רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית א · חדר כט
הכלל העולה מכל מה שכתבנו הוא שהואיל ורבו האוסרין יש לנו ללכת אחרי הרוב ואם היו מקילין כל שכן וק"ו שהם מחמירין וכל שכן שממה שנראה מדברי המרדכי בפרק שני דגיטין גם הוא סובר כר"י וכדפי' ולענין דבוק האותיות לעצמן ולגופן לבי אומר לי שהספר נפסל בכך ולבאר את זה אתחיל ואומר שנינו בפרק הקומץ רבה שתי פרשיות במזוזה מעכבות זו את זו אפילו כתב א' מעכבן ואמרינן בגמרא פשיטא אמר רב יהודה אמר רב לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד הא נמי פשיטא אלא לכאידך דרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב כל אות שאין גויל מקיף אותה מארבע רוחותיה פסולה וכן נמי אמרו שם אמתניתן דידן גבי תפילין ארבע פרשיות שבתפילין מעכבות זו את זו ואפילו כתב אחד מעכבן ופירש רש"י ז"ל גבי מזוזה וז"ל כתב אות אחת אפילו נחסר אות אחת מהן מעכבן פשיטא דהא כתיב וכתבתם כתיבה תמה קוצו של יו"ד שמשוך כלפי מטה דהיינו כתרו פשיטא דהא כי חסר הקוץ לא הוה כתיבה תמה וגבי תפילין פי' פשיטא דהא כל קוץ וקוץ אית ביה טעמא וכל זמן שחסרו לא הוי כתיבה והתוספות ז"ל כתבו וז"ל לקוצו של יו"ד פירוש הקוץ אותו של ימין ולא נהירא דפשיטא דאין זה אות אם תהיה בלא הקוץ ההוא לכך פי' כ"ת דהיינו של שמאל כזה עכ"ל: