אור ברסלב
רדך בית א › חדר כד

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית א · חדר כד

חדר כג

ולרווחא דמלתא אומר שמה שפירש הרב את הדין בתחלת דבריו ברגל הקו"ף הדבוק ולא כללו בכלל המנהג אשר כתב כמו שכלל בו דין אות הדבוק בראשה ובאמצעה כדפי' ולומר וכן רגל הקו"ף ותו לא שבדבר שאינו מצוי לא יפול בו מנהג שאם ימצא איזו פעם או פעמי' וקרא בו איזה מורה כדעתו ולהחמיר בו כרצונו מפני זה לא תקבע הלכ' לדורות לומר שנהגו כן ומשום הכי כתב בו הרב זכרו לברכה את הדין כדכתיבנא גם כי הרב היה צריך להזכיר בפרט רגל הקו"ף הדבוק הואיל והשואל נסתפק בו בפרט וברגל הקו"ף בפרט אין לנו כי אם הדין שלא נהגו להחמיר בו חוץ מן הדין כמו שהוא בכללות האותיות הדבוקות דבנדבקה בסופה נוהגין להחמיר חוץ מן הדין וכדפירשתי ומשום הכי כתב הרב בתחלת דבריו ברגל הקו"ף אשר נשאל בו בפרט את הדין כי אין בו חומרת מנהג כדפי' וכל זה כתבתי לרווחא דמלתא כי דברי הרב אינם לא דברי תנא ולא דברי אמור' לדקדק בהם כל כך שדברי הפוסקי' אין לנו לדקדק ביות' דבריה' רק שהלשון יהי' מכוון היטב לדעתם בענין הדין ונחזור למה שהיינו בו ואמרנו שהרב כתב את הדין ברגל הקו"ף ונאמר שזהו שכתב ואין צריך לגרוד את הגג דמשמע דגורדין הרגל דקאמר מדינא קאמר ומשום הכי קאמר דאף ע"ג דמדינא גורדין הרגל מכל מקום אין צריך לגרוד את הגג דלישנ' דאין צריך משמע דמדינ' קאמר והכי דייקא נמי לישנא דקאמר וכן רגל הקו"ף הדבוק גורדין הרגל ולא קאמ' רגילין לגרוד כדקאמר בראש דבריו ואם הגרסא כדברי הרב הוא כך אנו רגילין לגרוד כל האות הדבוקה נראה שרצה הרב ללמדנו בזה שהמנהג הנהוג במקומו היה דבין האות שנדבק' בראש' שדינה לגרוד הכל דבין באות שנדבקה באמצע' שדינה לגרוד הצד הנדבק ובין באות שנדבקה בסופה שאינה צריכה אפילו הפרד בכלם היו רגילין לגרוד כל אות הדבוקה כדין נדבקה בראשה שפירש הרב אחרי כן:

ואע"ג שכתב הרב אחר כך וכן רגל הקו"ף הדבוק גורדין הרגל ולישנא דוכן משמע שדין הקו"ף דומה למנהג שכתב הרב שהיו נוהגין במקומו ואם אתה אומר דבכל ענין היו רגילין לגרוד את כל האות אין דין רגל הקו"ף הנדבק לגג דומ' למנהג הנהוג במקומו דברגל הקו"ף הדבוק לגג אין גורדין הגג מן הדין ואלו המנהג הנהוג במקומו היו רגילין לגרוד כל האות אפשר לומר דוכן דקאמר הרב לענין חק תוכות קאמר שהשואל נסתפק או שייך פסול חק תוכות בדבוקות שבספר תור' או לא והרב השיב ואמר דמה שאתה שואל אי הוי חק תוכות כך אנו רגילין לגרוד כל האות הדבוקה ולפי מנהגנו חק תוכות הוא בכל אות הדבוקה ואפילו בסופה וכן מה שאתה שואל ברגל הקו"ף הדבוק אם נפסל בכך ומה תעשה לו רגל הקו"ף נמי מצד הדין נפסל בכך ושייך בו דין חק תוכות וצריך לגרוד הרגל מצד הדין שאם לא גרד הרגל או הדבוק הוי חק תוכות ולפי גרסא זו אפשר שבאות קו"ף נמי היו רגילין במקומו לגרוד את כולה בכלל הכלל שהזכיר הרב על פי המנהג אלא שהשיב הרב בראש דבריו בדין הקו"ף בפרט כפי שאלת השואל שנסתפק בו בפרט או נפסל כשנדבק לגג והשיב לו הרב שנפסל בכך והואיל ונפסל בכך דינו ומנהגו ככל האותיות ואין לי להאריך בזה ואפשר שהגרסא בדברי הרב היא כך אנו רגילין לגרוד כל האות הדבוקה והסופרים הוסיפו הה"א וכתבו האות שלא הבינו דעת הרב שדעת הרב היא על דרך שפי' הגרסא הראשונה שמצאנו בספרי' שהיא כך אנו רגילין לגרוד כל הדבוק והיינו לומר דבכל אות הדבוקה בין אות הדבוק' בראשה בין אות הדבוקה באמצעה בין אות הדבוקה בסופה רגילין לגרוד מהאות ואף על גב דאות הדבוקה בסופה מצד הדין אינה צריכה אפי' הפרד כדפירש הרב אחר כך והיינו כגרסת כל הדבוק שמצאנוה בתוכה וכדפירשתי ואחר כך כתב הרב ודרך קצרה אני כותב לך ורצה לפרש לו הדין כי השואל על צד הדין שאלו והרב השיבו ואמר לו המנהג שלנו כן הוא ומה שאתה שואל הדין דרך קצרה אני כותב לך וכו' וזהו שהרב ז"ל לא התחיל לומר בתחילת דבריו דרך קצרה אני כותב לך כך אנו רגילין לגרוד וכו' כי בתחלת דבריו כתב המנהג הנהוג במקומו ואחר כך השיב לו את הדין אשר שאל לו בדרך קצרה ופירש לו כל הדין כולו וזהו שאמר ודרך קצרה אני כותב לך היינו במה שאתה שואל בענין הדין דרך קצרה אני כותב לך וכו'

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה