רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית א · חדר י
ולרווחא דמלתא אומר עוד דאין לחלק בדוחק ולומר דהרא"ש ז"ל סובר דאף על גב דהיכא שנגמרה האות לא מהני גרידת הטפה דהוי חק תוכות היכא שלא נגמרה מהני גרידת הטפה ולא הוי חק תוכות הואיל ועדיין יש חלק מהאות שלא נכתב ותגמר האות על ידי כתיבה דבגמירת האות תליא מלתא היכא דכבר נכתבה האות או חלק ממנה כדין ואם נפלה הטפה אחרי גמירת האות וגרד אותה לבדה הוי חק תוכות הואיל ונגמרה האות בגרידה ולא בכתיבה אבל אם גרד חלק מהאות עמה כגון הרגל השמאלי של מ"ם וחזר וכתבו נגמרה האות ע"י כתיבה וכן נמי אם נפלה הטפה קודם שנגמרה האות מהני גרידה לבדה הואיל ויגמרנה על ידי כתיבה ומה שלא פי' הרא"ש לשואל היכא שנפלה הטפה קודם שנגמר' האות משום שהשואל לא שאלו אלא בנדבקה דהוי אחר גמירת האות או שנאמר שגם זה רמוז בדבריו לדעת החכם השלם כמוהר"ר לוי במה שאמר אבל גרידת הסתימה אינה עושה אותה אות דמשמע דכל שיגרוד קצת' ויחזור ויכתוב שפיר דמי וכן לדעת הרב המופלג בחכמה ובזקנה אביו כמהר"ר יעקב דהא ר"י בעל הטור הביא דברי הסמ"ק דסבר דבלא נגמרה פסול דהוי חק תוכות ובנגמרה כשר דלא הוי חק תוכות וכתב א"א הרא"ש ז"ל פוסל גם בזה דמשמע דלא מבעיא דלא נגמרה דפוסל כדעת הסמ"ק אלא אפילו בנגמרה דמכשיר הסמ"ק פוסל ואין לומר דהסמ"ק ז"ל דפוסל היכא שנפלה הטפה קודם שנגמרה האות אינו פוסל אלא היכא שגמר את האות ע"י גרידה שבנפלה הטפה גמר את האות עם כל הטפה ואח"כ גרד הטפה כגון שהיה רוצה לכתוב בי"ת וכתב ממנו כעין דל"ת ונפלה הטפה בחללה קודם שכתב הצד התחתון וזה כתב הצד התחתון וגמר את הבי"ת ועכשיו נראת כפ"א ואח"כ מחק את הטפה ונשארה הבי"ת שהיה רוצה לכתוב וכן כל כיוצא בזה דהשתא נגמרה האות ע"י גרידה ולא על ידי כתיבה אבל היכא דמחק את הטפה ואח"כ גמר את האות לא פסול הואיל ונגמרה האות על ידי כתיבה ויאמר האומר דלישנא די אחר כך מחק את הטפה משמע קצת שעשה מעשה אחרי גרידת הטפה ואחר כך מחק אותה אבל אם גרד את הטפה ואחר כך גמר את האות שפיר דמי הואיל ונגמרה האות על ידי כתיבה דהא הסמ"ק זכרנו לברכה לא הכשיר אלא היכא שנגמרה האות כדין ואחר כך נפלה הטפה ואין לומר דלרבותא נקטיה דאפילו היכא שנגמרה האות על ידי גרידה ולא ע"י כתיבה שפיר דמי וכ"ש היכא שנפלה הטפה קודם שנגמרה האות יגרד את הטפה ואח"כ גמר את האות ע"י כתיבה ולא פסול אלא היכא שנפלה וגמר את האות קודם שגרדה ואח"כ גרדה אותה ונגמרה ע"י גרידה דבגמירת האות תליא מלתא שתהיה בהכשר היכא שנפלה הטפה קודם שנגמרה האות דאי הכי הוה ליה לבעל הסמ"ק ז"ל לפרש דבריו ולומר דבגמירת האות ע"י כתיבה תליא מלתא ולהודיענו דהיכא שנפלה הטפה קודם שנגמר' וגרד את הטפה ואח"כ גמר את האות דכשר דהשתא משמע מדבריו דדווקא בנגמרה האות כבר קאמר הואיל ונכתבה כולה כדין:
ועוד אני אומר שאי אפש' לומר שדעת הסמ"ק בכך דהא דבריו של הסמ"ק ז"ל הם מהירושלמי דקאמר מלמטה כשר ולמעלה פסול כדכתב בסוף דבריו שהביא ראי' מהירושלמי ולדעת הירושלמי אין לחלק אלא בין היכא שנכתב' האות כדין ובין היכא שלא נכתבה כדין ומ"ה פסול מלמעלה הואיל ולא נכתבה כדין ומלמטה כשר הואיל ונכתבה כדין וכשר ופסול דקאמר הירושלמי לדעת הסמ"ק ז"ל היינו לענין תקון האות קאמר שלמעלה פסול ואין לה תקון אלא שיגרדנה כולה ולמטה כשר בגרידת הדבק או הטפה כאשר אפרש בע"ה:
ואף על גב דלדעת הרשב"א ז"ל מלמעלה פסול דקאמר הירושלמי פסול ואין מועיל בה גרידת הדבק או הטפה קאמר דהוי חק תוכות כדכתב בתשובתו ואפילו הכי סבר דדווקא היכא שלא נכתב צד מסויים מהאות כדין הוא שצריך לגרוד כל מה שכתב מהאות אבל היכא שנכתב צד מסויים מהאות כדין א"צ לגרוד הצד המסויים שכתב אלא גורר הצד שלא נגמר כדין וגומר את האות ע"י כתיבה ושפיר דמי לאו משום דבגמירת האות ע"י כתיבה תליא מלתא דהא אם לא כתב צד מסויים ממנה אם לא גרד כל מה שכתב פסול אלא משום דסבר הרשב"א ז"ל בנכתב כדין תליא מלתא דהיכא שנכתב צד מסויים מהאות כדין בלי דבוק כלל א"צ לגרוד כל מה שכתב כמו שצריך לגורדו היכא שלא נכתב צד מסויים ממנה הואיל והצד ההוא נגמר כדין וכל זה למדו מהירושלמי וכאשר נפרש בעזרת האל:
ולדעת הסמ"ק שלא חלק בין נכתב צד מסויים ללא נכתב נראה דסבר שהירו' פוסל בכל ענין היכא שנפלה הטפה קודם שנגמרה האות אם לא יגרוד כל מה שכתב כאשר נפרש דבריו בע"ה ולא קמכשיר בנפילת הטפה אלא דווקא מלמטה דהיינו היכא שנגמרה האות כדין קודם נפילת הטפה אבל טעמא דגמירת האות ע"י כתיבה לאו מידי הוא וכן לפי' השני אפרש דבריו בע"ה:
ואומר שהסמ"ק ז"ל למד דין זה מתלמוד דידן כאשר אבאר פשיטא שאי אפשר לומר דבגמירת האות כדין תליא מלתא וזה מבואר ואין לי להאריך וכן נמי מהני טעמא דפרישנא אין לומר דהסמ"ק ז"ל הכי קאמר דנפלה הטפה קודם גמירת האות כגון שנפלה הטפה תחת גג האל"ף וכיוצא בה קודם שכתב רגלה ומחק הטפה עד שעשה רגל האל"ף על ידי חקיקת תוכות פסול אבל היכא שגמר את האות כגון שגמר את האל"ף ואח"כ נפלה הטפה על רגלו יכול ליטול את הטפה ולהשאר האות כאשר היתה ואע"ג דע"י מחיקת הטפה נתקנה הואיל וכבר נגמרה האות על ידי כתיבה:
וכן נמי אם לא גמר את האות ונפלה הטפה יכול ליטול הטפה ולגמור האות ע"י כתיבה או לגמור האות ע"י כתיבה וליטול הטפה אח"כ דלגמור האות ע"י כתיבה בעינן או קודם נפילת הטפה או אחר נפילת הטפה דאי לאו הכי הוה ליה לפרושי:
ועוד דמהירושלמי לא משמע הכי כדפירוש וכן מתלמוד דידן שממנו למד הסמ"ק לפירושו הב' אשר אפרש דבריו בע"ה לא משמע הכי:
ועוד הא הוא עצמו דמה דין דבוק האותיות זו לזו בתחלת עשייתם לדין נפילת הטפה תוך האות שכתב וזה לשונו אם נפלה טפת דיו קודם שנגמר' האות ואח"כ נטל הדיו או כמו כן אם לא היתה מוקפת גויל בתחלת עשייתם דאמרינן דפסולה ואח"כ נטל הדין הוי כחק תוכות ופסולה עד כאן לשונו:
הרי שכתב דין אחד לנפילת הטיפה תוך האות ולדבוק האות לחברתה ואם כן כי היכי דגבי דבוק האותיות אפילו היכא שגמר את האות ע"י כתיבה אחרי שנדבקו פסול וסבר דאי לא גרד האות הנדבקת אלא הטפה לבדה הוי חק תוכות הכי נמי בנפילת הטפה אף שגמר את האות ע"י כתיבה אחרי נפילה הוי חק תוכות ופסול ואין לומר דהכי שלדעתו ז"ל פסול הוא בכל ענין ואין יכול לתקנו בגרידת הטפה לבדה אבל אם ימחוק חלק מחלק האות אשר כתב שפיר דמי דנראה שלדעתו ז"ל אין הפרש בין גרידת הטפה לבדה לבין גרידת הטפה עם חלק מחלק האות הנכתב הואיל ובין כך ובין כך תגמר האות על ידי כתיבה ולא על ידי גרידה שאף אם לא גרד את הטפה לבדה תגמר האות על ידי כתיבת חלק מהאות שלא נכתב אלא אם נאמר כדעת הרשב"א ז"ל דסבר שצריך לגרוד כל הצד שלא נכתב ולא נגמר כדין אבל הצד שנגמר כדין לא וכאשר אפרש בע"ה והואיל ובעל הסמ"ק לא חלק בין נכתב. צד מסויים מהאות ללא נכתב צד מסויים ממנה נראה דסבר דבכל ענין גורד את כולה דכי היכי דבלא נכתב צד מסויים מהאות גורד את כולה הואיל ולא נכתב שום צד מסויים כדין הכא נמי בנכתב צד מסויים מהאות כדין גורד את כולה שהוא ז"ל סובר שלא הכשיר הירו' בגרידת הדבוק או הטפה אלא מלמטה דהיינו כשנגמרה האות ואחר כך. נדבקה או נפלה הטפה אבל אם נפלה הטפה או נדבקה קודם שנגמרה האות ואפילו באמצעה כלמעלה חשבינן לה שכל שלא נגמרה תחלת עשייתה היא וכאשר אפרש בע"ה