אור ברסלב
רדך בית א › חדר כה

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית א · חדר כה

חדר כד

מכל מה שכתבנו בפירוש דעת הרשב"א ז"ל עלה בידינו שדעת הרב היא שאם נדבקה האות בין לחברתה בין לעצמה וכן טפת דיו שנפלה באות ועתה אין שמה הראשון עליה אם נולד הפסול בעת שהיה כותב ראש האות גורד הכל ואם נולד הפסול אחרי שכתב' צד אחד מסויים מהאות כדין דהיינו כשהתחיל לכתוב הצד השני אינו גורד הצד המסויים אשר כתב אלא מהצד אשר נפל בו הפסול ולמטה ואם גמר את האות וקודם שהפסיק ידו מלכותבה נדבקה לחברתה אם הדבק ההוא אינו משנה צורת האות כגון וי"ו של ארצנו שנדבק' בנו"ן שקודם שנדבק נגמרה אלא שלא הפסיק ידו ממנה עד שנדבקה אין הדבק פסול ואין צריך לא לגרוד ולא להפריד ואם הדבק הזה שינה צורת האות כגון פ"א וי"ו שנדבקו ונעשו טי"ת וכיוצא בזה גורד הדבק וכן אם נפל דיו והדביק האותיות אחרי שנגמרו במקום שאם תגרוד המקום ההוא מהאות לא תשאר צורת האות ההוא המבוקשת אפילו אם לא נשתנית צורת האות על ידי כן גורד הדבק וכן כשנשתנית צורת האות ע"י כן כגון שני זייני"ן שנעשו חי"ת גורד הדבק ותו לא וכן הדין נמי בכל אות שנדבקה לעצמה אלא שבכל אות שנדבקה לעצמה אין לחלק בה כשנדבקה אחרי שנגמרה בין נשתנית צורת כגון מ"ם פתוחה שנדבקה ונסתמה ללא נשתני' צורתה לע"ד שכל אות שנדבקה לעצמה נשתנית צורתה כאשר אפרש בעזרת האל ואם כן בכל ענין גורד הדבק:

ובעל הסמ"ק ז"ל סובר כמותו לענין זה שדבוק אות לאות ודבוק האות לעצמה וטפת דיו שנפלה באות ועתה אין שמה הראשון עליה דינו שוה שאם נולד הפסול בצד הראשון מהאות גורד את כולה ואם נולד בה הפסול אחרי שנגמרה גורד הטפ' ודיו שגם הוא סובר דבנכתב האות כדין תליא מלתא אלא שחולק עליו לענין נכתב צד מסויים כדין והתחיל לכתוב הצד השני שהסמ"ק סובר שכל זמן שלא נגמר צורת האות ואפילו אם נכתב ממנה צד מסויים כדין גורד את כולה הואיל ולא נגמרה כל האות כדין וכן חולק עליו לענין נדבקו ברגליהן כגון ארצנו תפארתנו שהוא סובר שהדבוק פוסל בזה וגורד הדבק ובגרידת הדבק די אפילו אם נשתנית צורתה ע"י כן אפילו אם נדבקה בראשה או באמצעה וזה כדעת הרש"בא ז"ל וכדי לבאר אותו ראוי לי להעתיק לשונו ואף שכבר העתקתיו וז"ל ואם נפלה טפת דיו קודם שנגמר' האות ולא היתה האות נכרת ואח"כ נטל הדיו או כמו כן אם לא היתה מוקפת גויל בתחלת עשייתה דאמרי' דפסולה ואחר כך נטל הדיו הוי כחק תוכות ופסולה אבל אם כבר נכתבה כתקונה ונפל הדיו עליה יטלנו כדאמרינן בירושלמי עכ"ל הרי שהשוה דין דבוק אות לאות לדין נפלה טפת דיו וכתב דבין בזה ובין בזה אם נפל הפסול קודם שנגמרו האות הוי כחק תוכות ולא חלק לומר דבנדבקה באמצעה גורד הצד הנדבק אלא כתב סתם דין אחד לכל אות שנדבקה קודם שנגמרה בין בראשה בין באמצעה וזה שלא כדעת הרשב"א ז"ל וכן כתב שאם נולד הפסול אחר שנגמרה אין כאן חק תוכות אלא גורד הדיו ואף על פי שכתב וז"ל אבל אם נכתבה כתקנה ונפל הדיו עליה יטלנו דמשמע קצת דבנפילת הדיו בחלל האות קאמר לאו למימרא דדווקא בנפל הדיו בחלל האות הוא שצריך ליטול הדיו אבל בדבוק אות לאות יש שום צד שאינו גורד הדיו וכגון שנדבקו ברגליהן וכדעת הרשב"א שא"כ הוא הוה ליה לבעל הסמ"ק לפרש דבריו ועוד שהרי כתב למטה מזה וז"ל וצריך ליזהר שיהיו מוקפת גויל ולא חלק אלא שרצה לומ' דאפי' בנפל הדיו יכול ליטלו היכא שכבר נכתב כתקנ' וה"ה או כ"ש בנדבקו האותיות ולעולם בנדבקו האותיות נמי צריך לגרוד הדיו והרב סמך בראש דבריו שהתחיל כזה וכזה דסיפא בתר רישא גרירא:

ועוד אני אומר דלעד"נ דלפי האמ' לשון זה שכתב הרב ונפל הדיו עלי' יטלנו אתרוויהו קאי דהא לא קאמר ונפל הדיו בחלל האות אלא ונפל הדיו עליה סתם ונקט לשון השייך בדיו שנפל בחלל האות ובאותיות שאינן מוקפות גויל דדבוק אות לאות נמי ע"י רבוי הדיו שיפול ולד' וכדקאמר בראש דבריו או כמו כן לא היתה מוקפת גויל ואחר כך נטל הדיו ולא קאמר נטל הדבק והיינו משו' שזה וזה על ידי נפילת הדיו הוא שנפסל והיינו מה שלמד הרב מהירושלמי וקאמר כדאמרינן בירושלמי דבירושלמי באות שאינה מוקפת גויל אמרו אלא שבעל הסמ"ק מדמה גם שאר הפסולים כגון טפת דיו שנפלה בחלל האות וכיוצא בו לפסול אות שאינה מוקפת גויל דסבר כדעת הרשב"א דמאי דקאמר רב יהודה כל אות שאין גויל מקיף אותה מד' רוחיתיה פסולה דאינה אות קאמר מדנקט לשון פסולה דמשמע שהאות פסולה וכאלו אינה ואם כן דין אחד לה ולשאר פסולים שנולדו באות דהא והא האות כאלו אינה וחולק עליו לענין נדבקו האותיות ברגליהן אחרי שנגמרו דסבר דלעולם גורד את הדיו שהרי לא חלק כלל וכן כתב למטה מזה וצריך שיהיו מוקפות גויל ולא חלק וכדפי' ונראה שדעתו של בעל הסמ"ק היא דמאי דקאמר הירושלמי מלמעלה פסול כל שלא נדבקה בסופה למעלה קרי לה וסובר דכל שאינו למטה גורד את כולה ואף אם נאמר שגם הוא סובר דמאי דקאמר הירושלמי למעלה בצד שלמעלה קאמר נראה שהוא סובר שהירושלמי פשוטא ליה דלמעל' הוי חק תוכו' וגורד את כולה אבל באמצע האות מסופה אי הוי חק תוכות או לא שהוא סובר דכ"ף פשוטה שנדבקה לרגל הצד"י ודאי אמצע הרגל הוא כשמגיע עד רגל הצד"י נ"ל סברא לומר שהירושלמי מסופק אי הוי אמצע או לא שכיוצא בזה הספק תנוק דלא חכים ולא טפש יוכיח ומשום הכי סבר דאין הירושלמי מסופק בזה ועינינו הרואות דכשמגיע רגל הכ"ף עד רגל הצד"י ודאי אמצע הוא דהוי כרגל דל"ת או רי"ש אלא שמסופק הירושלמי בוודאי אמצע מה דינו ועל דרך שסוברים שאר הפוסקים כגון בעל התרומות והסמ"ג והנגררים אחריהם דבוודאי אמצע מסופק הירושלמי אלא שלדעתם מסופק הירושלמי אם הדבק פוסל באמצע או לא ולדעת בעל הסמ"ק ז"ל וודאי פוסל אלא שמספק בו אם די בגרידת הדיו או הוי חק תוכות וצריך לגרוד את הכל כנדבקה בראשה וסבר בעל הסמ"ק דהואיל והירושלמי מסופק אזלינן לחומרא ואם נדבקה באמצעה גורד את כולה בנדבקה בראשה דספקא דאורייתא לחומרא ומה שבעל הסמ"ק סובר שלמטה גורד הדבק ואפילו אם נגמרו האותיו' ונדבקו ברגליהן ובירשלמי קאמר מלמט' כשר וראה שסברתו היא דכשר בגרידת הדבוק קאמר ולאפוקי מלמעלה דקאמר דפסול אפילו בגרידת הדבק אלא גורד את כולה משום הכי קאמר מלמטה כשר בגרידת הדבק ודמיא קצת לההיא דאמרינן בפרק הקומץ ס"ת שיש בו ארבע טעיות יגנז:

ואמרינן התם הני מילי חסרות אבל יתרות לית לן בה ופירש"י אלא יגרוד היתרות ומתקנן:

וזה למדו הסמ"ק מתלמוד דידן דקאמר רב יהודה כל אות שאין גויל מקיף אותה פסולה ולית ליה סברת הרש"בא דסבר דדווקא באין בה אלא צורת אות ולא יותר קמיירי רבי יהודה וכדפי' אלא סבר דבין באות קטנה ובין באות גדולה שאין גויל מקיף אותה קאמר דפסולה דאף אם גדולה היא סוף סוף אין גויל מקיף אותה ומ"ה נדחק לפרש דמאי וקאמר בירושלמי מלמטה כשר בגרידה קאמר אבל אם לא גרד פסול וכדרב יהודה דאמר כל אות שאין וכו' וא"ת דאכתי מה תקן בעל הסמ"ק במה שפי' דמאי דקאמ' תלמוד ירושלמי מלמטה כשר בגרידה קאמר דסוף סוף לא אתו כתלמוד דידן דהא תלמוד דידן כל אות שאין גויל מקיף אותה פסולה קאמר וכדפירשתי שדעת הסמ"ק ז"ל אינה אות קאמר ושייך בה דין חק תוכות יש לומר שבעל הסמ"ק ז"ל סובר דהואיל וחזי' בירו' דקאמר מלמטה כשר יש לומר דמאי דנקט רב יהודה במלתיה לישנא דפסולה דמשמע דאינה אות קאמר וכדפירשתי משום דנדבקה בראשה נקט לה והיינו משום דהואיל ואפילו בנדבקה בסופה סבר רב יהודה שהספר פסול וצריך תקון אלא שאין כאן חק תוכות ובנדבקה בראשה חק תוכות נמי יש בה נקט לישנא דפסולה משום נדבקה בראשה שהאות אינה אות ושייך בה חק תוכות הואיל ובין כך ובין כך הספר פסול אבל אי משום נדבקה בסופה לבד לא הוה נקיט רב יהודה במלתיה לישנא דפסולה אלא הוה נקט לישנא אחרינא דהוה משמע מינה דאע"ג שהספר פסול אין בה חק תוכו' וכשר בגרידה וזהו שכתם הסמ"ק ז"ל וזה לשונו או כמו כן אם לא היתה מוקפת גויל בתחלת עשייתה דאמרינן דפסולה דמשמע דפסולה דקאמר רב יהודה בתחלת עשייתה קאמר:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה