רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית א · חדר יד
ואחזיר לומר דא"א בשום פנים לפרש דברי בעל התרומות ובעל הסמ"ג שבמ"ם פתוחה שנסתמה די בגרידת הסתימה עם הרגל השמאלי דהא כללו במ"ם פתוחה שנסתמה בהדי דין רי"ש שנעשה דל"ת וברי"ש שנעשית דל"ד בעת הכתיבה כ"ע מודו דגורד את כולה דאפילו לסמ"ק שמקיל בנדבקה האות לחברתה אחרי גמירתה וכן בנפלה טפת דיו אחרי גמירתה משום דכבר נכתבה כדין בנדבקה או נפלה טפה קודם גמירתה כולה בעי לגרדה וכן להרשב"א אם לא כתב צד מסויים מהאות ונפסלה על ידי דבוק או טפת דיו כולה בעי לגורדה הואיל ולא נכתב בה שום צד מסויים כדין כדמשמע בתשובתו וכשאפרש בע"ה:
ואף על גב שהר"ן כתב בפ' הבונה משמו של הרשב"א ז"ל דברי"ש שנעשית דל"ת אינו מוחק אלא בליטת הדל"ת נלע"ד דמודה הוא היכא שהיה רצה לכתוב בס"ת תפילין ומזוזות וגיטין רי"ש וכתב דל"ת שאינו די בגרידת הבליטה דדווקא בנעשית אחר שנכתבה קאמר כאשר אפרש בעזרת האל:
ואם כן כ"ע מודו דהיכא. שרצה לכתוב רי"ש וכתב דל"ת דכולה בעי לגרוד וחזינן שהסמ"ג ז"ל לא חלק כלל בין רי"ש שעשאה דל"ת כשהיה כותבה ובין נעשית אחר גמירתה על ידי נפילת טפת דיו ואם כן דין א' להם דכי היכי דכשעשאה כשהיה כותבה כולה בעי לגרוד ה"נ כשנעשית אחר גמירתה ע"י טפת דיו שנפלה סובר הסמ"ג שכולה צריך לגרוד ומדחזינן שכלל מ"ם פתוחה שנסתמה בהדי רי"ש שנעשי' דל"ת וכתב בהם דלא יועיל לגרוד ולתקן אם כן כדין זה כן דין זה דכי היכי דברי"ש שנעשית דל"ת כולה בעי גרידה ה"נ מ"ם פתוחה שנסתמה והנה בעל התרומות נקט בלשונו או מרי"ש עשה דל"ת דמשמע טפי דבע' הכתיבה נמי קא מיירי וכן כתב בהדיא בלשון אחר וז"ל או טעה וכתב דל"ת במקום רי"ש וכלל עמה דין מ"ם פתוחה שנסתמה שכתב וכן אם המ"ם ירך שמאל נגע בשל תחתון ונעשית סתומה או מרי"ש עשה דל"ת לא יועיל תקון לגרוד וכו' אם כן דין אחד להם וכדין זה כן דין זה ובין נפסלה קודם שכתב בין אחר שכתב הכל שוים דכולא בעיא גרידה ולא יועיל תקון לגרוד בסכין דקאמרי לאו למידק מינה כמו שדייקו החכמים הנזכרים קאמרי לה אלא שאין תקון אחר אלא או לגרוד הטפה לבדה ותשאר האות כאשר היתה או לגרוד את כולה ולחזור ולכותבה והם סוברים דתקון גרידת הטפה לאו כלום הוא ואם כן צריך לגרוד את כולה וכדפירשתי דאין לחלק ולומר דדווקא לענין שאינו מועיל תקון הגרידה לבדה הוא שדין מ"ם פתוחה שנסתמה שוה לדין רי"ש שנעשית דל"ת אבל לענין תקונם אינם שוים אלא האי כדיניה והאי כדיניה דלא שנא הא מהא ותן דאי הכי הוה ליה לסמ"ג לפרש לחלק בהדיא דמ"ם פתוחה שנסתמה אינו גורד את כולה ולא הוה ליה לכתוב דין אחד לשניהם מבלי שיפרש לחלק בתקנתם:
ותו דכל דיוקיו של החכם השלם כמוהר"ר יעקב שכתב שהסמ"ג סובר במ"ם פתוחה שנסתמה שגורד מקצתה הוא ממה שכתב שלא יועיל לגרוד ולתקן ודקדק ואמר שמזה הלשון משמע דגרידת לבדה אינה מועילה הא תקון גרידת מקצת האות מועיל וזה הדיוק לא יצדק על רי"ש שנעשית דל"ת אלא גורד את כולה אם כן ליכא לדיוקי מינה הכי ואם כן במ"ם שנעשית סתומה כולה בעי לגרוד ואם כן מלתא דפשיטא לע"ד שגם דברי הרא"ש ז"ל יפורשו כדרך זה שכמותם סובר: