רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית א · חדר כב
ועוד אני אומר למי שיאמר כן שאם בא לכך א"כ נאמר שבכל מקום שמועיל בזה תקון שאפילו בלא תקון כשר ואביא המשל בגט שנכתב שלא לשמה דקיי"ל בפ"ש דגיטין שמעבירו עליו הקולמוס לשמה נאמר שאף אם לא העביר בקולמוס יהא כשר הואיל וראוי לכך כדר' זירא:
וא"כ לא מצאנו ידינו ורגלנו בבית המדרש שאין לך דבר דבעי תקון שלא נאמר הא דר' זירא וא"כ אף בלא תקון שפיר דמי אלא שאין הדברים כן דהתם גבי בלילה וכן בכל מקומות בכהאי גוונא כגון גבי טבילה דפ"ק דקידושין דאמרינן התם שאפילו אם לא באו מים בבית הסתרים אם היה מקום ראוי לביאת מים טבילה מעליא היא ואע"ג שאם לא היה ראוי לביאת מים לאו טבילה מעליא הוא וכעובדא דמייתי התם בשפחתו של רבי ומפרש התם דהיינו טעמא כר' זירא וכה"ג נמי בפ' כסוי הדם בכל הני הדין כן הוא הראוי לאות' מעש' בעינן אע"פ שלא נעשה ואם אינו ראוי מעכב וכולם למדו אותם חז"ל מהפוסקים או מסברא או מקבלה שהיתה בידם ועיין בתוס' במקומו' שזכרת כי איני רוצה להאריך בזה וכן בנדון דידן מצא הרב דבתלמוד ירושלמי קאמר דרב ורב חסדא סברי ניקב ביריכו של ה"א אם גורדו ונשתייר שם ירך קטנה כשר ואם לאו פסול ומשמע התם דה"ה בערב את האותיות ואע"ג דאשיאן פליג התם קיי"ל כרב ורב חסדא ודקדק הרב דתלמוד דידן סובר כרב ורב חסדא וא"כ ערב את האותיות היינו מלמטה וכדאמרינן התם מאן דתני כשר מלמטה וא"כ בערב את האותיו' אם יכול לקרות אף אם לא גרד כשר כרב ורב חסדא וכן משמע נמי לישנא דכשר דאפילו בלא שום תקון כשר ומיהו יכול לגרוד בעינן כרב ורב חסדא ואפשר דקבלה הית' בידם כן וכדכתבו התו' בפ' מצות חליצה דקבל' היתה בידם שאם לא כלל כשר או מסברא אמרו כן ואין להאריך כי ממה שנכתוב יובן הדבר:
וכתב הרב דטעמא הוי כר' זירא וא"כ מ"ש הרב כל שהוא לגרוד אף לא גרד כשר כר'זירא היינו משום דהתם מוכח דבלמטה אע"ג שאם לא גרד כשר מ"מ ראוי לגרידה בעינן וכדי שלא לתמוה דלמה לי ראוי לגרידה הואיל ואם גרד כשר נתן הרב טעם כר' זירא אבל דבלמעלה סבר תלמודא דדבוק אות לאות מעכב ופסול והיה אפשר לומר שדי בגרידת הטפה כדעת הסמ"ג והנגררים אחריו אלא שהרב סובר דמה דנקט תלמודא לישנא דפסולה אינה אות קאמר וא"כ אם גרד הדבק הוי חק תוכות וכדפי':
וזה שכתבתי יועיל לנו להבא בע"ה שנבאר ונאמר דהיכא שנדבקו האותיות זו לזו אחרי שנגמרו כגון שנדבקו בסופן ונשתנית צורת אות לצורת אות אחרת ע"י הדבק וכן האות שנדבק' לעצמה בסופה ונשתנית צורתה לצורת אות אחרת ע"י הדבק כגון מ"ם פתוחה שנדבקה ונעשית מ"ם סתומה שצריכים הפרד ואם לא הפרידם פסול כמו שנפרש בע"ה:
וכן נמי אם נדבקה האות בראשה או באמצעה אחר שנגמרה ע"י נפילת דיו שהיא פסולה כר' יהודה דאמ' כל אות שאין גויל מקיפה פסולה שצריך לגרוד הדיו כדי להסיר הפסול ומחזור האות לכשרותה אבל כ"ז שלא גרד הדיו הפוסל פסולה דדווקא בנדבקה מלמטה הוא שאמרו דבעינן הראוי לגרידה אע"פ שלא גרד כשר:
אבל כל שנדבקה בראשה או באמצעה שאם היתה נדבקת בעת הכתיבה היה צריך לגרוד או כולה או מקצתה אם נדבקה נמי אחרי שנגמרה אע"פ שנכתבה בהכשר וראוי לגרוד אם לא גרד פסול דכל זמן שלא גרד האו' פסול' ואין לנו לומר הכלל דר' זירא דלא בכל ענין אתמר וכמו שאפרש בע"ה
ונחזור למה שהיינו בו ונאמר שאל יקשה לך לומר דהיכי מצי הרב למימר דתלמוד דידן סובר שאם נדבקה האות לחברתה מלמטה דכשרה והא רב יהודה אם אין גויל מקיפה מארבע רוחותיה קאמר דפסולה:
דנראה לומר דלדעת רב יהודה היכא שאין שם שום תוספות קמיירי שאין שם אלא צורת האות בלבד ובהחסר ממנה כל שהוא נפסדה צורתה ואין כאן כלל ובההיא דירושלמי של הה"א דירושלמי ודתלמוד דידן שאם תגרוד ממנה אפילו כל שהוא לא תשאר אפילו ירך קטנה ובהכי קמיירי רב יהודה דקאמר כל אות וכו' שאם תגרוד מקום הדבק ותרצה לעשותה מוקפת גויל לא תשאר בה צורתה וכה"ג הן בראשה הן בסופה פסולה היא אם אינה מוקפת גויל אבל אם יש בה יותר מצורת אות עד שאם תגרוד חלק מה ממנה תשאר האות בצורתה אם נדבקה בראשה וכן באמצעה פסול' הואיל ובעת הדבוק לא היתה אות' כלל ואין כאן אות הנכתבת כדין אבל אה נדבק' בסופ' הואיל ואפי' אם תגרוד המקו' הנדבק מהאו' תשאר האות בצורתה כשרה ואפילו אם לא גרד דרב יהודה הכי קאמר כל אות וכו' כלומר כל שאין שם אלא האות בלבד שאין שם אלא צורת האות ולא יותר שאינה מוקפת גויל פסולה ובהכי מתיישבים כל הלשונות שבתלמוד ירושלמי ושבתלמוד דידן לדעת הרשב"א ז"ל וק"ל:
ומעתה אומר דמהאי טעמא דפרישנא לא הבינותי דעת כ"ת במה ששלשתכם כאחד הסכמתם שכל מה שכתב הרשב"א בתשובה אחת היא לפי המנהג שנהגו בירושלמי דלענ"ד נראה דלדעתו של הרשב"א ז"ל תלמוד דידן ודירוש' שוין בכל מה שכתב בתשובה הזאת וכדפירשתי:
ואין להקשות ע"ז ממה שהביא הר"ר לוי בפסקו ממ"ש הרב בפ' הבונה עלה דההיא דגרסי' התם תנא הגיה אות א' חייב וכו' עד אמר רב ששת הב"ע כגון שנטלו לגגו של חי"ת ועשאו כשני זייני"ן:
רבא אמר כגון שנטלו לגגו של דל"ת ועשאו רי"ש וכת' הרב לשם בחידושיו לפי מ"ש הר"ן ז"ל משמו וז"ל מהאי שמעינן דבכה"ג לא הוי חק תוכות שאינו אלא כמפריד שתי אותיות דבוקות וכן כשנטלו לגגו של דל"ת ועשאו רי"ש אינו אלא כדיו שנפל על גבי האות עכ"ל ולומר דמהכא משמע שהרב סובר דתלמודא דידן סובר דאף אם נדבקו באותיות בראשן או שהיה רוצה לכתוב רי"ש וכתב דל"ת שמפריד את האותיות שנדבקו או נוטל לגגו של דל"ת שפיר דמי דהא התם מתחלה נכתב חי"ת ונכתב דל"ת:
דהא ליתא דהתם לאו בס"ת קא מיירי אלא בשאר ספרים שאין בהם קדושת ס"ת וכשבא לתקן החי"ת ולעשותה זייני"ן ע"י נטילת גגו שבהם הספר צריך חשבינן ליה שפיר כתיבה משום דהוי כאלו כתב בס"ת שני זייני"ן ונגמרו כדין ואח"כ נדבקו והפריד ביניהם דבשאר ספרים אין להפריד אם נכתבה האות כדין או לא נכתבה כדין:
גם אין להקפיד אם נשתנית צורתה לצורת אות אחרת או לא נשתנית אלא בכל אופן שתעשה האות המבוקשת עד שתהא ניכרת ולא יהא הספר מוטעה ש"ד ומתוקן הוא בנכתב כדין ולא נכתב כדין כשאר ספרים וכן נשתנית צורת האות המבוקשת לצורת אות אחרת ולא נשתנית כחדא נינהו דבין כך ובין כך מתקנו ושפיר דמי והרב מדקדק משם דהואיל ואתה אומר שאם נטלו לגגו של חי"ת ועשאו שני זייני"ן או לגגו דדל"ת ועשאו רי"ש דבשבת חייב אלמא אפילו היכא שנדבקו שתי אותיות כאחד אחרי שנגמרו ונשתנה צורתן לצורת אות אחרת בס"ת וגרד הדבוק לא הוי חק תוכות לא היה חייב בשבת הנוטל לגגו של חי"ת ועשאו שני זייני"ן וכן לגגו של דל"ת ועשאו רי"ש דכתיבה בעינן לחייבו בשבת והא לאו כתיבה היא:
והוצרך הרב להביא ראיה לזה מכאן משום דאפשר היה לומר דאע"ג דלדעת הרב תלמוד דידן ודירוש' סוברים שאם נדבקו האותיות אחרי שנגמרו כדין דכשר כגון שנדבקו ברגליהן ואם נדבקו בראשן או באמצען אחרי שנגמרו על ידי דיו שנפל בהן שגורד הדיו ודיו וכדפירשתי עכ"ז אפשר דדווקא בההיא דארצנו ותפארתנו שלא נשתנית צורת האות לצורת אות אחרת הוא דכשר:
וכן כההיא דידכה הה"א שנפסקה שלא נשתנה צורתה לצורת אות אחרת הוא דכשר וכן בנדבקו בראשן או באמצען אחרי שנגמרו על ידי נפילת דיו דבקה היכא שהאותיות המבוקשות נפרדות שלא נשתנית צורתן על ידי נפילת הדיו הוא שא"צ לגרוד האות אלא גורר הדיו אבל היכא שנשתנית צורתן לצורת אות אחרת אף אם נדבקו ברגליהן כגון שהיה רוצה לכתוב את אשר תאפו אפו ונדבק ה"א בפ"א ונעשית טי"ת או מ"ם פתוחה שנדבק' ונסתמה מצינן למימר דלא מבעי' דפסול אלא דשייך דין חק תוכות נמי שאם גרד הדבוק הוי חק תוכות שעד עכשיו לא היתה האות המבוקשת בספר ואם באת לגרוד כדי לעשו' האות המבוקש' אינך עושה מעשה בגוף האות המבוקשת וכדהשיב הרא"ש ז"ל במ"ם פתוח' שנדבקה ונסתמה וכן בנפלה טפת דיו ונדבקו בראשן ונשתני' צורתן ע"י כן כגון שכת' מזוזו' ונפל דיו והדביק בב' זייני"ן בראשן ועשאן חי"ת או שכתב דל"ת ונעשה רי"ש מ"ה כת' הרב דמהכא שמעינן דאף דנדבקו בראשן ונשתני' צורתן עי"כ כגון ב' זייני"ן שנעשו חי"ת או דל"ת הנעשית רי"ש על ידי נפילת הדיו שאין כאן חק תוכות דהוו כשאר ב' אותיות הדבוקות שהאותיות המבוקשות נכתבות ונכרות אלא שנדבקו לאחר שנגמרו:
ומעתה אומר דלענ"ד נראה דשתי אותיות שנדבקו בראשן או באמצען אחר שנגמרו ואע"פ שלא נשתנית צורתן לצורת אות אחרת וכ"ש בנשתנית כגון ב' זייני"ן שנעשו חי"ת ע"י נפילת דיו וכן רי"ש שנעשה דל"ת עי"כ וכן ב' אותיות הדבוקות ברגליהן ונשתנית צורתן עי"כ כגון פ"א וא"ו שנדבקו ונעשה טי"ת עי"כ וכן מ"ם פתוחה שנדבקה ונעשית סתומה נהי דחק תוכות אין כאן לדעת הרב אבל לגרוד הטפה או הדבק מיהא בעי וזהו שהרבז"ל דקדק מפ' הבונה ולמד משם בב' זייני"ן שנעשו חי"ת וברי"ש שנעשית דל"ת שאין כאן חק תוכות משום דסבר דגרידה בעי והוצרך ללמוד מפ' הבונה שאין כאן חק תוכות דאי ס"ד דאפי' גרידה לא בעי' לדעת הרב א"כ ל"ל להרב ללמוד משם שאין כאן חק תוכות תיפוק ליה דאפילו גרידה לא בעי אלא ודאי נראה דגרידה בעי והואיל והרב השווה שני זייני"ן שנשתנית צורתן ונעשה חי"ת לשני אותיות הדבוקות ורי"ש שנעשה דל"ת לדיו שנפל על גבי האות נראה שסברת הרב הוא ששני אותיות שנדבקו צריכות הפרד:
וכן דיו שנפל על גבי האות צריך ליטול הדיו:
והיינו טעמיה דדווקא בארצנו תפארתנו או בנפסק רגל הה"א דכשר אף בלא גרידה משום דקבלה בידם דלמטה רק ראוי לגרידה בעינן או שמסברא אמרו כן שרב יהודה לא פסל באות שנדבקה לחברתה אלא היכא שאין תוספת באות שאין שם אלא צורת האות וכדפירשתי:
אבל היכא שיש בה יותר מצורת אות לא:
וא"כ בהיכא שנדבקו לסופן אחרי שנגמרו דהיינו שיש שם יותר מצורת אות אע"ג דבעינן שהאותיות לא יהיו דבוקות הואיל וכבר נגמרו בהכשר ומקום הנדבק יותר מצורת אות היא וראוי לגורדו ולהשאר האות אין הדבק פוסל אבל כל שנדבקו במקום שאם תגרוד המקום ההוא לא תשאר בה צורת אות המבוקשת אף אם נדבקו אחר שנגמרו צריך לגרוד הפסול דהא אות שאין גויל מקיפה פסולה והיינו שנדבקה במקום שבה חסר המקום ההוא מהאות אין כאן צורת האות המבוקשת ואם האות תשאר כן פסולה ומ"ה צריך לגרוד הדבק ולהשאר האות בהכשרה הואיל ונכתבה בהכשר אמרינין בכה"ג שאף אם לא גרד כשר הואיל ויכול לגרוד וכר' זירא דכל הראוי לבילה וכו' וכדפירשתי וכן נמי אם נדבקו בסופן ונשתנית צורתן עי"כ גורד הדבק שדבק זה פוסל דאע"ג דהיכא שלא נשתנית צורתן אין הדבק פוסל ברגלי האותיות דראוי בעינן היכא דנשתנית צורתן הדבוק פוסל דהא בפ' הבונה אמרו שאם נשתנה צורת האות פסולה
וכל זה מבואר בדברי הרב בתשובתו שדווקא בנגמרה האות ונדבקו ברגליהן ולא נשתנית צורתן עי"כ קאמר שאין הדבוק פוסל כמו ארצנו או תפארתנו אבל בנשתנית צורתן או שנדבקו אחר שנגמרו ע"י דיו שנפל במקום אשר שם תגרוד המקום ההוא לא תשאר צורת האות המבוקשת בין נשתנית צורתן ובין לא נשתנית לא קאמר וכן דווקא היכא שנדבקו קודם שנגמרו קאמר דהוי חק תוכות אבל נדבקו אחר שנגמרו ואפילו בראשון ואף אם נשתנה צורתו לא קאמר הואיל ונכתבו כדין ואם כן לגרוד הדבק או הדיו ואל יקשה לך לומר דכמו שפירוש הרב דיני שאר דבוקות שבספר תורה למה לא פי' דבקות אלו שאמרנו ולומר שדינם לגרוד הדבק ותו לא וכדפירשתי:
דלענ"ד נראה שלא הוצרך הרב לפרש דינים אלו שמפורשים הם מצד עצמם לזה שהשואל לא נסתפק אם צריך להפריד הדבקות ואם לא אלא היה סובר שבוודאי צריך להפריד כל הדבוקות רק שנסתפק אם די בהפרד אם לא והרב השיבו דבמה שאתה סובר שכל הדביקות צריך הפרד לא היא שיש דבוקות שא"צ הפרד כגון שנדבקו ברגליהן ואין שם פסול אחר אלא הדבק בלבד שלא נשתנית צורת האותיות כגון בארצנו תפארתנו:
ובמה שאתה מסתפק דהיכא דפוסל אם די בהפרד או הוי חק תוכות יש דבוק שאין די בהפרד לבד דהוי חק תוכות כגון היכא שנדבקו קוד' שנגמרו והביא ראי' לדבריו שלא כסברת השואל בזה דסבר שבכל הדבוקות צריך להפריד והרב דרך קצרה השיב וממילא משמע דהיכא שנגמרה צורתן וע"י הדבק או הדיו נשתנית צורתן בין בראשה בין בסופה או שנדבקה בראש' אחרי שנגמרה ע"י נפילת דיו ואף אם לא נשתנית צורתה שצריך להפריד או ליטול הדיו כסברת השואל ולא הוי חק תוכות
ומהאי טעמא דכתיבנא תמיהני לדעת כת"ר של הר"ר יעקב והר"ר לוי בנו במ"ש ודרך קצרה אני כותב לך וכו' שהוא מנהג שנהגו לדעת כת"ר ושלא אליבא דהלכתא סובר דמ"ם פתוחה שנסתמה גורד רגל השמאלי ואינו די לו בגרידת הדבק דאמינא דאי הכי היה לו להרב לפרש בנגמרה צורת האות ואח"כ נשתנית צורתה ע"י שנדבקה לחברתה כגון טי"ת ורי"ש שנדבקו ברגליהן ונעשו פ"א וכן ב' זייני"ן שנדבקו ע"י נפילת דיו אחר שנגמרו ונעשו חי"ת וכיוצא בהם שנשתנו צורתן מה דינם ע"פ המנהג שנהגו בירושלמי ושלא אליבא דהלכתא לדעת כת"ר דמלתא דפשיטא היא לענ"ד דבכה"ג הדבק פוסל אף בנדבקו אחרי שנגמרו ואין דין זה בכלל הדבוק שהכשיר הרב אחרי שנגמרו האותיות דהתם בלא נשתנית צורתן ע"י הדבק קאמר כגון בארצנו תפארתנו וכדפירשתי אבל בנשתנית צורתן פשיטא דפוסל הרב כדאיתא בהבונה וכדכתיבנא וא"כ אמינא דלדעת כת"ר דסברי דלהרשב"א מ"ם שנסתמה הוי חק תוכות ואע"ג כדין ה"ל לרב לפרש דין ב' אותיות שנדבקו ונשתנית צורתן דוודאי דומות למ"ם שנסתמה דמה לי האי ומה לי האי הואיל ובין כך ובין כך אות אחרת מאות המבוקשת יש בספר וכדפי' וה"ל לרב לפרש מה דינם ותקונם דהא יש צדדין לכאן ולכאן וזה כי נוכל לומר דהואיל ונכתבה ונגמרה האות כדין דבהא תליא מלתא לדעת הרב קולא טפי דאע"ג שנשתנית צורתה מ"מ לא דמיא לא לקו"ף שנדבקה רגלה לגגה שהביא הרב דהתם נדבקה קודם שנגמרה ולא לכ"ף פשוטה דהתם נמי דדלמא אין נחשב הרגל כנגמר כשנדבק לצד"י הוא דאמרי שגורד הרגל כדפירש הרב אבל היכא שנגמרה האות כדין אלא שע"י הדבוק הזה נשתנית צורתה יש להסתפק ולומר דנהי שהדבוק פוסל בה מ"מ א"א שאין בה דין חק תוכות ובגרידת הדבק די הואיל ונגמרה כדין דהא סברת הרב היא דלא הוי חק תוכות אלא היכא שלא נגמרה כדין דבכתיב' כדין תליא מלתא כמו שבאר בתשובתו והיכא שלא נשתנית צורתה ע"י הדבק אין הדבק פוסל הואיל ונכתב כדין וא"כ אפשר לומר דהיכא שנגמרה כדין ונשתנית צורתה נהי שהדבוק פוסל בה אבל אין בה דין חק תוכות ובגרידת הדבק די או נאמר דאע"ג שנגמרה כדין חמירא הואיל ונשתנית צורתה הוי כאלו נדבקה קודה שנגמרה וצריך לגרוד חלק מהאות כדעת כת"ר במ"ם שנסתמה או נאמר דחמירא טפי שינוי צורת האות שחוזר ופוסל כל האות כאלו אין כאן אף צד א' מסויים כדין הואיל וחמיר כולי האי דאע"ג שנגמר' האות כדין ואח"כ נדבקה ונשתנית צורתה פוסל אפשר דפוסל מכל וכל והוי כאלו נדבקה קודם שכתב ממנה צד מסויים וצריך לגרוד את כולה וא"כ הוה ליה לרב לפרש אופן תיקון האות בנשתנית צורתה אחרי שנגמרה:
ולרווחא דמלתא אומר שאין לדחות בכך ולומר דמ"ה לא פי' הרב דין זה משום שהשואל לא שאל אלא בדבוקות דהיינו שאין שם פסול אחר אלא הדבוק בנשתנית צורת האות ע"י הדבק לא שאלו השואל והיכא שנשתנית האות ע"י הדבק בכל דבוקות שבס"ת הוא שמצד הדבוק נולד הפסול ואם דעת השואל היתה כן ה"ל לבאר דבריו ולומר שבדבוקות שלא נשתנית צורת האות ע"י כן קאמר או להביא משל שהמשל ההוא יורה שבלא נשתנית צורת האות הוא שואל וכי היכי שהשיב הרב לשואל שיש דבוק שאינו פוסל ואף על פי שהשואל לא שאל אם פוסל ואם לא אלא אי הוי חק תוכות או לא ואפשר לומר שהשואל היה פשוט לו כשנדבקו בסופן שאינו פוסל ומ"ה לא שאל אם פוסל ואם לא שדין דבוק האות במה פוסל ובמה אין פוסל ידע השואל ולא שאל אותו אלא במקום הפוסל אי הוי חק תוכות או לא נסתפק ושאל ואפ"ה השיבו הרב בזה הואיל ושאל בסתם דבוקות שבס"ת ולא פירש לומר שבנדבקו קודם שנגמרו הוא שואל ה"נ בנידון דידן דוודאי השואל שאל כן גם כן דבסתם שאל דמשמע שבכל דבוקות שבס"ת הוא שואל הן נשתנית צורת האות עי"כ והן לא נשתנית ומבואר משאלתו שהוא סובר שבכולם הדבוק פוסל ושאל אם די בהפרד ואם לא דוודאי דעת הרב היה שם בזה שאינו די בהפרד דהוי חק תוכות כמו בשאר דבוקות היה מבאר זה הדין כמו שבאר השאר:
אלא וודאי נראה דמ"ה שתק הרב ולא פי' דין זה משום דממילא משמע שהדבוק פוסל ובגרידת הדבק די שאין כאן חק תוכות וע"ד שפירשתי: