רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית א · חדר יב
מכל הא דלעיל הוכחנו דלדעת הרא"ש ז"ל מ"ם שנדבקה צריך לגרוד את כולה הואיל והוא סובר שהטפה חוזרת ופוסלת את האות ואם יגרוד את הטפה הוי חק תוכות ואין גרידת רגל השמאלי מועיל לה כלום הואיל וכל האות היא פסולה וכ"ש שהרב באר בתשובתו בהדיא וכתב ימחוק את כולה דלענד"נ דלית דין צריך בשש דוודאי צריך לגרוד את כולה וכן צריך לומר לדעת בעל התרומות ולדעת הסמ"ג שגם הם סוברים שהטפה חוזרת ופוסלת את האות כדלעיל הואיל ולא חלקו בין נפלה הטפה קודם שנגמרה האות לנפלה אחר שנגמרה ואדרבה מדבריהם משמע דאפילו נפלה הטפה אחרי גמירת האות קאמרי דהוי חק תוכות וכן נמי סבר ר"י בר' שמואל לפי מ"ש בעל התרומות וכן הסמ"ג והמרדכי בפרק ב' דגיטין משמו שגם הוא לא חלק בין נפלה הטפה קודם שנגמרה האות לנפלה אחר שנגמרה ואדרבה מדבריו משמע דאפילו אם נפלה אחר גמירת האות קאמר דהוי חק תוכות:
ונראה שגם דעת המרדכי כן הואיל והביא דברי ריב"ש בלי חולק וכן נראה נמי דסבר בעל הגהות מיימונית שהביא גם הוא דברי ריב"ש בשם בעל התרומות והסמ"ג בלי חולק וכן נמי סובר ר"י בעל הטור ז"ל דאע"ג דבדין ס"ת הביא דברי הסמ"ק דמפליג בין נפלה הטפה קודם גמירת האות לנפלה אח"כ מ"מ איהו לא סובר הכי שכתב בטור אבן העזר סי' קכ"ח וז"ל אבל אם נפלה טפת דיו בתוך האות ואינה נכרת אין יכול להעביר הדיו ולתקן האות דהוי לה כחק תוכות עכ"ל וא"כ עלה בידינו שכל אלו הגדולים סוברים דאות שנפל בה טפת דיו ועתה אין שמה הראשון עליה וכן מ"ם פתוחה שנדבקה פתיחתה ונסתמה כולה בעי לגורדה ולא קצתה ותו בר מכל דין אמינא דלדעת בעל התרומות ז"ל ובעל הסמ"ג ז"ל שכתבו דלהעביר הקולמוס אחרי הגרידה לא יועיל דאם מועיל בגט שנכתב שלא לשמה לשוויי' לשמה לשוויי' אות לא יועיל אמינא דקל וחומר הוא ומה דהעברת קולמוס לשוויי' אות לשמה לא מהני לשוויי' אות אחר גרידת הטפה גרידת רגל השמאלי עם גרידת הטפה וכתיבתו אח"כ שאינו מועיל לשויי' אות לשמה כדכתיבנא לעיל אינו דין שלא יועיל לשוויי' אות ודעת הרא"ש ז"ל לפי הדיוק אשר דייקו כ"ת מו' יעקב והר"ר לוי בנו הפך דבריו המפורשים ודחקו עצמם לשנויי שנויי דחיקי ובזה קרבו דעת הרא"ש ז"ל לדעת הרשב"א ז"ל הנה לפי זה הפליגו והרחיקו את דעתן מדעת בעל התרומות ובעל הסמ"ג ז"ל במה שכתבו דהעברת קולמוס לא מהני בהא דלפי דרך כ"ת אף אנו נדייק ונאמר דהעברת קולמוס תועיל ופליג על בעל התרומות ובעל הסמ"ג וכדפירשתי אא"כ פי' דבריו גם הוא בהדיא בפסקיו:
ואם גם הוא סובר דהעברת קולמוס אינו מועיל יש לנו לדון לדידיה נמי הק"ו אשר כבר כתבו וכן יש לנו לדון ולומר על כל הגדולים שכתבו שאין די בגרידת הטפה ותו בר מכל דין אמינא דלדעת כ"ת איכא למתמה טובא וע"ד שתמה כ"ת עליהם דלמה לא פי' לנו הרא"ש ז"ל בתשובותיו ובפסקיו באיזה דרך ישכון אור תקון האות שנפל בה טפת דיו או טפת מ"ם פתוחה שנסתמה דנהי דאין גרידת הסתימה עושה אותה מ"מ אכתי לא ידעינן אם יגרוד רגל השמאלי או הצד התחתון דאנא אמינא דעל פי דרך כ"ת דדווקא גרידת הסתימה אינה עושה אות הואיל ואינו עושה שום מעשה בגוף האות אבל אם גרד חלק מהרגל השמאלי או מצד התחתון באופן שנראה הרגל או הצד התחתון שאינו נגמר דיו:
וע"ד שמסופק הירושלמי ברגל הכ"ף הפשוטה שנדבקה לאות אחרת ואע"פ שהחכמים הנזכרים כתבו שצריך לגורדה עד שלא תשאר בה צורת מ"ם מ"מ אמינא דבכה"ג אפי' באמוראים הוה להו לפרש כ"ש בפוסקים דה"ל לפרש ולומר אלא גורדה עד שלא תשאר צורת מ"ם דהשתא איכא לספוקי בה טובא כדכתיבנא דבשלמא לדידן הואיל ופי' בדבריהם לומר שאין בה תקנה בגרידת הסתימה דהוי חק תוכות ופסולה היא וכאלו אינו מפורש הוא דצריך לגרוד את כולה ולחזור ולכותבה ככל אות הנכתבה בפסולת כגון בס"ת שנכתב שלא לשם קדושת ס"ת ובגט שלא לשמה שצריך הוא לגרוד את כולה ולא הוצרכו לפרש לנו בזה דמלתא דפשיטא היא דכבר הפסול כולה בעי לתקנו ולא מקצתו וא"כ הכא הואיל ופי' לנו לומר שאין לו תקנה בגרידה דפסולה היא כולה בעינן לתקנו ולא מקצתה ולא נתנו דבריהם לשיעורין אלא לדבריהם שנתנו דבריה' לשיעורין הוה להו להפוסקים לפרש לנו התקון: