה קאמר ושאלו פשיטא כלו' הואיל ונפסדה צורתה הרי היא כמי שאינה אלא יראה לכאורה שהיו"ד נכרת אפילו אם תחסר קוצה הימני ומהאי טעמא עלה בדעת המתרץ לתרץ ולומר שלכך הוצרכה המשנה דלא תסק אדעתין למימר דהואיל והאות נכרת כשר והמקשה שאלו דהא מלתא דפשיטא היא דפסולה הואיל ואין כאן צורת האות שנכתבה למשה בסיני ואנן כתיבה תמה בעינן דכל קוץ וקוץ אית ביה טעמא ואם חסר לאו כתיבה היא:

והתוספות ז"ל מקשים על פי' רש"י דאין לומר שעלה בדעת המתרץ שאם חסר קוץ הימני מהיו"ד דהוי מגוף האות עצמה דכשר דפשיטא דאינה אות ופסול הואיל וחסרה היא מצורת גוף האות שנתנה למשה בסיני:

ואם כן יראה לכאורה שאם נפלה טפת דיו באות ונראת כאלו היא מגוף צורת האות אף שהאות נכרת דפסול דלא גרע מחסרון קוצו יו"ד ואפילו הימני דהתם נמי היו"ד נכרת כדפירשתי וכי היכי דפסולים בחסר מגוף צורת האות הואיל ונשתנית מצורת הלוחות הכי נמי יש לנו לפסול ביתר בצורת גופה ופי' בדבוק האות לעצמה דוודאי נפסדה צורתה כדפירשתי ואפשר שגם דעת רבינו מנחם כן כאשר אפרש דבריו בע"ה ונראה דמדברי הרמב"ם נמי יראה לכאורה להוכיח שאם חסר קוץ הימני דיו"ד שהיו"ד נכרת שהרי כתב בפרק ראשון דהלכות תפילין וז"ל ואפילו קוץ אות אחת מארבע פרשיות אלו מעכב את כולן וכו' עד וכן שתי פרשיות שבמזוזה אפילו איתא משתי פרשיות אם חסר קוצו מעכב מן התורה עכ"ל והשתא אי סלקא דעתין שאם חסר קוץ הימני מהיו"ד או קוץ אחד משאר אותיות שאינה נכרת לתינוק ומהאי טעמא הוא דפסול למה ליה לרבינו ללמדנו שהקוץ פוסל אם חסר והא כתב בסוף אותו פרק עצמו וז"ל וכל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה פסול וא"כ גם חסר קוץ האות בכלל אם אין התינוק מכירה אלא וודאי נראה שאם נחסר הקוץ מהאות אין הדבר תלוי בתינוק אלא בין התינוק מכירה בין אינה מכירה פסול שאין כאן צורת אות כלל וכן נמי נראה ממה שכתב בסוף אותו הפרק וז"ל נקב בירך של אות עד שנפסקה אם נשתייר ממנה מלא אות קטנה כשר והוא שלא תדמה לאות אחרת ואם לא נשתייר מלא אות קטנה פסולה עכ"ל:

והם דברי אשיאן בר נדב' בפ' הקומץ נראה מזה קצת דאם לא נשתייר אלא אות קטנה אף על פי שלא נפסדה צורתה ללא חכים ולא טפש פסולה ולכך הוצרך הרב לומר שאם לא נשתייר מלא אות קטנה פסול דאת"ה תיפוק לי דהוי בכלל הכלל שהזכיר הרב וכל אות שאין התינוק וכו' דבשלמא לאשיאן בר נדב' שמא דבר זה בגמרא לא קשיא מידי דמצינן למימר דמשום הכי נקט האי שיעורא דפחות מזה אין התינוק מכירה וכדכתב הסמ"ג כשהביא דברי אשיאן שלא כתב שיעור אלא כתב וז"ל נקבה בירך של אות עד שנפסקה מביא תינוק בינוני לא חכם ולא טפש ויקראנה כהלכתה כשר נראה דסבר דמאי דקאמר הגמרא אם נשתייר וכו' היינו משום דבלא נשתייר אין התינוק מכירה אלא לרב שהזכיר הכלל וקאמר כל אות וכו' יש לתמוה מה היה צריך להזכיר האי דנקב ירך של אות וכו' שלא היה לו להביאו בפסקיו כמו שלא הביא ההוא דרמי בר דיוקלי דאפסיקא ליה כרעא דוי"ו דויהרוג ואגרא חמוה דרבי אבא דאפסיקא ליה כרעא דהא דהעם בנוקבא וכו' זו היה לו לפרש לשון הגמרא ולומר דבתיבות תליא מלתא ועל דרך שכתב הסמ"ג זכרו לברכה אלא וודאי נראה דאף על גב דלא חכים ולא טפש מכירה פסול הואיל ואין כאן שיעור צורת האות נשתנית צורתה אלא שיש לדחות זה ולומר דהכא בלא נחסר כלל מהאות קא מיירי שלא נחסר מהעור כלל אלא שנפסק ואם כן אף אם היה נחתך כל הירך האות נכרת הואיל ואינו חסר כלל אלא שנפסק ומשום הכי הוצרך לתת שיעור בנשתייר בו מלא אות קטנה:

ונחזור למה שהיינו בו ונאמר דאין לחלק ולומר דמכל הא דלעיל אין להביא ראיה לפסול בטפת הדיו שנפל באות אלא בתפילין ומזוזות דממקום שבאנו דהיינו קוצו של יו"ד דהקומץ בתפילין ומזוזות אמרו ולא בספר תורה דמתניתין דהקומץ בתפילין ומזוזות קאמר ועלה אמרינן דקוצו של יו"ד מעכבת דהא דהרשב"א ז"ל כתב בהדיא בתשובה אשר הזכרנו שהאריך בה דבספר תורה נמי כך וכתב שם דעדיף ספר תורה מתפילין ומזוזות עיין שם וכן כתב גם המרדכי בהלכות תפילין דבספר תורה נמי כן והנה גם רש"י ז"ל פירש משום דבעינן כתיבה תמה הוא דפוסל קוצו של יו"ד ובפרק הבונה דרשינן וכתבתם כתיבה תמה גבי ספר תורה ואפילו לדעת השואל אשר שאל הרשב"א ז"ל והיה מסתפק אם הקף גויל פוסל בספר תורה דוקא בהקף גויל היה מסתפק שצורת האות יש בספר אלא שאין הגויל מקיפו אבל בקוצו של יו"ד שאין צורת האות בספר לא היה מסתפק דפשיטא ליה דפסול גם בספר תורה דהא בפרק הקומץ משמע דקוצו של יו"ד פשיטא לן דמעכב כאשר כבר בארנו הלשון למעלה ואם בספר תורה היה כשר לא הוה פשיטא לן דמעכב אבל בהקף גויל דקאמרינן התם דלהכי אצטריכו ליה לתנא דמתניתין למתני בתפילין ומזוזות אפילו כתב א' מעכבן הואיל וצורת האות בספר אלא שאין גויל מקיפו היה מסתפק השואל דדלמא דוקא בתפילין ומזוזות אמרו ולא בספר תורה ועתה אומר דלע"ד נראה דמטעמא דכתיב שבדבוק האות לעצמה נפסדת צורתה ואינה נכרת לא תרצו בהקומץ שהמשנה הוצרכו לאות שנדבקה לעצמה כמו שתרצו שנצרכה לנדבקה לחברתה דמלתא דפשיטא היא דאינו אומר הואיל ונפסדת צורתה ואינה נכרת וגרועה טובא מקוצו של יו"ד וכיוצא ואפילו אם תהיה נדבקה על ידי תג דק יש לומר כן שכמה אותיות תג דק הוא שמשלים צורתן ואם יחסר התג הדק ההוא ואין שם צורת אות כגון דבוק יו"ד האל"ף שאפילו אם כעין תג דק מחבירו לגג האל"ף שפיר דמי אם אין התג הדק ההוא אין שם צורת אל"ף וכן כל כיוצא בזה ומעתה אומר דמה שכבר כתבנו לע"ד שלדעת רש"י והרמב"ם שמפרשים קוצו של יו"ד דהקומץ היינו הימני כדכתיבנא נפלה ואמרנו שאם נפלה טפת דיו באות ונראה כאלו היא מגופה ומשתנה צורתה מצורת האותיות שבלוחות דפסול דאין כאן האות המבוקשת שהיתה בלוחות ואף אם האות נכרת אלא צורה בעלמא יש כאן והאות המבוקשת חסרה היא מהספר:

נראה שהרמב"ם ז"ל כלל דין זה בכלל ך' דברים הפוסלין את הספר שכתב בפירוש במה שכתב ז"ל שחסר אפילו אות אחת דהא ודאי חסרה הואיל וכל קוץ וקוץ שבגוף האות רומז לכוונה גדולה ואין לנו להוסיף ולא לגרוע והיכא שהוסיף או גרע מצורת גופו שנה וחסר רמז וכוונת האות ואם כן חסרה היא וצורה בעלמא יש כאן ולא צורת האות המבוקשת ומה שכתב שכל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה פסול וכן כתב בפי' בכלל הך' דברים הפוסלין את הספר וז"ל ט"ו שנפסד צורת אות אחת עד שלא תקרא כל עיקר היינו היכא שיש עליו צורת האות המבוקשת שלא חסר מצורתה כלום וכן לא הוסיף על צורתה אלא שקצר צד א' המשל באות אלף קצר הגג כזה

לא שנפסדה צורתה אע"ג שאין שם שום צד יתר וחסר הואיל ונפסדה צורתה לתינוק דלא חכים ולא טפש פוסל וכההיא דפרק הקומץ רבה דאמרי' התם רמי בר דיקולי דהוא רמי בר תמרי אפסיקא ליה וי"ו דויהרוג וכו' אתא לקמיה דרבי זירא אמר ליה זיל אייתי ינוקא לא חכים ולא טפש אי קרי לה ויהרג כשר ואם לאו פסול ומכאן למד הרב הכלל אשר כתב אבל היכי שהוסיף באות קוץ או צד יתר וכן כל כיוצא בזה פשיטא שהרב סובר דפסול שהאות המבוקשת חסרה מהספר וכאן צורה בעלמא היא ולא צורת אות והוי בכלל חסר אפילו אות אחת וכדכתיבנא אלא שאין דעתי נוחה עדיין בדרך זו שפי' לדעת הרב דלפי' זה שהרב כלל דין זה בכלל חסר אפילו אות אחת ואמרנו דהיכא דחסר קוצו של יו"ד הימני היו"ד נכר' והוי בכלל חסר אפי' אות אחת שכתב הרב אם כן אי סבר הרב כדעת רוב הפוסקים או כולם דאפילו היכא שפוסק בתקון האות ולא בעשייתה שייך חק תוכות א"כ ה"נ בטפת דיו אשר אמרנו שייך חק תוכות הואיל והאות חסרה כדפי' ודבר תימה היא בעיני שהרי מהפוסקים המחמירין בכל מה שנזכרים בגמ' וסוברים שאם לא עשה כן פסול ואפילו בתגין שבשעטנ"ז ג"ץ שאינם מגוף האות החמירו בו כדי דהיכא דנפלה טפת דיו באות דווקא היכא שאין האות נכרת הוא דהוי חק תוכות אבל היכא שהאות נכרת לא שהרי הרא"ש סבר כן שאם חסרו התגין שבשעטנ"ז ג"ץ פסול כדכתב ר"י משמו בסוף סימן רע"ד כאשר אכתוב לפנים וסבר דדווקא היכא שנפלה טפת דיו ואין האות נכרת היא דהוי חק תוכות אבל היכא שהאות נכרת לא כמו שכתב בשם תוספות הרא"ש כי אין הספר נמצא לי וז"ל אבל אם נפלה טפת דיו לתוך הב' או לתוך הקו"ף ואינו נכרת אות אינו יכול להעביר הדיו לתקן האות דהוי לי' חק תוכות ולפי הדרך זו אשר כתבנו נראה שהרבז"ל סובר שאם נפל דיו באות אפילו אם האות נכרת הוי חק תוכות ואע"פ שהוא ז"ל מיקל ביותר בשאר דברים:

דלעד"נ דאין סברא כלל לחלק בין יתר לחסר ולומר דבחסר הקוץ פסול משום דכל קוץ וקוץ אית בי' טעמא וכל זמן שחסר הקוץ מתבטל הטעם והוי בכלל חסר אפי' אות אחת שכתב הרב דהואיל וחסר מגופה ממה שנתנה למשה ונתבטל הטעם נוי כן חסר היא וכדפי' והתם לא שייך חק תוכות הואיל ולא צריך להוסיף באות ולא לגרוד אבל בקוץ היתר בגופ' לית לן למימר הכי ויאמר האומר דלעולם חסר קוצו של יו"ד בכלל חסר האות כללו הרב אלא שלפי חלוק זה אין לנו ראי' לפסול בטפת דיו שנפלה באות והאות נכרת לדעת רש"י והרמב"ם דהא ליתא דכי היכי שהחסרון הקוץ מבטל הטעם ה"נ יתרון הקוץ ואם החסרון מעכב אף אם האות נכרת ה"נ ביתרון וכדפי' רש"י ז"ל בפרק הקומץ במאי דתניא התם ספר תורה שיש בו שלש טעיות יתקן ארבע יגנז ואמרינן התם ה"א חסרות אבל יתרות לית לן בה ופירש רש"י אלא יגרוד היתרון ומתקנן וכתב המרדכי ז"ל וז"ל והדין עמו דפשיטא דלהניח בו אסור דמאי שנא חסרות מיתרות אם ישאר כן דלענין תקון מפרש טעמא שפיר דמשום דחזי כמנומר ואותם סופרים כשהם מסופקים עושים יתרות טועים הם ועושים מלאכת השם רמיה וכן אמרינן נמי בערובין ובסוטה בני הזהר במלאכתך שאם אתה חסר אות אחת או אתה מיתר אות אחת אתה מחייב כל העול' כולו עד כאן לשונו:

וכן הסכימו כל הפוסקים דיתרות דספר תורה צריכות תקון הא קמן דאע"ג דבתלמוד אמרו אבל ביתרות לית לן בה אמרינן שהספר פסול אם לא יתקן וכתב המרדכי ז"ל דמאי שנא חסרות מיתרות ולא אמרינן דשאני חסרות מיתרות דכל אות ואות שנכתבה אית ביה טעמא ובהחסר האות נתבטל הטעם אבל ביתרות לית למימר הכי אלא פסלינן נמי ביתרות והיינו טעמא כדפירשתי דכי היכי שמתבטל הטעם בחסרות ה"נ מתבטל ביתרות והנה בכל מקום שנזכר פסול בספר תורה לא נזכר אלא בחסר בפרק הנזקין אמרו ספר תורה שחסר יריעה אחת וכו' בפרק הקומץ נמי בקוצו של יו"ד בחסר אמרו בפ' השותפין נמי שאמרו אפשר ספר תורה וכו' בחסר אמרו וא"כ מנא לן לפסול ביתר אי משום ההוא דפ"ק דערובין דקאמר בני הזהר במלאכתך שמלאכת שמים היא שאם אתה מחסר אות אחת או אתה מיתר אות אחת אתה מחריב את כל העולם כולו הא פי' רש"י ז"ל התם דלא בכל אות קאמר וז"ל מחסר אות א' וה' אלהים אמת אם תחסר אות אחת הרי אתה מחריב וידבר ה' אם תיתר אות אחת ותכתוב וידברו אתה מחריב עכ"ל הרי דוקא באותיות שאם יחסרו או יותירו משתנה הכוונה לכפירה חס ושלום קאמר אבל בשאר אותיות במלא וחסר שהכל כוונה אחת כגון שכתב בפרשת קדש לי בחוזק שצריך להיות חסר מלא שהכל כוונה א' מנא לן לפסול ואף אם נפרש ההוא דערובין דקאמר שאם אתה מחסר אות אחת או אתה מיתר וכו' דאכל מלא וחסר שבספר תורה קאמר מצד שכל אות ואות יש לו רמז וכוונה גדולה וכן נראה נמי דעת המרדכי ז"ל שהבאתי לעיל ומזה יש לנו להביא ראי' דביתר פסול א"כ אני אומר שממקום שבאתי יש ללמוד דיתרון קוץ בגוף האות פוסל כמו שפוסל החסרון דהא משמע התם דכמו שחסרון האות מחריב העולם ה"נ יתרון האות ואף שהכוונה אינה משתנת וק"ל:

וא"כ לפ"ז יש לתמוה היכן רמז הרב בכלל הארבעה ועשרים דברים שמנה וכתב שבהם הספר פסול שיתרון קוץ בגוף האות פוסל כמו שפוסל החסרון:

בשלמא חסרון הקוץ דהוי בכלל חסר האות וכדפירשתי דבחסר לא שייך חק תוכות אם יתקן אלא ביתור הקוץ בגופו ממש שאינו בזיון או בתג יש למתמה באיזה דין כללו הרב ז"ל אם תאמר בחסר האות דהואיל ויש לו קוץ יתר מכמו שנתנה למשה הרי הוא כאילו אינו שצורה אחרת יש כאן מהאות המבוקשת והרי האות המבוקשת חסרה א"כ אי סבר הרב כשאר הפוסקים הרי חק תוכות ואע"ג דהאות נכרת הואיל וחשיב ליה חסר וזה תימה בעיני וכדפירשתי לכן נראה לפע"ד לפרש בדרך אחרת ולומר דקוצו של יו"ד שפסל התלמוד דהיינו הימני לדעת רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל אינו מ"ש היינו משום שאין האות נכרת בוודאי ואין צריך שם תינוק להבחן בזה אלא שהמתרץ עלה בדעתו דהואיל ולא חסר מהיו"ד אלא קוץ קטנה אפשר היה להסתפק ולומר שבחסרון כל דהו כזו אינו משנה צורת האות ובבחינה על ידי תינוק על הפחות מש"ה הוצרך תנא דמתניתין ללמדנו שאין הדבר תלוי בתנוק דודאי הואיל וחסר ממנה הקוץ אין האות נכרת ואף התנוק אם יקראנה הוא מצד חכמתו שהוא מבין מדעתו ולא מצד ראייתו שבוודאי התינוק קורא אף מה שאינו רואה מצד דעתו הטובה והמקשה הקשה לו שזה דבר פשוט הוא הואיל וחסר מהאות קוץ שהיה צריך להיות בו אינה אות שאינה נכרת דלא דמי לההיא עובדא דרמי בר תמרי וכדפי' וכדהקשו התוס' ז"ל בפשיטות על רש"י ז"ל וכתבו דפשיטא דאין זה אות ולא נתנו טעם לדבריהם דאף שהאות נכרת מ"מ אינה האות מטעם שנשתנה צורתה מצורת האותיות שבלוחות נראה שהטעם הוא מפני שאינה נכרת ומש"ה הקשו בפשיטות ולא הוצרכו לפרש ומטעם זה הקשה המקשה בתלמוד לדעת הרב ז"ל ולפי הדרך הזה ניחא שפיר טפי מה שהוצרך הרב ז"ל להביא בספרי האי דקוצו של יו"ד שכתב ואפילו קוץ אות אחד מארבע פרשיות אלו וכו' ואף שכתב אח"כ הכלל דרבי זירא שכתב וכל אות שאין התינוק וכו' והיינו משום שראה הרב דהתם בהקומץ הוה ס"ד למימר שבחסרון כל דהו כחסרון קוץ האות אפשר לומר שהאות נכרת הוצרך הרב ללמדנו דהיכא דחסר צד אחד או אפילו קוץ קטנה מהאות בודאי אין האות נכרת ואין הדבר תלוי בתינוק דדווקא כי ההוא עובדא דרמי בר תמרי היא שהדבר תלוי בתינוק דדווקא כל היכא שחסר הקוץ מכל וכל בודאי אין האות נכרת וכדכתיבנא וכן נמי ותיישב ההוא דנקב ירך האות שהביא הרב:

ולרווחא דמלתא אני אומר שכבר כתב שלכך קרא הרב ספרו משנה תורה משום שהוא מביא בו כל מה שנזכר בתלמוד בכל מה שסובר שהלכה כן וכדכתב עליו בעל מגדל עוז בכמה מקומות וכן ניחא נמי מה שפירש רש"י ז"ל בהאי דפריך בגמרא פשיטא דכתיבה תמה בעינן וכן דהא כל קוץ וקוץ אית בי' טעמא והיינו משום דהיכא דנשתנית צורת האות לצורת אות אחרת או חסר האות דפסול מטעם דכתיבה תמה בעינן וליכא כדאמרינן בברייתא דהבונה וכן נמי פי' רש"י ז"ל בקושיא הראשונה דפריך פשיטא משום דכתיבה תמה בעינן והתם אנחסר כל האות הוא פריך והיינו דמשום כל קוץ וקוץ אית בי' טעמא הוא שאינה נקראת כתיבה תמה אם נשתנה צורתה ולפי מה שאכתוב לפנים לתרץ הקושיא שהקשה כבר במרדכי ז"ל שפסל בגט מ"ם פתוחה שנסתמה אתי שפיר טפי ואפשר נמי לומר שרש"י ז"ל רצה לבאר פשיטא אף אם נאמר שלפי מאי דס"ד נמי בוודאי אין היו"ד נכרת אלא דסבר דאפשר היה לו לומר דבחסרון כל דהו בזה לא ניחוש ואפי' אם אין האות נכרת ולכך הוצרך תנא דמתני' לומר אפי' כתב אחת וכו' והמקשה הקשה לו דפשיטא הוא דחסרון כל דהו פוסל דלא הוי כתיבה תמה דכל קוץ וקוץ אית ביה טעמא ובין לדעת המקשה ובין לדעת המתרץ אין האות נכרת הואיל וחסר ממנה הקוץ ומעתה אומר דלפי דרך זו כל היכא דנפלה טפת דיו באות ונראית כאלו היא מגופה דפסול שאין האות נכרת דכי היכי דבחסרון כל דהו אתה אומר דהואיל והחסרון הזה אינו מצד שקצר צד אחד מהאות כההוא דרמי בר תמרי דהתם כל מה שצריך באות יש שם אלא שקצר צד אחד ועשאו קטן והצד ההוא הוא באות אלא שהוא צד קטן אבל הכא שחסר הקוץ מגופה מכל וכל בוודאי אין האות נכרת ה"נ היכא דנתוסף בה צד או קוץ יתר מצד דיו שנפל בה ונראית כאלו מגופה כגון שנדבקה בגופה בוודאי אין האות נכרת ותדע שכן הוא דהא בין רי"ש לדל"ת אין הפרש אלא בליט' הדלת לצד ימין כלפי הגימ"ל וכן בין בי"ת לכ"ף וא"כ אם אירע כיוצא בזה בשאר הפרש האותיות אף ע"פ שמצד זה אינן דומות לאותיות אחרות כי אין שום אות דומה לזו הצורה פסול שלאלו נלמוד שבשנוי כל דהו משתנה צורתה:

ואמינא דכ"ש שגרע טפי שאין כאן אות כלל שכאן צורה אחרת מצורת אות היא וכדכתב כבוד תורתך וכמו שאפרש בעזרת האל:

ואל יקשה לך ממה שכתב הרשב"א ז"ל בפ' הבונה וכבר הבאתי דבריו לעיל שכתב עלה דההוא דהגי' אפי' אות אחת חייב דמוקי לה רבה כגון שנטלו לגגו דדל"ת ועשאו רי"ש אינו אלא כדיו שנפל על גבי האות ע"כ דמכאן משמע דבריו שנפל ע"ג האות פשיטא לי' לרב דלא הוי חק תוכות והיינו משום שאינו משנה צורת האות דנראה דמשום הכי דקדק הרב ולא נקט בדבריו לשון טפה דכשנפל ע"ג דיו מעט קאמר עד שאינו לא כדי בליטת הבי"ת ולא כדי בליטת הדל"ת ולא אפי' כדי קוץ הימני דיו"ד ואין בו ממשות כ"כ עד שיבטל צורת האות שנפל ע"ג

ולרווחא דמלתא אומר עוד שלפי מה שפירש בעל התרומות והגהות מיימוניו' מה שאמרו בברייתא דהבונה שלא יעשה גמי"ן צדי"ן אין הצורה ההוא דומה לשום אות ובשנוי כל דהו פוסל שפי' וז"ל לפי שיש שני רגלים לגימ"ל למטה ואם תהפך דומה לצד"י פשוטה לכך קאמר שלא יעשנה שתהא צד"י אם תהפך כגון אם יעשה ראש העליון דק והתחתון עב דאז נראה כצד"י אם תהפך א"נ קאמר שרגל שמאל של גימ"ל ימשך יותר לפניו ולא למשכו למטה כשני ראשי צד"י למעלה ע"כ לשונ' הרי שבעשיית ראש הגימ"ל העליון דק והתחתון עב דהוי שנוי כל דהו כול ואף שאין זה צד"י אלא אם היתה בהפך וכן נמי אם ימשך ראש הגימ"ל למטה דהוי שנוי כל דהו פוסל ואף שאין כאן צד"י אלא צורה אחרת בעלמא היא וכן נמי בטיתי"ן פפי"ן פי' שלא יכפול ראש הימין לחללו לגמרי עד שתרא' כמו פ"א ואף שבטי"ת יש בו הצד השמאלי שאינו כן בפ"א וא"כ אין כאן צורת פ"א אלא שנשתנית צורת הטי"ת שנוי כל דהו:

ולדעתם מאי דנקט התנא גמי"ן צדי"ן וטיתי"ן פפי"ן לאו דוקא אלא מראה לנו דבשנוי כל דהו משתני' צורת האות לצורה אחרת ופסול וכן נמי פירש באלפי"ן עייני"ן לא שעש' האל"ף עי"ן אלא ששנה צורת האל"ף דומה לעי"ן הפוכה שעשאה ממש עקומה אבל אין בספר צורת עי"ן שהעי"ן הוא בהפך ואפי' צורת עי"ן הפוכה אין כאן הואיל ויש לה לאל"ף הרגל מלמטה משא"כ בעי"ן וא"כ אין כאן לא צורת אל"ף ולא צורת עי"ן ופוסל מצד שנוי כל דהו וכדפירשתי וא"כ בטפת דיו שנפלה באות ונראית כאלו היא מגופה פשיטא דאין האות נכרת ופסול דבשנוי כל דהו כאותם שנזכרו בברייתא אין האות נכרת וכדפירשתי ומה שהתנו הפוסקים בטפת דיו שנפלה באות ואמרו ואין האות נכרת נראה דלאפוקי אם נפלה טפת דיו בחלל האות ואינה נוגעת בשום צד מצדי האות שתראה כאלו היא מגופה אלא הרי היא גולם בלי צורה שאז אפשר שתהיה באופן שהאות נכרת אמרו כן דלא הוי חק תוכות אבל היכא שנוגעות באיזה צד מצדי האות אז וודאי אין האות נכרת שנראת כאלו היא מגופה ומשתנת צורתה והוי חק תוכות:

וכן נמי אף אם אינה נוגעת בשום צד מצדי האות אלא שהטפה גדולה עד שמשנה צורת האות וכן כל כיוצא בזה שנראה שמשנה צורת האות והוי חק תוכות וא"כ לפ"ז שפיר מצינן למימר שהרמב"ם ז"ל כלל דין זה בכלל מה שכתב ס"ת שחסר אפי' אות אחת וכן בכלל נפסדה צורת האות וכדפירשתי ואין לחלק ולומ' לפ"ז אפשר סוגות הגמרא דההוא דקוצו של יו"ד דהקומץ לדעת רש"י והרמב"ם ז"ל שפי' דהיינו קוצו הימני דלעולם האות נכרת זולתו וכדפירשתי אבל בטפת דיו שנפלה באות אפילו אם היא קטנה כקוצו של יו"ד ונוגעת בשום צד מצדי האות בוודאי אין האות נכרת כדפירשתי ואם גרד הטפה הוי חק תוכות הואיל ואין האות נכרת והרמב"ם ז"ל כללו בכלל חסר אפילו אות אחת דהואיל ואינה נכרת חסרה היא וכדפי' אבל היכא שהטפה אינה נוגעת בשום צד מצדי האות ועל דרך שפירשתי סבר הרמב"ם דהאות כשר דאין נראה לי סברא כלל לחלק בין תוספת לחסרון ולומר שבתוספת אשר יתוסף בגוף האות אין האות נכרת ובחסרון אשר יחסר ממנה כיוצא בו האות נכרת ומעתה אומר דא"א דלדעת שאר הפוסקי' כגון בעל התרומו' והנגררי' אחריו דסברו דקוצו של יו"ד דהקומץ היינו השמאלי כדעת ר"ת בנפלה טפת דיו באות אף אם האות נכרת נהי דחק תוכות אין כאן אבל צריך לתקן באות שנדבק' לחברת' ואפשר לומ' דכ"ש הוא דנרא' שכל מה שיתיליד באות תוספת או חסרון בצורתה פשיטא לן טפי לפסול מאות שנדבקה לזולתה ואף אם זאת נכרת לדעת ר"ת ז"ל והנגררים אחריו שפי' דקוצו של יו"ד דהקומץ דפריך בגמרא פשיטא דהיינו קוצו השמאלי ואם כן בקוצו של יו"ד שהפסול אינו מדבוק זולתה אלא מצד עצמה אע"ג שהאות נכרת וגם הקוץ אינו מגוף האות אלא הוא כמו ת"ג פשיטא לן טפי לפסול מדבוק האות לזולתה דהא בקוצו של יו"ד פרכי' פשיטא ואלו בהקף גויל אמרי' דתנא דמתניתין אצריכנן לי' לאשמועינן דפסול וא"כ טפת דיו שנפלה באות שאין הפסול מזולתה פשיטא טפי לפסול מהקף גויל וצריך לתקן ואם לא תקן פסול דהא אפי' באותיות שבשעטנ"ז ג"ץ פוסל ר"ת מטעם דלא גרע מקוצו של יו"ד וכדכתיבנא ונראה דה"ה נמי בהותירו על הגימ"ל הזיונין שנזכרו בגמרא דפסול ואף שיש לדחות א ולומר דשאני טפת דיו דהוי גולם בלי צורה שאינה מגוף האות וגם אין בה צורת ת"ג שאין לפסול אלא היכא שמשנה צורת האות או חסר בתגי"ן ובקוצו האות ואף אם האות נכרת אבל בכה"ג שאין צורת האות משתנית אין כאן פסול תגי"ן אפשר דכשר אפי' לדעתם אפ"ה אין לבי אומר לי להתיר

ונחזור בדרך הראשון אשר היינו בו בפירוש דעת רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל בקוצו של יו"ד שפירשו דהיינו קוצו הימני ואמרינן שלדעתם נמי היו"ד נכרת זולת הקוץ הימני והוא פסול הואיל ונשתנית צורתו מצורת גוף היו"ד שנתן בלוחות שאין כאן יו"ד שנתן למשה בסיני ואין שמו עליו והרי הוא כחסר וה"ה נמי בטפת דיו שנפלה באות ונרא' כאלו היא מגופה שאף אם האות נכר' ללא חכם ולא טפש הואיל ונשתנית צורת' מקבלת הר סיני אין כאן אות שנתנ' למשה בסיני ואין שמה עליה והרי היא כחסרה ונאמר דבכל טפת דיו שנפלה בחלל האות שיש בה ממשות מה עד שתקרא טפה סוברים הפוסקים דהוי חק תוכות שאין שמה עליה כדפי' ולשון בעל התרומות שכתב וז"ל והיכא שנפלה טפת דיו בחלל בי"ת או חי"ת או אות אחרת שעתה אין שמה הראשון עליה וכו' הכי דיקא דהא לשון שעתה אין שמה הראשון עליה משמע שהיא טעם לדבר ולא תנאי וא"כ כל טפת דיו שנפלה באות אין שמה הראשון עליה שהרי לא פי' לומר שבאין שמה הראשון עליה קאמר אלא בסתם טפה דבר וקאמר שעתה אין שמה הראשון עליה דהיינו לומר שכל סתם טפת דיו שנפלה באות אין שם האות עליה דמשתנית צורתה מצורת האות שנתנה למשה בסיני על ידי כן וכן נמי יש לפרש לשון הסמ"ג שכתב ועתה אין שמה הראשון עליה דהא טפה סתם קאמר והכי קאמר ועתה שנפלה הטפה בוודאי אין שמה הראשון עליה ומש"ה קאמר לשון ועתה ולא קאמר ואין שמה הראשון עליה דהא משמע דתנאי הוא דקא מתני הסמ"ג ז"ל:

ואל יקשה לך ממה שכתב בהלכות גרושין ששם מביא דברי ר"י ז"ל בענין חק תוכות וכמו שהביא ראיה לדבריו כמהר"ר לוי שלפע"ד נראה שיפה פירש כ"ת וכמו שאפרש בע"ה ומה שכתב בעל הסמ"ק ז"ל ואם נפלה טפת דיו קודם שנגמרה האות ולא היתה האות נכרת וכו' אפשר לפרש ולומר דמה שכתב ולא היתה האות נכרת לא קאי אנפילת דיו אלא קודם שנגמרה האות דקאמר קאי וכתב הרב כן לאפוקי מפי' השני שפי' דבריו לעיל ואמרתי שאף אם כבר נגמרה צורת האות ואם היה מפסיק ידו ממנה היתה האות נכרת ונפלה הטפה קודם שהפסיק ידו סבר דהוי חק תוכות ולמדנו דקודם שנגמרה האות דקאמר היינו שעדיין לא היתה האות נכרת אם היה מפסיק ידו ממנה אבל אם כבר היתה האות נכרת ונפלה הטפה קודם שהפסיק ידו ממנה נפלה אחרי שנגמרה קרי לה והיינו כהרשב"א ז"ל בזה ולשון לא היתה האות וכו' דנקט ולא נקט ואין האות וכו' דיקא קצת כדברי או אפשר שבא להוציא כשנפלה הטפה בגב האות דכשנפלה בחללה הוא שאמרו שאין שמה עליה אבל בגבה יש דיו נופל על האות ושם האות עליה הואיל והוא במקום שדרך התגין להיות שאינה מגוף האות וכדמשמע קצת ממה שכתב הרשב"א ז"ל בפשיטות בפרק הבונה גבי ההוא דהגיה אות אחת שכתב דדלי"ת שנעשית רי"ש הוי כדיו שנפל על גבי האות דאין כאן חק תוכות משמע דבריו שנפל על גבי האות מלתא דפשיטא היא שאין כאן חק תוכות והיינו משום שע"י כן אין צורת האות משתנית מצורת האותיות שהיו בלוחות הואיל והוא בגבה ושמה עליה וכדפירשתי הרי שדברי כל אלו הפוסקים נוכל לפרש ולומר דסברי דכל טפת דיו שנפלה באות שיש בה ממשות מה אין שמה עליה הואיל ונשתנית צורתה מצורת האותיות שהיתה בלוחות ולא נשאר לי ספק מה אלא בדברי הרא"ש שהביא כ"ת שכתב וז"ל ואם נפלה טפת דיו לתוך הבי"ת או לתוך הקו"ף ואינה נכרת אות וכו' שהלשון הזה משמע דתנאי שמתנה הרא"ש ז"ל בדבריו וקאמר דדווקא שאין האות נכרת וכן משמע נמי דבהיכר תינוק תליא מלתא ואפשר לומר שהוצרך הרא"ש לומר כן כדי להוציא שהטפה היא כ"כ קטנה שאין בה ממש שהיא כנקודה קטנה שאינה לא כקוץ ולא כת"ג אלא נקודה בעלמא דבכי האי גוונא תלוי בהכרת התינוק כגון שכת' בי"ת ונפל בחללה דיו הנקודה קטנה כזו בּ ושאר הפוסקים לא חששו לזה שזו אינה נקראת טפה לא יצדק עליה שם טפת דיו אשר תפשו בלשונם:

ולפ"ז שפירשתי מצינן לפרש כדרך הראשון אשר פי' כפירש"י והרמב"ם ז"ל שפי' דקוצו של יו"ד דהקומץ היינו קוצו הימני ואמרנו שהיו"ד נכרת זולת הקוץ הימני ואפ"ה הרי הוא כחסר הואיל ונשתנית צורת גופו מצורת היו"ד שהיתה בלוחות וכן נמי בטפת דיו שנפלה באות וכדפי' והרב כלל דין זה בכ' דברים הפוסלים אשר כתב בכלל חסר אפי' אות אחת וע"ד שפי' ולא קאמר ולא מידי ומעתה אומר דתדע שכן הוא שהרב ז"ל כתב בפרק ראשון דהלכות תפילין בסוף אותו לשון שהזכרתי למעלה שכתב ואפי' קוץ אות א' וז"ל וכן ס"ת שחסר אפילו אות אחת פסול ולעד"נ שאין להעלות על הדעת שהרב ז"ל יסבור שאם חסר קוץ אות א' בס"ת כשר ובתפילין ומזוזה פסול הואיל והתלמוד בפרק הקומץ מקשה פשיטא ואם בס"ת כשר לא הוה פריך פשיטא וכדכתב הרשב"א:

ועוד שלא מצאתי שום פוסק מהפוסקים אשר ראיתי לומר כן לא בשמו ולא בשם הרמב"ם ז"ל ואפי' השואל אשר שאל להרשב"א ז"ל לא נסתפק אלא בהקף גויל אם פוסל בס"ת או לא אבל בחסר קוצו של יו"ד לא נסתפק דפשיטא דפוסל:

ואם כן מאי וכן ספר תורה שחסר אפי' אות אחת שכתב הרב ולא כתב שחסר אפי' קוץ אות אחת כדכתב גבי תפילין ומזוזה אלא נלע"ד שדעתו של הרב היא כדפי' שבחסר הקוץ מהאות אין שם אות אלא צורה אחרת בעלמא יש שם והאות המבוקשת חסרה מהספר ופירש הרב דבריו בתפילין ומזוזה כמו שנזכר בגמרא ולא הוצרך בס"ת לבאר יותר אלא לומר וכן ס"ת שחסר אפי' אות אחת פסול ולמדנו מדבריו דין תפילין ומזוזות וכן דין ס"ת לענין זה והיינו וכן דקאמר והשתא ניחא שפיר טפי שהזכיר הרב כאן בפרק ראשון דין ס"ת שאם תאמר שדעת הרב היתה שבס"ת אין חסרון קוץ האות פוסל לא היה לרב להזכיר כאן דין ס"ת ולהשוותה ולומר וכן בס"ת וכו' אלא היה לו לבאר דין ס"ת בהלכות ס"ת הואיל ואין דינו שוה לתפילין ומזוזות בזה אבל אם נאמר שדינם שוה ניחא טפי שהרב למדנו דלענין זה כדין תפילין ומזוזות כן דין ס"ת ולמדנו מילתא אגב אורחיה שמתפילין ומזוזות למד דין זה בס"ת והיינו דפריך בגמרא פשיטא או דסבר דעדיף ס"ת מתפילין ומזוזות ועל דרך שכתב הרשב"א ז"ל ונראה שקצת יש לדקדק מדבריו שכן הוא ממה שכתב בפרק ז' בדין ס"ת וז"ל ואם שינה בתיקון זה וכו' עד הואיל ולא הדבוק אות באות ולא חסר ולא הותיר ולא הפסיד צורת אות וכו' הרי זה ס"ת כשר עכ"ל הרי שכתב ס"ת ולא חסר ולא הותיר ולא קאמר ולא חסר אות ולא הותיר אות כדקאמר ולא הדביק אות באות וכן לא הפסיד צורת אות אחת משמע קצת שלא חסר אפילו קוץ מגוף האות קאמר וכן לא הותיר ולא הכשיר הרב אלא מה שהזכיר למעלה מזה שהם דברים שאינם מוסיפים וגורעים בצורת גוף האות:

ונראה שמדברי הסמ"ג ז"ל יש להוכיח שסברת הרב היא כדפירשתי דהיכא דחסר קוץ אחד מגוף האות חסר האות קרי לה שאין בספר צורת האות המבוקשת אלא צורה אחרת שהרי הוא ז"ל הביא דברי הרב שבפרק ראשון פסק הלכה וכתב ולא חסר אות ולא הותיר אות ובאולי כך היתה הגרסא אצלו בדברי הרב והנה הוא ז"ל פסול בהדיא אם נחסר קוצו של יו"ד בס"ת:

וא"כ לא חסר אות דקאמר דמשמע שכל זמן שלא חסר אות אף אם חסר קוץ אחד מהאות כשר אלא וודאי נראה דסברתו דהיכא דחסר קוצו של יו"ד או של אות אחרת חסר האות הוא ומה"ט פשיטא לתלמודא בהקומץ דפסול וכדפירשתי והוי בכלל ולא חסר אות דקאמר וכדפירשתי ואל יקשה לך לומר דלפי מאי דפריך לעיל נראה דלדעת המפרשים קוצו של יו"ד דמעכב היינו קוצו השמאלי פוסל באותיות שעטנ"ז ג"ץ אם הם כתובי' בלא זיוני' והנה מדברי הסמ"ג ז"ל יראה לפום ריהטא דסבר כדעת ר"ת ז"ל דקוצו של יו"ד דהקומץ היינו קוצו השמאלי שכתב וז"ל עוד אמרינן שם דקוצו של יו"ד מעכב וצריך שיהא כזה כדאמרינן התם שהעול' נברא ביו"ד שהיא קטנה מפני שהצדיקי' שבו מועטים והיא כפופ' מפני שהצדיקי' כפופים בראשיה' וא"כ לדעתו אם חסרו זיוני"ן שבשעטנ"ז ג"ץ פסולים דלא גרע מקוצו של יו"ד וכדהבאתי לעיל דעת ר"ת ז"ל וא"כ איך הביא הסמ"ג ז"ל דעת הרמב"ם ז"ל לפסק הלכה שכתב ולא חסר אות וכו' דלכי מעיינת שפיר בדברי הסמ"ג ז"ל לא קשיא ולא מידי דיש לומר שהוא סובר פירוש קוצו של יו"ד דהקומץ כפירוש רש"י ז"ל ומה שכתב וצריך שיהא כזה וכו' אין זה פירוש קוצו של יו"ד דהקומץ דמעכב אלא הואיל וקא עסיק ביו"ד אומר מה שנזכר שם בפרק הקומץ שצריך להיות כיו"ד דהיינו שתהי' כפופה כמו שהביא כל שאר הדברים כשאר האותיות הנזכרים שם ובפרק הבונה ואפי' רש"י והרמב"ם ז"ל מודים בזה שצריך ליזהר גם כן בקוצו של יו"ד כדעת ר"ת ז"ל מההיא דהקומץ וכדכתב המרדכי ז"ל בשם רש"י ז"ל ולפ"ז נראה דגם הוא סובר פי' קוצו של יו"ד היינו קוצו הימני הואיל וכתב סתם קוצו של יו"ד ולא פירוש איזה קוץ דמסתמא קוץ שמצורת גוף האות קאמר וכדפי':

ואוסיף ואומר שמדברי רש"י ז"ל גם כן נראה להוכיח דהיכא שנחסר קוץ אות א' הוי בכלל חסר מדפי' במתניתין דהקומץ אפילו כתב אחד מעכבן אפילו אם נחסר אות אחד מעכבן ומדחזינן דתלמודא מוקי לה למתניתין בקוצו של יו"ד ומתניתין בנחסרה האות קאמר כדפירש רש"י זכרו לברכה אלמא דחסר קוצו של יו"ד בכלל חסר האות הוא דנראה דאין לומר דרש"י ז"ל לפי ס"ד קאמר דאם כן הוה לי' לרש"י זכרו לברכה לפרש ולומר קא סלקא דעתין הכי קאמר אפילו אם נחסר וכו' כדרכו בכל מקום או לומר בגמרא מפרש מאי קאמר אלא וודאי נראה דמאי שפירש רש"י זכרו לברכה במשנה לאו לפי סלקא דעתין הוא דתלמודא לא דחי לה דמאי דמפרש בגמרא בכלל חסר האות הוא:

וכן נראה ממה שפירש רש"י ז"ל דמאי דפריך התם גבי תפילין פשיטא שפירש דהא כל קוץ וקוץ אית ביה טעמא וכל זמן שחסרו לא הוי כתיבה אלמא לא הוי כתיבה כלל ואינה אות קאמר ולפי זה יראה דנדבק האות לזולתה לדעת רש"י ז"ל הרי היא כחסרה ואף על פי שהוא ז"ל פירש גבי תפילין וזה לשונו כל אות שאין גויל וכו' והכי קאמר אפילו כתב א' שאין מוקף גויל מארבע רוחותיה מעכבן נראה שהוא ז"ל הוקשה לו דבשלמא במאי דמוקי לי' למתניתין בחסר קוצו של יו"ד דהוי חסרון שייך שפיר לומר אפילו אם נחסר וכו' דהא יש כאן חסרון שחסר חלק מהאות ותנא דמתניתין חשיב לי' כאלו חסרה כל האות אלא במאי דמוקי ליה בהיקף גויל היאך אפשר לומר דמתניתין בהא קא מיירי דהא מתניתין בחסרון קא מיירי וכדפירש הוא ז"ל ואין כאן חסרון והיאך אפשר להבין ממתניתין שמצד הדבוק הוא שפוסל לכן נדחק הוא ז"ל לפרש ולומר והכי קאמר וכו' כדי ליישב לשון המשנה באיזה דרך למדנו דין זה:

ולעולם מה שפירש רש"י ז"ל במתניתין אפילו אם נחסר וכו' במקומו עומד ולא נדחה שהטעם שהדבוק פוסל הוא משום שהאות הנדבקת כאלו אינה והרי היא כחסרה וסבר בעל הסמ"ק ז"ל והרשב"א ז"ל לענין זה דהוי כחסרה ומשום הכי לא פירש הרב במתניתין קא סלקא דעתין אפילו אם נחסר וכו' וכדפירשתי כך נראה לפי עניות דעתי:

ואם כן עלה בידינו דהיכא דנפלה טפת דיו באות ונראה כאלו היא מצורת גופה שעל ידי כך נתוסף בה צד או קוץ פסולה אפילו לרש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל והוי חק תוכות דהרי היא כאינה וחסרה היא בין לפירוש מה שפירשתי ואמרתי דעל ידי כן וודאי אין האות נכרת בין לפי מה שפירשתי ואמרתי שעל ידי כן משתנית צורת גופה מאשר היתה בלוחות ואף שהאות נכרת לתינוק אין כאן האות המבוקשת אלא צורה אחרת יש כאן והאות חסרה היא מהספר

ולפע"ד נראה שכן היתה דעת הרא"ש שכל אות שאין צורת גופה כצורתה בלוחות שהאות ההיא חסרה היא ואף שהאות נכרת לתינוק שכתב וז"ל וצריך ליזהר שלא יגע רגל הה"א למעלה כדאמרינן בהקומץ מאי טעמא תליא כרעא דה"א ואם יגע למעלה אין לה תורת ה"א ופסולה עד שיתקן אבל בתפילין אין תקנה כי צריך לכותבן כסדרן וכן אין ליגע רגל הקו"ף למעלה כדאמרינן בהבונה מאי טעמא תליא כרעא דקו"ף ושאר כל האותיות חוץ מן הה"א והקו"ף צריכין להיות גולם אחד הנקודה שעל האל"ף וכן בכל מה שבתוך השי"ן והעי"ן ומה שאחורי הצד"י ואם אינם נוגעים נשתנית צורת האות עכ"ל ומדלא פירש לומר דבתפילין יכול לתקן אלא כתב סתם נשתנית צורתה נראה דסבר דהוי ככל שאר השנויים שבצורת האות שאינה נכרת שאינן יכול לתקן בתפילין והוי חק תוכות בכי האי גוונא במקום שאם בא לתקן צריך לגרוד ואפשר נמי לומר שמבואר הוא בדבריו שאינו יכול לתקן במה שכתב בתחלה אבל בתפילין אין תקנה וכו' דקאי בכל דבריו בין למעלה בין למטה אלא שפי' דבריו בדין הראשון אשר התחיל בה ומשום הכי לא פירש אחר כך וגם אפשר לומר בהפך ודעתי נוטה שדעת הרא"ש ז"ל לחומרא שהרא"ש ז"ל פירש לנו בה"א שאם נדבקה רגלה אין לה תורת ה"א ואין כאן ה"א ואף על גב דבדבוק רגל הה"א לגג יש להקל טפי ואפשר לומר שיש בה תורת ה"א וכשר וכדעת המרדכי ז"ל:

וכבר הבאתי דבריו בפי' ההיא בשאר אותיות שאם אין צורתה כמו שהיתה בלוחות נשתנית צורתה ואין לה תורת האות ההיא וכדכתב הרב בהדיא נשתנית צורתה והיינו לומר שאין לה תורת האות ההיא בצורה משונה יש כאן ולא האות המבוקש' כנראה לעניות דעתי:

ולית ליה להרא"ש סברת מהר"ם ז"ל דמחמיר בה"א וקו"ף ומיקל באותיות אלו שאינם גולם אחד כאשר יתבאר לפנים בע"ה ולא אצטרך להאריך בזה דקל להבין לענ"ד למעיין בדברי היטב:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה