אור ברסלב
רדך בית א › חדר יא

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית א · חדר יא

חדר י

מכל הא דלעיל הוכחנו שבעל הסמ"ג ז"ל סובר דהיכא שנפלה טפת דיו קודם שנגמרה האות בין מחק מהטפה עד שעשה ממנה החלק הנשאר מהאו' שלא נכתב בין מחק את הטפה לגמרי וגמר את האות על ידי כתיבה ואחר כך מחק את הטפה דבכי האי גוונא שנגמרה האות על ידי כתיבה אם נפל הדיו אחרי גמירתה גורד את הטפה ושפיר דמי אפילו הכי אם נפלה קודם גמירתה הוי חק תוכות ופסול וצריך לגרוד כל מה שכתב מהאות ההיא והיינו טעמא דלכתוב כל האות כדין בעינן דהיינו קודם שתפסל על ידי הטפה הנופלת וזהו שכתב בעל הסמ"ג שאם נפלה הטפה קודם שנגמרה האות דהוי חק תוכות אם גרד את הטפה ולא חלק כלל דבבל ענין פסול הוא ואם כן אמינא דהואיל ור"י בעל הטור הביא דברי הסמ"ק ז"ל בנפלה טפת דיו דסבר שאם נפלה קודם שנגמרה האות פסולה דהוי חק תוכות ובנגמרה כשרה וכתב א"א הרא"ש ז"ל פוסל גם בזה אם כן בלא נגמרה האות סובר כדעת הסמ"ק ז"ל דסבר שצריך הוא לגרוד את כולה וכדפירשתי ולא פליג עליה אלא בנגמרה ואם כן אי אפשר לומר דהר"אש ז"ל סבר דבגמירת האות תליא מלתא ואין לומר דנהי דהרא"ש ז"ל סבר כדעתו של בעל הסמ"ק ז"ל בלא נגמרה שצריך הוא לגרוד את כולה דלאו בגמירת האות תליא מלתא אבל היכא שנגמרה האות דלדעת הסמ"ק ז"ל כשר בגרידת הטפה ולא. הוי חק תוכות אע"ג דהרא"ש ז"ל גרד הטפה הוי חק תוכות אם גרד עמה חלק מהאות וחזר וכתבו שפיר דמי דהיינו משום דהיכא שנגמרה האות ונפלה הטפה דפסלינן לה בגרידת הטפה לדעת הרא"ש ז"ל חומרא בעלמא היא הואיל ונכתבה האות כדין ולא דמי כולי האי לההיא דחק תוכות שלא נכתבה האות כדין כלל ומשום הכי לא מחמירינן בה אלא היכא שנגמרה האות בגרידה אבל היכא שנגמרה על ידי כתיבה כגון שגרד חלק מהאות וחזר וכתב לא דלא היא מכמה אנפי חדא דהואיל ור"י בעל הטור הביא דעתו של בעל הסמ"ק וכתב עליו אדוני אבי הרא"ש ז"ל פוסל גם בזה משמע שהתקון שוה לשניהם וכדכתב כ"ת דאין לומר דדוקא לענין הפסול הוא ששוים דבתרווייהו בגרידת הטפה לבדה הוי חק תוכות אבל לענין תקונם לא שוו זו לזו דבנפלה הטפה קודם שנגמרה האות צריך לגרוד את כולה ובנפלה אחרי שנגמרה האות אין צריך לגרוד אלא חלק ממנה הואיל ומן הדין בנפלה אחרי גמירת האות לא הוי חק תוכות אלא די בגרידת הטפה לבדה וחומרא בעלמא היא דמחמירינן בה וכדפירשתי:

דאי הכי הוה לי' לר"י בעל הטור ז"ל לפרש כל זה וודאי נראה דאין חלוק בין נפלה הטפה אחרי גמירת האות לנפלה קודם גמירת האות לדעת הרא"ש ז"ל דתקון אחד לכולם וכולה בעי לגורדה דלאו מצד חומרא קאמר וה"נ מסתברא וזה ברור

ותו דאם איתא דחומרא בעלמא כדכתיבנא ה"ל להרא"ש ז"ל לפרש דבריו או בתשובותיו או בפסקיו בהדיא וכן היה לר"י בעל הטור בנו להביא כל זה בפסקיו משמו כדי שלא נטעה לומר דלאו חומרא היא אלא צריך לגרוד את כולה וע"ד שפירשתי ונפקא מיניה כדי שתהא הס"ת מהודרת ולא מנומרת וכדכתב הר"ר יעקב ז"ל בפסקיו וכ"ש דבדין הגט נפקא מיניה נפקותא גדולה מזו היכא דנשאת בגט זה אם תצא ואם לא תצא והוה להו לפרש שם ולומר דהויא חומרא בעלמא כדי שנדע שאם נשאת בגט כזה לא תצא:

כלל העולה שאין לפרש בדברי הרא"ש ז"ל שום סברא מן הסברות שפירשנו שא"כ היה הרב מפרש דבריו וכדפירשתי ותו אמינא שאה היה חומרא בעלמא כדפי' לא ידעתי הפרש בין היכא שנגמרה האות ע"י כתיבה לבין היכא שלא נגמרה האות ע"י כתיבה הואיל ודין חק תוכות לאו בגמירת האות תליא וזו בין כך ובין כך ע"י גרידה נתקנה וה"ל להו לרבנן לתקן לגרוד את כולה כדי שלא תתקן האות ע"י גרידה אלא אם תקנו כן שלא תשתכח דין חק תוכות מישראל ורחמנא ליצלן מהאי דעתא ותו אמינא דבר מן כל דין כל כי הני שמעתתא מרפסן איגרי שאם סברת הרא"ש ז"ל היתה דבגמירת האות תליא מלתא היכא שנכתבה כדין הוה לן למתמה עליה טובא דמנא ליה הא מ"מ נימא הכ' וכי גזירת מלך היא דהיכא שנכתב חלק מהאות או. כל האות כדין דבגמירתה תליא מלתא דהא הא דפסלינן בגרידת הטפה מההיא דפרק ב' דגיטין הוא דשמעינן לה דתניא התם וכתב ולא וחקק וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובתו והתם אין הפרש בין ראש האות לסופה דכל האות בעינן בכתיבה ולא בחקיקת תוכות אפילו קצתה כדכתיבנא לעיל:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה