רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית א · חדר כא
ולרווחא דמלתא אומר דאי ס"ד שעלה על דעת הרב לחלק בין גוף א' לשני גופים דהיכא שהאות היא ב' גופים חשבינן לה כב' אותיות ומ"ה מביא הרב ראיה משתי אותיות לאות א' שהיא ב' גופים דסבר דהויא כשתי אותיות שנדבקה אחת מהן כשהיה כותבה לחברתה הנגמרת כבר שאינו גורד את האות שנגמרה כבר אלא האות שנדבקה שעת כתובה הכי נמי באות שהיא שני גופים כגון אות קו"ף שנדבקה רגלה לגגה אינו גורד את הגג שכבר נכתב בלי דבוק אלא הרגל שנדבקה כשהיה כותבה ואע"פ שזולת הרגל אין כאן אות קו"ף אם כן לפ"ז ה"ה נמי אם נדבקה הקו"ף בראשה וגמר אותה עם כל הדבק אינו גורד הרגל דהוי כשתי אותיות הנכתבות וכשהיה כותב האות הראשונה נפסלה הראשונה ולא השניה שגורד הראשונה ולא השניה דבס"ת אין לחוש אם נכתבו שלא כסדרן ואם כן לפלוג הרב בדידה ויאמר כל דינו בנדבקה בראשה ויאמר שאם האות גוף א' גורד את הכל ואם ב' גופים אינו גורד אלא הגוף הנפסל כדין ב' אותיות שנדבקו אחת מהן או יאמר כל דינו בנדבקה באמצעה ולפלוג בין גוף א' לב' גופים ויאמר שאם הוא גוף א' אפילו באמצע גורד את הכל ואמאי נקט בראשה דמשמע דווקא ראשה וכ"ת דנקט בראשה כדי להבין המשל מברא דהוו ג' אותיות ראשונות שבתורה הא לאו מלתא היא שה"ל להרב ללמדנו הדין ולומר דאף באמצע גורד הכל דמה לנו ולאותיות ראשונות שבתורה לענין זה לכתוב הדין שלו על אמתתו
ומאי דקשה לכת"ר דהוי ליה להרב לפרושי ולתת משל בכ"ף של בכל דהוי וודאי אמצע:
הא לאו קושיא היא לענ"ד שהרב קאמר בהדיא ואם נדבקה באמצעה דמלתא דפשיטא היא דלאו בספק אמצע קאמר אלא בוודאי קאמר דהא ואם נדבקה באמצעה קאמר ומאי דנקט המשל בכ"ף לא משום דכ"ף הוא ספק כמ"ש כת"ר דהא באמצע קמיירי כדפי' אלא משום שהוא שהוא מביא ראיה מירו' דבכ"ף קמיירי:
וע"פ הירושלמי י"ל דבכ"ף שנדבקה לצד"י אמצע האות הוא דהואיל והדבר בספק אם אמצע האות הוא ולחומרא דדיינינן בי' דין אמצע ואם סוף האות היא ולקולא אזלינין בה לחומרא ואמרינן דאמצע הוא והרב פה פסק הדין וקרא אותו אמצע ודאי ולא ספק ואח"כ פי' ואמר שראיתי בדינים אלו מהירו' ושבכ"ף הירו' מסתפק אם הוא אמצע ודיינינין בי' דין אמצע או אם הוא סוף ואנו דנין אותו בוודאי אמצע לחומרא ולפיכך צריך לגרוד הרגל:
וכן נמי אחרי המחילה מכת"ר של הר"ר יעקב וכן מכת"ר של הר"ר לוי אומר דקשיא לי על מה ששלשתכם הסכמתם דהרשב"א השיב לשואלו לפי המנהג שנהגו כדעת הירושלמי ולא השיב לו אליבא דהלכתא דהיינו אליבא דתלמוד דידן דלמה השיב הרשב"א לשואלו את אשר לא נדרש שהשואל לא שאל ממנו מנהג אלא שורת הדין שאם הפריד הדביקות אם נפסל הס"ת בכך או לא והיינו לפי שורת הדין:
וכן נמי שאל על ענין רגל הקו"ף הדבוק לגג אם נפסל בכך:
ואף שהרשב"א ז"ל רצה להודיעו המנהג שנהגו מ"מ ה"ל להודיעו גם הדין ולהשיב לו שהדין הוא שבדבוק אות לאות אין כאן חק תוכות והיינו כתלמוד דידן לדעת כבוד תורתו דבתריה גרירינן ולא ידעתי מי דחק את כבוד תורתו לומר כן דלמה לא השגחתם בהסמ"ק שפסק כהרשב"א דבדבוק אות לאות קודם שנגמרה הוי חק תוכות ולאחר שנגמרה לא הוי חק תוכות ופשיטא שהרשב"א ז"ל מדינא קאמר ולאו ממנהג וא"כ למה לא יהיה אפשר שמה שכתב הרשב"א בתשובתו ודרך קצרה אני כותב לך וכו' שיהא מצד הדין ולא מצד המנהג ואף שבתחלת דבריו הודיע המנהג וכמו שאפרש בס"ד:
וכן נמי אף שכתב לענין זה איזה חלוקה יתיר' שלא כדעת הסמ"ק לענ"ד כאשר אפרש בע"ה וכי תימא שנדחקת' בזה ממה שכתב הרשב"א בפ' הבונה דלכאורה משמע שאף אם נדבקו האותיות קודם שנגמרו ואף אם נשתנה צורתן כגון שני זייני"ן שנעשו חי"ת וכן רי"ש שנעשה דל"ת שאין כאן חק תוכות וכדכתב הר"ר לוי בפסקיו אי משום ה"א לכי מעיינת בי' שפיר אין להביא ראי' מזה לענ"ד כאשר אפרש בעזרת האל:
ועוד דלענ"ד נראה דמלתא דפשיטא היא שאף שכתב הרשב"א בריש דבריו כך אנו רגילין וכו' מ"מ מ"ש אח"כ ודרך קצרה וכו' אדינא קאמר ולא מנהגא דהכי הלכתא ומ"ש אח"כ וכן הוא בירושלמי ראי' הוא שמביא ששם הדין מפורש משא"כ בתלמוד דידן מפורש כל כך:
אבל גם תלמוד דידן הכי סובר והכי הלכתא דהא כתב וז"ל ודרך קצרה אני כותב לך אם נדבקה האות לאחר שנגמרה צורתה כגון שנדבקו ברגליהם אין דבוק זה פוסל וא"צ לגרוד ולא להפריד ופשיטא דהאי מדינא קאמר ותלמוד דידן הכי סובר אליבא דהרשב"א דאי ס"ד דתלמוד דידן לא סובר כהרשב"א ואין ההלכה כן אלא מנהג שנהגו כדעת הירושלמי השיב הרשב"א תקשי לך היאך מניחין תלמוד דידן דהלכתא כוותי' ועושין כתלמוד ירוש' להקל אלא פשיטא דדינא קאמר אלא שהדין הזה מפורש הטיב בהירושלמי כאשר מפרש הרב וכן כתב בהדיא בתשובה אחרת וז"ל ועוד דהא אמר רב כל אות שאינה מוקפת גויל פסולה וכו' עוד מ"מ יש דבוק שאינו פוסל כמו שאכתוב לקמן בע"ה עכ"ל וכן כתב עוד באותה תשובה וזה לשונו ולגמרין נמי גבי ההיא דאשיאן בר נדב' בפרק הקומץ א"ר יעקב לדידי אפרשה לי מיניה דרב יהודה כשר ירכו אם נשתייר מלא אות קטנה כשר ואם לאו פסול א"כ ערב את האותיות לכאורה לדידן אינו פוסל ונראה לי שזה הענין מתברר ממ"ש בירושלמי במגילה ובברכות דגרסינן התם ערב את האותיות אית תנויי תנו כשר ואית תנויי תני פסול רב אידי בר' שמעון בשם רבי יוחנן מ"ד כשר מלמטה מ"ד פסול מלמעלה כגון ארצנו תפארתנו ארצך צריכה תפארתך צריכה:
ומפרש הרב דדבוק האות לחברתה מלמטה כשר וא"צ לא לגרוד ולא להפריד וכר' זירא דאמר כל הראוי לבילה אין וכו' והיינו אליבא דתלמוד דידן קאמר וז"ש ונ"ל שזה הענין מתברר' וכו' והיינו משום שראה בתלמוד דידן דקאמר ר' יהודה כל אות שאינה מוקפת גויל פסולה ומדברי ר' יעקב בשם רב יהודה משמע באות שאינה מוקפת גויל כשרה ומ"ה קאמר שזה הענין מתברר וכו' ר"ל דלא תקשי לך תלמוד דידן אתלמוד דידן ע"ש:
והוצרכתי להביא כ"ז אף שלענ"ד לא הייתי צריך להזכיר התשובה הזאת דדבר פשוט הוא לענ"ד הואיל וראיתי בהשגות שהשיג כת"ר על החכם הר"ר חיים וכתבת שלא דבר נכונה במ"ש דאפשר שתלמוד דידן נמי סובר שאם נדבקה האות לחברתה מלמטה כשרה ואף שפסקו לא הגיע לידי מ"מ לקחה אזני שמץ מנהו מהשגת כת"ר:
ובהיות שדעתי נוטה שדעת הרשב"א כן הוצרכתי להאריך ולהביא גם מ"ש בתשובה אשר הזכרתי שבה האריך כי בזו התשובה אשר אנו עסוקים בה דרך קצרה השיב:
ואחזיר למה שהיינו בו ואומר שמה שכתב הרשב"א אם נדבקה האות לאחר שנגמרה אין דבוק זה פוסל מדינא קאמר לה שגם תלמוד דידן סובר כן כדהוכחנו לעיל וא"כ גם שאר הדברים שכ' הרב אח"כ מדינא קאמר ולא על צד המנהג שכשהתחיל ואמר ודרך קצרה וכו' על צד הדין קאמר ולא המנהג וכן יראה נמי מהאי דנקט בלשונו צריך ואינו צריך שלשון זה משמע על צד הדין קאמר ולא על צד המנהג ויותר נראה מתלמוד דידן שחלק על תלמוד ירושלמי בנדבקה אות לאות בסופה ממה שיראה שחולק עליו בנדבקה בראשה ובאמצע' דנדבק' בסופ' שמכשיר הירושלמי אפשר לומר דתלמוד דידן חולק ופוסל בסופה מדפסל התם וכ"ה דעת הסמ"ג והנגררים אחריו לענ"ד וכ"כ בעל התרומות שהביא הא דירושלמי בין שכ' דמלמעלה פסול ומלמטה כשר ומסופק באמצע וכתב וז"ל אמנם בתלמוד שלנו לא מפליג בין נוגע למעלה לנוגע למטה ופוסל בכל ענין אם אינה מוקפת גויל מכל ד' רוחותיה אבל בנדבקה בראשה ובאמצעה תלמוד דידן ותלמוד ירושלמי שוין שהאות פסולה דאע"ג דבאמצע מסופק הירושלמי ולא כן תלמוד דידן אלא פסל סתם א"ה שוין הן לפסול דהואיל ומספקא ליה לירושלמי אזלינין בה לחומרא ועוד דלפי הרשב"א ז"ל גם הירושלמי סובר דאמצע נמי פסולה היא אלא דהיכא שיש לנו לומר שמא נגמרה האות מספקא לי' לירושלמי אבל היכא דוודאי אמצע האות היא כגון שנדבקה רגל הקו"ף אל הגג וכיוצא בה פוסל הירושלמי וסבר שצריך לגרוד הרגל כדמפרש הרב בדבריו בהדיא
וכן מ"ש הרב לענין תקונם וסבר דבדבוק אות לאות הוי חק תוכות בין לתלמוד דידן בין לתלמוד ירושלמי קאמר דאליבא תלמוד דידן הכי סברא כדכתב בתשובה אחרת שהזכרתי לעיל וז"ל ועוד דהא אמר רב כל אות שאין גוויל מקיף אותה פסולה דעלמא אין אות קאמר וכו' עד וכל שחסרון אותה אות פוסל כשאין גויל מקיף אות' נמי פוסל עכ"ל:
הרי שכתב אליבא דתלמוד דידן אות שאין מקיפה גויל כאלו לא נכתבה וחסרה היא וא"כ לפ"ז אם נגרד הדבוק חק תוכות הוא ומה שהביא הרב פה דברי הירושלמי בשביל שבירושלמי מפורש שאם נגעה האות לחברתה מלמטה כשר מה שאינו מפורש בתלמוד דידן:
וכן משם נמי יש ללמוד לע"ד לדעת הרב שאם כתב צד מסויים מהאות בלי דבוק כלל ונדבק' בצדה השני' שאינו גורד אלא הצד הנדבק הואיל והצד הראשון כדין נכתב כאשר אבאר בע"ה:
ואע"ג דמתלמוד דידן נמי מוכח לדע' הרב ז"ל שאם נדבקה האות לחברת' למטה דכשרה היא וכדכתב הרב בתשובה שהזכרתי וכדפירשתי עכ"ז הביא הרב ז"ל בתשובתו אשר השיב דרך קצר' מתלמוד ירושלמי ולא מתלמוד דידן דתלמוד דידן לאו בפירושה אתמר ולא רצה הרב להאריך ועוד שמתלמוד ירושלמי יש ללמוד שאם נכתב הצד אחד מהאות מסויים כדין בלי דבוק כלל ונדבקה הצד השני שאינו גורד הצד המסויים לדעת הרב משא"כ לרמוז מתלמוד דידן לענ"ד וכאשר אפרש בעזרת האל:
כלל העולה מדברי אלה שפרשות הדינים שהזכיר הרב בתשובה קצרה זאת יש מהם מפורש יותר בירושלמי מתלמו' דידן:
ויש מהם שאנו לומדים אותם מתלמוד ירושלמי ולא מדידן אף שתלמוד דידן נמי מודה בהן דלא אשכחן ליה למימר בהיפך בדינים אלו ומ"ה הביא הרב לדבריו מתלמוד ירושלמי ולא רצה להאריך ולהביא גם תלמוד דידן שבדרך קצרה דבר וכמ"ש ודרך קצרה אני כותב לך וכו':
וכדי שלא אחשב כטוע' בעיני איזה המעיין בדברי אלה במה שכתבתי שהרב ז"ל למה דין זה דבדבוק אות לאות הוי חק תוכות מדברי ר"י דקאמר כל אות שאין גויל מקיף אותה מד' רוחותיה פסולה ותלמוד דידן וירושלמי שוין בזה שעל פי הדרך שנלמוד ונאמר שתלמוד ירושלמי סובר דבדבוק אות לאות הוי חק תוכות ע"פ אותו הדרך נלמוד דתלמוד דידן סובר כן מצורף לזה שדברי אלה יועילו לנו להבא כמו שאפרש בע"ה אבאר ואומר דא"ל דמתלמוד ירושלמי מוכח שפיר טפי דבדבוק אות לאות הוי חק תוכות לדעת הרב משא"כ מתלמוד דידן ממאי דאמרינן התם בירושלמי ערב את האותיות אית תנויי תני כשר ואית תנויי תני פסול וקאמר רב אידי בשם ר' יוחנן מאן דתני כשר מלמטה ומאן דתני פסול מלמעלה ופירש הרב ז"ל דמלמטה היינו טעמא דכשר הואיל ויכול לתקנה ע"י גרידה וכל שהוא יכול לגרוד אפילו אם לא גרד כדרבי זירא דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו:
ויאמר האומר דאי ס"ד דמלמעלה נמי כשר ע"י גרידה ולא הוי חק תוכות א"כ בלמעלה נמי הוה לן למיכשר אפילו בלא גרידה כי היכי דמכשרית מלמטה וכדרבי זירא דאמר כל הראוי וכו' והכא כשר הוא ואמאי קאמרינן דמלמעלה פסול אלא ודאי נראה בכל מעלה הוי חק תוכות ולא ראוי לגרוד הוא ומ"ה אמרינן דפסול דלית לן למימר התם כל שהוא יכול לגרוד אף אם לא גרד כשר כר' זירא ואם כן יאמר האומר דמתלמוד ירושלמי משמע שפיר טפי דבדבוק אות לאות הוי חק תוכות משא"כ בתלמוד דידן דהא ליתא שהרי הרב ז"ל כתוב בהדיא באותה התשוב' דמתלמוד דידן נמי מוכח דבדבוק אות לאות מלמט' כשר שכתוב וז"ל ולגמרין נמי גבי ההיא דאשכחן וכו' עד א"כ ערב את האותיות לכאור' לדידן אינו פוסל וכו' עד ונ"ל שזה הענין מתברר מהירושלמי וכו' עד מ"ד כשר מלמט' ומ"ד פסול מלמעל' ע"ש וא"כ כל מה שיש לנו ללמוד מהירוש' ממה שהכשיר מלמטה נלמוד גם מתלמוד דידן אלא שבהירושלמי יותר מפורש בפי':