אור ברסלב
רדך בית א › חדר כג

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית א · חדר כג

חדר כב

ומזה נלמוד שדעת הרב היא במ"ם פתוחה שנסתמה וכן ברי"ש שנעשית דל"ת אחרי שנגמרה ע"י נפילת דיו דודאי בגרידת הדבק די וכן בנטילת הטפה כי היכי דאמרינין בשתי אותיות שנדבקו ונשתנית צורתן דלענ"ד נראה דמלתא דפשיטא היא שתיקון אחד להם דמה נשתנית צורתן על ידי שנדבקה לעצמה מה לי נשתנית צורתה ע"י שנדבקה לחברתה הואיל ובין כך ובין כך אות אחרת מהאות המבוקשת יש בספר וזו וזו נגמרה כדין וכדפרישית וגדולה מזו אני אומר דאפילו היכא שלא נשתנית צורת האות כשנדבקה לחברתה דין אחד לה וכנדבקה לעצמה לדעת הרב וכן נמי בנפלה בה טפת דיו שאין האות ניכרת וכך היא דעת הסמ"ק כמו שאפרש בעז"ה דבהא והא אם נדבקו או נפלה טפת דיו בהם קודם שנגמרו כדין יש כאן חק תוכות ותיקון וזו וזו לדעת הרב על דרך שפירשתי דאם נגמרו כדין אין כאן חק תוכות לא בזו ולא בזו ואין ביניהם הפרש אלא שבנדבקה לעצמה כל דבוק פוסל בה ודלעולם נשתנה צורתה בה וכאשר אפרש בעז"ה מה שאין כן בנדבקה לחברתה שאם נדבק אחרי שנגמרה ולא נשתנית צורתה כגון בארצנו תפארתנו אין דבוק זה פוסל לדעת הרב וכדפי' בתשובתו מכל זה הוכחנו שדעת הרב היא במ"ם שנסתמה גורד הדבק ודיו וזה כדעת הסמ"ק שגם הוא פסק כן כאשר אכתוב לפנים בעז"ה

ועוד אני אומר לדבריהם שלהר"ר יעקב והר"ר לוי בנו אף אם יאמר האומר שאין לדקדק מדברי הרב על דרך אשר פירוש וכל זה אני אומר לרווחא דמלתא שאין לפקפק על מה שכתבתי לענ"ד ואני אומר דמנא להו לרבנים הנז' לדקדק מדברי הרב שסברתו היא דמ"ם פתוחה שנדבקה ונסתמה שגורד הרגל השמאלי דהא יש כמה צדדין וכדפירשתי וכן קשה לי נמי על דברי כת"ר שכת' שמה שכתב הרב בראש דבריו כך אנו רגילין לגרוד וכו' כלל כל הדבוקות הן לעצמה והן לחברתה וכשאמר דרך קצרה אני כותב לך וכו' על אות הדבוקה לחברתה קאמר ואמינא דאי הכי הוה לרב למימר ובנדבקה לחברתה דרך קצרה אני כותב לך וכו' ועל דרך שהקשה הר"ר לוי על דברי כת"ר:

ועוד אני מקשה ואומר דכי היכי שמתחלה כלל הרב כל אות הדבוקה הן לעצמה והן לחברתה ואפילו הכי חזר ופירש המנהג שנהגו בירושלמי לדעת כת"ר ופירש באות הנדבקת לחברתה וכתב בה שלש חלוקות וחלק בין ראשה לאמצעה ולסופה הכי נמי ה"ל לחלק עוד ולאשמועינן בנשתנית צורתה ע"י הדבק שיש בה כמה צדדין כדפירשתי מה דינם דלענ"ד נראה דמלתא דפשיטא היא שאין לומר שבכלל החלוקה שכתב הרב בנדבקו ברגליהם כלל גם זה הדין וכתב שאין הדבוק פוסל בו כדפירשתי וכי תימא דבהני צריך לגרוד כל האות כדפירש הרב בתחלת דבריו ומ"ה לא הוצרך לחזור ולפרוט אלא במה שאין גורדין כל האות הא ליתא דהא כת"ר נמי יפרט בנדבקה בראשה שצריך לגרוד את כולה ואע"ג שלדעת כת"ר הוא בכלל ראש דבריו שכתב כך אנו נוהגים וכו' וא"כ ה"נ ה"ל לפרוט ולומר דהיכא שנשתנה צורת האות אף אם נדבקה בסופה גורד את הכל וכי תימא דהא אתיא מקל וחומר מנדבקה בראשה ולא נשתנית צורתה שצריך לגרוד את הכל הא ליתא כדפרישית ועוד דאיך אפשר לומר במה שכת"ר כתב בראש דבריו כך אנו רגילין לגרוד וכו' שדרך כלל דבר בכלל הדבוקות והוי בכלל אות הדבוקה לעצמה או לחברתה ונשתנית צורתה שגורד את כולה ואח"כ חזר ופי' מנהגם והביא דבוקות שאין גורדין את כל האות ודבוקות שאין פוסלות כלל וסתר את דבריו שכתב סתם דגורד את כולה:

וכי תימא דדוקא בנשתנה צורת האות הן ע"י עצמה והן ע"י חברתה קא מיירי הרב בתחלת דבריו וכתב שרגילין לגרוד את כולה ולא הוצרך לפרש אחרי כן אלא המנהג שנהגו היכא שלא נשתנית צורתה הא נמי ליתא דאי הכי הוה ליה לרב לפרש דבריו ולומר כך אנו נוהגים לגרוד את כל האות שנשתנית צורת' הן ע"י שנדבקה לעצמה והן ע"י שנדבקה לחברתה ובנדבקה לחברתה ולא נשתנית צורתה דרך קצרה אני כותב לך וכו' ועל דרך זה שהקשה הר"ר לוי על כת"ר:

אלא וודאי נראה דמשום הכי לא פירש הרב דין נשתנה צורת האות אחרי שנגמרה משום דממילא משמע דגורד הדבוק ודיו וכדפי' וא"כ נלמוד מזה שדעת הרב בתשובתו דמ"ם פתוחה שנסתמה או דל"ת שנעשית רי"ש ע"י נפילת דיו שגורד הדבק או הדיו ודיו דדין אחד לאות שנדבקה לעצמה ולאות שנדבקה לחברתה לדעת הרב שבזה ובזה סובר הרב שאם אירע אחד מאלו קודם שנגמרה האות דאינה אות אלא הרי היא כחסרה ולזה ולזה תיקון אחד וכדפי'

מכל מה שכתבתי על תשובת הרשב"א ז"ל יתבאר דבריו לענ"ד בנקל ולא אצטרך להאריך בביאור דבריו כי כבר הנחתי כמה יסודות שעליהם נבנה בנין דבריו לענ"ד:

ומעתה אומר שכבר הוכחנו שלדעת הרב ז"ל כל אות שאינה מקפת גויל הרי היא כחסרה וכאילו אינה ושייך בה דין חק תוכות כמו ששייך בשאר פסולים שבאות בין לתלמוד דידן ובין לירושלמי וא"כ דין א' לה ובנדבק' לעצמה הן אם האות גוף א' או ב' גופים וכן בנפלה טפת דיו תוך חלל האות ועתה אין שמה הראשון עליה דבכולהו שייך בהו חק תוכות דבנדבקה לעצמה נמי כחסרה היא כמו שאפרש בס"ד וכן הסמ"ק ז"ל השוה דין אות שנדבקה לחברתה לטפת דיו שנפלה לתוך חלל האות שכתב וז"ל ואם נפלה טפת דיו קודם שנגמרה האות ולא היתה האות ניכרת ואחר כך נטל הדיו או כמו כן אם לא היתה מוקפת גויל בתחלת עשייתה דאמרינן דפסולה ואח"כ נטל הדיו הוי כחק תוכות ופסולה אבל אם כבר נכתבה ונפל הדיו עליה יטלנה כדאמרינן בירושלמי עכ"ל:

ולפ"ז אין הפרש אם נאמר שהרשב"א ז"ל נשאל בכל דבוקות שבספר תורה או אם נשאל באותיות הדבוקות זו לזו:

ואע"ג שהשואל שאל גם ברגל הקו"ף הדבוק לגג אם נפסל בכך אין לדקדק מזה ולומר שמה ששאל בתחלת דבריו ונסתפק בדבוקו' שבס"ת אי הוה חק תוכות באות הדבוק' לחברתה שאל דהא באות הדבוקה לעצמה לא שאל אם פוסל אם לא והוצרך לשואל בקו"ף הדבוק לעצמו אם נפסל בכך שהשואל לא שאל בכל אות הדבוקה לעצמה אם נפסלת בכך אלא בקו"ף לבדו שאל והיינו משום דהואיל וחזינא שכל האותיות הן גוף א' וה"א וקו"ף אינם גוף א' והתלמוד הוצרך לתת טעם לדבר זה שנשתנו אותיות אלו משאר האותיות להיותם שני גופים כדאי' בפ' הקומץ ובפ' הבונה מ"ה נסתפק השואל אם נגע רגל הקו"ף לגג ונעשית גוף א' כשאר האותיו' אם פוסל אם לא דדלמא שמה שאמר התלמוד למצוה קאמר ולא לעכב ואם עשאו גוף א' כשאר האותיות שפיר דמי וכמו שאפרש בע"ה:

ומה שלא נסתפק גם בה"א משום שבברייתא שבפ' הבונה פוסל בה"א דקאמר לא יעשה ההי"ן חתי"ן גם אפשר לומר שנסתפק בקו"ף מפני שיש ספרים שבפרק הבונה שאין כתוב בהם מפני מה כרעי דקו"ף תליא וכדכתב הרשב"א ז"ל בתשובת שאלה וז"ל שאלת שאמרו לך משמי שאני מצריך בס"ת להפסיק רגל הקו"ף מגג הקו"ף באמת כך הם הדברים מההיא דפרק הבונה שאמר מפני מה כרעי דקו"ף תליא וכן כתובה אצלי בשבת ואף הרמב"ן ז"ל כתב עד כאן לשון התשובה ומטעמים אלו נסתפק השואל בקו"ף לבדו ולא בשאר אותיות ואף אם נאמר שהשואל היה מסופק גם בשאר האותיות כאשר יראה מתשובת הרב באותה שאלה עצמה שאנו מדברים בה שהרב התחיל בה וז"ל אמרת שאמרו לך בשמי שצריך ליזהר בס"ת בדבוקן וריחוקן האמת אמרו לך וכו' עד ומה ששאלת בדבוקו שבס"ת וכו' ומדקאמר ומה ששאלת משמע ששואל א' היה ונסתפק גם בדבוק וריחוק של שאר האותיות שהיה סובר שבאולי אין הספר נפסל בהם וא"צ ליזהר בהן מ"מ כשאומר בדבוקו' שבס"ת בכל הדבוקות הפסולות קאמר ואם אלו הדבוקות פוסלות גם הם בכלל השאלה וכשהשיב לו הרב שבאמת צריך ליזהר משמע מדבריו שסובר שפוסלות א"כ גם אלו בכלל השאלה ומה שהוסיף ושאל בקו"ף ואמר ומה תעשה לו היינו טעמא כדפירוש הואיל ושאר האותיות גו"ף אחד וגם יש ספרים שאין כתוב בהן שצריך הרגל להיות תלוי נסתפק השואל שאף אם פוסל באולי אין בה דין חק תוכות או שנסתפק השואל בזה בהיות האות שני גופים שאם סברת הרב היא שבאות הנדבקת בחברתה אין בה דין חק תוכות כסברת שאר המפרשים אלא שדי להם בהפרד הואיל והן שתי אותיות אפשר דהכי נמי סובר גם בקו"ף וכיוצא בו שאף שהוא אות אחת מ"מ הוא שני גופים ואפשר דאפילו באות אחת שהיא שני גופים סבר הרב שאין בה דין חק תוכות והרב השיבו שאין הדבר תלוי בזה דבכולהו שייך בהו דין חק תוכות ואין הדבר תלוי אלא אם נכתב כדין אם לא ואף אם נאמר שהשואל לא שאל אלא בדבוק האות שנדבקה לחברתה אם הרב היה משיב שאין כאן חק תוכות היה לנו לדקדק בדבר אבל השתא שהרב השיב שגם באות שנדבק לחברתה שייך דין חק תוכות ולמד לנו שדין חק תוכות תלוי בנכתבה האות כדין שאם נפסלה קודם שנגמרה שייך בה חק תוכות ואם נגמרה אין כאן חק תוכות אפילו אם נשתנה צורת האות על ידי כן וכדפירשתי א"כ למדנו מזה ג"כ דין נדבקה לעצמה ונפלה טפת דיו בחלל האות ועתה אין שמה הראשון עליה שאם כבר נכתבה כדין אין כאן חק תוכות וכדעת הסמ"ק ובלא נכתבה כדין כבר פירש הרב כל הצריך:

ודרך אגב אומר שלא הבינותי דעתו של הר"ר לוי במה שרוצה להוכיח בפסקו השני שתשובת הרשב"א היא על אות שנדבקה לחברתה ולא על אות שנדבקה לעצמה מלשון תשובה אחרת שהצריך בה וז"ל שאלת ספר תורה שאותיות שלו אין גויל מקיפם וכו' דלפי עניות דעתי נראה הפך דברי כת"ר שמי שירצה לבאר דעת השואל בתשובה הזאת מאותה התשובה ראוי לו להוכיח ולומר שהשואל בתשובה הזאת בכל דבוקות שבספר תורה שאל הן בדבוק אות לחברתה הן בדבוק האות לעצמה שהשאלה שנשאל עליה הרב בתשובה ההיא שהצריך בה אינה כשאלה אשר נשאל בתשובה הקצרה אשר אנחנו עוסקים בה שבאותה השאלה שאל השואל אם צריכות האותיות להיות מוקפות גוויל בספר תורה אם לא שיש מי שאמר שלא אמרו הקף גויל אלא בתפילין ומזוזות ובהשואל הזה שבתשובה הזו אשר אנו מדברים בה ידע שבספר תורה שאין אותיות שלה מוקפות גויל דפסולה ושאל אם יועיל תקון גרידה לבד ואם כן מה ענין מנחות אצל גיטין מה ענין הקף גויל הנאמר במנחות לדין חק תוכות הנאמר בגיטין ואם נרצה להוכיח מלשון תשובה אחת ללשון תשובה אחרת גם כי אין ללמוד מזו לזו לענין הלשון לע"ד שלפי דעתו ושכלו ישאל השואל אני אומר שמי שיעלה בדעתו להוכיח יוכיח ויאמר שהואיל ואנו דומים שבתשוב' הארוכה ההיא שדעתו של השואל היתה שם לשאל על האותיות הדבוקות לזולתן ופיר' דבריו ואמר ספר תורה שאין אותיות שלו מוקפות גויל וכו' אלמא שהשואל בתשובה הקצרה הזו אשר אנחנו מדברים בה ששאל סתם בדבוקות שבספר תורה בכל דבוקות קאמר הן בדבוק אות לעצמה הן בדבוקה לזולתה וזה שכתבתי ששאלה אחרת נשאל הרב בתשובה ההיא הארוכה מהשאלה אשר נשאל בתשובה הזו הקצרה יועיל לנו להבא בע"ה:

ונחזור למה שהיינו בה ונאמר שהרב השיב לשואלו על צד הדין ולא על צד המנהג וסברתו היא שאם נדבקה האות אחרי שנגמרה כגון ארצנו תפארתנו אין דבוק זה פוסל ואם נשתנית צורת האות על ידי כן או שנדבקו בראשן אחרי שנגמרו על ידי נפילת דיו גורד הדבק ודיו כדפירש ואם נדבקה בראשה קודם שהתחיל לכתוב הצד השני ממנה צריך לגרוד הכל ואם נדבקה באמצעה אחרי שהתחיל לכתוב הצד השני ממנה ולא נגמרה האות אותו צד שנדבקו צריך גרידה ולעד"נ שזה הדין למדו הרב מדקאמר בירושלמי מאן דאמר פסול מלמעלה וסבר הרב דאי ס"ד דכל שנדבקה האות בין בראשה ובין באמצעה תקון אחד להם שלעולם צריך לגרוד הכל וכדעת הסמ"ק ז"ל אם כן מאי האי דקאמר בירושלמי מאן דאמר פסול מלמעלה הא באמצע נמי פסול דדווקא בלמטה הוא דכשר כגון ארצנו תפארתנו אבל כל שלא נגמרה ונדבקה פסולה ואפילו באמצעה וכן קאמר רב יהודה נמי כל אות שאין גויל מקיף אותה פסולם ומדברי רב יהודה יש ללמוד שאם גרד הדבק לבד אפילו באמצעה הוי חק תוכות דהא לדעת הרב כל אות שנדבקה במקום שבה חסר המקום ההוא אין בה צורת האות המבוקשת קאמר רב יהודה דפסולה וכאלו אין שם אות ואם כן הכי הוה ליה לירושלמי למימר מאן דאמר כשרה מלמטה מאן דאמר פסול כל שאינו למטה או לישנא אחרינא דהוי משמע מינה דאפילו באמצעה קאמר אלא ודאי חולקים הם בתקונם דלמעלה האות פסולה וצריך לגרוד הכל אבל באמצע אף על גב דפסולה היא והוי חק תוכות אינו גורד כל האות שהצר ההוא מהאות אשר נכתב ונגמר בלי דבוק כלל הוי כמו האות שנגמרה לענין זה שאם נדבקה בצד השני שלה אין צריך לגרוד הצד אשר נגמר כדין שכמו שנגמרה האות כדין ואחר כך נדבקה בה אות אחרת קודם שנגמרה שצריך לגרוד האות אשר היה כתוב ונדבקה אבל האות שכבר נגמרה אף שהאות האחרת נדבקה בה אינו גורד ממנה כלל ואף אם נשתנית צורתה ע"י כגון שהיה כותב מזוזות וכתב הזיי"ן הראשון כדין וכשבא לכתוב הזיי"ן השני נדבק בזיי"ן הראשון ונעשו חי"ת שגורד הזיי"ן לבדו וש"ד וכן כל כיוצא בזה:

הכי נמי בנכתב צד אחד מסויים כדין ונדבק בצד השני אינו גורד הצד המסויים אשר כתב ואין לומר דהני שמהירושלמי משמע שחלוקים הם בתקונם אבל מנא לי' לרב דנדבקה בצד השני שגורד את כל הצד ואפילו בנדבק באמצעו כדמשמע מסתם לשונו שכתב אות שנדבק צריך גרידה ולא חלק אלמא דבכל הצד קאמר וכן כתב נמי אחרי כן ולפיכך צריך לגרוד הרגל וכדכתב החכם השלם כמה"ר לוי דלמא שממקום הדבק והלאה הוא שצריך לגרוד ותו לא שמה שנכתב כדין ש"ד ולא הוי חק תוכות הואיל ואינו גורד הדבק לבד אלא גורד גם הצד הנשאר מהצד ההוא שנכתב אחרי שנדבק דנראה שסברת הרב היא דכי היכא דנדבקה למעלה אפילו אם כבר נגמר הצד ההיא אלא שלא התחיל לכתוב הצד השני דגורד את כולו דלמעלה דקאמר הירושלמי דפוסל קודם שהתחיל לכתוב הצד השני קאמר וקאמר שלמעלה שנדבק פסול וכאלו אינו צריך לגרוד את כולה הכי נמי יש לנו לדון בכל צד הנדבק כל זמן שלא נדבקה האות דגורד כל הצד ההוא ודוקא בנגמר' האות הוא דאית לן למימר שאף אם נשתנית צורתה שאינו גורד אלא הדבק הואיל ונגמרה כדין ומסופק אני בדברי הרב אם כתב צד מסויים מהאות כדין כגון שכתב גג כ"ף פשוטה והפסיק ידו מלכותבה וקודם שהתחיל לכתוב הצד השני נפלה טפת דיו והדביק הגג ההוא לאות אחרת אם נאמר דהוא והטפה נפלה קודם שנגמרה האות הוי למעלה וגורד את כולו הואיל ונדבק קודם שנעשית צורת האות ונפסלה האות קודם שנכתבה ואם בא לגרוד הטפה לבד הוי חק תוכות או נאמר דכי היכי שאם התחיל לכתוב הצד השני ונדבקה אף על פי שלא נעשית אות מעול' שנפסלה צורתה קודם שנגמרה שאינו גורד הצד המסויים אשר כתב הואיל מהצד ההוא נכתב כדין הכי נמי אם כתב הגג לבד ונפל דיו והדביקו אות אחרת שאינו גורד אלא הדיו ולראשון דעתי נוטה דנראה שדעת הרב היא שלא יקרא הצד הראשון נגמר אלא א"כ התחיל לכתוב הצד השני אף על פי שהפסיק ידו ממנו האיל ואין כאן צורת האות:

וזהו שכתב סתם אבל אם נדבקה בראשה קודם שתגמור אותו הראש צריך לגרוד את הכל וכן משמע נמי מדברי הרב ממה שכתב בתשובה אחרת אשר כבר הזכרנו וז"ל מלמעלה פסול לפי שעד שלא נעשית אות נפסלה צורתה והלכך אם בא לגרוד הרי זה חק תוכות ופסול הרי שכתב בהדיא דכל זמן שלא נעשית אות אם לגרוד הדבק הרי זה חק תוכו':

ואע"ג שהיכא שהתחיל לכתוב הצד השני נמי עדיין לא נעשית אות ואפי' הכי סבר הרב שאין גורדי' הראש ואין לחלק ולומר דמטעם שגורד גם מהצד השני לא הוי חק תוכות דסוף סוף על ידי גרידה נשאר הצד הראשון וכדפירשתי לעיל בדברי הרא"ש ז"ל מכל מקום הכא אינו גורד הצד הראשון הואיל ונכתב כדין וכדפירשתי דדווקא היכא שכבר נעשית האות או אם לא הפסיק ידו ממנה עד שנפסלה כגון שנדבקה לחברתה ואף אם נשתנית צורתה אין כאן חק תוכות וכדפירשתי אבל היכא שלא נעשית צורת האות בעינן שיתחיל לכתוב הצד השני כדפירשתי ואז יקרא הצד הראשון מסויים וזהו שכתב הרב בקוצר בתשובה הזאת הארוכה לפי שעד שלא נעשית אות נפסל' צורתה והלכך אם בא לגרוד הרי זה חק תוכות פירוש דאף על פי שנכתב הצד שלמעלה כדין כל זמן שלא התחיל לכתוב הצד השני אם נפל בה פסול כגון שנפל דיו והדבוק' לחברתה אם בא לגרוד הטפה הרי זה חק תוכות דדווקא היכא שנעשית אות כבר הוא דאמרינן שאף אם לא הפסיק ידו מלכותבה ונדבקה דלא הוי חק תוכות:

אבל כל זמן שלא נעשית אות אף על פי שנכתב הצד האחד ממנה כגון הצד שלמעלה לבדו הוי חק תוכות אלא אם כן התחיל לכתוב הצד השני כדפי' הרב את דבריו בתשובה הזאת הקצרה אם נדבקה באמצעה דהיינו שהתחיל לכתוב הצד האחד אות וצד שנדבק דווקא צריך גרידה ולא הצד הראשון ואף על פי שעדיין לא נעשית אות והיינו טעמא כדפירשתי:

וכן נמי כתב למטה גבי כ"ף שבארצך שנדבק לצד"י שהירושלמי מסופק וזה לשונו ולפיכך צריך לגרוד הרגל והיינו לומר שאם אינו כנגמר צריך לגרוד הרגל אבל אינו צריך לגרוד הגג כמו שפירש הרב בתחלת דבריו ואמר ואם נדבקה באמצעה אותו צד שנדבק צריך גרידה:

וגבי כ"ף שאנו מסופקים אזלינן ביה לחומרא לומר דהוי אמצע הכ"ף ולא סופה דספיקא דאורייתא לחומרא ולפיכך צריך לגרוד הרגל וכדפירשתי והרב כתב בקוצר בתשובה הזאת הארוכה לענין זה כי לא היה מן המצטרך עליו לפרש פרטי הדינים האלו כי לא נשאל על זה וכדפירשתי לעיל אלא שהרב רצה לכתוב דברי' אלה בקוצר כדי ליישב דבריו וכדפירשתי:

והרב ז"ל למד כל זה מהירושלמי לפי שראה שהירושלמי קאמר למעלה פסול דמשמע שלמעלה לעולם פסול לפי שלא נעשית צורת אות ואדרבה נראה שיש לדקדק מדבריו שאם נדבק בצד השני אף שלא נעשית צור' האות שאינו גורד הצד שלמעל' דדווקא בנדבק מלמעל' הוא דקאמר דנראה מזה שאינו דומה תקונו של נדבק באמצע לתקונו של נדבק למעלה ומשום הכי כתב מה שכתב וכדפירשתי כנראה לעניות דעתי וקל להבין ואף שיש לחלק עוד חלוקים אחרי' לא אאריך הנה עד הנה פירשתי מה שכתב הרב מצד הדין בתשובתו הקצרה שכתב ודרך קצרה אני כותב לך וכו' ומעתה אומר שמה שכתב הרב בראש דבריו וזה לשונו כך אנו רגילין לגרוד כל הדבוק רצה הרב בזה להודיע לשואלו המנהג שנהגו במקומו שכל אות הדבוקה ואפילו אם נדבקה בסופה כגון וי"ו של ארצנו שנדבקו לצד"י שמן הדין אינה צריכה אפילו הפרד כדפירש הרב אחר כך היו רגילין במקומו לגרוד מהאות הצד הדבוק כי הוא הדבוק ובכלל זה הוא אם נדבקה בראשה שגורדין את כולה כאשר פירש הרב את הדין אחר כך וכן אם נדבקה באמצעה שגורדין הצד הדבוק:

אבל החדוש שלמדנו הרב על פי מנהג מקומו הוא שבכל אות הדבוקה ואפילו אם נדבקה בסופה שעל צד הדין אינה צריכה אפילו הפרד מנהג אנשי מקומו הוא לגרוד הצד הדבוק וזה מה שכתב כך אנו רגילין לגרוד כל הדבוק ולא פירש לומר כל האות הדבוקה כי בנדבקה בסופה ואמצעה לא היו רגילין לגרוד כל האות אלא הצד הנדבק ומטעם זה נמי לא פירש לומר כל הצד הדבוק כי בנדבקה בראשה גורדין את כולה כאשר פירש הרבז"ל אח"כ הכי נקט הרב לשון כל הדבוק שהוא לשון כולל ולא חשש הרב להודיע לשואלו פרטי המנהג כי השואל לא שאל אותו מנהג אלא או שייך בדבוקות שבספר תורה חק תוכות על צד הדין והרב השיבו דרך אגב שהמנהג הנהוג במקומו הוא שבכל אות הדבוקה היו נוהגים להחמיר בה והיו רגילין לגרוד כל הדבוק אבל פרטי המנהג לא רצה להודיעו בתחילת דבריו כי לא שאלו בכך וכל שכן שממה שפירש אחר כך על צד הדין יובנו פרטי המנהג הנהוג במקומו עם מה שכתב בראש דבריו כך אנו נוהגים לגרוד כל הדבוק ואחר כך כתב וכן רגל הקו"ף הדבוק גורדין הרגל ואין צריך לגרוד הגג רצה הרב בזה לומר שכמו שהיו רגילין במקומו לגרוד כל הדבוק כן הדין נמי ברגל הקו"ף הדבוק שגורדין הדבוק שהוא הרגל:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה